יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

טיפת מזל (חמסה חמסה טפו טפו טפו)

אמונות תפלות זה לא ממש כוסית הערק שלי - בלי גזענות כמובן (-: אבל כבר שנתיים שברשימת החובות מתנוססת בקשה לחמסת טלאים. השכנה האהובה שלי (לאחרונה יש כאן השתלטות אגרסיבית של השכנות.. רושמת לי לטפל בעניין) מטפחת בעקשנות קיר עם אוסף חמסות. החודש כשהיא חגגה 40 עגול היא רמזה לי שוב (לא בעדינות, היא יודעת איך לגרום לדברים לקרות אצלי) שזה זמן טוב להתיישב כבר על הפרויקט.
 העניין הוא שהיא כזה טיפוס פרקטי שנראה לי אדיוטי להכין לה משהו שתולים על קיר.. אז הסתכלתי מסביבי על החלל העמוס שאנחנו קוראים לו (לפעמים) בית,  ופתאום ראיתי, עם הילה כזו של רעיון טוב..., תחתית לסיר מחבל מלופף בדים שקיבלתי מתנה מנחמה.



 וזה מה שיצא.
תחתית לסירים חמים בהשראתה.
אני מצטערת  שהשתמשתי בבד האדום המשובץ, כי הוא קצת הורס, אבל הוא עשוי מחולצה של אורי ונורא כעסתי עליו באותו ערב אז המשכתי את השמדתה של החולצה (השמדה שהתחילה בטעות כשהוא הניח את החולצה קרוב מדי למכונת התפירה, ומאז היא כבר בארגז השאריות), וזו דרך מצויינת להתמודד עם כעסים, לא? (-:







לקראת הבוקר תפרתי גם חמסת טלאים סמלית. שלא תבוא בטענות.



תמונות גרועות כי צילמתי רגע לפני שהתחיל אירוע היומולדת בפארק דן..

הכיווצ'וצ'ים הם לא בגלל התמונה לצערי.











בכל מקרה, באותו לילה סמי-יצירתי הרהרתי לי בכמה נחמד היה בסדנא ההיא, שבה פגשתי מישהיא שהתיישבה לי בלב - זה חלק אהוב עלי בעולם הוירטואלי, החלק שבו כשנפגשים מגלים שכל מה שחשבת על האדם שמעבר למסך נכון (-:
וככה בהשראת החמסות התיישבתי בפרקי זמן מפוצלים לדקה פה דקה שם וסופסוף הכנתי מתנה של ברוכה הבאה לעולם ליובל הקטנה, הבת של ההיא, זו שהתיישבה לי בלב.

















החלטתי שהתינוקת יובל בסה"כ הגיעה לכזה זוג הורים מקסים שבטח יש לה כל מה שהיא צריכה, אז אני אשלח לך טיפת מזל...

עין כחולה (מסווית ככדור בד ג'ינס)








ורציתי להכניס שום אבל לא ידעתי מתי יהיה לי זמן לתפור שום מלבד.. אז הלכתי על אופציה מאוירת

הD.I.Y כאן ממש פשוט:
מסגרת תמונה מהפשוטות של איקאה
על הזכוכית ציירתי שום - גילוי נאות... מצאתי איור באינטרנט, הצמדתי את הזכוכית למסך וביד השניה העתקתי את האיור עם טוש.
על המסגרת שרבטתי קצת קשקושים.
דף מדוגם מאחור - שאפשר להחליף אותו לרקע שיתאים יותר לחדר.
ואז זה נראה לי מתאים למטבח.. אז הוספתי צבעים קיטשיים כראוי לתינוקת בת בכורה: גם במסגרת וגם על האיור של השום (שכמובן עשיתי במרקר לא מחיק) ולסיום נתתי לו פרצוף kawaii כהומאז' להחלפה משותפת שהיתה לנו פעם... זהו.
יכול להיות שהשום הזה קצת זקן ומפחיד...
תכף נבדוק בתגובות אם זה יגרום לה להגיע למפגש משותף (-:




אחרי השירבוט השומי.. כבר נזכרתי כמה שזה חמוד להוסיף עיניים וחיוך לכל מיני דברים... ולקרוא לזה kawaii כמובן.


חולצת חמסה קאוואיית למהדרין (-:







הוספתי כמה טיפים שאספתי בחמש וחצי השנים האחרונות, מכיון שיש שתי עדויות ליכולותי האמהיות המוגבלות,
דבקתי במה שאני בטוחה בו (-:












בהתאם לתמת משפטי המזל, דורדור שבר השבוע את הרגל וזו הזדמנות נהדרת לאחל מזל טוב לכולם (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

תמיד יש פעם ראשונה.. (ומתכון!)

היום אין יצירה. סופסוף קצת חופש! באמת, כמה אפשר לעבוד, ליצור וללכת לגן כל יום, לא?
(-:
אנחנו מטיילים, מטיילים ועוד כמה שעות יוצאים לעוד טיול. בשפה אמהית זה: אורזים, אורזים, אורזים, מטיילים.
פורקים, פורקים, פורקים. אורזים, אורזים, מטיילים... ולשיא השיאים הגעתי השבוע: 5 שעות אריזה.
בד"כ אני לא מתרגשת, הטיולים שלנו כוללים שק"ש, גזיה לקפה ומה שיש במקרר + החברים הכי טובים (סה"כ 4 מבוגרים, 4 ילדים וכלבה). לא נורא בכלל. אבל השבוע.. אוהוהו! הפופולאריות שלנו הרקיעה שחקים והוזמנו לטיול של שלושה ימים עם עוד שלוש משפחות מהמושב. ניחא אני, אני מסוגלת תחת לחץ להיות נחמדה 3 ימים ברצף, אבל הילדים שלי... אורי... ולארוז ככה שלא אצא אמא גרועה! הבאתי בגדים בכמויות לחודש (כולל מעילים...) ואפילו חתכתי ירקות ! כן, כן, בכלי של טאפארוור. אמא של אורי שכחה אצלנו אחד (-:
ישנו בערבה באחד המקומות שמתיימרים להיות סיני רק בלי הים והסחלב (אז מה נשאר?) והיה ממש כייף אבל זה לא מה שרציתי לספר. כבר שנים שאנחנו נוסעים כל פעם "לראות שטפונות" ומתאכזבים מטיימינג גרוע - לא עוד! בערב הראשון אורי יצא מהאוהל לעשן סיגריה (פויה!) ושמע רעש של גנרטור. ואז הוא הריח ריח של ים.
חצי שעה אח"כ כבר שכשכנו רגליים בנחל גדרון השוטף:

הפעם הראשונה שלי. שיטפון LIVE.
אומנם בחושך.. ואנחנו בשולי השיטפון... אבל למי אכפת? אפשר לראות מהרגליים כמה שאנחנו מאושרים (-:


(לחולצה האינדיאנית - יעני פרנזים - אלולה קוראת "חולצה תאילנדית". החיים במושב, 2012).





למחרת קמנו מוקדם - ז"ת הילדים קמו מוקדם, אני הצטרפתי אליהם - והלכנו לראות מה נשאר מהשיטפון:

















וכמובן שזה הסתיים ככה:

למקרה שמישהוא תהה איך דורדור נראה בספיה/מונוכרום... לא צריך פוטושופ. צריך אולי לדעת איך מורידים בוץ מהבגדים (כאן לא תמצאי תשובה, אין לי מושג).
חוץ מהשיטפון, שהיה כאמור אירוע מרגש ביותר, גם טיילנו - כשאלולה לא היתה בשביתת מנשא (רק מנשאאאאאא! אני עוד תינוקת!) ואכלנו מעולה. כמובן שזה בגלל שאני הייתי מופקדת על המסלול ולא על החלק הקולינרי.

ברקע הקניטו אותי (מילה נהדרת אגב, הקניטו) על הבלוג: "תכתבי על זה? ועל זה?" כאלו שהבלוג שלי הוא מזבלת חוויות שוליות שנאספות ברגעים אקראיים של החיים, נו באמת.
או חומר לחשבה... וגם הסבירו לי שהפוסט האחרון היה נורא משעמם (בדיוק בגלל זה אני לא מספרת למכריי על הבלוג... ואולי זו הזדמנות טובה לפתוח שוב סוגריים ולהודות לאמא שלי ששולחת אותו לכל מכרייה בכל פעם מחדש, כאילו אין אופציה למנויים.. אבל הי! חגגנו 70,000 צפיות אז.. תודה לאמא?).
בקיצור, הודעתי שאכתוב רק אם יקרה משהו מעניין. אחרי השיטפון ("ועכשיו? זה מעניין!") אורי ניסה להגן עלי ולהסביר שאם לא רוקמים שמיכת טלאים במוטיב שיטפון ומדבר - אין מה לפרסם (רוקמים שמיכת טלאים! הבנת??).
בצעד נואש להכנס לפנתאון התהילה שלי, מיכל הציעה שנצלם מתכון לבננה לוטי. אני אצלם. היא תכין. לא לדאוג.
אאממממ.
אז הנה.. בפעם הראשונה, בהופעת בכורה ממש פה בבלוג (עוד פעם ראשונה): מתכון!
איך מכינים בננה-לוטי (מתכון לשטח):
התנצלויות כמובן על איכות התמונות שצולמו בלילה עם תאורה גרועה מאוד אבל עם שפיות מהשורה הראשונה.





1. מצרכים: בצק עלים, שוקולד למריחה, בננות, חלב מרוכז, נייר כסף.










2. חותכים (או שמא קורצים?) מלבן מבצק העלים ומניחים על נייר כסף - זה קצת מצ'תקמק אבל לא צריך להיות מושלם.
3. בחצי העליון של המלבן מורחים שוקולד למריחה (אנחנו בנוטלה)
4. חותכים בננה לפרוסות ומסדרים מעל השוקולד, לחצי הוספנו גם קוקוס - לא חובה, ומעל הכל מטפטפים חלב מרוכז.

וככה זה נראה.
5. מקפלים את החלק הריק של הבצק מעל החלק עם השוקולד-בננה-ועוד
6. מקפלים מעליהם את נייר הכסף ומהדקים/מקפלים כמו מעטפה שיחזיק את כיס הבצק בתוכו
ויאללה לאש:

המליצו לי לקרוא לתמונה השמאלית: "הכל הולך" (-: הצצה למה שעוד נשאר אצלנו בשלב הזה.. חציל, קצת בשר לילדים (הסטייקים כבר מזמן נגמרו) ועוגת שמרים שמתחממת כי מיכל טוענת שלא אוכלים עוגת שמרים קרה. שתדעי.
7. מחכים ובודקים - הבצק תופח ואנחנו רוצים שהוא יהיה פריך. בודקים מדי פעם בזהירות (השוקולד חם וכשהוא נוזל בטעות, כמובן שבטעות, לאש יצא הרבה עשן. הרבה.) הופכים גם לצד השני.


8. מוכן.
הקטע הטריקי הוא לחלץ את הבנה לוטי מנייר הכסף, אבל אני בטוחה שתתמודדי.

וכן, זה נראה בתמונה כמו עוף שרוף עם תוספת חלב ממותק מעל (כדאי להוסיף בסוף עוד זילוף מהיר) אבל זה ט-ע-י-ם.


ואגב, כאן יש מתכון להכנה של הבננה לוטי על מחבת (גם לבישול בשטח, אנחנו לא נוהגים לקחת גזיה גדולה במסלול רגלי אבל לטיולי ג'יפים זה יכול להיות להיט).


4 "כיסים" מחבילת בצק עלים הספיקו ל 8 מבוגרים גרגרנים + 3 בני נוער אניני טעם. את הילדים לא הזמנו לתענוג (-:
שבוע נפלא ונשיקות,
בעיקר פורמת