יומולדת זבלונים (יומולדת 6.. ההכנות)

הקיץ הגיע ואיתו היומולדת של דורדור. בן 6.
כמה דברים הבטחנו לו שיוכל לעשות בגיל 6... אבל זה היה כשהוא עוד היה בן 4. אז זה לא נחשב.
חגגנו בטיול משפחתי מוצלח וחודש אחרי (שהגיע מהר מדי..) הילד יקבל במתנה מאבא ואמא את מסיבת אחה"צ לחברים מהגן (שזו אגב החלטה שאני מאוד גאה בה - הוא יכול לבחור מתנה או שנארגן לו מסיבה מושקעת, ולשמחתי הוא בינתיים בוחר בימי הולדת. למרות שכבר אין לי בעיה שיבחר במתנה.).
אני יודעת...
המתח בשיאו...
מה יבחר הילד לחגיגות 6 המפוארות???
ובכן: יומולדת זבלונים.
כן, כן, החיים בזבל וזה עולה הרבה לסבתא וסבא. בהתחלה כשעוד היתי תמימה חשבתי שמדובר בחבורת הזבל של ילדותי (ובעיקר של האחים הקטנים שלי) - לתזכורת קצרה - מדובר בדבר דוחה בהרבה ממה שזכרתי:

אאאאאאאאיייייכככסססססס
גועל נפש-מה עבר על ההורים שלנו???- איפה יצחק קדמן כשצריך?















אני זוכרת ערימות ענק של קלפים ומשחקים סוערים, היתה גם מטרת-על להשלים אלבום אבל בעיקר אספנו את הקלפים.
אין אגב שום קשר לזבלונים של היום.
הזבלונים של ילדי 2013 הם סתם כל מיני דברים רקובים באלגנטיות, יש קלפים שאמורים להאסף לאלבום אבל עיקר הכלכלה נסובה סביב דמויות גומי-פלסטיק קטנות שנרכשות בפחי זבל מיניאטוריים (ואגב זכו בכמה פרסים לעיצוב משחקי ילדים בעולם. לא יודעת למה):

(זה מגעיל זה?)






השמועה על הפטיש לזבל הגיע גם לאוסטרליה וכשאח שלי הגיע לביקור מולדת הוא הביא בגאווה לדור מתנה ליומולדת.
את ספר האספנים השלם של הקלפים המקוריים של חבורת הזבל...

כן, מדובר במפגן של גועל מרוכז. מדהים!
היה כמובן רגע של שתיקה מביכה כשהוא שאל אותי:
- רגע, אז הזבלונים האלה הם לא מה שאנחנו שיחקנו בהם?
(אני): ממש לא.
- והיית נותנת לו לראות את חבורת הזבל האמיתית?
(אני): ממש לא.
שתיקה. התגברנו...
ואגב, חבורת הזבל במקור (היה גם סרט דבילי לגמרי אם אני זוכרת נכון) היתה מאוד חתרנית והדמויות שבה מעוצבות בסגנון של בובות הכרוב שהיו להיט אמריקאי ידוע:

רואה כמה שהפנים דומות?

אני זוכרת איך פינטזתי על הבובות האלו.. ובסוף אפילו קיבלתי אחת כזו אמיתית, שמגיעה עם תעודת לידה (זה היה השוס) ולה נתתי את השם המופלא בעיני - ענת.
כמה רציתי שיקראו לי ענת.
ככה זה שאת גדלה בתקופה בה לבנות יש שמות של בנות ורק לך לא...









בכל מקרה חבורת הזבל המקורית היתה מעין פארודיה שנונה על רב המכר המתקתק הזה

היום הזבלונים הם ממש-ממש לא חבורת הזבל.
לא ברמת הגועל שלהם (לשמחתי) וגם לא ברמת השנינות והחתרנות. הם סתם, עוד משחק שנועד לגבות את ליטרת הבשר העונתית מההורים והפעם בכל מיני דרכים נלוזות ונמוכות לטעמי (כשאני האמא..).
וזה עובד מעולה וכל הילדים בגן מתים על זה, וגם דור כבר שכנע את הספונסרים האמיתיים שלו (ההורים של אורי כמובן) לקנות לו אי אלו דמויות בפחי זבל מפלסטיק.

נו, בינתיים חגגנו יומולדת בגן.
עוגת היומולדת לגן נבחרה (כמובן) באותו מוטיב זבלי - דור ביקש עוגה שיש עליה ג'לי (ואני התחלתי להזיע.. זה היה נראה לי מורכב מדי) ו -שהג'לי יהיה ירוק ויראה כמו האיכסה שיוצאת מהפחים של הזבלונים ובתוכו יהיו בובות של זבלונים.
בוצע (-:

רק תשדעי שהכנתי ג'לי ירוק לבד! מצהוב-אעלק אננס וטיפה צבע מאכל (רעיון של שכנה יצירתית שגם נתנה מתכון לעוגה כמובן...).







ועוד פרט, כי היא כל-כך מוצלחת..

רואה איך הנחשים החלקלקים מתגנבים מפחי הזבל המגירים נוזל אשפה ירקרק ובינהם מתרוצצות דמויות הזבלונים המטופשות? גאווה.
דורדור היה מבסוט לדווח שחצי מהבנות בגן לא הסכימו לאכול ממנה (-:

ובלילה לפני, הכנתי לו בהפתעה, הפתעה מסורתית, גם חולצת יומולדת:

ובמשך 3 דקות הוא קיבל זמן מצלמה בלתי אחותו...

ואח"כ כשהעלתי את התמונות למחשב הוא גם קיבל טיפול כינים מפנק (כי אני היסטרית רק -רק - רק בדבר אחד בעולם כולו.  וכל פעם שמישהוא נוגע בראש אני עושה סיבוב מסרק מקיף בו אני מגדפת את מי שאולי -פוטנציאלית- הדביק שוב - וזה רק בגלל שאני הראשונה להדבק מהם... אבל הפעם לכבוד יום ההולדת הכל יצא נקי. נעשה מחר שוב. מה שבטוח..)

כמו בשנה שעברה, בחרתי חולצה שכבר מיצינו וציירתי באקריליק על צידה ההפוך.
בבוקר (רגע אחרי סשן הצילומים הנ"ל) הגננת שאלה אותי אם שמתי לב שהוא לובש חולצה הפוכה. פסיכי לא?
אבל לא נעלבתי. הייתי עסוקה בלהיות מבסוטית מעצמי...

וכ-ר-ג-י-ל איירתי הזמנות בהשראת הזמנה אמריקאית חינמית שמצאתי ברשת,
את האיור סרקתי והוספתי אח"כ את הפרטים לתוך הבאנר הריק (נייר הטואלט שלמטה), הדפסנו, שכפלנו
ודור כבר חילק וצבע :

ועכשיו אנחנו מנסים להבין מה בדיוק זה אומר..
 יומולדת זבלונים.... זה בטח לא יהיה קשור לזבלונים כי אני נגד המסחור המגעיל (-:
שזה בעצם אומר שאין לי כסף לחלק מתנות זבלונים לכולם.. גם ארטיק זבלונים  ב-10 ש"ח זה מוגזם.

אז כנקודת מוצא חשבנו להכין את ה"זבלון האמיתי"!
נשמע מעולה נכון?

לשם כך פתחתי במחקר מקיף (סתם, הכל כבר היה נעוץ לי בפינטרסט..) לאיך מכינים זבלון או "דביקי" או "איכסי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה...

אספתי במבצע נועז את כל החומרים:
דבק פלסטי,מים, אבקת בורקס (שעליה עוד ארחיב בהמשך)  והכי חשוב: עיניים קטנות... ובניסוי קטן וחמוד בבית הכנתי עם שניהם את הגושים החביבים האלה.

אלולה שיחקה איתם יותר משבוע - בעיני זו הצלחה.

עבדתי בעיקר לפי המתכון הזה של livecrafteat אבל המתכונים כולם דומים ברשת.
הטריק היחיד הוא באמת להשיג את אבקת הבורקס (Borax) שעושה את הקסם והופכת את בלילת הדבק והמים לג'ל מגניב. בארה"ב ובאוסטרליה החומר הזה נגיש מאוד, בישראל אפשר לרכוש אותו רק בחנויות שמתמחות בציוד לקרמיקאים, צבעי גלזורות וכדומה. אמא אינטרנט (בפוסט הזה) השיגה את האבקה דרך ונטורה (החנות של בצלאל),
אני מצאתי אותה יחסית בקלות ובזול יותר בשני מקומות באזור התעשייה נתניה:
משה מקור החומר ו- מינרקו (שם גם קניתי ק"ג ב-17 ש"ח -צריך רק כפית אחת לכמות שהספיקה לחמישה ילדים).

אחרי ההצלחה הגדולה החלטתי להרחיב את כמות המשתתפים והניסוי הגדול - שלב 2- יצא לדרך.. בשביל שאוכל לראות איך זה עם עוד ילדים..

בזמן שההורים שלהם הכינו לכולנו ארוחת ערב (טעימה!) אני עשיתי מה שאני יודעת. שטויות בעיקר..









כל אחד קיבל אחריות לשלב הראשון: לערבב דבק פלסטי עם מים וצבע מאכל בקערה...
אחד טפטף צבע מאכל, השני צויד במקל ערבוב מיוחד וכו', דורדור היה אחראי למתכון הסודי:

אחרי שהכנו בקערה את מיקס הדבק פלסטי-מים-צבע מאכל, אני הוספתי את ה"קסם" אבקת בורקס ממוסת במים רותחים, ונתתי ערבוב ראשוני...
באבקה החלטתי שעדיף לא לגעת - למרות ואולי בגלל הדעות הסותרות - בארץ יש שמייחסים לו תכונות רעילות משהו...
החלטתי להיתלות במשרד החינוך (לראשונה בחיי?) - שמפרסם גם את מהלך הניסוי הזה- המומלץ שם לכיתות החוקרות קשרים מולקולואריים או משהו מורכב שכזה (אני 5 יח' אמנות פלסטית..) כתוב שניתן לגעת אחרי שהאבקה מעורבבת עם הדבק הפלסטי.
אז זה מה שעשינו:

נגענו!
זה החלק הכייפי כמובן.











ככל שלשים יותר החומר נהיה מגניב יותר.. מחלקים לחתיכות (ברור ששווה בשווה)

ליומולדת עצמה התוכנית היא לאסוף קופסאות קוטג' ולצבוע אותן כמו פחי זבל.
נראה אם יצא באמת לפועל..










ואז חילקנו עיניים זזות וכל אחד שיחק עם הדביקי שלו בקופסא..

ומחוץ לקופסא..







אז בינתיים אנחנו נהנים מהתכנון והניסויים, פחות מוצאים זמן להכנות של ממש...
נעדכן בקרוב (-:

אה! ולא נפרד בלי המסקנה הכי חשובה: לא לתת לילדים מתחת לגיל 2 בדשא את הצנצנת עם העיניים...

נשיקות
בעיקר פורמת

יומולדת אנגרי בירדס (או: חזיר ירוק, באמת?)

מן הון להון הגיע דורדור לגיל 5 הנכסף וההתרגשות (שלו) עצומה מאין כמוה.
שבועות רבים הטנו, אורי ואני, שכם אל שכם מתכננים אל תוך הלילה את יום הולדת ימי הביניים לבקשתו.
מגיני אבירים שורטטו והצעות לתחפושת לנסיכות (נסיכות לוחמות כמובן) הועלו ונפסלו מייד.
לפני שבועיים חיזל"שנו כשהתקבלה ההודעה המרגיעה (אם כי מאכזבת..) שהילד בעצם מעדיף יומולדת אנגרי בירדס.

לצורך העניין זומנתי לפגישה בסלון ובה הוסבר לי הנרטיב המרכזי - יש חזירים ירוקים (למה ירוקים?) שגנבו לציפורים את הביצים (למה שיעשו את זה? איך הגיעו לקן?) הביצים הן ביצי זהב (?) והציפורים מאוד כועסות ורוצות לשחוט את החזירים (זה דווקא מובן). לכן הציפורים משוגרות מרוגטקות ובעצם מתאבדות (ואז מי יגדל את האפרוחים?) על המבנים שבנו החזירים (?). יש סוגים שונים של ציפורים שלכל אחת יכולת אחרת (אז איך לכולן אותו סוג ביצים?).
בקיצור השיחה היתה מתישה והבן המתבגר שלי איבד מהר סבלנות לנוכח אמו המזדקנת, המתעקשת להאחז באמיתות מהעולם הישן - זה הלא וירטואלי - בכדי לפענח מציאות חדשה. בעיה.

בהוצאה לפועל דווקא קל - אמהות משקיעניות ברחבי היבשת הגדולה כבר עמלו ולנו לא נותר אלא להנות מהפירות, מהקישורים ומהפרינטים החינמיים (-:
הרשת מלאה ברעיונות, רק מה? לכולן יש ביצים זהובות שבמקרה שמרו בצד מהפסחא ואת "טארגט" מטר מהבית עם רוגטקות קטנות במחיר מצחיק. אני עדיין מאלתרת, אעדכן בהמשך.
בינתיים ציירתי לו הזמנות, בדיוק כמו בשנה שעברה - בעט שחור - ושיכפלנו כך שכל הילדים בגן קיבלו וצבעו לעצמם, דור דיוח על התלהבות עצומה והוא עצמו צבע כבר 10 הזמנות לפחות וחילק לכל עובר ושב ברחוב...


















והאתגר השבועי יהיה זה:

כן זה כדור ים גדול. ז"ת זה מה שאורי הבין כשאמרתי לו "כדור ים גדול". ממש גדול. גדול עלי לגמרי...






 התכנון היה להכין ממנו פיניאטה בצורת חזיר ירוק כדי שהילדים יוכלו לכסח לחזיר הירקרק את צורתו המעוגלת אבל בקצב ההתקדמות הנוכחי (בשל גודלו. הוא גדול. כבר כתבתי?) נראה שהוא יוסב לדקורציה (-: אם בכלל. הוא עצום.

ליומולדת בגן דור ביקש עוגה עם סוכריות, מי שמכיר אותי יודע שאני מעדיפה לצייר 35 פרצופי אנגרי בירד על שקיות הפתעה - מה שלקח אגב חצי שעה בדיוק...- מאשר לאפות עוגה, אבל צלחנו את העניין.


 עשינו "יחד" דמויות לבקשתו וצבענו. כמובן שהוא ביקש את הדמויות הקנויות שמגיעות עם הארטיק (במחיר מופקע של 8 ש"ח לקרח על מקל), בגיל 5 עדיין רואים את גלגלי המוח שלהם עובדים.. אבל גם הוא מכיר את אמא שלו ויודע מתי כדאי לוותר ולהרוויח שעת יצירה (-:







וחולצת יומולדת מסורתית הוכנה גם השנה...
מי ילד מיוחד של אמא?

בבוקר הוא נזכר בזר פרחי לבד שהכנתי לשבועות בשנה שעברה.. נדרש עוד מנקה מקטרות מאחור להתאמה כמובן.














הפכתי חולצה  אדומה וציירתי עם אקריליק בשכבה עבה, מסביב אאוטליין עם מרקר שחור.
ויש לה גם צד אחורי בהומאז' לחליפות הכדורגל...

וואו, איך הוא נראה לי פתאום גבוה...
ובקשר לחזירים הירוקים? אין לי מושג. ירוק. תובנות יתקבלו בשמחה.
הניחוש שלי שיש כאן מחווה לד"ר סוס - שתורגם לעברית כ"לא רעב לא אוהב"  - או אולי קריצה לקהל שומר כשרות?




תאחלו לנו בהצלחה.. כל שנה מחדש אני מבינה איזה טראומה נחקקה בי בסרט "הקיץ של אביה".. זוכרת את הסצנה של היומולדת?
 בשבוע הבא פוסט תמונות עמוס.. השנה הבטחתי לעצמי לצלם (-:
נשיקות
בעיקר פורמת

דרקון אחד ונסיכה פוטנציאלית

כבר לא עמדתי בפני העקצוץ (לא, זה לא דגדוג נעים, עיקצוץ מרגיז) והייתי חייבת להפעיל את המכונה.

המכשיר המאובק ההוא שעל השולחן.

ודורדור התלונן שאני תופרת רק לאלה (התלונן. מילה מקסימה. זה היה יותר מופע של צווחות ופירוטכניקת אף-אוזן-גרון שגרמה לי להשבע שלא אתפור לילדים לעולם).

בקיצור, שדרוג סוצ'שירט דרקון אחד כבר מוכן לקבל את הבוקר..

במסגרת פרוייקט "גשם ואנחנו לא יודעים מה לעשות אחד עם השני בתוך הבית" הפכתי את העניין למיזם משותף.. דור ביקש שיהיו לדרקון קשקשים וקיבל טוש זהב (!) והדגים לי למה התכוון..

החלטתי לזרום עם הלוגיקה שפרמננט זהב הוא על בסיס שמן, ושמן לא יורד בכביסה. אורי ניסה להתנגד אבל החלטתי ששעות הכביסה שלו - לא, דקות הכביסה שלו- לא מאפשרות לו להביע דעה מנומקת.

זוכרת שפעם היה נורא מרגש טוש זהב? נזכרתי בזה כשהרחתי אותו.

משמאל: מיקה הכלבה החורפית ואלולה צופות בדורדור עושה דאווינים עם טוש הזהב.

ואז כולם קיבלו שיעור בהוצאת גזרה... שממש עניין אותם (קהל שבוי לפתי-בר)

את המשולשים גזרתי על קו קיפול כמו בתמונה- כך שנוצרו מעויינים- אותם תפרתי בקו האמצע שלהם (אותו קו קיפול) לאורך הגב והברדס ואז תפרתי את שוליי המשולשים לזוגות (הנה - היא עושה את זה בהרבה יותר חשק ממני).

באמת שממש פשוט.

אפילו כייף (-:

והדוגמא שהוא צייר ממש מצאה חן בעיני, בעיקר בחלקים מפתיעים (קשקשי דרקון ארוכים בבית השחי?)

אפשר להתייחס אליו כסוג של דגם מוקטן כי אורי מתחפש השנה (כך הוחלט בפורום משפחתי) לדרקון אכזר.

הוא ביקש להיות הדרקון השחור המבריק מהסרט הנהדר "הדרקון הראשון שלי"

אבל כולנו יודעים שהוא ילבש סוצ'שירט קפושון כמו של דור רק במידה גדולה. גדולה יותר.

ואני רוצה השנה להתחפש לנסיכה.

די, מספיק, הגיע הזמן להראות לעולם.

ואם אורי דרקון ראוי שאתחפש לנסיכה, זו שנחטפה מהארמון הפוטנציאלי שהיה יכול להיות לה, על ידי דרקון מרושע, אל מעברי הררי החושך (רכס טול כרם?) הרחק מעיר הבירה (תל אביב) ונסגרה בטירה (אאמממ..) מאובקת (בדיוק!), נידונה לטפל במפלצות זבות חוטם. נסיכה תאורטית כמובן.

מזל שיש עוד 8 שבועות עד פורים (-:

נשיקות,

בעיקר פורמת

אקונומית

ההתחלה המצופה תהיה: הרומן שלי עם אקונומיקה ארוך שנים... אבל - מה לעשות? לי ולאקונומיקה אין קשר.

אני יודעת שלכולם שורף, לכולם לא בא, לכולם יבש בידיים אבל לי בנוסף לכל הנ"ל יש בן זוג שאוהב אקונומיקה.

אולי אוהב זו מילה חזקה.. אבל בהחלט אחראי , וניכס לעצמו לפני שנים רבות את ממלכת השרותים-כיור-אמבטיה.

אני מנקה את כל הבית - כשאני מנקה - אורי אחראי על האקונומיקה.

אבל נורא רציתי כזה:

אז פתחתי את המיכל..

(הסיפור ממשיך אחרי הדרכה קצרה..כי אם כבר פתחתי מיכל אז גם צילמתי)
אני מאמינה שכולם התנסו בעניין הזה (tie dye) בשלב כלשהוא אי שם במאה הקודמת, אבל רק בשביל לרענן את הזכרון..

בחרתי את הבגד שהכי לא רציתי בתור קורבן ראשון לנסיון:

גופית טריקו שחורה בת יותר מ-15 שנה.. לא מעניינת, בלי צורה אמיתית, קצרה ב-3 ס"מ ממה שצריך ועם כתפיות חזיה שהיו או-כה-פופלאריות והיום לא בשבילי.

מכינים את המצרכים: אקונומיקה - אני השתמשתי בשל אורי (-:

קרשים/משטח שטוח/מקלות/אבנים - מה שתרצו שיצור את הצורה

גומיות עבות/חבל (אני השתמשתי בגומיות)

אפשר להכין את הבגד לטבילה בהמון צורות שיצרו דוגמאות שונות (למשל לקשור מסביב לאבן וליצור עיגולים), אני רציתי דוגמאות אורך ולכן קיפלתי את הגופיה כמו אקורדיאון (משמאל)

ואפשר לצבוע הפוך - צבע על גבי בגד בהיר - הנה צילומים שעושים חשק.

את הגופיה קשרתי בעזרת הגומיות בין 2 סדי עץ מאולתרים..

הגומיות נתנו כמובן אפקט משמעותי.

מטבילין כהלכה:

המהדרין מרטיבים היטב קודם את הבגד במים.

אני חיכיתי 5 דקות וזה היה לטעמי יותר מדי. מה שנחמד (או מבאס) שאי אפשר לדעת באמת עד שמנסים (-:

אפשר לחכות לראות לאיזה גוון משתנה הבד אבל הקטע הטריקי הוא שצריך לעצור קצת קודם.. בקיצור אל תחכו עד הסוף (הכתום והמר במקרה של הגופיה האומללה שלי) ולזכור שהבד עוד מתבהר בייבוש.

וחשוב עוד יותר! להכין בצד את ערימת הבגדים הלבנים עם הכתמים שלא-ירדו-בכביסה-נשאיר בצד-בהזדמנות ננסה עם אקונומיקה. אני מקווה שאני לא היחידה שיש לה ערימה כזו... הפילון החמוד מהתמונה למעלה חיכה הרבה ליום הזה.

ההישג העיקרי מהנסיון הזה היה שהחזרתי לשימוש כמה בגדים שכבר שכחתי שיש לנו (כן, כן, שמלה מליל הסדר למשל..)

ברגע שסיימנו עם האקונומיקה מייד שוטפים במים זורמים בשביל להפסיק את הפעולה הזו הכימית שבטח יש לה שם.

וככה זה נראה ברגע הכי מותח...

בגלל שלא רציתי שישאר מהשחור (תכננתי שדרוג גופיית טריקו לשמלה - לכבוד אתגר שנערך בפורום טכסטיל וליבוד) חיכיתי די הרבה.

ואז תולים לייבוש:

מאכזב? משמח?

בעייני היא יותר מעניינת ממצבה המקורי אבל הצבע הכתום-חום הזה לא ממש התחבב עלי ולא הצלחתי למצוא לו שילוב נחמד ומשעשע לגלגול הבא שלו.

זה היה אגב השלב שהבנתי שאין לי את התספורת הנכונה והצלליות המעושנות שיהפכו את לבישת בגדי הטיי-דיי מהתמונה הראשונה למדליקים באמת..

כאן אנחנו נכנסים לשלב הקשה בתהליך.

מצאתי את עצמי עם תבנית מלאה אקונומיקה, קרשים/גומיות מחכה שהבד ייתיבש.

זהירות! אני עברתי שלב של כ-20 דקות מסוכנות בהן התרוצצתי אחוזת אמוק בכל הבית ודרך כל הארונות מחפשת במבט מטורף בגדים להלבנה.. היה קשה. הרבה קורבנות נגבו.

אורי איבד חולצה בקרב, דורדור ואלה כמה בגדי חורף שקטנים עליהם, וגם השמלה הזו לא שרדה:

מצאתי את עצמי עם גופיה בצבע כתום כעור עם דוגמא שאבד עליה הקלח ושמלת ג'ינס עם כתמי אקנומיקה.

לאן עכשיו?

יותר מדי עבודה להתחיל להתאים את השמלה למידותי (היא נראתה עלי נורא ולכן נזרקה באכזריות לאקונומיקה המעבעבעת מלכתחילה) וחיפשתי שימושים נחמדים יותר לבד.

הלכתי על כיסוי ליומן החדש שלי, שהתבסס על ההדרכה של שרון רותם (שיניתי את הסגירה) רק שהוא יצא כלכך עבה בגלל הג'ינס והשוליים והכיסים הכפולים שנאלצתי לפרום אותו ולהוציא את המילוי מההדרכה המקורית ובסוף בסוף זה הסתדר לשביעות רצוני - קצת עקום, ממוחזר היטב, הרבה ממני ואני חושבת שהמילה שהכי מתאימה לג'ינס האקונומי שלי היא "גזעי".

גזעי נכון?

והשתמשתי בערכת הכפתורי בד החדשה שלי.. תענוג.

נשאר עוד קצת מהשמלה. היה לי ברור מה אני הולכת לעשות עם השארית.

בשביל שתהי מעודכנת, אפנה רק לרגע לתיאור המצב המוסרי החמור אליו התדרדרנו בשבועיים האחרונים:

הילדים (שוב) גדלו והסנדלים קטנו. או אולי הסנדלים נשארו באותה מידה, כך או כך זה כבר לא התאים.

אני יודעת שלא מאמינים לי, שאני לפעמים מגזימה, אז צילמתי! לא מבויים!

(כן, הם באמת עומדים ככה ומחכים לי ליד השער כל בוקר. באמת באמת)

קבלו את הסרסור וכוכבנית הפורנו הקטנים שלי:

ואלו הנעליים איתם הם הלכו לגן.

מזעזע.

אלולה בנעלי ירושה מהשכנה המופלאה שלי (עליה אורי כבר אמר שבדרך לפח הזבל היא עוצרת אצלי.. ואני מוסיפה שזה מזל גדול!) - על "הבת של השכן" - בלונדינית רזונת יפיפיה עם שמלות מתוקות מתנפנפות - הנעליים האלו לא היו גרועות..

אבל אלולה עם הסטיילינג שלה שכולל רק תחתונים (כי היא רוצה לשבת לבד על הסיר ועדיין לא מצליחה להתמודד עם בגדים נוספים..) ומשקפי שמש "אוברסייז" ורודות שלא יורדות ממנה עד המקלחת בערב, זה פשוט נראה.. לאינטרנט?

ולא שהנעליים שדור נועל יותר טובות - שלחתי אותו עם אבא שלי לקנות נעלי ספורט.

חזר עם נייקי (מי קונה נייקי???? לבן 4????), עם שרוכים (שרוכים???? בקושי סקוצ' הוא מצליח לסגור) לבנות (זהו, נגמרו לי סימני השאלה. באמת. לבנות.) אני מתנצלת בפני כל האמהות שחושבות שזה על הכיפאק - בעיני זה לא בריא (לאמא) לשלוח ילד עם נעליים לבנות.

אבל במקרה של דור לא היתה לי ברירה. למעט לסמוך על הסבתא מהצד השני שתתגייס ותמציא נעלי ספורט שחורות עם סקוטצ' (הללויה!). במקרה של אלה..

זהו. הרבה יותר טוב.

בהתחלה ציפיתי אותן לגמרי בג'ינס - אבל אורי טען שהרסתי לה את כל הכייף.. מה שנכון. אז התפשרתי וחשפתי את השוליים הכסופים והוספתי לה את התחרה והפרנזים (יוחזרו הפרנזים למלתחות לאלתר!) שהיו קישוט בשמלה המקורית.

גזרתי את "הצמיד רגל" הפורנוגרפי והדבקתי עם דבק ספריי את הג'ינס האקונומי שלי, זה מאוד חזק וגם ככה עוד שבועיים זה יהיה קטן עליה..

אמרתי לכם שהם מחכים ליד השער ככה כל בוקר? נו, אז הנה..

מאוהבת ברגליים האלה.

והנה היא עם שדרוג הגופיה שלי, שיצאה כתומה בדיוק כמוה:

גזרתי את הכתפיות, תפרתי עם חוט גומי (כייף!) כמה שורות בחלק העליון והוספתי סרט בד מוכן.

את כל אלו אגב לא שלחתי בכלל לאתגר שדרוג חולצת הטריקו שהתחיל את כל הסאגה הזו..

אבל, זכיתי (בתחרות מותחת וצמודה מאוד..) בזכות שדרוג אחר שעשיתי לבגדי גוף עבור אלולה ונומי היפה:

ותודה לכל מי שתמכה בי! כייף גדול!

(אני יודעת שיש המון תמונות הערב.. מבטיחה בפעם הבאה לנסות להצטצמצם ל-3 תמונות. אולי 5)

וגם הפסדתי הפסד צורב (באותה תחרות) תודות לשדרוג שעשיתי לחולצה ישנה שלי:

מקום אחרון.. זכיתי לצל"ש ממנהלת הפורום האהובה על היותי הראשונה שמגיעה גם למקום ראשון וגם למקום אחרון (-:

את החולצה הזו הפכתי לכיסוי למחברת (עם ריפוד) ושקית קשירה תואמת.

ועל כך נאמר לי:

להפסיד לעצמך זה פחות מבאס, לא?

ולסיום סיומת:

היה נסיון משעשע, תודה שנשארתן עד הסוף..

נשיקות,

בעיקר פורמת

הדרכה מצולמת: מגופיה "של בנים" לשמלה קטנה

אה החופש החופש!

אורי הצדיק התעקש לרשום את דור למחזור ראשון של הקייטנה ועכשיו אני שפחתו הנרצעת (של אורי הגאון) כי, כי - מה חשבתי? באמת חשבתי שחודשיים נסתדר? תחי הקייטנה!

בינתיים היה לי שבוע חופש מהעבודה- קצת לעצמי- אז ניצלתי אותו לשפעת קטלנית לבד בבית עם שני ילדים (המילואים, המילואים)

וגם להתלבטיויות לגבי האתגר הבא בפורום טכסטיל וליבוד.
שדרוג חולצת טריקו.

אני עדיין לא יודעת מה אשלח לתחרות אבל הנסיונות בדרך בהחלט גורמים לערימת ה"ממתינים" להתכווץ - חולצות/גופיות וכו' שמחכים שאעשה איתן משהו. בקיצור - לשדרוג.
אז אחד מהפרוייקטים היה להפוך את הגופיה "של בנים" הזו, שראתה כבר ימים יפים יותר (וגם, לא אצלנו, לפני 3-4 ידיים)


לשמלה לאלולה.


כמובן שזול יותר לקנות שמלה פושטית אבל יש לי סנטימנטים לגופיה הזו וחשבתי שיהיה נחמד שתהיה לה שמלת גן פשוטה בצבעים קצת אחרים מהסקלה של רוב הבנות.. אינדבידואליות בגיל שנה וחצי זה מעצב אופי, לא? אז לא נורא.

רגע - למה להפוך את זה לשמלה? רק בשביל שחלילה לא נצטרך להכין מכפלת.

מי שאוהבת מכפלות (??) יכולה גם להפוך גופיה לגופיה במידה קטנה יותר.

ואם הגופיה הזו מתאימה.. אז לא צריך לעשות כלום (-: נא להתפזר כאן אין מה לראות.

והנה הדרכה מצולמת לתהליך בסיסי, מתקדמות נא לעבור לתגובות (-: ולמי שמתחילה וזה יעזור לה - איזה כייף לי!

הופכים את הגופיה לצד שמאל (ההפוך) ומקפלים לחצי, משתדלים שלא יהיו קפלי בד באמצע.

בשלב זה אפשר לראות "מה הנזק" - אצלי הגופיה כבר מעוותת לגמרי משנים של שימוש..

מניחים מעליה גופיה/שמלה במידה טובה ומבד דומה - ז"ת הגופיה שלי מטריקו אז הנחתי מעליה גופיה שטובה במידה גם מטריקו דומה.

בגופיה שלי יכלתי להשאיר את פתח הצוואר כמות שהוא אבל גיליתי שאני צריכה להקטין את פתחי הידיים (הטכניקה זהה כך שתתאימי למה שאת צריכה).

סימנתי עם טוש מחיק היכן לגזור - להקפיד שגם הגופיה שמשמשת לי כמודל תהיה על צדה ההפוך - הצד השמאלי - כך יש לנו כבר את תוספת התפר.

מכיון שהמודל שלי היא גופיה (הסגולה) גם סימנתי היכן ממשיך הקו כשמלה - במקרה שלי מכיון שהגופיה כבר ממש ישנה וחסרת צורה לא היה לי הרבה משחק, כדאי ליצור קו שמתרחב עד התחתית של הגופיה שלנו.

גוזרים לפי הקו שסימנו.

תופרים את הצדדים

איך? מחליפים למחט לסריג (מחט סטרצ') , למי שאין מכונת אוברלוק (אני מתה על המשפט הזה.. מופיע בכל ההדרכות אז למה שלא בבלוג שלי?) כמוני למשל.. תופרים תפר זיגזג - אני משתמשת בתפר זיגזג עם קו. הלוואי שהיה לי מספיק ידע ונסיון להסביר למה אבל - ככה זה עובד לי הכי טוב.

הוא לא נראה טוב בתמונה תצטרכו להאמין לי שזה תפר זיגזג.

פורמים את הסיומת של השרוולים (ושל הצווארון אם יש צורך להקטין גם אותו)

שנשארו הרי בצד כשגזרנו.

לא צריך לפרום הכל..

בודקים כמה מהסיומת נצטרך לסיומת החדשה שלנו - אני הייתי צריכה להקטין בכמעט חצי - מניחים בלי למתוח מסביב לפתח וגוזרים.

בטח הגיוני יותר למדוד בסרט מידה.

מחברים בסיכה ומוודאים שוב.. ותופרים את שני הקצוות יחד (שוב מחט סטרצ', תפר זיגזג)

מניחים את הלולאה החדשה שלנו בתוך פתח השרוול, מקפידים שימין וימין (הצדדים היפים) יפנו זה לזה

בתמונה העליונה למשל לא עשיתי את זה והזמן שלקח לי לפרום את הסיומת הזו היה הרבה, הרבה יותר ממה שלקח לי לעשות את כל השדרוג. הרבה יותר (לפרום תפר זיגזג מבלי להרוס את הבד..). תבדקי פעמיים בבקשה.

הנה בשרוול מימין זה בסדר...

בקיצור, מחברים בסיכות,

כדאי לחבר לפי פלחים: קודם בשני נקודות החצי, אח"כ לרבעים וכן הלאה, כך שהבד לא ימתח מדי בצד אחד.

שמים לב שהצד ה"גמור" של הסיומת - ז"ת הצד שלא פרמנו יפנה כלפי מטה, לא לתפור עליו!

ושוב תופרים

חמוד נכון?

אפשר לראות שלא היה לי מקום למשחק בגזרה, אם הגופיה היתה רחבה יותר הייתי עושה גזרה מתרחבת יותר כלפי מטה.

עכשיו עושים את אותו הדבר בצד השני (וגם בצווארון אם יש צורך)

והגענו לחלק הנחמד - איך הופכים את הגופיה שמלת בנות?

אני הלכתי על הדרך הקלה (ז"ת בלי אפליקציות לגיהוץ) וציירתי באקריליק.

לא התאים לי להוסיף לבבות, חיפשתי משהו ש"ידבר" באותה שפה של הגופיה אבל ייתן את הטאצ' הנקבי-סטייליסטי..

הקרנף החביב קיבל לחי ורדרדה (-:

ואת הצווארון המצוייר הוספתי גם בצד האחורי

ואחרונה שמראה כמה שפתחי הידיים יוצאים חביב:

וזהו.

כמובן שלפי הגופיה המקורית אפשר לצייר/להוסיף אפליקציות/לרקום ועוד.

אני לא יודעת אם זו אמונה תפלה או לא.. אבל אני מגהצת בחום גבוה (מעל נייר פרגמנט) את ציור האקריליק שיתקבע. לחיי הכביסות שבדרך!

הסיבה שאני לא שולחת אותה היא שהתמונות של לפני ואחרי לא מספיק "משודרגות" ומראות הבדל, אבל יש לי עוד כמה (וכמה וכמה) חולצות שממתינות לתורן אז נראה מה יצא, ובינתיים אם מחפשים עוד רעיונות - שווה לקפוץ גם לבלוג הזה להדרכות מצולמות לחולצות טריקו בעברית.

מקווה שנהנתן ודבר אחרון חביב..

אומנם בקרנף עסקינן אבל יעל הקיפודה האהובה עלי (הרבה פחות קרציות מלקיפודים שאצלי בגינה..) עורכת חגיגות לבלוג ה101 שלה. כבוד גדול. ואני אףפעם אףפעם לא משתפת ב"בלוגולדות" אבל בשביל הסיכוי הכה קלוש שאולי פספסת.. זה ממש כאן.

ולאחרונה קיבלתי ממנה משלוח של הבד הזה:

דמוי עור כתום ויפהיפה לטעמי בדיוק...

ונשבעתי שאכין ממנו ארנק.

אז הנה עכשיו כתבתי את זה ואני חייבת להכין.

בהצלחה זו מילה טובה כאן (-:

ליל מנוחה ונשיקות

בעיקר פורמת