מה לא לעשות בבית החם והנעים?

החורף כאילו פה, בכל מקום כבר אפשר לראות מה הכי כדאי לעשות מתחת לשמיכת הפוך (להזיע?) ואצלנו הובהר מעל לכל ספק מה לא כדאי לעשות כל המשפחה יחדיו בבית סגור, דווקא כשיורד בחוץ גשם.

מילוי קלקר.

וגמילת לילה.

במיוחד גמילת לילה עם שמיכות פוך ובלי מייבש כביסה.

אבל גם בהחלט, פתיתי קלקר, בית סגור, גשם בחוץ, ילדים ויאללה בואו נעלה את ההימור - שואב אבק שאינו עמנו עוד.

סיפרתי כבר שבעוד שבוע לתינוקת הקטנה שלי תמלא שנה (-: ואכן הזמן עובר מהר ועל כך תעיד רשימת הפרוייקטים שהתחלתי להכין בכדי לקדם את פניה לעולם, ז"ת לפני יותר משנה (שמיכת טלאים שכבר עברה הסבה, נחש פליז למיטה, עשרות התחלות של בגדים, צעצוע או שניים, מטבח מעץ ועוד ועוד..).

לכבוד יום הולדתה, שהרי ממילא אין לה מושג שהוא מגיע - וזה היומולדת האחרון שאני לא צריכה לשאול אותה או להתחשב בדעתה לגבי מתנה - רושמת לעצמי: להתענג על הרגע! - החלטתי לנסות לסיים לפחות קצת מהפרוייקטים.

אז השמיכה עברה ריגרסיה, פוצלה, הושלמה, ניתנה כמתנה ועכשיו היא לא קיימת (אבל יש אמא מאושרת שזה חשוב לא פחות) והנחש.. טוב, זה היה נראה לי ריאלי לסיים אותו בערב אחד ואכן כך עשיתי.

אבל את הקלקרים הקטנים אנחנו נושמים עד עצם היום הזה (-:

כאמור את נחש הטלאים עצמו, מכל שאריות הפליס שלי, תפרתי מזמן ואפילו אפליקציה ולבבות היו, כיסים להפתעות מכל הצדדים אבל..

החלטתי להשקיע ולתפור נחש טריקו פנימי שיחזיק את המילוי החמקמק.

היתה לי שארית טריקו צהובה, כאמור לקח שנה אבל תפרתי גם אותה (בתפר אחד..) לנחש.

כמו שניתן לראות חיזקתי בקשר עמיד ביותר.

וכמו שעוד ניתן לראות בכל פעם שניסתי לדחוס קצת את המילוי שמעתי "קקחחחחחחחחח" מעורר צמרמורת.. זה היה התפר שנפרם.

(מימין התפירה האיכותית על הפרימות)

החלק הקשה היה לדחוס את הצהוב צהוב הזה לעטיפה..

מאוד פאלי.

בקיצור בסוף זה הצליח אבל יש סיכוי טוב שבפנים הכל קרוע.

לא נורא, ליומולדת שנתיים נוציא לה את הקלקר ונמלא באקרילן כמו אנשים שפויים.

או יומולדת שלוש.

מה שיבוא קודם (-:

וקצת תמונות לתפארת:

אני מבסוטית מהצבעים..

ומהאורך - תכננתי ל3 צדדים מהמיטה.

רק לא תיכננתי שהיא תהיה בת שנה אז לא בטוח שכרגע לה יש מקום יחד עם הנחשוש.

הפליס הזברתי (שהוא גם כיס) משעשע.

אה! ויש רוכסן!

הגאווה העיקרית שלי הוא הרוכסן (הכמעט נסתר) שנתפר עם רגל לרוכסן והכל,

כך שהיא תוכל בעצמה להוציא את פתיתי הקלקר (-:

שקלתי להחליף מצעים לכבוד הצילום. תנו לי קרדיט על זה, בסדר?

----

עדכון חם מהשטח: הנחש עבר למיטת הבכור. היא לא נדחסת למיטת תינוק יחד עם הנחש והוא (הילד), למרות טענותיו, עדיין לא יודע לקרוא. צרפו את הכיסים שמסתבר שהם בדיוק-בדיוק מתאימים לגוגוסים וקיבלנו החלפה מוצלחת.

----

ובנוגע לגמילת הלילה.. חישבתי שזה בסה"כ חוסך לי 50 ש"ח לחודש (חיתולים) כך שיש מצב שבפעם הבאה אני אוותר על גמילה ושיפתרו את זה בעצמם בטירונות. בכל מקרה שמיכת הפוך לא עמדה בקצב ועברנו לשמיכות פליס+רדיאטור (בעוצמה גבוהה כי קר)+ מכשיר אדים (שלא ייתיבשו לי חלילה). חשבון החשמל כמובן שאיזן את רווח החיתולים (-:

ובשל מחסור בשמיכות שיענו על הצורך (מסתבר שרוב הצבעים הם "של בנות" בגיל 3.5) תפרתי לו שמיכה חדשה.

קיבלתי משכנה מופלאה "סדין אמריקאי" - שזה בעצם בד כותנה עבה ולא נעים בלי גומי, אבל - עם הדפס של סופרמן! הידד!

הוספתי פליס משובח-נעימי מצדו השני, בהתחלה ניסיתי לעשות תיפורים (מרחפת על גלי האופוריה של השמיכות משבוע שעבר), עשיתי מסביב לדמויות וזה יצא מקסים מצד אחד ומזעזע מהצד של הפליס- לא היה ברור מה הצורות האלו..

וכך אחר שהוספתי בינדינג ישבתי - וכן, ניחשת נכון - פרמתי הכל. הצלחתי להפוך שמיכה של שעתיים עבודה לפרוייקט של שבוע.. (-:

הבינדינג המנוקד הופך את ההדפס הצעקני הזה לכמעט נסבל לטעמי.

חורף נעים ונשיקות

בעיקר פורמת

השמיכה קטנה מסך חלקיה

ככה זה התחיל.

לפני שאלולה נולדה היתה לי פנטזיה לקדם את פניה בשמיכת טלאים שאמא הכינה לה. לעטוף אותה באהבה או משהו כזה.. טוב, אחרי שתנוקה מכל הדם והדרמה (-:

אז, כשעדיין לא הבנתי כמה זמן פנוי יש לי, נערמו פרוייקטים של לקראת לידה (כולם עדיין מחכים כאן בסבלנות) ולא ממש הגעתי לעניין השמיכה. דווקא אלה חיכתה בסבלנות אבל לי גם בסוף שבוע 42 לא נראה דחוף..

את הטופ (החלק העליון) אכן סיימתי. אפילו סיימתי אותו באמת לפני הלידה.

וגם קניתי מילוי כותנה. לפני הלידה.

מאז עברה שנה... (החגיגות הצנועות בעוד שבוע, אנחנו מנסים להסתיר את היומולדת מתוך פחד מחרון אפו של האח הגדול..).

הטופ (בתמונות) היה אגב ממש גדול, כי חשבתי שאם אני כבר משקיעה כלכך הרבה, שיחזיק לה לכל החיים, לא?

לפני 3 ימים, מלאה תמריצי אנרגיה חיובית (קרדיט לתגובות בפוסט הקודם) ניגשתי לסיים את השמיכה ופשוט לא ראיתי אותה קשורה אלי - אני אוהבת את הצבעים אבל הם לא אני, לא הבית שלי בקיצור- חסר לי מטבח מעץ מלא ושטיח אוף-וויט כפרי בשביל שהשמיכה שדמיינתי תוכל להיות זרוקה בנונשאלנטיות על מסעד כורסא משופצת בהול הדמיוני שלי.

ואז נולדו (באותו השבוע) ל2 זוגות חברים טובים 2 בנות..

משפט שלמה ממש לא היה כאן ותוך רגעים ספורים ה"כמעט-שמיכה" של אלולה חולקה לשניים.

אתגרתי את עצמי והחלטתי שהפעם אני עושה שמיכת טלאים אמיתית - מבחינתי זה אומר שיהיו גם תיפורים וגם בינדינג.

עשיתי כבר המון שמיכות טלאים (ז"ת החלק העליון שלהן היה טלאים והן היו עם תיפורים ישרים) אבל תיפורים חופשיים... זה כבר משהו אחר. משהו פסיכי.

ככה הראשונה נראתה אחרי 2 לילות לבנים לפני הבינדינג.

זה יצא כלכך דק (התיפורים השטיחו את מילוי הכותנה היוקרתי לחלוטין) וכלכך נעים..

והנה במלוא תפארתה:

מעולם לא התקשתי להפרד ממשהו שעשיתי עד עכשיו (-:

ועוד קצת השווצה:

זו הפעם הראשונה שאני עושה תיפורים עם רגל חופשית ואין ספק שבעיקר פרמתי...

בגלל שאני לא מיומנת לא הצלחתי לתכנן כל רגע את הפעולה הבאה (ברגל חופשית אני שולטת בקצב ובתנועה של המכונה) אלא בטווח שראיתי ליד רגל המכונה, מה שגרם לי לעשות תיפורי ספירלה קטנים וצפופים (וגם להזיז את הראש במעגלים כמו מפגרת) - יצא מקסים בעיני אבל זו היתה עבודה כלכך סזיפית..

בשמיכה השנייה כבר הבנתי שלא אשרוד עוד פעם כזו, מה גם שהדד-ליין התקרב במהירות (הביקור הראשון אצל החברים). אורי הודיע לי שחייבים להגדיל (כנראה בגלל שהוא נאלץ לשמור על הילדים בבוקר כשאני ישנתי מותשת מהלילה..) והחלטתי להיות צייתנית הפעם.

מימין אפשר לראות את ההבדל בין שתי השמיכות בספירלות, ומשמאל את הבד האחורי של השמיכה השנייה.

אני חושבת שהיופי הוא בתיפורים הקטנים אבל.. שתיהן יצאו ממש לא רע.

הייתי זקוקה לפרוייקט מספק (-:

אז עוד תמונה אחת אחרונה...

אני מאוהבת בסרגל קווילט החדש שלי.. קיפלתי את השמיכה לפחות עשר פעמים רק בשביל להיות מבסוטית מכמה שהיא ישרה...

עכשיו נראה איך אתמודד עם ייסורי המצפון, על הילדה המסכנה שאין לה עדיין שמיכה עבודת יד.. מעניין אם זה יוביל לשמיכה חדשה, מה שבטוח - יומולדת שנתיים זה פשוט קרוב מדי.

------

נו, איך זה לקרוא רשומה מסופקת? משעמם? אני מנסה דברים חדשים (-:

תודה שוב על התמיכה - יש תוצאות בשטח.. עבדתן יפה.

נשיקות

בעיקר פורמת

בגבולות הזמן הסביר

הזמן שלי הולך ואוזל. בלי קשר למחשבות אובדניות זו פשוט ההרגשה בימים האחרונים.

נדמה לי שעייפות הפכה לתכונת אופי (-:

אולי בראיון העבודה הבא כשאצטרך להצהיר על "תכונה שלילית", במקום להגיד שאני פרפקציוניסטית (אני??) שזה הקוד ל"אתם צריכים לשלם לי כפול ולהגיד תודה שאני בכלל באה לעבוד, אין לי תכונות שליליות!" אני פשוט אצהיר שאני טובה ביחסי אנוש, יצירתית ועייפה.

מעניין אם זה יקח (-:

בין עייפות לדלקת עיניים לעייפות ואנגינה (ואיך זה שאמהות תמיד חולות בסופי שבוע אבל הילדים שלהם תמיד חולים בימי עבודה?) דחסתי כמה דברים.

החלטתי שעכשיו זה לא הזמן להתעמק בפרטים (אני, פרפקציוניסטית?) ומהיום אני מפרגנת לעצמי על העשייה!

הבעיה שעקב עייפות לא שמתי דד-ליין לעניין..

אז הרבה לא התרחש כאן בתחום היצירתי אבל כך קרה שביום שישי אחד נערך מפגש פורום טכסטיל וליבוד ובו התבצעה החלפת "שקית סנדביץ'", מכיון שהתפנתי לעניין בערב שלפני נשארתי ערה עד 4 בבוקר (ונהנתי כל-כך מהשקט) אבל הבנתי שבגילי כבר משלמים מחיר כבד על לילות לבנים עד כדי-כך..

בכל מקרה הנה דוגמא חיה ל"העיקר העשייה" (-:

ניסתי עוד נסיון לתפור שעונית בלי רגל טפלון..

השתמשתי בנייר אפיה, רק שהוא לא ממש שקוף כך שהעיגול יצא עקמומי משהו. יש עוד מה לשפר בתחום.

יש כאן אינפלציה באשכוליות.. מה עושים איתן לעזאזל.

ואז "העיקר העשייה" גם הצטמצמה ל"חייבים ואין ברירה": מתנות יומולדת לחברים של דור - הוא הסביר שהם צריכים גלימות. צריכים.

והוא כמובן בחר את בדי הקטיפה. בחיים לא הייתי תופרת את זה מרצוני החופשי.

משמאל מדגים גלימה לחבר שנמוך ממנו בראש אז זה קצת מצחיק.. כמובן שהאות היא של השם, בכל צד צבע שונה וסגירת סקוצ'.

שבוע אחרי גם "חייבים ואין ברירה" התחיל להראות לא ריאלי.. אז למען הרמת המוראל היצירתי פניתי לפתרון הנשי, המוכר, היעיל הידוע . שופינג. החלטתי לפנק את עצמי בסיבוב בדים - הפעם ירושלמי (ז"ת היו לי 40 דקות בין הרצאות שהעברתי בירושלים ופניתי לבחון היצע. בעיקר להסתובב - לבד!! 40 דקות.. אני יודעת שאני מתחילה להישמע סוציופאטית מכל הכמיהה ללהיות לבד. לא אכפת לי..).

מצאתי בחנות כוך קטנה, בניהול קשיש חביב את הבד המדליק הזה:

בד שכל מטר שלו מכיל וסט (ואין יותר רטרו מהצבעים האלו, שנראים נהדר בתמונה אבל במציאות הם עכורים להפליא)

ליד החלקים רשומות ההוראות לתפירה

והכי: האיור שמדגים כמה מתוק זה יראה.

האמת שקניתי (18 ש"ח) רק בגלל האיור של הילדה..

ויש גם פרטים חביבים:

מצד ימין זו התוית שאפשר לגזור ולרקום עליה מי עשה, תאריך וכמובן למי היא מיועדת.

מצד שמאל רעיונות לרקמה ושדרוג החיות בתיבת נח עם זנבות צמר, יש כמה ריבועים אפורים בשביל שלפילים יהיו אוזניים בולטות (אה, וגם נעלי התעמלות שקניתי בחנות ליד ב-50 ש"ח.. דיאדורה (-: היו לי 40 דקות רק לי ולא התכונתי לבזבז אותן!)

שאלתי אותו איך קוראים לחנות והוא היה מופתע שלא ראיתי את השלט בחוץ.. אחרי חיפוש מאסיבי (לא אשמתו, אני עייפה..) גיליתי קרטון תלוי מחוט שרשום עליו "כוכב". אז זו החנות - כוכב (קינג ג'ורג' פינת יפו, הבירה). הצטערתי שלא היתה לי מצלמה.

עכשיו, אין לי למי לתפור את הוסט. הוא לא ילבש, היא קטנה (מיועד למידות 6-12)

אין לי זמן לתפור אותו (זמן לצלם דווקא מצאתי..) - תכננתי לתפור ואז להעלות רשומה, אבל על מי אני עובדת כאן?

אז החלטתי שגם קנייה היא סוג של עשייה.

מה, לא?

נשיקות

בעיקר פורמת

יקי יקיר

הרשו לי לפתוח במכתב קצר (דלגי להמשך..):

יקי שלום, כן אני יודעת שאתה קורא כאן לפעמים. אתה הגבר היחיד שקורא כאן.

אבל לא זה מה שהופך אותך ליקיר. לא.

אומנם כבר עברו מעט חודשים מאז טסת לג'ואן (ז"ת לארה"ב) אך טרם הספקתי להודות לך.

נכון, חבילת הבדים לא הגיעה בזמן, נכון בגלל שלא כתבתי לטארגט ולאמזון שאני רוצה שיארזו הכל יחד מצאת את עצמך עובד שעות נוספות בטיולים

לסניף הדואר הקרוב אליך - אוסף רטיה אחת לתחפושת הפיראט, למחרת גרביונים סגולים, יום אחרי נסעת להביא קרס מפלסטיק של קפטן הוק. אני מניחה שבשלב הזה חשבת לעצמך שאשתך ירדה מהפסים אם היא מסתובבת איתי. גם זה נכון.

רציתי להראות לך שעמלך לא היה לשווא... תכננתי להכין לך משהו גברי ושימושי להפליא מאחד הספרים שסחבת - על גבול המשקל העודף (שוב תודה על המגפיים!) - העניין הוא שאין בספרים האלה דברים גבריים. גם לא שימושיים.

הנה, נכון לא היית רוצה שבנך בכורך יפסע לגן כשלכתפו תיק הפילפילונת המתוק הזה? אמרתי לך.

אז זה מה שהצלחתי, הכי גברי שאפשר אם משתמשים בפרווה ירוקה.

חשבתי שהוא יוכל להסתיר בפנים מוצץ ורוד, טבעת קסומה או פיה קטנה מזכוכית.

סליחה - גיבור על, אריה או פנקס כתובות שחור וקטן מאוד.

איחולים לבביים להולדת הבן השני

בברכה,

בעיקר פורמת

ולעניינו... אחרי שתפרתי (הרבה יותר מדי תפירה ידנית לטעמי) את הפילון הזה, נזכרתי שכבר השתמשתי בבד הפרווה המתפורר לכל עבר, ומצאתי את הדובון הזה:

אני חושבת שתפרתי אותו לדורדור לפני 3 שנים לפחות, כשהיה תינוק, למה שמתי עיניי כפתורים לא בטיחותיות? אין לי מושג, אבל בכל מקרה הוא לא היה להיט גדול בכוחותינו ונקבר בפינת העבודה. הוא מגזרה חינמית שהצלחתי למצוא שוב רק כי זכרתי שגם יעל קיפודים עבדה איתה (ולא מעט- מקסימים! דובוני פליז ממש מתאימים לגזרה הזו),

נדמה לי שניסיתי לתת קונטרה לדובוני הפרווה המסורתיים.. בסדר, לא הכל חייב להצליח.

וככה הפילון נראה בבית החדש שלו:

(מימין למעלה הוא נוסע איתנו בדרך ומתחת המשך המתנה שקיבלה המלכה האם - קורטרים מפיסות.. לדגדג אצבעות בחופשת לידה)

ומשמאל - ליד הג'ירף המטריף שנדב האח-העכשיו-גדול קיבל מאמא שלו.

זה הניסיון הראשון מתוך הספר, שכבר מלא בפוסט-יטים צהובים דביקים המסמנים שקראתי אותו..

ההפיכה של התיק הורוד לבובת "בנים" לא צלחה מספיק לטעמי.. מזל שלי יש גם בת (-: מתכננת על בת הים המתוקה הזו.. יש שם כמה "בובים", מעט מאוד אבל יש, אני חיפשתי משהו עם תוספת - הכיס הסודי מצא חן בעיני.. בתור תיק זה לא מספיק גדול בעיני - הכיס ממש קטנטן (בעצם רק הורדתי את הרצועה של התיק, ואת הסרט לראש כמובן).

התמונות בספר מופלאות, גם הגזרות מאוד מבנות עד לא מאתגרות.. אם כי רק אחרי שמעתיקים את הגזרה ומבינים כמה קטנטן התיק אפשר לחזור לתמונה ולהבין שכולה בלי אובייקט אחד בקנ"מ מובן.. ז"ת התיק תלוי על פינת ישיבה לילדים, אבל מיניאטורית ממש..

ספר שכייף שיש ומאוד נהנתי לדפדף בו אבל אין שם ממש פרוייקטים שלא הייתי יכולה להבין מתמונות שרצות ברשת, וגם כך בינתיים חצי ממנו שוחרר לרשת. עדיין אין תחליף לספרים (מדי פעם) (-:

שבוע נפלא

בעיקר פורמת

התערוכה הכי רחוקה, הכי קטנה הכי מספקת. ניצנה.

בסוף השבוע הדרמנו לטייל קצת, מילאנו את חובתנו החינוכית כלפי הילדים, סימנו "V" ליד מדורה, אוהל, כוכב הצפון (או כמו שדור הסביר לי: מוצאים את כוכב הצפון, ממשיכים איתו לאותו כיוון עד שמגיעים לאוטו של אבא ואז יודעים את הדרך הביתה. אכן כך.) ובשבת המרנו את מסלול הטיול המפואר שתוכנן בדגימת מקומות סמלית (חמוקי ניצנה זה אולי לא אתגרי אבל מספיק בשבילנו כרגע..) ובמיוחד בקפיצה לכפר הנוער ניצנה.

המטרה היתה לראות את התערוכה הקטנטנה של מיכל פלג, שבנוסף להיותה אשה מדהימה ומוכשרת ברמות מתסכלות ומסרסרות (במובן החיובי כמובן) היא גם דודה אהובה שלי.

מיכל יצרה בניצנה את מרכז המחזור ולאחרונה בנתה גם תערוכה מעולה לידו.

תכף אפרט אבל קצת תמונות:

כל המרכז מכוסה בפסיפסים מדהימים מחומרים ממוחזרים כמובן, שהיא יצרה. ישנם הסברים לכל התהליכים שעוברים החומרים אבל הייחוד העיקרי בשפה העיצובית שלה, בעייני.

משמאל: ספסלים בתוכם מוטבעים בקבוקים, מסננים, גולות (אלולה עמדה שעות ומיששה).

מימין: הכניסה, אני מאוהבת בכיור שהוכנס לקיר וברדיאטור שיוצר מעין חלון פנימה.

במיוחד אני אוהבת את שילוב הטקסט בפסיפס:

משמאל אחד הספסלים, המילה אקולוגי משברי בקבוקים ירוקים.

ועוד קצת מהקירות מסביב:

מטורף, לא?

לתערוכה עצמה קוראים "תחילת האלף" והיא מציגה 365 פסלים קטנטנים שמיכל יצרה . מה-1.1.2000, כל יום פסלון אחד.

לכל אחד משמעות וסיפור שקרה לה או מסביבה וגם כשלא מכירים כל סיפור (אנחנו ראינו את התערוכה ללא הדרכה) קולטים את הרעיונות המצחיקים והמקוריים וממציאים..

התערוכה ממש קטנטונת, 2 תאי שירותים שהפכו פניהם לחלל אותו חילקה ובו בנתה ויטרנות לתצוגה.

את הפסלים היא מציגה לפי 4 עונות שנה

ולכל עונה ישנה ויטרינה עמוסת פסלונים

וכמובן שגם כאן הכל בעבודת יד, עם פסיפסים מחומרים זמינים.

הנה מבט על אחת הויטרינות והחלק האהוב עלי - תקופה בה יצרה כל יום דמות (למשל השכנים שלה) כ"רישום" בחוט ברזל.

ועוד תמונה אחת שלהן, הנפח והבעות הפנים.. תראו את האשה ההריונית שמחזיקה בטן שלא קיימת

לכל פסלון מוצמדת תוית קטנה שנראית כמו תגי המחיר בחנויות תכשיטים ועליה רשום התאריך בו נוצר.

ברגע שהילדים גילו שיש שם אוטו ודרקון הם גם רותקו לעניין:

(טוב, אני שומעת את אורי צוחק עכשיו בתוך הראש שלי... ברור שהם איבדו סבלנו תוך שניה אבל הספקתי לצלם! ומזל שבחוץ יש המון מקום לרוץ וללכת מכות. הכי אטרקטיבי).

ממליצה בחום (דרום וזה...די חם).

ככה זה נראה מבחוץ (מימין) ומבעד לדלת (משמאל)

ואם אתם מגיעים כדאי לקפוץ גם לפארק הסולארי שאני בטוחה שהוא מדהים עם הדרכה. אנחנו התגנבנו אליו לבד אז נאלצנו להמציא הסברים בעצמנו. הצלחנו לא רע מלבד באלו שפשוט נתנו לדמיון להתפרע...

כאן למשל ישנו מתקן בו כל עיגול מורכב מחומר שונה וצבע שונה והבנים ניסו לנחש מה הכי מתחמם בשמש..דווקא לא השחור (-:

ועוד תמונה אחרונה של הקיר האהוב עלי וגם הוכחה שכן טיילנו (קצת)

טוב - נגמר הזמן, חוזרת לעזור לקטנטונת להוציא שיניים (החליטה לייעל עניינים ולהוציא את כולן ביחד- תאחלו לנו בהצלחה. אותי היא מינתה לספור שעות בין נורפן לאקמולי. חכמה אבל לא יודעת לספור עדיין...)

נשיקות

בעיקר פורמת

סופסוף סטייל

חיכיתי, חיכיתי, בכיתי , בכיתי ומי לא בא? פרס הסטייל..

ז"ת קיוותי שבסוף הוא יגיע אלי.. זו היתה בסופו של דבר רק שאלה של זמן(-: בקצב המסחרר בו הוא הסתובב סביבנו, אבל בזמן הזה, בו חיכיתי בחושך כבר שנאתי אותו -את האייקון המטופש שלו, את המהומה שכבר החלטתי שהיא כולה רק עוד באזז של תפוז ועוד מיניי קונספירציות שרק אלו היושבות בחושך יכולות לרקום.

(-:

עכשיו הוא אצלי, הידד! והוא יפה ונוצץ ומרגיש "כמו אירופה" (שזה ביטוי שאני אוהבת במיוחד, בעיקר כשאומרים אותו בזמן שמטיילים בארץ..). ותודה רבה למיכל פ. ולעדי26 שגאלו אותי מהנידוי!

והנה הוא:

אז כמו שכו-ל-ם יודעים, החוקים הם כתיבת 8 עובדות שלא ידעתם על הפרסונה מלאת הסטייל (אני, כן?) ושיתוף בבלוגים מלאי סטייל (נוספים..), והנה חלקי במהומה:

8 עובדות שלא ידעתן עלי...

1. כבר מעל לשנה שאנחנו מפנטזים על אריזת הילדים ומעבר לדרום הרחוק, ובעיקר על הישוב כמהין ועל חיים חקלאיים "אמיתיים". בינתיים אין לנו אומץ, אבל זה יקרה (אנחנו מחכים שגם שם יעלו מחירי הבתים ורק אז כשלא נוכל להרשות לעצמנו, נרצה מאוד).

2. את בן זוגי הכרתי בעיצומו של קאמבק סוער לזרועותיו של אלוף נעורי (מכיתה ז') - הם היו אז יחד בקורס קצינים, חברים הכי טובים, והוא (האלוף, אז סמל..) צירף לטיול משותף גם את אורי. לשמחת כולם, זמן מה לאחר שינויי הכוחות בשטח, האלוף הראשון הכיר את חברתי הטובה ביותר (בתג"ע לנצח), שניהם התחתנו (בסוף) וכולנו חיים יחד ברביעיה מאושרת (רק בלי הסקס, בכל זאת למי יש זמן עם ילדים??). אין דבר מוצלח יותר מחברה-הכי-טובה שחייה עם החבר הטוב ביותר של בעלך. זה גובל בגאונות לוגיסטית.

3. אני לא מסוגלת לעמוד מול סיר מלא, או ליתר דיוק סיר שאינו ריק לחלוטין. לא תשאר קערה/צלחת/צלוחית/צלוחית קטנה כזו רק לעוגיה 1 ועליה דבר מאכל שלא נאכל עד תום אם אני בסביבה. לכן אני משתדלת שלא לקנות גלידה. זה רק לערב אחד (-: אבל כולנו יודעים שאני בעיקר מתכוונת לשאריות מהילדים...

4. לפני שנולדו ילדי, אבא שלי הצהיר (כתמריץ קפיטליסטי להולדה) שבשנה הראשונה להולדת הנכד הוא ישלם על החיתולים! בן זוגי היקר זכר היטב, וכשדור נולד מימשנו.. זכינו בשנה של חיתולים (-: לאור ההצלחה, ולאחר שראה את תאבת הבצע המפעמת בנו, הוא גם הציע לקנות מאתנו את הזכות להחליט על שם הנכד..

5. פעם בשלושה שבועות בערך אני נפגשת לקפה (אוקיי וגם עוגה וגם משהו לאכול) עם שתיים מחברותי הטובות ביותר, מפגשי הפסגה האלו הן האויר לנשימה שלי. הצחוק, הבכי, המרמור והאושר שאנחנו חולקות מתדלקים אותי לשבוע שלם (ז"ת שאני תמיד בחסך).

6. סבא שלי, שהיה הדמות המוערצת עלי בילדותי, ניהל בסוף חייו מאבק ברבנות עד שהותר לו לתרום גופתו למדע ולא להקבר (עקרון חילוני - קבורה לדעתו היתה הודאה בביאת המשיח - אח, היו פעם אנשי עקרונות) - עד היום אנו עורכים כל שנה ארוחת פסטה משפחתית לזכרו (זה מה שהוא ידע לבשל..) וכך למדתי שלפעמים מאבק על עקרונות פוגע ביקרים לך, בסוף לנו אין קבר להגיע אליו.

7. אני אוהבת חזרת - בגלל הצבע, הטעם והתחושה.

8. בפסטיבל השאנטיפי הראשון בארץ עבדתי כמפעילה במתחם הילדים, אפילו המצאתי את הכוראוגרפיה למופע. הייתי לכודה בתוך בובת פיל אדום ענקית, לא ראיתי כלום והזעתי כמו מטורפת (והייתי בפנים בתחתונים וחזיה בלבד). אני רושמת את זה גם כאזהרה למי שנתקל בבובה הזו - אני בטוחה שלא כיבסו אותה, וגם בשביל שתדעו שפעם לא היתה לי בעיה להכנס בתחתונים וחזייה לבובה של פיל אדום.

ועכשיו בשביל להוכיח לך שאני זכאית לתואר הסטייל - הרי לך חשיפה חורפית ראשונה:

את המגפיים האלו וגם את 2 אחיותיהן (ירקרקות עם נקודות לבנות ולבנות עם נקודות שחורות וסרט שחור - כרגע בבית חם אחר) הזמנתי יחד עם חברה (ראו סעיף 5) באינטרנט מטארגט בשעה שהחברה השלישית (ושוב..) היתה בחו"ל.

הרגליים שלי עקומות כאן כי אני רוכנת קדימה וצועקת "אבל תצלם בסטייל!"

לא התאפקנו והזמנו כאמור 3 זוגות (השלישי הוא בשותף..), היה לא פשוט לייבא אותן לארץ

וכמובן שטעינו במידות והן גדולות עלינו ב-2 מספרים. לעולם לא אודה בטעות הזו!

וכן, חרשתי עליהן כל השבוע (-:

ולבלוגים המומלצים.. אז כמובן שכולן קיבלו כבר עיטורים מכל הכיוונים אז אני אציין רק טיפה בים:

made at home - כי הקנאה קלה יותר כשלא קונים באותה חנות בדים... ניחוח חו"ל זה תמיד משכר, במיוחד בעברית.

המזבלה לעיצוב - כי היא פסיכית עם תעודות וגאה בזה, כי היא סורגת (!) והעבודות שלה מדויקות שזה מפחיד..

ילדיסקו - מגלה לי תמיד עוד בלוג זר משעשע ומשובח

בלוג קומפורט פמיניסטי - כי אני שונאת בחורות רזות והיא מלבה את העניין אצלי. גם בשביל שתחשבו שיש לי תחומי עניין רבים.

ומקופלת - כי אי בעצם כן קונפורמיסטית... וכי היא מצליחה להצחיק אותי בקול רם וזה הרבה מאוד בימים מסוימים. טוב, היא גם מאוד מאוד מוכשרת. ואם במקרה פספסת את הרשומה האחרונה, זה הזמן. עכשיו עכשיו.

נשיקות

בעיקר פורמת

ואגב, מצטערת על הבאג שמדגיש כל מיני משפטים רנדומאלים בטקסט (לא כ"כ בסטייל, אה?) מקווה שיתוקן בקרוב...

חנוכה והחבובות הלבביות שלי

לפני כמה שבועות נרשמתי לסדנת חבובות בפורום טקסטיל וליבוד, השמחה היתה רבה. הייתי בעיצומו של המחסום שלי והייתי משוכנעת שבסדנה הזו יבוא לו סוף - תכננתי צבעים והבעות ובקיצור.. רק התקף לב היה מונע ממני להגיע!

כל השבוע בן הזוג הסתובב חולה בבית. גבר חולה, כידוע, אין דבר נורא מזה. בליל רביעי הוא הודיע לי שהוא צריך שאקח אותו למיון. בסדר, אמרתי לו. אני למיון לא נוסעת ב01:00 בלילה.

תרגע, תשתה כוס מים (אני גם לא מכינה תה בשעות האלו, אפילו הילדים כבר יודעים).

חצי שעה אח"כ היינו בדרך למיון (וזה כי אין לי מילה בבית הזה. פשוט אין לי).

נסעתי על פי חוק ובכל רמזור אדום הזכרתי לעצמי איך הוא נהג לאט בדרך לחדרי הלידה... נקצר כאן את הסיפור, הוכרז על "אירוע לבבי" - נשמע משמח נכון?

פולניה שכמותי, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא על סדנת החבובות...

טוב, גם על חודש מילואים שנחסך ממני בזכות האירוע, הידד!

אחרי התייעצויות עם ותיקות סדנה (ותודה לטרהקוטה ולפרפרים) החלטתי ללכת על זה, ולחזור לשגרה בעזרת הדרכת הוידאו הזו.

את החבוב הראשון הכנתי לעין בר, חבר יקר, שחגג יומולדת 4.

לא היה פשוט אבל גם לא נורא.

הוא ספג את כל החלודה בשרירי אקדח הדבק-חם שלי אבל התקבל באהבה בבית החדש.

הנה הוא כאן עם שקית היומולדת (מנסה לחנך להבנת חשיבותם של כרטיסי ברכה אישיים...)

והנה הוא כאן מדגמן פוזות:

חולקת את הזוועות של הדבק החם המציץ מהעין... ושל העפעף הלא מדויק.. ככה אני, הכל כנות (-:

טוב, האמת היא שאין לו הרבה פוזות, אבל הוא "צועק" מאוד נחמד.

כשהילד ראה אותו הוא מלמל: את שלי תעשי בתכלת.. אבל נראה מורשם למדי (-:

אז החלטתי לעשות את שלו בתכלת.

רק מה, אני עכשיו בקיצוצי מתנות (מין הרגשה שהם כל הזמן מקבלים מתנות.. קצת מגעיל אותי... אז החלטתי שרק באירועים).

חיכיתי לדמי החנוכה.

כל שנה אני עושה סשן אחד של דמי חנוכה לילדים עבודת יד, הפעם העיתוי נפל על ערב בו התארחו אצלנו עוד חברים, כי חייבים גם להשוויץ. "גזרתי" את כל מי שלא מבין (פחות משנה וחצי..) ונשארתי עדיין עם 6 (!!) חבובות.

בן הזוג הלבבי (שבינתיים שוחרר מטיפול נמרץ ושוב הסתובב לכולם בבית בין הרגליים) התגייס בשמחה לסדנת היזע שנפתחה בסלון, וכמו תמיד כשאנחנו מנסים לעבוד יחד העניין התדרדר במהירות לתחרות חסרת רחמים, והנה התצלום שמוכיח:

לדעתי מומלץ לעטוף כל עין (חצי כדור קלקר) בכמה שפחות בד מתחת, כך שידבק טוב לפליז של הראש. הוא טוען עדיין שזה לא משנה.

שלי הימני אם לא היה ברור (-:

וטיפ: להשתמש רק בפליז איכותי. נשמע מובן מאליו, מה?

אני ניסיתי לנצל את ההזדמנות (ואת האילוץ של צבע התכלת שנדרש) להשתמש בשמיכת פליז שקניתי פעם במעט מעות, שהסתברה כסינתטית להחריד, ובשלב מילוי הראש הבד נמתח כל-כך שחלק מהחבובות קיבלו צוואר ג'ירף. לא סוף העולם, אבל להבא..

מאוד הצחיק אותנו זוגות העיניים לידנו.. במיוחד כשראינו "האוס" וגם שם היו כמה זוגות עיניים מסביב.

ותמונה קבוצתית:

כמעט גמורים (חסרים את הקו השחור המצויר על הלשון - לדמיין בבקשה)

הזברה יצאה מתוקה ממש, הלשון שלה בורדו ב"באמת".

אני מחבבת אותם בלי שערות (ז"ת לא התחשק לי לאסוף שאריות פרווה ונוצות מהשטיח..) ואפשר לשחק המון אפילו רק עם העיניים-אישונים-ריסים.

כמובן שלדורדור ניתנה הבחירה הראשונית, בהתרגשותי הרבה לא צילמתי את כל הילדים עם החבובות באותו הערב ועכשיו כבר כולם מוציאים בחדווה אקרילן מהראשים (מזל שבסלון שלהם רחוק ממני..)

החבובות הוטמנו בסביבון הענק שלנו (מסורת עוד מימי כילדה, אני מתה על הסביבון הזה - הוא השני בשושלת..) שמופיע כמובן רק כשכל הילדים שרים לו: סביבון סוב סוב סוב... דביק, אני יודעת (-:

גם החבוב של דור אכל המון סופגניות בשבוע האחרון.. עליו ממש לא רואים.

וכן, הוא בצבע אדום (-: זה באמת היה צפוי מדי.

חנוכה שמח כבר אמרו, לא? באמת היה חג מעולה ולכולנו שלום ובריאות

ליל מנוחה

בעיקר פורמת