סיכום מחצית (או יחסנו לאן?)

החיים שמשתנים מובילים אותי מסיכומי שנה עצמאיים בראש השנה העברי, בתקופות בהן אני ממוקדת בחיי בית הספר והגנים, להבנה שסיכומי שנה מתרחשים מחוץ לעצמי בתאריך הלועזי עם סיכומי הכנסות עסקיות, חשיבה על תשלומי מיסים ברחבי העולם ואיך לא? הלחץ בסטודיו לפני הכריסטמס. אבל אוירת הסיכומים גורמת לי להרהר באתגרים ובהחלטות שקיבלתי, אחת מהן היא מתנה לעידוד עצמי שהחלטתי לקבל (מעצמי) השנה: שדרוג בלוג, מתנה שהפכה לפרוייקט שממדיו הוגזמו, הוקטנו חזרה ומתישהו בקרוב גם יהפכו למציאות משמחת - בהנחה שמי שקוראת אותי תסכים לחדש את ה"חוזה" ביננו ולעבור איתי למשכן החדש (-:

 אז בשביל שפרויקט הבלוג ימשך עוד קצת מעבר ללו"ז שתכננתי, החלטתי להוסיף לו איורים משלי ובשביל זה החלטתי לקנות עט גרפית ובשביל זה נזכרתי שיש לי כבר (כלומר יש זרוקה ליד המחשב של דודור) ובשביל זה נאלצתי ללמוד איך לתפעל אותה ובשביל זה ביליתי הרבה שעות מהנות בלא לכתוב תזה או להכין הרצאות. כולן, אגב, מאתגרי 2020 (-:

2019 המסתיימת (אצלי היא מסתיימת כבר חודש והסוף לא נראה (אין לי מחויבות אמיתית לדד ליין כנראה) מביאה שנה מוצפת שכל אתגריה חיוביים ומקדמים ונבחרים אבל הם גם קצת מטאפורה לחיים החדשים כאן בישראל.

מרגע הנחיתה ליום יום המוכר מפעם, הטבעתי את עצמי בהחלטות! גדולות! עם סימני קריאה! בהסחפות כזו לתוך מצב של עשייה אינטנסיבית, של מיצוי הפוטנציאל העצמי, של תחושת דוחק - היום! עכשיו! ואני באמת רק מתרפקת על זכרונות שגרה קטנטונת בארה"ב בלי הצורך בהכחה עצמית כל הזמן.
זו לא ישראל, זו אני בישראל, מוקפת אנשים מוכשרים ועושים ומודעת בכאב למרדף שלי אחרי הצלחות מוכרות (מוכרות על ידי מי? אין לי מושג).

עכשיו, הלוואי וזה היה פוסט כזה של החלטות בריאות, של "מהיום אני מתחייבת לא להתחייב" אבל אין לי סיכוי. מזרני הפילאטיס מעלים אבק (כי בישראל יש מלא אבק), המשקל מטפס, העייפות מצטברת ורוב הזמן אני לא מוצאת נחמה בכך שכמות ההספקים שלי בשלושת החודשים האחרונים עולה על שלושת השנים האחרונות.

אחרי שסיימתי לבאס, את עצמי ואת מי שהחזיקה מעמד עד כאן בלי לרדת מהארץ (-: אהיה כנה ואגיד שלי זה כנראה עובד. אחרת למה אני פועלת ככה? שלוש שנים היה לי זמן (יחסי לאמא) ולא חשבתי באמת מה אני רוצה להיות.

אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה להיות, אבל אני חושבת על זה (-:

משהו בשנה המתקרבת גרם לי לנסות להתבסס רגע במקום, אולי זה המעבר לארץ ואולי זה הגיל העגול, רצון לסגור קצוות ולהגדיר הגדרות. אבל הצורך בביסוס הוא כל כך תובעני ומלא משימות.

החלטתי לחזור ללמד, החלטה מעולה שהגיעה עם בליעת גאווה וצמצום אגו (לא חיכו לי עם תפקיד חלומות אבל חיכו לי 

בהחלט) ועם מליון תוכניות איך לתפתח וכמה התחלות ששואבות ממני זמן ואנרגיה ואולי עוד יקרו.

החלטתי לסיים את התזה שלי. אני מצטערת על ההחלטה הזו כל יום. 

החלטתי לסגור את הסטודיו. זה לא קרה כי המנוחה, התרפיה שלי, היא בעבודה בו וכל יום אני מבטיחה לאורי שאני מוציאה את החנות לחופשה ומתמקדת בסדרי עדיפויות, נניח לכתוב את התזה, אבל אני ממש משקרת.

והבלוג. החלטתי להשקיע בתחביב הכי הכי שלי, הבלוג. חישבתי מהר כמה שכנים שהגיעו למשבר ה-40, שלא לומר משבר ה-50 שכידוע הוא יקר יותר, השקיעו באופני הרים וחולצות ורודות מניילון, השקיעו בתחביב שלהם. והבנתי שהתחביב שלי לא שורף קלוריות אבל שורף אנרגיות שליליות, מחבר אותי לעצמי ולפעמים לאחרות, ומגיע לי יותר ממה שקורה כאן. ושהוא זול יותר מאופני הרים וזה גם פלוס רציני. מגיע לי שיוכלו לכתוב לי תגובה (-: שהפונט לא ישתנה באמצע הפוסט ושהבאנר יהיה.. קצת יותר.

אז הנה, יחסינו לאן ב-2020? 

מקווה שלמקום מתקשר יותר, כזה שפותח עוד אפשרויות (כי חבל לבזבז את הזמן! כי צריך להספיק! עכשיו?) ותאחלו לי בהצלחה עם הבלוג החדש כי אני ממש צריכה אותה.
נשיקות ואיחולי שינה ערבה בשנה האזרחית החדשה,
בעיקר פורמת

פוסט כריסטמס (פרה חנוכה) - מתנות מילדים

חנוכה התגנב לו בלי חורף אמיתי, בלי נורות האזהרה שהתרגלתי אליהם מהר בדמות קישוטי כריסטמס בכל מקום, בלי שלג (-: אבל השנה עם ילדים שמזמרים "סורח! חושך!" על אוטמט ואני כבר לא חייבת לטחון פרפר נחמד שעות ביו-טיוב ולהתרשם מהגרדרובות של דודו זר באייטיז כדי שהילדים שלי ידעו שיש חג כזה. סתם, אין על פרפר נחמד (חנוכה חנוכה, איזה חג מדליק... כן זה בראש שלי בלופים). התכנסנו באיזה ערב של השבוע לדבר קצת על מה עושים תכלס בחג והילדים הודיעו שהם ממש לא מתכוונים לוותר על משחק Secret Santa שהם יזמו וביצעו בשלוש השנים האחרונות ואני ממש שמחתי. בעצם ורסית גמד-ענק שמנכיחה את ההבדל הגדול שהיה לנו בין חנוכה לכריסטמס (שגם אותו ציינו בשמחה גדולה בארה"ב) - בחנוכה מקבלים דמי חנוכה מההורים. בכריסטמס כולם צריכים לתת מתנות לכולם. אני בעד מן הסתם בהיותי תמיד בצד הנותן... בשל הגזמת הילודה שהתרחשה כאן בעשור האחרון, הרעיון שלהם היה להגריל שמות וכל אחד מכין מתנה אחת בעצמו. ניסיתי להמיר את הכותרת ל"סביבון הסודי" או משהו כזה אבל נדחתי בבוז ושוב אני מוצאת את עצמי אחראית על הרבה יותר ממתנה אחת ב-Secret Santa אבל לפחות אני יודעת שגם אני מקבלת מתנה! זה לא באמת מעודד בהכנות אבל זה נחמד מאוד בדיעבד.
אז זהו הפוסט של פוסט-כריסטמס שעבר, עם ההצלחות שעבדו לנו, וכולו (טוב, רובו) פרקטיקה. 

גם חשוב מדי פעם (-:

רעיונות למתנות שילדים יכולים להכין כמעט בעצמם. 

גם חשוב מדי פעם (-;

מעבר למלל האינסופי שלי, מצורפת כאן בעצם רשימת רעיונות למתנות שילדים יכולים להכין ולהעניק לאחים שלהם וגם למבוגרים -כלומר למבוגרים עם פתיחות והבנה. צרפתי לרעיונות גם חומרים, תהליך, ביקורת וכמובן:

מדד הקפה - זה בעצם המדד הכי חשוב, אם לא הבנת אותו את כנראה סבתא (כייף לך) או אמא לילדים אחרים. ותכלס: כמה קפה תספיקי לשתות בזמן ההכנה.

בכריסטמס שעבר אירחנו חברים טובים לכל החג, אז אל תתבלבלי, לא הרחבנו עד כדי כך את המשפחה.. פשוט כמה מתנות הועברו למשפחה מורחבת שכזו.

1. Home made play-dough / תחליף פלסטלינה ביתי - 

מתאים להכנה עם כל גיל, כי נדרשת הרבה עזרה... 

אצלנו: אלולה שהיתה בת כמעט 9 הכינה לשלוש בנות (שנה וחצי, 3 ו-4).

מדד קפה: צמא גדול אבל זה מתקזז בהמשך.

בצק מלח נשאר כבר כמה שנים להיט אצלנו וגם פלסטלינה שלטעמי מלכלכת מדי, אבל אין ספק שה"פליידו" הוא המלך הבלתי מעורער, יש קופסא גדולה מעל המקרר ואני מוציאה אותה כשצריך לבשל (בלי "עזרה") או לעבוד לידם או.. לשתות קפה.

השנה אלה רצתה להכין לגוני בעצמה.

כאן יש מתכון, (בגדול: 2 כוסות קמח, 3/4 כוס מלח, מים, שמן, צבע מאכל ואבקת קרם טרטר) לא היו לי בבית צבעי מאכל ואבקה אז להכנה התווסף גם סיור בסופר ורכישה (מדמי הכיס שלה). זמן איכות עם אמא זו מנטרה שצריך לשנן די הרבה פעמים במהלך ההכנות למשחק הזה.
ההכנה מאוד קלה אבל דורשת ערבוב בסיר על הכיריים ודיוק אז בפועל זו היתה הכנה "משותפת".

לנו הכמות הספיקה ל-3 קופסאות שבכל אחת אלה הניחה כמה כדורים בצבעים שונים.

אפשר כמובן לתת להכין מדבקה ולקשט את הקופסא וכו. אבל לא באמת צריך. היתרון האמיתי במתנה הזו שגם מרוויחים ילדה מרוצה שהכינה לבד מתנה מאוד שווה וגם ממשיכים להנות מהמתנה המון זמן אחכ. 

---

2. משחק מוכר בקנ"מ גדול:

הצעתי לדור להכין לנטע משחק, הוא החליט על דמקה ענקית (ז"ת בהחלה הוא החליט על שחמט אבל מכיון שאני מכירה אותו ואת עצמי ושנינו דחיינים לא נורמליים, חשבתי שיהיה עדיף משהו פשוט יותר). כדאי לסכם על קנ"מ שמתאים למשחק בבית ושיהיה באמת איפה לאחסן אותו בבית - דמקה בגודל החדר עם כלי משחק בגודל אדם, בהשראת הארי פוטר, זה מדהים!
אבל לנו היתה קאפה בגודל גליון. אז זה מה שעשינו.

- ברור שיש כאן הערה על כמה שההכנה המשותפת הזו יכולה, עקרונית, אם את אמא מופלאה כמוני, להעלות המון נושאים בדינמיקה מול הילדים, בהבנה מהו תכנון וכו.

מדד קפה: 

חוץ מהחיתוכים של הקאפה בסכין יפנית שלא שחררתי, דור עשה את כל השרטוט והצביעות בעצמו. זה די פשוט לגילאי 10 ומעלה ואפשר לשתות קפה בזמן שחושבים יחד איך לבצע ועוזרים לתכנן את השלבים. 

חומרים: 

קאפה/בריסטול/קרטון, צבע אקריליק (ירוק נניח), טוש פרמננטי, סרגל, עפרון וסכין. 

סיכום:

הצלחה גדולה, מטורפת ממש, שגם נתנה לנטע הזדמנות לשחק דמקה עם אחיו הגדול, שזו היתה מתנה בכלל נדירה (-:

דורדור הכין גם 2 כתרים קטנים שמתלבשים בעזרת חריץ על החיילים - למלכות, ומקל שאמורים להזיז איתו באלגנטיות על החיילים.

במרחק של שנה אני יכולה להעיד שטוב שהשתמשנו בקאפה עבה כי המשחק עדיין שורד ואפילו שוחק אתמול. 

---

3. מתקן לאוזניות ליד המחשב - רעיון למתנה מאח קטן לאח גדול.

לצערי,  דור בנה כזה כבר לעצמו - כשהוא משתמש בדופלו (הלגו הגדול) כדי שחלילה לא יתבזז לו זמן מסך על בנייה בחלקים קטנים...

 אבל אם הייתי חושבת על זה לפניו, גוני (גיל 2-3) היתה יכולה לתת לו מתנה מעולה. ואם בונים את זה מלגו רגיל זה גם יכול להיות תוספת יפיופה לשולחן (-:
---

4. תמיד קסום: יצירה.

אז אפשר כמובן לצייר ציור, אצל נטע הלהיט היה - רקמה.

אני לא יכולה להיות גאה יותר.

זו הרקמה הראשונה שהוא הכין, את השנייה ששכחתי לצלם הוא נתן מתנה לחבר שחגג איתנו בכריסטמס.

מדד קפה: אל תגזימי.

אבל האושר גדול יותר מציור לדעתי.

והנה עוד כמה רעיונות ששמרתי ויבוצעו כנראה למשחק 2019, או לזמן שמצריך שליפת יצירה:

* משחק עם גומיות:
 משחק שצילמתי בגן של נטע וגוני, מתאים לגילאי שנתיים וקצת ואפשר להכין עם כולם

נדרשת פלטת עץ ואני מניחה שזה יעבוד יופי על דיקט עבה גם אם לא נהנה מהערך המוסף של "הטבעי" בפרוסת העץ הזו.
וכן, גומיות צבעוניות זה יותר נחמד ואפשר גם חוט צמר.
ורסיה כמתנה לגדולים יותר תהיה ליצור עם המסמרים גריד של שורות ואז אפשר ממש לכתוב וליצור צורות בין שורות המסמרים.

* עוד משחק מהגן שחיבבתי בגלל פשטות ההכנה שלו  - אבל אני מודה שראיתי רק את גוני משחקת בו אז אין לי המלצה חזקה...

בד עם רקמת ספירלה (או תפירה במכונה, או ציור בטוש...) וסלסלת אבנים - לדעתי זה יהיה כייפי גם עם סלסלת פיצ'פקעס מרחבי הבית או אבני זכוכית. שוב בגן שלהם היה דגש על החומרים הטבעיים שאני אוהבת אבל גם פרקטיות זה חשוב מאוד (-:
גוני מאוד אהבה לסדר את האבנים על הקווים.

אשתדל לדווח על אחוזי ההצלחה בהמשך, כרגע רוב האקשן סובב סביב נושא הסודיות ומציאת זמן (סודי) להכנות וכולם מאוד נרגשים. ברמות מותאמות של התרגשות. נניח, בגיל כמעט 13 פחות מתרגשים מסתבר.
ובעצמי אני מתרפקת עוד קצת על זכרונות...

לילדים אי אפשר עוד להראות תמונות של שלג כי זה יצא משליטה

אני מקווה שהבמבים בגינה הישנה מתגעגעים אלי גם (תמונה מחלון המטבח. נכון, הוא לא היה מלבנים בנות 200 שנה אבל.. קסם אחר נקרא לזה).
ובשביל האיזון הכה חשוב: מסורת אחת אני יודעת שלא נשמור - היה נחמד ונחמד היה - בניית ג'ינג'ר ברד האוס.

כי לנו יש סופגניות בריאות.
(והתמונה היא רק כי הצחיק אותי כל פעם לראות כמה רחוק מההדמייה על האריזה הגענו)
נשיקות וחג אורים שמח-שמח!