יום רביעי, 4 בספטמבר 2013

שששש.... שקט... מתחילים?

השקט שלפני הסערה כנראה (-:
עברו חודשיים מאז שכתבתי... חודשיים עמוסים כמובן, ביולי לא נחתי ובאוגסט - הו אוגוסט! - הקדמתי את חופשת הלידה שלי ולראשונה בחיי ניצלתי מנוי.
המנוי לבריכה.
זה המנוי השני שעשיתי בחיים (הראשון היה לפני 10 שנים לחדר כושר. הייתי שם פעמיים) ואני גאה לכתוב שכל אגורה נוצלה (-: מעלי הכל כחול (הציליה בחלק של הרדודים) מתחתי הכל תכול (קטע עיצובי בקרמיקות) וברגעי הנחת מביטה עמוק לכחול שבעיני ילדי האהובים (המשקפות הכחולות שאורי חשב שיהיה ממש חכם לקנות לכולנו באותו צבע, כדי שנוכל לריב ולהתווכח באיזו מידה כל אחת). כל יום הגעתי עצבנית והריונית ומייד טבלתי.... ובאקט משיחי משהו נהיה לנו נחמד.
ועכשיו, הבריכה צמצמה שעות.
הילדים בביהס ובגן.
ששששקט.
עד מחר.

וקפצתי רק להגיד שנה טובה!


שנה של התחלות חדשות ומרגשות...
(דורדור כבר הבין שהעיקר זה ההפסקות, הספיק לקבל עונש ולעבור פעמיים מקום. אני עדיין מנסה להבדיל בין "מחברת" ל-"מחברת חכמה" ולהפנים צבעי עטיפות לפי נושאים. אכן, התחלות חדשות ומרגשות)












וגם להראות שהספקתי לקנן קצת...
סידרתי את כ-ל שאריות הבדים שלי. לפי סוגים. וגם לפי צבעים.
ואז נאלצתי להכין מהן משהו - שמיכת שאריות לילד השאריות שבדרך:

אל חשש מעין הרע, עוד לא סיימתי...












למצוא מקום אחסון מסודר יותר לכל בובות הבד שהם לא באמת משחקים איתם אבל מסרבים להפרד מהן:

היינו צריכים עוד פוף לסלון וזה היה פתרון מעולה למילוי - מאחור השתמשתי בשעוונית שקופה שיראו מה להוציא.
אני מתוודה שצורת התפוח נבחרה באקראי (רק לכבוד אתגר תפירה בנושא תפוחים בפורום טקסטיל).

יצא פרקטי אז אני מבסוטה.












הספקתי להתאהב באורי מחדש אחרי שצבע לי קיר (שהיה בצבע כחול חזק, מהתקופה היונית-אתנית שלי...) בסגול בהיר:


ואז כמעט להתגרש, אחרי ניסיון צביעה משותף של שידה (שהיתה בחום כהה ובמצב גרוע) בצהוב..

ולהיזכר שהפרטים עושים את הכל כשתליתי כמה תמונות והכל הסתדר שוב פתאום... כולל עטיפת מתנה עם פאטרן של סוסים שקניתי בלונדון וסופסוף - אחרי שנה בדיוק - מסגרתי.

הורמונים? לא, אני תמיד ככה...



הספקתי להחליט שהגיע הזמן לעשות משהו עם ערימת הג'ינסים העצומה שהיתה בפינת העבודה, לחתוך אותה לריבועים (קטנים מדי), לתפור כיסוי לספה ולגלות שאין לי בעצם מספיק ג'ינסים... (אבל על זה עוד יסופר ברשומה נפרדת...)
ולרפד את הכורסא של הכלבה מהשאריות:















הספקתי לעבור על כל הארונות והשקים של הבגדים הקטנטנים החמודים.. לזרוק, לכבס, למיין, לכבס, לסדר, לכבס....


ולנסות להפיק מנסיון העבר: כל בגדי התינוק מסודרים עכשיו בקופסאות שציפיתי בלבן ואיירתי עליהם את סוג הבגד.

אחרת אני היחידה שיכולה להוציא "בגד גוף שרוול ארוך בלי רגליות" בלי להפוך ארון שלם... אני לא בטוחה שגם זה יעבוד, אבל אעדכן בהמשך (-:






ורק נשאר לשלוח לך המון איחולים וברכות





















לשנה טובה של אהבה, שלום, התחלות חדשות ומשמחות ורק בריאות...

נשיקות,
בעיקר פורמת.