החנוכה, הסבתא ומכונת הקפה

כן, לא היתה לי כותרת טובה לפוסט (-:

חנוכה

אז החג המושלם עבר נהדר, אני מתוודה שבעיקר בזכות הקייטנה (-: סוף החג היה בסימן 'איך נצליח לארח מליון איש בבית?' וגם זה מאחורינו... בנר השביעי התאספו הרבה יותר מדי ילדים סביב הסביבון הגדול וכל ילד קיבל תיק קטן ובתוכו 'אלבום' נייר מדפים צבעוניים ושאריות קיט איקאה הכעור שנתפרו יחדיו. מתוך הסביבון הם שלפו מדבקות, טושים, דבקים ומספריים והרבה תמונות שלהם (שההורים שלחו קודם) ו-למרבה ההפתעה התלהבו מאוד והתיישבו להכין אלבום חנוכה!

התוכנית שלי היתה שאוכל לבלות בשתיית פונץ' אלכוהלי חמים עם האמהות שלהם בזמן היצירה, אבל לצערי האמהות התלהבו באותה מידה (אם לא יותר) ולא היה עם מי לדבר.

חבל.

דורדור היה גאה עד מאוד ב'יצירה' ומכיון שהדפסתי לו תמונות מההדלקות הנרות של השנה יצאה מזכרת חמודה.

(אגב, הספר שהוא קורא בשקיקה עם הדודה שלו, נקרא 'קפטן תחתונים' ונצטרך לדבר על זה בהזדמנות..)

 ברוח הסקראפ המאולתר, ולרגל העובדה שאמא שלי חוגגת יומולדת כל חנוכה, התיישבתי לסיים עבורה דף אלבום שהבטחתי לה, טוב, לפני שנה בדיוק.

אבל אני צריכה לספר מהתחלה, בסדר?

הסבתא

הכל התחיל בככלל בספטמבר 2011... אבא שלי חגג יומולדת 60 ואמא שלי, שסקראפ טבוע בה עמוק והיא רק לא יודעת את זה, הכינה לו לוח-עד עם תאריכי ימי הולדת של כל המשפחה עליו. כמו כל פרוייקט משפחתי - אמא שלי הוגה את הרעיון, יוזמת, מתכננת שבועות, מדברת, מדברת, מדברת ומשרטטת ובלילה שלפני אני יושבת ומכינה אותו.

לכל חודש היא התאימה תמונה של ילד יום ההולדת/אירוע משפחתי

ואני השתעשעתי בכל מיני אלמנטים דיגיטליים חינמיים שמצאתי לפוטושופ.

חביב..

אפח'ד לא הכריח אותי לשמור על סגנון אחיד ובאופן כללי אני אוהבת פוטושופ אז זה גם לא היה מאיים במיוחד.

כל עוד לא קוראים לזה "סקראפינג" אני בסדר...

ברור שאת אבא שלי זה לא ממש עניין, נכון? אבל היה כייף להכין יחד. היום כולנו תקועים עם עותקים של זה. ממש כייף. 

ואז חודש אחרי אמא שלי חגגה יומולדת 60 .

לאחר שיחות טלפוניות אינספור, קיטורים, תלונות וכל המאפיינים הבריאים של אחוות אחים הוחלט פה אחד (הפה שלי) שבמקום לקנות לה מתנה נזמין אותה לסדנת בנות משפחתית. הבעיה העיקרית היתה שאני בת יחידה.
 3 אחים מיהרו - מי יותר ומי פחות- לנדב את בנות זוגן למשימה, עוד שכנועים ועוד קצת תלונות והערב יצא לדרך! שמנו פעמנו לפינת החמד של דפי "סטודיו מסטיקים" לערב סקראפ רשמי.

אמא שלי ריחפה על אדי הערב עוד כמה ימים, המתנה יצאה מושלמת (אלבום שהיא בחרה אצל דפי, ובו השחלנו את הדפים המעוצבים עם תמונות המשפחה, דפי היתה אלופה וגרמה לכולן להיות ממש מרוצות ומבסוטיות מעצמן) ואנחנו למדנו שאפשר להעביר ערב בנות משפחתי שלם בלי לנשוך (כמעט) .

בעמוד הראשון ממש השתדלתי...שכבות, פרחים, הגדרה ממילון (זה באמת כייף!) והאותיות המעולות האלו של "תוצרת הארץ", שאגב באמת מיוצרות בארץ! ואני יודעת שכל העולם כבר מכירה אותן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה ומבורכת. בעיקר כי אפשר לקלף ולהדביק שוב אם מתחרטים (-:

בשניים האחרים כבר האופי שלי התחיל לבצבץ ונתתי "לתמונות לדבר במקומי". נדמה לי שככה קוראים ל"זרקנות" בעולם הסקראפ המקצועי (-:

רציתי לצלם מהמון זויות אבל אין ממש מה.. 

בעמוד הימני רואים את אלה (שכל דבר אצלה מגובה במילה "שלי!") על רקע חדר אמבטיה שאמא שלי (!) עיצבה אז לחברים טובים ויש שם משחק דווקא נחמד עם נקודות וצהוב-סגול. לא משנה. כשנלמד לסקראפרפ נלמד גם לצלם את זה...

ואיחלנו לה כמובן רק בריאות ואושר!

(ככה מאחלים אצלנו..)

אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מודאג, אמא שלי הרגישה שהילדים שלה לא מיוצגים באלבום בצורה שווה (וזה באשמת גיסתי שהעדיפה לסקראפרפ עוד עמוד לילדים שלי במקום לה ולאחי.. תכל'ס, צודקת הגיסה...כאלו מתוקים בתמונות).
הבטחתי לאמא שלי שאין בעיה וצ'יק-צ'אק אני מארגנת לה עמוד נוסף מהשאריות ומכל התובנות שהפנמתי אצל דפי.
יפה.
עברה שנה.
והנה אנחנו כאן שוב.

אני מודעת לזה שדור ואני בערך באותו שלב בידע הסקראפי שלנו (-:















אז נכון שתמיד שצריך לקנות לסבתא מתנה מתחילים לחשוב מחדש מה כבר אפשר לעשות עם תמונות של הנכדים? אז הנה. הצלחנו.
ועוד רעיון בהזדמנות זו: כשאבא שלי חגג 60 (כן, כן אז..) אורי ואני קנינו לו במתנה ארגז מלא מצלמות חד-פעמיות אותו הבאנו לו למסיבת הריקודים שארגן לעצמו. הגשנו בסלסלה והעמדנו בכניסה עם הנחיות לאורחים ונתנו לו גם אלבום כיסים גדול. לאנשים ששונאים לצלם ואוהבים מזכרות זו מתנה מעולה ושובר קרח במסיבות (נראה לי, היתי שתויה לגמרי -בלי קרח) וגם נשארו לי כמה מצלמות שנתתי בהמשך השנה כמתנות יומולדת לילדים (בצירוף אלבום כיסים קטן).
רגע!
לא נגמר...
כבר הוצאתי דפים, עט, דבק, מה לא נצייר קצת?

ומכונת הקפה

אז התחלתי לשרבט. את מה? נו, על מה אני חושבת כל בוקר בקומי? כל אחה"צ בשובי? על האחת והיחידה. מכונת הקפה שקניתי לאורי במתנה. אני ממש טובה, אני יודעת (-:

המכונה הזו, כמה שהיא פושטית, ככה אלופה. לא יודעת מה הבעיה שיש לך כרגע - אבל אני די בטוחה שהמכונה שלי יודעת לפתור אותה. אין, אין על מכונת קפה. ואני הייתי מאלו שאוהבים להיות האנדרדוג.. זו הייתה תקופה אחרת, באמת (-:











לא יצירת מופת אבל מרגישים את האהבה, עדיין נראה היה לי שאמא שלי תחשוב שעברתי את הגבול אם אכניס לה לאלבום דף של מכונת הקפה (שלי!), למרות שהיא לגמרי הבת שלא היתה לי, ז"ת הנכדה שכנראה גם לא תהיה לה.
אז החלטתי לתת אותו במתנה לחברה מהמושב שפתחה עסק מופלא שהוא מעין שוק איכרים וירוטאלי איכותי (ואם את מכוכב יאיר, צור יגאל או ת"א אז שווה לבדוק, באמת), ושעד עכשיו היתה מקבלת ממני ביקורים בשעות מוזרות (בוקר מוקדם, לילה מאוחר) - יש לה מכונה בבית. הפסקתי לבוא.

(בשלבים)









בכל מקרה - חשבתי שעכשיו כשהיא לא עובדת צמוד למכונת הקפה שלה, אולי היא תשמח לד"ש מהבית (-: אני פשוט לא מתרחקת. מה שבטוח, בטוח.

נתראה בשמחות (ולאמא שלי שעושה עכשיו בטן-גב בקוסטה ריקה.. חיבוקים מליון (-: )

נשיקות,

בעיקר פורמת