יום שישי, 28 בדצמבר 2012

החנוכה, הסבתא ומכונת הקפה

כן, לא היתה לי כותרת טובה לפוסט (-:

חנוכה

אז החג המושלם עבר נהדר, אני מתוודה שבעיקר בזכות הקייטנה (-: סוף החג היה בסימן 'איך נצליח לארח מליון איש בבית?' וגם זה מאחורינו... בנר השביעי התאספו הרבה יותר מדי ילדים סביב הסביבון הגדול וכל ילד קיבל תיק קטן ובתוכו 'אלבום' נייר מדפים צבעוניים ושאריות קיט איקאה הכעור שנתפרו יחדיו. מתוך הסביבון הם שלפו מדבקות, טושים, דבקים ומספריים והרבה תמונות שלהם (שההורים שלחו קודם) ו-למרבה ההפתעה התלהבו מאוד והתיישבו להכין אלבום חנוכה!


התוכנית שלי היתה שאוכל לבלות בשתיית פונץ' אלכוהלי חמים עם האמהות שלהם בזמן היצירה, אבל לצערי האמהות התלהבו באותה מידה (אם לא יותר) ולא היה עם מי לדבר.
חבל.
דורדור היה גאה עד מאוד ב'יצירה' ומכיון שהדפסתי לו תמונות מההדלקות הנרות של השנה יצאה מזכרת חמודה.

(אגב, הספר שהוא קורא בשקיקה עם הדודה שלו, נקרא 'קפטן תחתונים' ונצטרך לדבר על זה בהזדמנות..)










 ברוח הסקראפ המאולתר, ולרגל העובדה שאמא שלי חוגגת יומולדת כל חנוכה, התיישבתי לסיים עבורה דף אלבום שהבטחתי לה, טוב, לפני שנה בדיוק.
אבל אני צריכה לספר מהתחלה, בסדר?

הסבתא

הכל התחיל בככלל בספטמבר 2011... אבא שלי חגג יומולדת 60 ואמא שלי, שסקראפ טבוע בה עמוק והיא רק לא יודעת את זה, הכינה לו לוח-עד עם תאריכי ימי הולדת של כל המשפחה עליו. כמו כל פרוייקט משפחתי - אמא שלי הוגה את הרעיון, יוזמת, מתכננת שבועות, מדברת, מדברת, מדברת ומשרטטת ובלילה שלפני אני יושבת ומכינה אותו.



לכל חודש היא התאימה תמונה של ילד יום ההולדת/אירוע משפחתי

















ואני השתעשעתי בכל מיני אלמנטים דיגיטליים חינמיים שמצאתי לפוטושופ.





חביב..
אפח'ד לא הכריח אותי לשמור על סגנון אחיד ובאופן כללי אני אוהבת פוטושופ אז זה גם לא היה מאיים במיוחד.
כל עוד לא קוראים לזה "סקראפינג" אני בסדר...












ברור שאת אבא שלי זה לא ממש עניין, נכון? אבל היה כייף להכין יחד. היום כולנו תקועים עם עותקים של זה. ממש כייף. 
ואז חודש אחרי אמא שלי חגגה יומולדת 60 .
לאחר שיחות טלפוניות אינספור, קיטורים, תלונות וכל המאפיינים הבריאים של אחוות אחים הוחלט פה אחד (הפה שלי) שבמקום לקנות לה מתנה נזמין אותה לסדנת בנות משפחתית. הבעיה העיקרית היתה שאני בת יחידה.
 3 אחים מיהרו - מי יותר ומי פחות- לנדב את בנות זוגן למשימה, עוד שכנועים ועוד קצת תלונות והערב יצא לדרך! שמנו פעמנו לפינת החמד של דפי "סטודיו מסטיקים" לערב סקראפ רשמי.











אמא שלי ריחפה על אדי הערב עוד כמה ימים, המתנה יצאה מושלמת (אלבום שהיא בחרה אצל דפי, ובו השחלנו את הדפים המעוצבים עם תמונות המשפחה, דפי היתה אלופה וגרמה לכולן להיות ממש מרוצות ומבסוטיות מעצמן) ואנחנו למדנו שאפשר להעביר ערב בנות משפחתי שלם בלי לנשוך (כמעט) .

בעמוד הראשון ממש השתדלתי...שכבות, פרחים, הגדרה ממילון (זה באמת כייף!) והאותיות המעולות האלו של "תוצרת הארץ", שאגב באמת מיוצרות בארץ! ואני יודעת שכל העולם כבר מכירה אותן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה ומבורכת. בעיקר כי אפשר לקלף ולהדביק שוב אם מתחרטים (-:





בשניים האחרים כבר האופי שלי התחיל לבצבץ ונתתי "לתמונות לדבר במקומי". נדמה לי שככה קוראים ל"זרקנות" בעולם הסקראפ המקצועי (-:

רציתי לצלם מהמון זויות אבל אין ממש מה.. 

בעמוד הימני רואים את אלה (שכל דבר אצלה מגובה במילה "שלי!") על רקע חדר אמבטיה שאמא שלי (!) עיצבה אז לחברים טובים ויש שם משחק דווקא נחמד עם נקודות וצהוב-סגול. לא משנה. כשנלמד לסקראפרפ נלמד גם לצלם את זה...



ואיחלנו לה כמובן רק בריאות ואושר!





(ככה מאחלים אצלנו..)








אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מודאג, אמא שלי הרגישה שהילדים שלה לא מיוצגים באלבום בצורה שווה (וזה באשמת גיסתי שהעדיפה לסקראפרפ עוד עמוד לילדים שלי במקום לה ולאחי.. תכל'ס, צודקת הגיסה...כאלו מתוקים בתמונות).
הבטחתי לאמא שלי שאין בעיה וצ'יק-צ'אק אני מארגנת לה עמוד נוסף מהשאריות ומכל התובנות שהפנמתי אצל דפי.
יפה.
עברה שנה.
והנה אנחנו כאן שוב.


אני מודעת לזה שדור ואני בערך באותו שלב בידע הסקראפי שלנו (-:















אז נכון שתמיד שצריך לקנות לסבתא מתנה מתחילים לחשוב מחדש מה כבר אפשר לעשות עם תמונות של הנכדים? אז הנה. הצלחנו.
ועוד רעיון בהזדמנות זו: כשאבא שלי חגג 60 (כן, כן אז..) אורי ואני קנינו לו במתנה ארגז מלא מצלמות חד-פעמיות אותו הבאנו לו למסיבת הריקודים שארגן לעצמו. הגשנו בסלסלה והעמדנו בכניסה עם הנחיות לאורחים ונתנו לו גם אלבום כיסים גדול. לאנשים ששונאים לצלם ואוהבים מזכרות זו מתנה מעולה ושובר קרח במסיבות (נראה לי, היתי שתויה לגמרי -בלי קרח) וגם נשארו לי כמה מצלמות שנתתי בהמשך השנה כמתנות יומולדת לילדים (בצירוף אלבום כיסים קטן).
רגע!
לא נגמר...
כבר הוצאתי דפים, עט, דבק, מה לא נצייר קצת?

ומכונת הקפה

אז התחלתי לשרבט. את מה? נו, על מה אני חושבת כל בוקר בקומי? כל אחה"צ בשובי? על האחת והיחידה. מכונת הקפה שקניתי לאורי במתנה. אני ממש טובה, אני יודעת (-:


המכונה הזו, כמה שהיא פושטית, ככה אלופה. לא יודעת מה הבעיה שיש לך כרגע - אבל אני די בטוחה שהמכונה שלי יודעת לפתור אותה. אין, אין על מכונת קפה. ואני הייתי מאלו שאוהבים להיות האנדרדוג.. זו הייתה תקופה אחרת, באמת (-:











לא יצירת מופת אבל מרגישים את האהבה, עדיין נראה היה לי שאמא שלי תחשוב שעברתי את הגבול אם אכניס לה לאלבום דף של מכונת הקפה (שלי!), למרות שהיא לגמרי הבת שלא היתה לי, ז"ת הנכדה שכנראה גם לא תהיה לה.
אז החלטתי לתת אותו במתנה לחברה מהמושב שפתחה עסק מופלא שהוא מעין שוק איכרים וירוטאלי איכותי (ואם את מכוכב יאיר, צור יגאל או ת"א אז שווה לבדוק, באמת), ושעד עכשיו היתה מקבלת ממני ביקורים בשעות מוזרות (בוקר מוקדם, לילה מאוחר) - יש לה מכונה בבית. הפסקתי לבוא.

(בשלבים)









בכל מקרה - חשבתי שעכשיו כשהיא לא עובדת צמוד למכונת הקפה שלה, אולי היא תשמח לד"ש מהבית (-: אני פשוט לא מתרחקת. מה שבטוח, בטוח.

נתראה בשמחות (ולאמא שלי שעושה עכשיו בטן-גב בקוסטה ריקה.. חיבוקים מליון (-: )
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שני, 10 בדצמבר 2012

נס גדול היה פה? (או: דמי חנוכה, חלק 1)

חנוכה הוא החג האהוב עלי ברשימה, מה זה אהוב? מתה עליו! איזה חג מעולה. המסורת המשפחתית שלנו כוללת המון אלכוהול, המון, סופגניות משובחות (לא, לא הום מייד - משובחות!) וכמובן דמי חנוכה לכולם! אנחנו עובדים עם שקיות ממתקים גם למבוגרים ומתנות עטופות והכל בסביבון ענק שמגיע כשהילדים מסתחררים בטירוף, הלומי סוכר והתרגשות.
בנר הראשון קרה לנו נס קטן וההורים של אורי לקחו את הילדים ולי התפנה זמן לעטיפה והטמנה מסודרת בסביבון.. אז הנה חלק ראשון בדמי חנוכה (-:


מאוד רציתי לנסות את השיטה הזו לעטיפה.. התלבטתי אם להשקיע בילדים  - אבל אז שכנעתי את עצמי שהכל עניין של חינוך ויום יבוא והם עוד יעטפו לי חיתולים בטכניקות מושקעות. ללמד אותם לדוג - נכון?

(אורי קיבל ממני פורפרה של פעם (-: משקיעה בזוגיות - ואם זה לא נס..)













עברתי בחנות המציאות שלנו, זו שהכל עולה בה 5 ש"ח ובסוף אני תמיד יוצאת עם 200 ש"ח.


לאלולה קניתי כמה בובות קטנות  (5 ש"ח אחת..) וכמובן סט גומיות ממותג של הלו קיטי. הלו קיטי הגיעה אלינו והיא כנראה נשארת. עוד תשמעי עליה.

הצטיידתי גם בניירות קרפ ודבק פושטי (כתוב בהוראות ניירות קרפ 'איכותיים' אבל כאמור ציפיתי לנס חנוכה אז עיגלתי פינות)











בזמן האריזה קראתי בעיון רב את ההוראות שמאחור (אני מאוד אוהבת הוראות לחיים, זה מנחם אותי) - הדגשתי את החלק החשוב:
 התלבטתי ארוכות האם אני צריכה לזרוק כל מה שקניתי שהרי אין סיכוי שנעמוד בהוראות המחמירות אבל בסוף החלטתי לפרגן לעצמי (עוד) נס חנוכה, ובינתיים באמת אף אחד עוד לא זרק בובה על אף אחת (אם כי המגבלה השנייה, זו האוסרת לשחק עם הבובות בליווי בובות אחרות?? נשמרת פחות..)

אלולה אגב, תכף מגיעה לגיל הבעייתי בהוראות בהן כתוב שאסור מתחת לגיל 3 והמשחק מותר לגיל 4 ומעלה. תחום אפור - אני מתחילה להבין למה.. כשמחבקים את הרצפה וצועקים משהו בסגנון: "אאאאהההה!!! ורוד! ורוד!!! אאאהההה!!! הלו קיטי!!" כל כמה דקות, באמת קשה לצפות התנהגות עם חפצים קטנים.

ההשראה כאמור הגיעה מכאן (תמונה ימנית)  - בהסבר שלהן החבילה רק מתעגלת ומתעגלת עם כל הוספת הפתעה בין שכבות צבעווניות של נייר קרפ (סטייל חבילה עוברת) עד לשלמות כדורית, אני קיבלתי צורות אמורפיות יותר כמובן...



למי שמודאגת מקיפוח בני בכורי, ובכן, אמא שלו המשקיענית הזמינה מבעוד מועד את ערכת הפסטיגל (השלמה, בטח השלמה) והיא פורקה ונארזה בצורה דומה. היו לו דמעות אושר אני נשבעת.
אני חושבת שגם לאורי כשהוא ראה את יעל בר זוהר בחליפה הצמודה.




לאחי ואשתו שעברו זה מכבר למעונם החדש (לפני חצי שנה, אבל אז עוד טרם קרה הנס אז הם נאלצו לחכות) וביקשו ממני יפה כבר כמה פעמים בית קטן לכניסה - רכשתי את הבית המעולה הזה (כן, 5 ש"ח. ברור שקניתי שניים, עכשיו מתחילים להבין איך מגיעים ל-200 גם אנשי 3 היחידות מתמטיקה כמוני. קצת פחות נס)














שעבר שיפוץ מהיר:






















והנה הוא עם הדייר המקורי, בית הלוואין בכל זאת, קוצר מוות חמוד שהוסב לשומר מטבעות השוקולד:



על הדלת נכתב שם המשפחה.
כן, זה לא פרקטי במיוחד אבל הם היו מבסוטים (נס חנוכה!).










וגם מתנה מהירה (ז"ת מהירה עוד יותר)... הנה מה שעשיתי ל'החלפת מהירה' במסגרת מפגש פורום טכסטיל וליבוד:
-



הצנצנת השמאלית מולאה בממתקים (בכל זאת חנוכה..) והימנית הוסבה לכרית סיכות - האקרילן הלבן רק בשביל התמונה - בתוכה סרטים מנצנצים שנראו לי הולמים לחג האור אם כי בדיעבד לא הולמים בכלל את המקבלת (-:








וההוראות הפשוטות: להדפיס מילים בנויות מ-X בגודל הרצוי, להצמיד מהצד הפנימי של הצנצנת ולהעתיק בטוש פרמננטי. מומלץ לעבוד מהר כי זה נורא מכאיב בעיניים (בגלל ההבדל של הזכוכית)...

הרעיון המקורי היה לשפוך אח"כ צבע פנימה ולצבוע את הצנצנת מבפנים - הנה ההשראה:

 אבל הבנתי שאם אני רוצה שזו תהיה צנצנת שמישה אני חייבת להשתמש בצבע על בסיס שמן ולייבש אי אלו שעות - בקיצור - המהירות קרצה לי יותר.



אני מאוהבת בצנצנות האלו... אבל ביננו די הרבה עבודה לצנצנות...






התכנון הוא להכין עוד כמה כאלו "רקומות" עם נרות בפנים לקישוט הבית בנר האחרון שבו - אם יקרה נס אמיתי - נצליח לארח בסלון אחד קטן 10 משפחות. בכוח האמונה, עלה נעלה וכן הלאה.


ולמי שמעוניינת לרקום במהירות מצורפת השבלונה שהכנתי (הכי נוח לדעתי בתוכנת אילוסטריטור),
ולא נותר אלא לאחל לכולנו:







נשיקות,
בעיקר פורמת.

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

יצירה (כמו) חורפית: לנעוץ ולרבוץ.

אז דורדור שבר את הרגל. השחלתי את זה בפוסט הקודם ככה כבדרך אגב, למרות שברגע שהsms של אורי הגיע חשך עלי עולמי. אני כבר ילדה גדולה והצלחתי לדמיין כלכך בקלות מה זה אומר ילד בן 5 וחצי עם רגל מגובסת. לא, רגע - מה זה אומר הילד שלי עם רגל מגובסת.
כמובן שניסיתי לעודד את עצמי בציור המופלא שאצייר לו על הגבס (כבר כתבתי פוסט שלם בראש..) ולכן רק טבעי היה שהוא יחזור עם גבס מעפאן עטוף בתחבושת לא ניתנת לדקורציה. שירבטתי לו כמה גולגלות פיראטיות בטוש לבד וזנחתי את העניין באכזבה.
בשלב מסויים בחיינו המשותפים, פרה-חתונה, אורי ואני התחרנו על הגעות למיון עם שברים: אורי שבר רגליים על ימין ועל שמאל (כן, כן...) הקפיץ אותי לעזרתו חצי שניה אחרי שזה קרה, כולל כמה אזעקות שווא כראוי להיפוכנדר במעמדו ואפילו זכה לציור על הרגל המגובסת (בעידן טרום התיעוד האובססיבי). ציירתי לו את הרגל שלו עם סנדל שורש, ציפורניים, שערות וכו'. מרנין (-:
אני לעומתו שברתי יד ומרפק, הגעתי תמיד כשעתיים אחרי, כשלא היה מנוס, ותמיד שמעתי קודם "אם זה היה שבר כבר היית יודעת". מזל שאני עושה את הלידות בבית הזה, תאמינו לי. אומנם כששברתי מרפק צרחתי שמגיע לי אפידורל (מה, לא שמרו לי אותו?) אבל שוב, שולי לעומת הפקות הדרמה שאורי הרים. נזכרתי שיש תמונה שלי עם היד השבורה בחתונה (-:
בקיצור, נדרשנו לפעילות בית.
אני נגעלת מהמילה "יצירה" במיוחד באספקט הגני שלה - כל שתי פיסות זבל (ממוחזר, בטח ממוחזר) שמודבקות יחד הן 'יצירה'..מה גם שקונספט 'פינת יצירה' קצת פוגם במשמעות המושג 'יצירתי'... כך או כך לאחר כמה שעות של ציורים פנינו לחפש קצת יצירה...
חשבתי לשתף בכמה נסיונות, ככה לקראת החורף - לגזור ולשמור או לנעוץ ולרבוץ. מה שמתאים.
(אני מסרבת באופטימיות נאיבית לחשוב על יצירה למרחבים מוגנים - אגב איזה כייף שאנחנו כבר לא מיעוט נרדף שיורד ל'מקלט' אלא שומרי שגרה ב'מרחב מוגן', אין, אין על סמנטיקה משובחת)

התחלנו בחרוזי איקאה המכונים כמובן: ikea beads.
במילה אחת: לא.
בשתי מילים: לא בשבילנו.

מסתבר שבהרבה בתים (של שכנות) יש קופסא עמוסה בחרוזים האלו, הכמות בקופסא באמת עצומה ומספיקה לחיים ממוצעים.

העבודה היתה מאוד מתסכלת לילדים - אלולה קטנה מדי ודורדור גבולי, הוא כבר הצליח לתכנן את הצורה הסופית (הכוכב שבאמצע אם לא ניחשת) אבל צריך להיות מאוד זהירים תוך כדי הנחת החרוזים על המשטח, וכל פעם שהכל זז מהמקום יש תסכול גדול.. ז"ת שזו עבודה שצריך לעשות ביחד (ז"ת יצירה פחות מוצלחת...).



אין ספק שהחלק בו אמא מגהצת את החרוזים מעל נייר פרגמנט מרגש מאוד (אמא יודעת לגהץ??) והוא התלהב מתוצרי הפלסטיק החמודים - בעיקר אלו שאני עשיתי מול הטלויזיה בלילה (-:
כל ההתרגשות וההתלהבות מתגמדת מול הימצאותם של חרוזים בכל פינה בבית ואלולה שפעם בשעתיים שופכת את הקופסא לצחוקים. לא בשבילי.

אבל, יש את אלו שיכולים לעשות הכל! העבודות המקסימות בד"כ עם גוונים שלא קיימים בקיט של איקאה אבל אני רושמת לי לנסות פעם.














אגב, מיון החרוזים לצבעים היא פעילות שהופכת את ההקשבה לרוני דניאל והחברים לרגועה יותר. זו פעילות שאן לה טעם אמיתי, אבל כך גם ההקשבה לפרשנויות אז זה עובד מאוד יפה יחד. ממליצה.


















למחרת עברנו לדבר המכונה אצלנו: במבה רעילה:
אני לא יודעת איך בדיוק קוראים לזה בעברית כי כמו את החרוזים קיבלתי גם אותם בקופסא גדושה מהשכנה האמפטית למצבי (באופן כללי היה ברור שעלי יש לרחם ושדור כבר התגבר על הכאב)...
מצאתי אח"כ באינטרנט תחת השמות:  PlayMais, magic noodles, PLAYCORN


לילדים שאוהבים תחושות ומרקמים חדשים זה נהדר (ברור שדורדור רואה כבר טלויזיה בשלב הזה, נכון?)













הטריק הוא בחומר העמילני שברגע שמרטיבים אותו מעט (!) נהיה דביק ואפשר לחבר חתיכות למודלים צבעוניים, התמונות שלמעלה מדגימות את האושר שאלולה מצאה בהספגה יסודית ומתיחה עמוקה של החתיכות. מיותר לציין שלא ממש הצליח לנו...



כן. אבל לפחות אני מפגינה (שוב) כנות ומראה את האמת המרה. מקווה שזה שווה משהו (-:





הכחול-ירוק מימין אמור להיות פרח והעובר שלצידו הוא הנסיון הכושל של אלולה ושלי להכין נשר,
אני מודה שלא ניסיתי לבד אז יכול להיות שזה באמת חומר מדהים לעבודה עם גדולים.

ביום שאחרי, כמהים למשהו פשוט ומתגעגעים למגהץ ניסינו כוחנו ב: גיהוץ גירים בין דפי סנדביץ
(בטח יש שם יותר מוצלח לעניין)
זה כייף.

החלק המוצלח היה הקפה ששתיתי בזמן שהם השחיתו את הפומפיות בבית וגיררו להנאתם (אלולה בחרה צבעים ודור ביצע, קצת חרדתי לאצבעות שלה בכל זאת).







ואז הקסם של פיזור הפרורים בין דפי נייר סנדביץ'  והופ! ישר למגהץ.
אפשר לסכם שמגהץ הוא סוג של קסם יצירתי.
את הניירות גזרנו ותפרתי לשרשרת כעורה להפליא...


כאן יש אמא מקצועית עם שרשרת מקסימה - אני די בטוחה שהיא משתמשת בנייר שעווה איכותי, הניירות שאני השגתי בסכום סמלי באמת בצרכניה היו גרועים והצבע חלחל דרכם לכל שכבות ההגנה שמתחת למגהץ ויש להם אפקט קצת אטום יותר בסוף).






ובמקביל במשך כמה ימים עבדנו גם עם בצק מלח.

התחלנו לפי המתכון של אנה.
הבצק קל מאוד להכנת ילדים ואפילו רק עם חומרים שגם לי יש בבית, הבעיה שהעבודה נעשית בהרבה שלבים שצריך לחכות בהם, לא לחסרי סבלנות כמונו. הצלחתי גם להכין בצק דביק מדי וגם לשרוף אותו בסוף. צפוי.
בעצם רוב הכייף היה לצבוע, סוג של לצייר שוב והעובדה שאפשר לשמור קופסא ממנו במקרר, לשלוף בעתות מצוקה ל20 דקות של משחק ולהניח בצד להתייבש. בתוך הבית (כשבחוץ גשם) לקח לו כמה ימים טובים להתייבש. הוא נדבק גם לשעונית, אגב. כדאי לעבוד על מגש או נייר אפייה. כאן יש טיפים טובים (בסוף המאמר) ומתכון פשוט.
עד אחרי האפייה ושלב הצביעה אלולה ניסתה לאכול אותו כל הזמן.
זה באמת נחמד שיש בבית משהו שנראה כמו עוגיות ביתיות (-:

אלולה הכינה לבבות כמובן (היא רצתה שנכין פוני ורוד אבל לא הסתייע) וצבענו עם לקים לציפורניים - כייף נורא וממש לא בריא לנשום.










וגולת הכותרת בג' מודגשת היתה תבנית סילקון שהזמנתי מאמריקה הגדולה של.. לגו!
מי שלא פגשה בנינג'הגו או שלא יצא לה לשמוע את הבקשה המופרכת לשלם 70 ש"ח לחתיכת פלסטיק אולי לא תבין..


בתבנית הסילקון (שמיועדת לאפייה, הכנת שוקולדים ודברים שאמהות אחרות עושות) ניסינו 2 ורסיות - עם בצק מלח ואח"כ הורסיה המהירה יותר של גבס.

ברור שגבס זה קל, מהיר ויפה יותר אבל בצק המלח הוכיח עמידות רבה יותר בשטח.




עזרתי קצת בצביעה..


בתמונה הזו רואים טוב את ההבדלים בין הנסיון לשכנע את הבצק להכנס לתבנית לגבס המשת"פ...






צביעה ראשונה והשוואה למקור (בתמונה משמאל הירוק הוא 'הרע'. אני חושבת?)










ואחרי שהצבע יבש ואני הוספתי בטוש דק את העיניים הזועפות והחגורות...







מאז הספקנו להכין עוד כמה תבניות, לדורדור יש כמה "תוכניות זדוניות" להגדרתו ועליו לגייס כוחות לעניין. אני הצבתי רף להגיע ל75,000 חייילים, כי לכולם מותר לפנטז.


השלייה האדומה הזו, היא יצירה של דור מבצק המלח, מסתבר שזו זירת אימונים - בעיקר לכדורגל-גולות....






לגמרי ניצחתי את המערכת לדעתי (-:







ומה שלום דורדור?
אל חשש, גם הוא הבין שאמא שלו לא תוכל לעמוד במשימה, אחרי שלושה ימים הוא שבר את הגבס וכמה שעות אחרי הוא פשוט הוריד אותו ונתן במתנה לחבר. יונתן ממש רצה גבס גם, מה הוא יכול היה לעשות? צריך לחלוק וזה ידוע.
הרופא העיף מבט על תצוגת היכולת שדור היחף-נטול הגבס הרים בקליניקה, וקבע שכנראה הוא לא ילד שזקוק לגבס, מאז אנחנו צולעים בנעליים סגורות - הידד! ז"ת אני יכולה להתחיל להתלונן גם על כביסות של גרביים כשעדיין חם מדי פעם ואפשר לנעול סנדלים... אבל באמת יש גבול.
ולכל המודאגות: זה בסדר, יש מבוגר אחראי בבית והילד תחת פיקוח וניטור אורטופדי.
נשיקות,
מבטיחה רשומה קצרה בפעם הבאה... ושיהיה לנו סוף שבוע שקט ומשעמם, הלוואי. הלוואי. הלוואי.
בעיקר פורמת

יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

טיפת מזל (חמסה חמסה טפו טפו טפו)

אמונות תפלות זה לא ממש כוסית הערק שלי - בלי גזענות כמובן (-: אבל כבר שנתיים שברשימת החובות מתנוססת בקשה לחמסת טלאים. השכנה האהובה שלי (לאחרונה יש כאן השתלטות אגרסיבית של השכנות.. רושמת לי לטפל בעניין) מטפחת בעקשנות קיר עם אוסף חמסות. החודש כשהיא חגגה 40 עגול היא רמזה לי שוב (לא בעדינות, היא יודעת איך לגרום לדברים לקרות אצלי) שזה זמן טוב להתיישב כבר על הפרויקט.
 העניין הוא שהיא כזה טיפוס פרקטי שנראה לי אדיוטי להכין לה משהו שתולים על קיר.. אז הסתכלתי מסביבי על החלל העמוס שאנחנו קוראים לו (לפעמים) בית,  ופתאום ראיתי, עם הילה כזו של רעיון טוב..., תחתית לסיר מחבל מלופף בדים שקיבלתי מתנה מנחמה.



 וזה מה שיצא.
תחתית לסירים חמים בהשראתה.
אני מצטערת  שהשתמשתי בבד האדום המשובץ, כי הוא קצת הורס, אבל הוא עשוי מחולצה של אורי ונורא כעסתי עליו באותו ערב אז המשכתי את השמדתה של החולצה (השמדה שהתחילה בטעות כשהוא הניח את החולצה קרוב מדי למכונת התפירה, ומאז היא כבר בארגז השאריות), וזו דרך מצויינת להתמודד עם כעסים, לא? (-:







לקראת הבוקר תפרתי גם חמסת טלאים סמלית. שלא תבוא בטענות.



תמונות גרועות כי צילמתי רגע לפני שהתחיל אירוע היומולדת בפארק דן..

הכיווצ'וצ'ים הם לא בגלל התמונה לצערי.











בכל מקרה, באותו לילה סמי-יצירתי הרהרתי לי בכמה נחמד היה בסדנא ההיא, שבה פגשתי מישהיא שהתיישבה לי בלב - זה חלק אהוב עלי בעולם הוירטואלי, החלק שבו כשנפגשים מגלים שכל מה שחשבת על האדם שמעבר למסך נכון (-:
וככה בהשראת החמסות התיישבתי בפרקי זמן מפוצלים לדקה פה דקה שם וסופסוף הכנתי מתנה של ברוכה הבאה לעולם ליובל הקטנה, הבת של ההיא, זו שהתיישבה לי בלב.

















החלטתי שהתינוקת יובל בסה"כ הגיעה לכזה זוג הורים מקסים שבטח יש לה כל מה שהיא צריכה, אז אני אשלח לך טיפת מזל...

עין כחולה (מסווית ככדור בד ג'ינס)








ורציתי להכניס שום אבל לא ידעתי מתי יהיה לי זמן לתפור שום מלבד.. אז הלכתי על אופציה מאוירת

הD.I.Y כאן ממש פשוט:
מסגרת תמונה מהפשוטות של איקאה
על הזכוכית ציירתי שום - גילוי נאות... מצאתי איור באינטרנט, הצמדתי את הזכוכית למסך וביד השניה העתקתי את האיור עם טוש.
על המסגרת שרבטתי קצת קשקושים.
דף מדוגם מאחור - שאפשר להחליף אותו לרקע שיתאים יותר לחדר.
ואז זה נראה לי מתאים למטבח.. אז הוספתי צבעים קיטשיים כראוי לתינוקת בת בכורה: גם במסגרת וגם על האיור של השום (שכמובן עשיתי במרקר לא מחיק) ולסיום נתתי לו פרצוף kawaii כהומאז' להחלפה משותפת שהיתה לנו פעם... זהו.
יכול להיות שהשום הזה קצת זקן ומפחיד...
תכף נבדוק בתגובות אם זה יגרום לה להגיע למפגש משותף (-:




אחרי השירבוט השומי.. כבר נזכרתי כמה שזה חמוד להוסיף עיניים וחיוך לכל מיני דברים... ולקרוא לזה kawaii כמובן.


חולצת חמסה קאוואיית למהדרין (-:







הוספתי כמה טיפים שאספתי בחמש וחצי השנים האחרונות, מכיון שיש שתי עדויות ליכולותי האמהיות המוגבלות,
דבקתי במה שאני בטוחה בו (-:












בהתאם לתמת משפטי המזל, דורדור שבר השבוע את הרגל וזו הזדמנות נהדרת לאחל מזל טוב לכולם (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

תמיד יש פעם ראשונה.. (ומתכון!)

היום אין יצירה. סופסוף קצת חופש! באמת, כמה אפשר לעבוד, ליצור וללכת לגן כל יום, לא?
(-:
אנחנו מטיילים, מטיילים ועוד כמה שעות יוצאים לעוד טיול. בשפה אמהית זה: אורזים, אורזים, אורזים, מטיילים.
פורקים, פורקים, פורקים. אורזים, אורזים, מטיילים... ולשיא השיאים הגעתי השבוע: 5 שעות אריזה.
בד"כ אני לא מתרגשת, הטיולים שלנו כוללים שק"ש, גזיה לקפה ומה שיש במקרר + החברים הכי טובים (סה"כ 4 מבוגרים, 4 ילדים וכלבה). לא נורא בכלל. אבל השבוע.. אוהוהו! הפופולאריות שלנו הרקיעה שחקים והוזמנו לטיול של שלושה ימים עם עוד שלוש משפחות מהמושב. ניחא אני, אני מסוגלת תחת לחץ להיות נחמדה 3 ימים ברצף, אבל הילדים שלי... אורי... ולארוז ככה שלא אצא אמא גרועה! הבאתי בגדים בכמויות לחודש (כולל מעילים...) ואפילו חתכתי ירקות ! כן, כן, בכלי של טאפארוור. אמא של אורי שכחה אצלנו אחד (-:
ישנו בערבה באחד המקומות שמתיימרים להיות סיני רק בלי הים והסחלב (אז מה נשאר?) והיה ממש כייף אבל זה לא מה שרציתי לספר. כבר שנים שאנחנו נוסעים כל פעם "לראות שטפונות" ומתאכזבים מטיימינג גרוע - לא עוד! בערב הראשון אורי יצא מהאוהל לעשן סיגריה (פויה!) ושמע רעש של גנרטור. ואז הוא הריח ריח של ים.
חצי שעה אח"כ כבר שכשכנו רגליים בנחל גדרון השוטף:

הפעם הראשונה שלי. שיטפון LIVE.
אומנם בחושך.. ואנחנו בשולי השיטפון... אבל למי אכפת? אפשר לראות מהרגליים כמה שאנחנו מאושרים (-:


(לחולצה האינדיאנית - יעני פרנזים - אלולה קוראת "חולצה תאילנדית". החיים במושב, 2012).





למחרת קמנו מוקדם - ז"ת הילדים קמו מוקדם, אני הצטרפתי אליהם - והלכנו לראות מה נשאר מהשיטפון:

















וכמובן שזה הסתיים ככה:

למקרה שמישהוא תהה איך דורדור נראה בספיה/מונוכרום... לא צריך פוטושופ. צריך אולי לדעת איך מורידים בוץ מהבגדים (כאן לא תמצאי תשובה, אין לי מושג).
חוץ מהשיטפון, שהיה כאמור אירוע מרגש ביותר, גם טיילנו - כשאלולה לא היתה בשביתת מנשא (רק מנשאאאאאא! אני עוד תינוקת!) ואכלנו מעולה. כמובן שזה בגלל שאני הייתי מופקדת על המסלול ולא על החלק הקולינרי.

ברקע הקניטו אותי (מילה נהדרת אגב, הקניטו) על הבלוג: "תכתבי על זה? ועל זה?" כאלו שהבלוג שלי הוא מזבלת חוויות שוליות שנאספות ברגעים אקראיים של החיים, נו באמת.
או חומר לחשבה... וגם הסבירו לי שהפוסט האחרון היה נורא משעמם (בדיוק בגלל זה אני לא מספרת למכריי על הבלוג... ואולי זו הזדמנות טובה לפתוח שוב סוגריים ולהודות לאמא שלי ששולחת אותו לכל מכרייה בכל פעם מחדש, כאילו אין אופציה למנויים.. אבל הי! חגגנו 70,000 צפיות אז.. תודה לאמא?).
בקיצור, הודעתי שאכתוב רק אם יקרה משהו מעניין. אחרי השיטפון ("ועכשיו? זה מעניין!") אורי ניסה להגן עלי ולהסביר שאם לא רוקמים שמיכת טלאים במוטיב שיטפון ומדבר - אין מה לפרסם (רוקמים שמיכת טלאים! הבנת??).
בצעד נואש להכנס לפנתאון התהילה שלי, מיכל הציעה שנצלם מתכון לבננה לוטי. אני אצלם. היא תכין. לא לדאוג.
אאממממ.
אז הנה.. בפעם הראשונה, בהופעת בכורה ממש פה בבלוג (עוד פעם ראשונה): מתכון!
איך מכינים בננה-לוטי (מתכון לשטח):
התנצלויות כמובן על איכות התמונות שצולמו בלילה עם תאורה גרועה מאוד אבל עם שפיות מהשורה הראשונה.





1. מצרכים: בצק עלים, שוקולד למריחה, בננות, חלב מרוכז, נייר כסף.










2. חותכים (או שמא קורצים?) מלבן מבצק העלים ומניחים על נייר כסף - זה קצת מצ'תקמק אבל לא צריך להיות מושלם.
3. בחצי העליון של המלבן מורחים שוקולד למריחה (אנחנו בנוטלה)
4. חותכים בננה לפרוסות ומסדרים מעל השוקולד, לחצי הוספנו גם קוקוס - לא חובה, ומעל הכל מטפטפים חלב מרוכז.

וככה זה נראה.
5. מקפלים את החלק הריק של הבצק מעל החלק עם השוקולד-בננה-ועוד
6. מקפלים מעליהם את נייר הכסף ומהדקים/מקפלים כמו מעטפה שיחזיק את כיס הבצק בתוכו
ויאללה לאש:

המליצו לי לקרוא לתמונה השמאלית: "הכל הולך" (-: הצצה למה שעוד נשאר אצלנו בשלב הזה.. חציל, קצת בשר לילדים (הסטייקים כבר מזמן נגמרו) ועוגת שמרים שמתחממת כי מיכל טוענת שלא אוכלים עוגת שמרים קרה. שתדעי.
7. מחכים ובודקים - הבצק תופח ואנחנו רוצים שהוא יהיה פריך. בודקים מדי פעם בזהירות (השוקולד חם וכשהוא נוזל בטעות, כמובן שבטעות, לאש יצא הרבה עשן. הרבה.) הופכים גם לצד השני.


8. מוכן.
הקטע הטריקי הוא לחלץ את הבנה לוטי מנייר הכסף, אבל אני בטוחה שתתמודדי.

וכן, זה נראה בתמונה כמו עוף שרוף עם תוספת חלב ממותק מעל (כדאי להוסיף בסוף עוד זילוף מהיר) אבל זה ט-ע-י-ם.


ואגב, כאן יש מתכון להכנה של הבננה לוטי על מחבת (גם לבישול בשטח, אנחנו לא נוהגים לקחת גזיה גדולה במסלול רגלי אבל לטיולי ג'יפים זה יכול להיות להיט).


4 "כיסים" מחבילת בצק עלים הספיקו ל 8 מבוגרים גרגרנים + 3 בני נוער אניני טעם. את הילדים לא הזמנו לתענוג (-:
שבוע נפלא ונשיקות,
בעיקר פורמת