בד"כ אני שמה לב רק ל"מתאבדים", אלו שבשביל לזכות בהצצה חטופה בגופי העירום מוכנים לסכן את חייהם במקלחת, אבל בשבוע שעבר נזקקתי להם והם מצדם, לא אכזבו.
בגן של דור הונהג פרוייקט בו כל שבוע יש ילד מיוחד, שזוכה לכל תשומת הלב, יושב ליד האלוהות בכבודה ובעצמה (הגננת), מחלק דברים, קורא לילדים, מזמין, משלח ועוד כלמיני פעלים שלא ירדתי לסוף משמעותם בהתנהלות יומיומית של גן מועצה נורמטיבי.
במהלך כל שבוע כזה ההורים נדרשים להגיע ולהעביר פעילות לכל הגן בנושא שהילד בוחר.. (זו יעילות בניהול גן, לא?) בתחילת השנה הובהר שהנושא אמור להיות משהו שקשור לטבע אבל מהר מאוד התחרות גברה והנושא הפך להיות "הדבר הכי מגניב שהילדים שלכם לא ישכחו ויספרו עליו בשביל שתכנסו ללחץ". אחלה נושא, מתאים לכ-ו-ל-ם.
וכן, גם דור הפך להיות ילד מאוד מיוחד (המבט המזלזל שהיה לו כשניסיתי להסביר שאצלנו הוא תמיד מיוחד.. אוי, אוי) וככזה התחלתי לתכנן פעילות (ז"ת לחשוב עליה בהזדמנויות שונות). בנושא טבע כמובן, כי אני חננה.
התיישבנו בארוחת הצהריים לסקול את הרעיונות העלובים שלי - להכין ערוגה בגן -"אבא כבר עשה את זה", ליצור עציצים- "לא", משהו שקשור לפריחה ואביב? "אמא," הוא קטע את הרצף המתסכל, "יש לי רעיון".
אני יודעת שהורים אמורים להזין ולפתח חשיבה מקורית אבל אני פשוט שונאת את צירוף המילים הזה.. "אני אוהב גיבורי על, נכון? אז בואי נעשה פעילות בגן על גיבורי על".
ניסיתי להסביר לו שזה לא יעניין את קומץ קוראי הבלוג כי כבר דנו בנושא בפורים, אבל האוזניים ערלות.
התלבטתי אולי לתפור משהו, לפסל איתם, להשקיע.. מפה לשם והנה הגיע הלילה שלפני (-: אכן, זה היה צפוי.
גיבור העל שנבחר היה ספיידרמן (בשביל החידוש) ואני יצאתי למסע ציד ברחבי הבית - כאמור כל העכבישים שיתפו איתי פעולה ותוך כמה דקות נחו להם, נדמה שבשלווה, בקופסא מחוררת.
ואז פתאום חשבתי שאולי זה לא בריא להכניס כלכך הרבה סוגים לקופסא אחת, בכל זאת מי מכיר את הדינמיקה שבין פינות ביתי? בטח שלא אני.. השארתי אחד חמוד ומרשים והשאר שוחררו אחר כבוד ותודות מקרב לב.
באישון לילה התחלתי לשרבט איורים לספר שיגולל את סיפורו של ספיידרמן.. נחושה להכניס קצת אלמנטים חינוכיים ואולי להרוויח נקודה או שתיים אצל הגננת.
הרעיון הכללי היה להכין ספר - להקריא - תוך כדי לימוד ומשחק - ובסוף לצבוע את הספר ולשחרר את העכביש הנחקר.
40 דקות. רוצי.
לא אלאה אתכם בכל התלאות המצונזרות שפיטר איש העכביש עובר בסיפור שלי (ברור שאין רעים, אין מפחידים ואין רומנטיקה - איכס), רק אספר שהיתה לו מעבדה (לקח לי זמן להבין איך מציירים מיקרוסקופ).. והוא למד על עכבישים (כמה רגליים יש לעכביש? איך מיוצרים הקורים?) - זה היה השלב בו שלפתי את חברי הנאמן שבקופסא ודור עבר בארשת חשיבות עצמית בין כל הילדים והשוויץ..
חינוכי או לא??
ויום אחד הגיע למעבדה עכביש מאוד מיוחד (בכלל לא דומה לאלו שבמושב..)
בקיצור, פיטר התחיל להרגיש מוזר וגילה שיש לו תכונות של עכביש (אילו תכונות יש לעכביש?)
והחליט שהוא יהפוך לגיבור על שעוזר לאנשים במצוקה (מה זה מצוקה? אהמממ.. לא ראיתי את זה מגיע.. החיים טובים כאן)
אבל הוא לא הצליח להחליט מה תהיה התלבושת שלו
כאן הגיעה ההפוגה הקומית וקרעתי אותם מצחוק עם ההצעות שלי (נעתי בווירטואוזיות מרשימה בין כובע ליצן לחצאית ורודה.. הומור משובח)
בין לבין ערכנו משחק מתחוכם בו לימדתי אותם את תנועת הוצאת הקורים של ספיידרמן (ולא האמנתי שאני מלמדת כאלה שטויות.. באמת, איך שהגננת המשיכה להתנהל ברצינות זה נשגב מבינתי), התאמנו כשאני מנסה לבלבל אותם (צריך להוציא קורים רק כשצועקים "ספיידרמן!" ולא "ססס...וכריה!" או "ססססביבון!", "ססססלט חסה!" - הבנת את הרעיון..).
ואז שאלתי אם הם היו רוצים את הספר (דפים מחוררים קשורים בסרט..) המיוחד (הכל מיוחד השבוע) והחד פעמי של ספיידרמן - משום מה נרשמה התלהבות והם הבטיחו שיעזרו לי להפוך אותו לצבעוני - פרקנו את הדפים ששרבטתי בטוש שחור והם צבעו ואח"כ התאמנו על ספירה ומספרים - בשביל להחזיר לפי הסדר -
ולסיום סיומת חביבה:
העכביש הוחזר ושוחרר למצהלות שמחה, בתקווה שישרוד בטבע הפראי רחוק מהאמבטיה מלאת הזבובים הטעימים שאליהם הוא רגיל..
קיבלתי מזמן חגורת ספיידרמן לילדים מהשכנה המופלאה שלנו - חשבתי שיהיה מצחיק לבוא איתה אבל.. היא לא נסגרה (גם אני צריכה לעבור לתפריט זבובים) ולכן הוענקה בסוף הפעילות לדור. שיהיה מבסוט.
הם נראו די מרותקים, צחקו במקומות הנכונים, נורא רצו לצבוע (למה? אתם לא צובעים כל יום כל היום?), היו חמודים באופן כללי והזמן עבר מהר.
בצהריים כשחזר מהגן שאלתי אותו איך היה?
"כל הילדים אמרו שהיה משעמם אבל אני מאוד נהנתי. את שמחה, אמא?"
מאוד שמחה.
(-:
בעיקר פורמת
