יום שישי, 28 בדצמבר 2012

החנוכה, הסבתא ומכונת הקפה

כן, לא היתה לי כותרת טובה לפוסט (-:

חנוכה

אז החג המושלם עבר נהדר, אני מתוודה שבעיקר בזכות הקייטנה (-: סוף החג היה בסימן 'איך נצליח לארח מליון איש בבית?' וגם זה מאחורינו... בנר השביעי התאספו הרבה יותר מדי ילדים סביב הסביבון הגדול וכל ילד קיבל תיק קטן ובתוכו 'אלבום' נייר מדפים צבעוניים ושאריות קיט איקאה הכעור שנתפרו יחדיו. מתוך הסביבון הם שלפו מדבקות, טושים, דבקים ומספריים והרבה תמונות שלהם (שההורים שלחו קודם) ו-למרבה ההפתעה התלהבו מאוד והתיישבו להכין אלבום חנוכה!


התוכנית שלי היתה שאוכל לבלות בשתיית פונץ' אלכוהלי חמים עם האמהות שלהם בזמן היצירה, אבל לצערי האמהות התלהבו באותה מידה (אם לא יותר) ולא היה עם מי לדבר.
חבל.
דורדור היה גאה עד מאוד ב'יצירה' ומכיון שהדפסתי לו תמונות מההדלקות הנרות של השנה יצאה מזכרת חמודה.

(אגב, הספר שהוא קורא בשקיקה עם הדודה שלו, נקרא 'קפטן תחתונים' ונצטרך לדבר על זה בהזדמנות..)










 ברוח הסקראפ המאולתר, ולרגל העובדה שאמא שלי חוגגת יומולדת כל חנוכה, התיישבתי לסיים עבורה דף אלבום שהבטחתי לה, טוב, לפני שנה בדיוק.
אבל אני צריכה לספר מהתחלה, בסדר?

הסבתא

הכל התחיל בככלל בספטמבר 2011... אבא שלי חגג יומולדת 60 ואמא שלי, שסקראפ טבוע בה עמוק והיא רק לא יודעת את זה, הכינה לו לוח-עד עם תאריכי ימי הולדת של כל המשפחה עליו. כמו כל פרוייקט משפחתי - אמא שלי הוגה את הרעיון, יוזמת, מתכננת שבועות, מדברת, מדברת, מדברת ומשרטטת ובלילה שלפני אני יושבת ומכינה אותו.



לכל חודש היא התאימה תמונה של ילד יום ההולדת/אירוע משפחתי

















ואני השתעשעתי בכל מיני אלמנטים דיגיטליים חינמיים שמצאתי לפוטושופ.





חביב..
אפח'ד לא הכריח אותי לשמור על סגנון אחיד ובאופן כללי אני אוהבת פוטושופ אז זה גם לא היה מאיים במיוחד.
כל עוד לא קוראים לזה "סקראפינג" אני בסדר...












ברור שאת אבא שלי זה לא ממש עניין, נכון? אבל היה כייף להכין יחד. היום כולנו תקועים עם עותקים של זה. ממש כייף. 
ואז חודש אחרי אמא שלי חגגה יומולדת 60 .
לאחר שיחות טלפוניות אינספור, קיטורים, תלונות וכל המאפיינים הבריאים של אחוות אחים הוחלט פה אחד (הפה שלי) שבמקום לקנות לה מתנה נזמין אותה לסדנת בנות משפחתית. הבעיה העיקרית היתה שאני בת יחידה.
 3 אחים מיהרו - מי יותר ומי פחות- לנדב את בנות זוגן למשימה, עוד שכנועים ועוד קצת תלונות והערב יצא לדרך! שמנו פעמנו לפינת החמד של דפי "סטודיו מסטיקים" לערב סקראפ רשמי.











אמא שלי ריחפה על אדי הערב עוד כמה ימים, המתנה יצאה מושלמת (אלבום שהיא בחרה אצל דפי, ובו השחלנו את הדפים המעוצבים עם תמונות המשפחה, דפי היתה אלופה וגרמה לכולן להיות ממש מרוצות ומבסוטיות מעצמן) ואנחנו למדנו שאפשר להעביר ערב בנות משפחתי שלם בלי לנשוך (כמעט) .

בעמוד הראשון ממש השתדלתי...שכבות, פרחים, הגדרה ממילון (זה באמת כייף!) והאותיות המעולות האלו של "תוצרת הארץ", שאגב באמת מיוצרות בארץ! ואני יודעת שכל העולם כבר מכירה אותן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה ומבורכת. בעיקר כי אפשר לקלף ולהדביק שוב אם מתחרטים (-:





בשניים האחרים כבר האופי שלי התחיל לבצבץ ונתתי "לתמונות לדבר במקומי". נדמה לי שככה קוראים ל"זרקנות" בעולם הסקראפ המקצועי (-:

רציתי לצלם מהמון זויות אבל אין ממש מה.. 

בעמוד הימני רואים את אלה (שכל דבר אצלה מגובה במילה "שלי!") על רקע חדר אמבטיה שאמא שלי (!) עיצבה אז לחברים טובים ויש שם משחק דווקא נחמד עם נקודות וצהוב-סגול. לא משנה. כשנלמד לסקראפרפ נלמד גם לצלם את זה...



ואיחלנו לה כמובן רק בריאות ואושר!





(ככה מאחלים אצלנו..)








אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מודאג, אמא שלי הרגישה שהילדים שלה לא מיוצגים באלבום בצורה שווה (וזה באשמת גיסתי שהעדיפה לסקראפרפ עוד עמוד לילדים שלי במקום לה ולאחי.. תכל'ס, צודקת הגיסה...כאלו מתוקים בתמונות).
הבטחתי לאמא שלי שאין בעיה וצ'יק-צ'אק אני מארגנת לה עמוד נוסף מהשאריות ומכל התובנות שהפנמתי אצל דפי.
יפה.
עברה שנה.
והנה אנחנו כאן שוב.


אני מודעת לזה שדור ואני בערך באותו שלב בידע הסקראפי שלנו (-:















אז נכון שתמיד שצריך לקנות לסבתא מתנה מתחילים לחשוב מחדש מה כבר אפשר לעשות עם תמונות של הנכדים? אז הנה. הצלחנו.
ועוד רעיון בהזדמנות זו: כשאבא שלי חגג 60 (כן, כן אז..) אורי ואני קנינו לו במתנה ארגז מלא מצלמות חד-פעמיות אותו הבאנו לו למסיבת הריקודים שארגן לעצמו. הגשנו בסלסלה והעמדנו בכניסה עם הנחיות לאורחים ונתנו לו גם אלבום כיסים גדול. לאנשים ששונאים לצלם ואוהבים מזכרות זו מתנה מעולה ושובר קרח במסיבות (נראה לי, היתי שתויה לגמרי -בלי קרח) וגם נשארו לי כמה מצלמות שנתתי בהמשך השנה כמתנות יומולדת לילדים (בצירוף אלבום כיסים קטן).
רגע!
לא נגמר...
כבר הוצאתי דפים, עט, דבק, מה לא נצייר קצת?

ומכונת הקפה

אז התחלתי לשרבט. את מה? נו, על מה אני חושבת כל בוקר בקומי? כל אחה"צ בשובי? על האחת והיחידה. מכונת הקפה שקניתי לאורי במתנה. אני ממש טובה, אני יודעת (-:


המכונה הזו, כמה שהיא פושטית, ככה אלופה. לא יודעת מה הבעיה שיש לך כרגע - אבל אני די בטוחה שהמכונה שלי יודעת לפתור אותה. אין, אין על מכונת קפה. ואני הייתי מאלו שאוהבים להיות האנדרדוג.. זו הייתה תקופה אחרת, באמת (-:











לא יצירת מופת אבל מרגישים את האהבה, עדיין נראה היה לי שאמא שלי תחשוב שעברתי את הגבול אם אכניס לה לאלבום דף של מכונת הקפה (שלי!), למרות שהיא לגמרי הבת שלא היתה לי, ז"ת הנכדה שכנראה גם לא תהיה לה.
אז החלטתי לתת אותו במתנה לחברה מהמושב שפתחה עסק מופלא שהוא מעין שוק איכרים וירוטאלי איכותי (ואם את מכוכב יאיר, צור יגאל או ת"א אז שווה לבדוק, באמת), ושעד עכשיו היתה מקבלת ממני ביקורים בשעות מוזרות (בוקר מוקדם, לילה מאוחר) - יש לה מכונה בבית. הפסקתי לבוא.

(בשלבים)









בכל מקרה - חשבתי שעכשיו כשהיא לא עובדת צמוד למכונת הקפה שלה, אולי היא תשמח לד"ש מהבית (-: אני פשוט לא מתרחקת. מה שבטוח, בטוח.

נתראה בשמחות (ולאמא שלי שעושה עכשיו בטן-גב בקוסטה ריקה.. חיבוקים מליון (-: )
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שני, 10 בדצמבר 2012

נס גדול היה פה? (או: דמי חנוכה, חלק 1)

חנוכה הוא החג האהוב עלי ברשימה, מה זה אהוב? מתה עליו! איזה חג מעולה. המסורת המשפחתית שלנו כוללת המון אלכוהול, המון, סופגניות משובחות (לא, לא הום מייד - משובחות!) וכמובן דמי חנוכה לכולם! אנחנו עובדים עם שקיות ממתקים גם למבוגרים ומתנות עטופות והכל בסביבון ענק שמגיע כשהילדים מסתחררים בטירוף, הלומי סוכר והתרגשות.
בנר הראשון קרה לנו נס קטן וההורים של אורי לקחו את הילדים ולי התפנה זמן לעטיפה והטמנה מסודרת בסביבון.. אז הנה חלק ראשון בדמי חנוכה (-:


מאוד רציתי לנסות את השיטה הזו לעטיפה.. התלבטתי אם להשקיע בילדים  - אבל אז שכנעתי את עצמי שהכל עניין של חינוך ויום יבוא והם עוד יעטפו לי חיתולים בטכניקות מושקעות. ללמד אותם לדוג - נכון?

(אורי קיבל ממני פורפרה של פעם (-: משקיעה בזוגיות - ואם זה לא נס..)













עברתי בחנות המציאות שלנו, זו שהכל עולה בה 5 ש"ח ובסוף אני תמיד יוצאת עם 200 ש"ח.


לאלולה קניתי כמה בובות קטנות  (5 ש"ח אחת..) וכמובן סט גומיות ממותג של הלו קיטי. הלו קיטי הגיעה אלינו והיא כנראה נשארת. עוד תשמעי עליה.

הצטיידתי גם בניירות קרפ ודבק פושטי (כתוב בהוראות ניירות קרפ 'איכותיים' אבל כאמור ציפיתי לנס חנוכה אז עיגלתי פינות)











בזמן האריזה קראתי בעיון רב את ההוראות שמאחור (אני מאוד אוהבת הוראות לחיים, זה מנחם אותי) - הדגשתי את החלק החשוב:
 התלבטתי ארוכות האם אני צריכה לזרוק כל מה שקניתי שהרי אין סיכוי שנעמוד בהוראות המחמירות אבל בסוף החלטתי לפרגן לעצמי (עוד) נס חנוכה, ובינתיים באמת אף אחד עוד לא זרק בובה על אף אחת (אם כי המגבלה השנייה, זו האוסרת לשחק עם הבובות בליווי בובות אחרות?? נשמרת פחות..)

אלולה אגב, תכף מגיעה לגיל הבעייתי בהוראות בהן כתוב שאסור מתחת לגיל 3 והמשחק מותר לגיל 4 ומעלה. תחום אפור - אני מתחילה להבין למה.. כשמחבקים את הרצפה וצועקים משהו בסגנון: "אאאאהההה!!! ורוד! ורוד!!! אאאהההה!!! הלו קיטי!!" כל כמה דקות, באמת קשה לצפות התנהגות עם חפצים קטנים.

ההשראה כאמור הגיעה מכאן (תמונה ימנית)  - בהסבר שלהן החבילה רק מתעגלת ומתעגלת עם כל הוספת הפתעה בין שכבות צבעווניות של נייר קרפ (סטייל חבילה עוברת) עד לשלמות כדורית, אני קיבלתי צורות אמורפיות יותר כמובן...



למי שמודאגת מקיפוח בני בכורי, ובכן, אמא שלו המשקיענית הזמינה מבעוד מועד את ערכת הפסטיגל (השלמה, בטח השלמה) והיא פורקה ונארזה בצורה דומה. היו לו דמעות אושר אני נשבעת.
אני חושבת שגם לאורי כשהוא ראה את יעל בר זוהר בחליפה הצמודה.




לאחי ואשתו שעברו זה מכבר למעונם החדש (לפני חצי שנה, אבל אז עוד טרם קרה הנס אז הם נאלצו לחכות) וביקשו ממני יפה כבר כמה פעמים בית קטן לכניסה - רכשתי את הבית המעולה הזה (כן, 5 ש"ח. ברור שקניתי שניים, עכשיו מתחילים להבין איך מגיעים ל-200 גם אנשי 3 היחידות מתמטיקה כמוני. קצת פחות נס)














שעבר שיפוץ מהיר:






















והנה הוא עם הדייר המקורי, בית הלוואין בכל זאת, קוצר מוות חמוד שהוסב לשומר מטבעות השוקולד:



על הדלת נכתב שם המשפחה.
כן, זה לא פרקטי במיוחד אבל הם היו מבסוטים (נס חנוכה!).










וגם מתנה מהירה (ז"ת מהירה עוד יותר)... הנה מה שעשיתי ל'החלפת מהירה' במסגרת מפגש פורום טכסטיל וליבוד:
-



הצנצנת השמאלית מולאה בממתקים (בכל זאת חנוכה..) והימנית הוסבה לכרית סיכות - האקרילן הלבן רק בשביל התמונה - בתוכה סרטים מנצנצים שנראו לי הולמים לחג האור אם כי בדיעבד לא הולמים בכלל את המקבלת (-:








וההוראות הפשוטות: להדפיס מילים בנויות מ-X בגודל הרצוי, להצמיד מהצד הפנימי של הצנצנת ולהעתיק בטוש פרמננטי. מומלץ לעבוד מהר כי זה נורא מכאיב בעיניים (בגלל ההבדל של הזכוכית)...

הרעיון המקורי היה לשפוך אח"כ צבע פנימה ולצבוע את הצנצנת מבפנים - הנה ההשראה:

 אבל הבנתי שאם אני רוצה שזו תהיה צנצנת שמישה אני חייבת להשתמש בצבע על בסיס שמן ולייבש אי אלו שעות - בקיצור - המהירות קרצה לי יותר.



אני מאוהבת בצנצנות האלו... אבל ביננו די הרבה עבודה לצנצנות...






התכנון הוא להכין עוד כמה כאלו "רקומות" עם נרות בפנים לקישוט הבית בנר האחרון שבו - אם יקרה נס אמיתי - נצליח לארח בסלון אחד קטן 10 משפחות. בכוח האמונה, עלה נעלה וכן הלאה.


ולמי שמעוניינת לרקום במהירות מצורפת השבלונה שהכנתי (הכי נוח לדעתי בתוכנת אילוסטריטור),
ולא נותר אלא לאחל לכולנו:







נשיקות,
בעיקר פורמת.