הקיץ הגיע ואיתו היומולדת של דורדור. בן 6.
כמה דברים הבטחנו לו שיוכל לעשות בגיל 6... אבל זה היה כשהוא עוד היה בן 4. אז זה לא נחשב.
חגגנו בטיול משפחתי מוצלח וחודש אחרי (שהגיע מהר מדי..) הילד יקבל במתנה מאבא ואמא את מסיבת אחה"צ לחברים מהגן (שזו אגב החלטה שאני מאוד גאה בה - הוא יכול לבחור מתנה או שנארגן לו מסיבה מושקעת, ולשמחתי הוא בינתיים בוחר בימי הולדת. למרות שכבר אין לי בעיה שיבחר במתנה.).
אני יודעת...
המתח בשיאו...
מה יבחר הילד לחגיגות 6 המפוארות???
ובכן: יומולדת זבלונים.
כן, כן, החיים בזבל וזה עולה הרבה לסבתא וסבא. בהתחלה כשעוד היתי תמימה חשבתי שמדובר בחבורת הזבל של ילדותי (ובעיקר של האחים הקטנים שלי) - לתזכורת קצרה - מדובר בדבר דוחה בהרבה ממה שזכרתי:
אאאאאאאאיייייכככסססססס
גועל נפש-מה עבר על ההורים שלנו???- איפה יצחק קדמן כשצריך?
אני זוכרת ערימות ענק של קלפים ומשחקים סוערים, היתה גם מטרת-על להשלים אלבום אבל בעיקר אספנו את הקלפים.
אין אגב שום קשר לזבלונים של היום.
הזבלונים של ילדי 2013 הם סתם כל מיני דברים רקובים באלגנטיות, יש קלפים שאמורים להאסף לאלבום אבל עיקר הכלכלה נסובה סביב דמויות גומי-פלסטיק קטנות שנרכשות בפחי זבל מיניאטוריים (ואגב זכו בכמה פרסים לעיצוב משחקי ילדים בעולם. לא יודעת למה):
(זה מגעיל זה?)
השמועה על הפטיש לזבל הגיע גם לאוסטרליה וכשאח שלי הגיע לביקור מולדת הוא הביא בגאווה לדור מתנה ליומולדת.
את ספר האספנים השלם של הקלפים המקוריים של חבורת הזבל...
כן, מדובר במפגן של גועל מרוכז. מדהים!
היה כמובן רגע של שתיקה מביכה כשהוא שאל אותי:
- רגע, אז הזבלונים האלה הם לא מה שאנחנו שיחקנו בהם?
(אני): ממש לא.
- והיית נותנת לו לראות את חבורת הזבל האמיתית?
(אני): ממש לא.
שתיקה. התגברנו...
ואגב, חבורת הזבל במקור (היה גם סרט דבילי לגמרי אם אני זוכרת נכון) היתה מאוד חתרנית והדמויות שבה מעוצבות בסגנון של בובות הכרוב שהיו להיט אמריקאי ידוע:
רואה כמה שהפנים דומות?
אני זוכרת איך פינטזתי על הבובות האלו.. ובסוף אפילו קיבלתי אחת כזו אמיתית, שמגיעה עם תעודת לידה (זה היה השוס) ולה נתתי את השם המופלא בעיני - ענת.
כמה רציתי שיקראו לי ענת.
ככה זה שאת גדלה בתקופה בה לבנות יש שמות של בנות ורק לך לא...
בכל מקרה חבורת הזבל המקורית היתה מעין פארודיה שנונה על רב המכר המתקתק הזה
היום הזבלונים הם ממש-ממש לא חבורת הזבל.
לא ברמת הגועל שלהם (לשמחתי) וגם לא ברמת השנינות והחתרנות. הם סתם, עוד משחק שנועד לגבות את ליטרת הבשר העונתית מההורים והפעם בכל מיני דרכים נלוזות ונמוכות לטעמי (כשאני האמא..).
וזה עובד מעולה וכל הילדים בגן מתים על זה, וגם דור כבר שכנע את הספונסרים האמיתיים שלו (ההורים של אורי כמובן) לקנות לו אי אלו דמויות בפחי זבל מפלסטיק.
נו, בינתיים חגגנו יומולדת בגן.
עוגת היומולדת לגן נבחרה (כמובן) באותו מוטיב זבלי - דור ביקש עוגה שיש עליה ג'לי (ואני התחלתי להזיע.. זה היה נראה לי מורכב מדי) ו -שהג'לי יהיה ירוק ויראה כמו האיכסה שיוצאת מהפחים של הזבלונים ובתוכו יהיו בובות של זבלונים.
בוצע (-:
רק תשדעי שהכנתי ג'לי ירוק לבד! מצהוב-אעלק אננס וטיפה צבע מאכל (רעיון של שכנה יצירתית שגם נתנה מתכון לעוגה כמובן...).
ועוד פרט, כי היא כל-כך מוצלחת..
רואה איך הנחשים החלקלקים מתגנבים מפחי הזבל המגירים נוזל אשפה ירקרק ובינהם מתרוצצות דמויות הזבלונים המטופשות? גאווה.
דורדור היה מבסוט לדווח שחצי מהבנות בגן לא הסכימו לאכול ממנה (-:
ובלילה לפני, הכנתי לו בהפתעה, הפתעה מסורתית, גם חולצת יומולדת:
ובמשך 3 דקות הוא קיבל זמן מצלמה בלתי אחותו...
ואח"כ כשהעלתי את התמונות למחשב הוא גם קיבל טיפול כינים מפנק (כי אני היסטרית רק -רק - רק בדבר אחד בעולם כולו. וכל פעם שמישהוא נוגע בראש אני עושה סיבוב מסרק מקיף בו אני מגדפת את מי שאולי -פוטנציאלית- הדביק שוב - וזה רק בגלל שאני הראשונה להדבק מהם... אבל הפעם לכבוד יום ההולדת הכל יצא נקי. נעשה מחר שוב. מה שבטוח..)
כמו בשנה שעברה, בחרתי חולצה שכבר מיצינו וציירתי באקריליק על צידה ההפוך.
בבוקר (רגע אחרי סשן הצילומים הנ"ל) הגננת שאלה אותי אם שמתי לב שהוא לובש חולצה הפוכה. פסיכי לא?
אבל לא נעלבתי. הייתי עסוקה בלהיות מבסוטית מעצמי...
וכ-ר-ג-י-ל איירתי הזמנות בהשראת הזמנה אמריקאית חינמית שמצאתי ברשת,
את האיור סרקתי והוספתי אח"כ את הפרטים לתוך הבאנר הריק (נייר הטואלט שלמטה), הדפסנו, שכפלנו
ודור כבר חילק וצבע :
ועכשיו אנחנו מנסים להבין מה בדיוק זה אומר..
יומולדת זבלונים.... זה בטח לא יהיה קשור לזבלונים כי אני נגד המסחור המגעיל (-:
שזה בעצם אומר שאין לי כסף לחלק מתנות זבלונים לכולם.. גם ארטיק זבלונים ב-10 ש"ח זה מוגזם.
אז כנקודת מוצא חשבנו להכין את ה"זבלון האמיתי"!
נשמע מעולה נכון?
לשם כך פתחתי במחקר מקיף (סתם, הכל כבר היה נעוץ לי בפינטרסט..) לאיך מכינים זבלון או "דביקי" או "איכסי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה...
אספתי במבצע נועז את כל החומרים:
דבק פלסטי,מים, אבקת בורקס (שעליה עוד ארחיב בהמשך) והכי חשוב: עיניים קטנות... ובניסוי קטן וחמוד בבית הכנתי עם שניהם את הגושים החביבים האלה.
אלולה שיחקה איתם יותר משבוע - בעיני זו הצלחה.
עבדתי בעיקר לפי המתכון הזה של livecrafteat אבל המתכונים כולם דומים ברשת.
הטריק היחיד הוא באמת להשיג את אבקת הבורקס (Borax) שעושה את הקסם והופכת את בלילת הדבק והמים לג'ל מגניב. בארה"ב ובאוסטרליה החומר הזה נגיש מאוד, בישראל אפשר לרכוש אותו רק בחנויות שמתמחות בציוד לקרמיקאים, צבעי גלזורות וכדומה. אמא אינטרנט (בפוסט הזה) השיגה את האבקה דרך ונטורה (החנות של בצלאל),
אני מצאתי אותה יחסית בקלות ובזול יותר בשני מקומות באזור התעשייה נתניה:
משה מקור החומר ו- מינרקו (שם גם קניתי ק"ג ב-17 ש"ח -צריך רק כפית אחת לכמות שהספיקה לחמישה ילדים).
אחרי ההצלחה הגדולה החלטתי להרחיב את כמות המשתתפים והניסוי הגדול - שלב 2- יצא לדרך.. בשביל שאוכל לראות איך זה עם עוד ילדים..
בזמן שההורים שלהם הכינו לכולנו ארוחת ערב (טעימה!) אני עשיתי מה שאני יודעת. שטויות בעיקר..
כל אחד קיבל אחריות לשלב הראשון: לערבב דבק פלסטי עם מים וצבע מאכל בקערה...
אחד טפטף צבע מאכל, השני צויד במקל ערבוב מיוחד וכו', דורדור היה אחראי למתכון הסודי:
אחרי שהכנו בקערה את מיקס הדבק פלסטי-מים-צבע מאכל, אני הוספתי את ה"קסם" אבקת בורקס ממוסת במים רותחים, ונתתי ערבוב ראשוני...
באבקה החלטתי שעדיף לא לגעת - למרות ואולי בגלל הדעות הסותרות - בארץ יש שמייחסים לו תכונות רעילות משהו...
החלטתי להיתלות במשרד החינוך (לראשונה בחיי?) - שמפרסם גם את מהלך הניסוי הזה- המומלץ שם לכיתות החוקרות קשרים מולקולואריים או משהו מורכב שכזה (אני 5 יח' אמנות פלסטית..) כתוב שניתן לגעת אחרי שהאבקה מעורבבת עם הדבק הפלסטי.
אז זה מה שעשינו:
נגענו!
זה החלק הכייפי כמובן.
ככל שלשים יותר החומר נהיה מגניב יותר.. מחלקים לחתיכות (ברור ששווה בשווה)
ליומולדת עצמה התוכנית היא לאסוף קופסאות קוטג' ולצבוע אותן כמו פחי זבל.
נראה אם יצא באמת לפועל..
ואז חילקנו עיניים זזות וכל אחד שיחק עם הדביקי שלו בקופסא..
ומחוץ לקופסא..
אז בינתיים אנחנו נהנים מהתכנון והניסויים, פחות מוצאים זמן להכנות של ממש...
נעדכן בקרוב (-:
אה! ולא נפרד בלי המסקנה הכי חשובה: לא לתת לילדים מתחת לגיל 2 בדשא את הצנצנת עם העיניים...
נשיקות
בעיקר פורמת
כמה דברים הבטחנו לו שיוכל לעשות בגיל 6... אבל זה היה כשהוא עוד היה בן 4. אז זה לא נחשב.
חגגנו בטיול משפחתי מוצלח וחודש אחרי (שהגיע מהר מדי..) הילד יקבל במתנה מאבא ואמא את מסיבת אחה"צ לחברים מהגן (שזו אגב החלטה שאני מאוד גאה בה - הוא יכול לבחור מתנה או שנארגן לו מסיבה מושקעת, ולשמחתי הוא בינתיים בוחר בימי הולדת. למרות שכבר אין לי בעיה שיבחר במתנה.).
אני יודעת...
המתח בשיאו...
מה יבחר הילד לחגיגות 6 המפוארות???
ובכן: יומולדת זבלונים.
כן, כן, החיים בזבל וזה עולה הרבה לסבתא וסבא. בהתחלה כשעוד היתי תמימה חשבתי שמדובר בחבורת הזבל של ילדותי (ובעיקר של האחים הקטנים שלי) - לתזכורת קצרה - מדובר בדבר דוחה בהרבה ממה שזכרתי:
אאאאאאאאיייייכככסססססס
גועל נפש-מה עבר על ההורים שלנו???- איפה יצחק קדמן כשצריך?
אני זוכרת ערימות ענק של קלפים ומשחקים סוערים, היתה גם מטרת-על להשלים אלבום אבל בעיקר אספנו את הקלפים.
אין אגב שום קשר לזבלונים של היום.
הזבלונים של ילדי 2013 הם סתם כל מיני דברים רקובים באלגנטיות, יש קלפים שאמורים להאסף לאלבום אבל עיקר הכלכלה נסובה סביב דמויות גומי-פלסטיק קטנות שנרכשות בפחי זבל מיניאטוריים (ואגב זכו בכמה פרסים לעיצוב משחקי ילדים בעולם. לא יודעת למה):
(זה מגעיל זה?)
השמועה על הפטיש לזבל הגיע גם לאוסטרליה וכשאח שלי הגיע לביקור מולדת הוא הביא בגאווה לדור מתנה ליומולדת.
את ספר האספנים השלם של הקלפים המקוריים של חבורת הזבל...
כן, מדובר במפגן של גועל מרוכז. מדהים!
היה כמובן רגע של שתיקה מביכה כשהוא שאל אותי:
- רגע, אז הזבלונים האלה הם לא מה שאנחנו שיחקנו בהם?
(אני): ממש לא.
- והיית נותנת לו לראות את חבורת הזבל האמיתית?
(אני): ממש לא.
שתיקה. התגברנו...
ואגב, חבורת הזבל במקור (היה גם סרט דבילי לגמרי אם אני זוכרת נכון) היתה מאוד חתרנית והדמויות שבה מעוצבות בסגנון של בובות הכרוב שהיו להיט אמריקאי ידוע:
רואה כמה שהפנים דומות?
אני זוכרת איך פינטזתי על הבובות האלו.. ובסוף אפילו קיבלתי אחת כזו אמיתית, שמגיעה עם תעודת לידה (זה היה השוס) ולה נתתי את השם המופלא בעיני - ענת.
כמה רציתי שיקראו לי ענת.
ככה זה שאת גדלה בתקופה בה לבנות יש שמות של בנות ורק לך לא...
בכל מקרה חבורת הזבל המקורית היתה מעין פארודיה שנונה על רב המכר המתקתק הזה
היום הזבלונים הם ממש-ממש לא חבורת הזבל.
לא ברמת הגועל שלהם (לשמחתי) וגם לא ברמת השנינות והחתרנות. הם סתם, עוד משחק שנועד לגבות את ליטרת הבשר העונתית מההורים והפעם בכל מיני דרכים נלוזות ונמוכות לטעמי (כשאני האמא..).
וזה עובד מעולה וכל הילדים בגן מתים על זה, וגם דור כבר שכנע את הספונסרים האמיתיים שלו (ההורים של אורי כמובן) לקנות לו אי אלו דמויות בפחי זבל מפלסטיק.
נו, בינתיים חגגנו יומולדת בגן.
עוגת היומולדת לגן נבחרה (כמובן) באותו מוטיב זבלי - דור ביקש עוגה שיש עליה ג'לי (ואני התחלתי להזיע.. זה היה נראה לי מורכב מדי) ו -שהג'לי יהיה ירוק ויראה כמו האיכסה שיוצאת מהפחים של הזבלונים ובתוכו יהיו בובות של זבלונים.
בוצע (-:
רק תשדעי שהכנתי ג'לי ירוק לבד! מצהוב-אעלק אננס וטיפה צבע מאכל (רעיון של שכנה יצירתית שגם נתנה מתכון לעוגה כמובן...).
ועוד פרט, כי היא כל-כך מוצלחת..
רואה איך הנחשים החלקלקים מתגנבים מפחי הזבל המגירים נוזל אשפה ירקרק ובינהם מתרוצצות דמויות הזבלונים המטופשות? גאווה.
דורדור היה מבסוט לדווח שחצי מהבנות בגן לא הסכימו לאכול ממנה (-:
ובלילה לפני, הכנתי לו בהפתעה, הפתעה מסורתית, גם חולצת יומולדת:
ובמשך 3 דקות הוא קיבל זמן מצלמה בלתי אחותו...
ואח"כ כשהעלתי את התמונות למחשב הוא גם קיבל טיפול כינים מפנק (כי אני היסטרית רק -רק - רק בדבר אחד בעולם כולו. וכל פעם שמישהוא נוגע בראש אני עושה סיבוב מסרק מקיף בו אני מגדפת את מי שאולי -פוטנציאלית- הדביק שוב - וזה רק בגלל שאני הראשונה להדבק מהם... אבל הפעם לכבוד יום ההולדת הכל יצא נקי. נעשה מחר שוב. מה שבטוח..)
בבוקר (רגע אחרי סשן הצילומים הנ"ל) הגננת שאלה אותי אם שמתי לב שהוא לובש חולצה הפוכה. פסיכי לא?
אבל לא נעלבתי. הייתי עסוקה בלהיות מבסוטית מעצמי...
וכ-ר-ג-י-ל איירתי הזמנות בהשראת הזמנה אמריקאית חינמית שמצאתי ברשת,
את האיור סרקתי והוספתי אח"כ את הפרטים לתוך הבאנר הריק (נייר הטואלט שלמטה), הדפסנו, שכפלנו
ודור כבר חילק וצבע :
ועכשיו אנחנו מנסים להבין מה בדיוק זה אומר..
יומולדת זבלונים.... זה בטח לא יהיה קשור לזבלונים כי אני נגד המסחור המגעיל (-:
שזה בעצם אומר שאין לי כסף לחלק מתנות זבלונים לכולם.. גם ארטיק זבלונים ב-10 ש"ח זה מוגזם.
אז כנקודת מוצא חשבנו להכין את ה"זבלון האמיתי"!
נשמע מעולה נכון?
לשם כך פתחתי במחקר מקיף (סתם, הכל כבר היה נעוץ לי בפינטרסט..) לאיך מכינים זבלון או "דביקי" או "איכסי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה...
אספתי במבצע נועז את כל החומרים:
דבק פלסטי,מים, אבקת בורקס (שעליה עוד ארחיב בהמשך) והכי חשוב: עיניים קטנות... ובניסוי קטן וחמוד בבית הכנתי עם שניהם את הגושים החביבים האלה.
אלולה שיחקה איתם יותר משבוע - בעיני זו הצלחה.
עבדתי בעיקר לפי המתכון הזה של livecrafteat אבל המתכונים כולם דומים ברשת.
הטריק היחיד הוא באמת להשיג את אבקת הבורקס (Borax) שעושה את הקסם והופכת את בלילת הדבק והמים לג'ל מגניב. בארה"ב ובאוסטרליה החומר הזה נגיש מאוד, בישראל אפשר לרכוש אותו רק בחנויות שמתמחות בציוד לקרמיקאים, צבעי גלזורות וכדומה. אמא אינטרנט (בפוסט הזה) השיגה את האבקה דרך ונטורה (החנות של בצלאל),
אני מצאתי אותה יחסית בקלות ובזול יותר בשני מקומות באזור התעשייה נתניה:
משה מקור החומר ו- מינרקו (שם גם קניתי ק"ג ב-17 ש"ח -צריך רק כפית אחת לכמות שהספיקה לחמישה ילדים).
אחרי ההצלחה הגדולה החלטתי להרחיב את כמות המשתתפים והניסוי הגדול - שלב 2- יצא לדרך.. בשביל שאוכל לראות איך זה עם עוד ילדים..
בזמן שההורים שלהם הכינו לכולנו ארוחת ערב (טעימה!) אני עשיתי מה שאני יודעת. שטויות בעיקר..
כל אחד קיבל אחריות לשלב הראשון: לערבב דבק פלסטי עם מים וצבע מאכל בקערה...
אחד טפטף צבע מאכל, השני צויד במקל ערבוב מיוחד וכו', דורדור היה אחראי למתכון הסודי:
אחרי שהכנו בקערה את מיקס הדבק פלסטי-מים-צבע מאכל, אני הוספתי את ה"קסם" אבקת בורקס ממוסת במים רותחים, ונתתי ערבוב ראשוני...
באבקה החלטתי שעדיף לא לגעת - למרות ואולי בגלל הדעות הסותרות - בארץ יש שמייחסים לו תכונות רעילות משהו...
החלטתי להיתלות במשרד החינוך (לראשונה בחיי?) - שמפרסם גם את מהלך הניסוי הזה- המומלץ שם לכיתות החוקרות קשרים מולקולואריים או משהו מורכב שכזה (אני 5 יח' אמנות פלסטית..) כתוב שניתן לגעת אחרי שהאבקה מעורבבת עם הדבק הפלסטי.
אז זה מה שעשינו:
נגענו!
זה החלק הכייפי כמובן.
ככל שלשים יותר החומר נהיה מגניב יותר.. מחלקים לחתיכות (ברור ששווה בשווה)
ליומולדת עצמה התוכנית היא לאסוף קופסאות קוטג' ולצבוע אותן כמו פחי זבל.
נראה אם יצא באמת לפועל..
ואז חילקנו עיניים זזות וכל אחד שיחק עם הדביקי שלו בקופסא..
ומחוץ לקופסא..
אז בינתיים אנחנו נהנים מהתכנון והניסויים, פחות מוצאים זמן להכנות של ממש...
נעדכן בקרוב (-:
אה! ולא נפרד בלי המסקנה הכי חשובה: לא לתת לילדים מתחת לגיל 2 בדשא את הצנצנת עם העיניים...
נשיקות
בעיקר פורמת