התערוכה עצומה בגודלה ובאמת אפשר למצוא בה הכל - מציור בצבעי שמן לוידאו ארט, מיצגים קינטיים וכל מה שבאמצע.. ניסיתי להצטמצם ולהביא את מה שראיתי שעניין את שלושתנו (וכי חייבים לסנן..).
ביתני הגלריות היו קצת עמוסים בצופים אבל גם עמוסים בטובין, עדיין ההסכמות הגדולות קרו בעיקר בביתן של האמנים העצמאיים - אלו שעדיין לא קיבלו את ההזמנה המיוחלת להשתייך לגלריה.. אז החלטתי שנתעכב שם ברשומה הזו:
לילך בר-עמי, שהעבודות שלה ריתקו אותי מהמקום היוצר, המסוקרן של "איך?"
ועוד אחת:
והציגה גם את הבריטניקה לנוער (או משהו בסגנון) הגזורה הזו
שעוד יותר מוצלחת בעיני.
אדם שר שצייר אקדח סוכריות שקרא לי לבוא אליו מהקצה הרחוק של הביתן.. ופשוט תפס אותי ברגע מתאים בחיים (אפשר להוציא את האמא מהבית אבל..)
אין סיבה לוגית אבל אני תמיד נמשכת לדברים זולים שמצויירים ברצינות תהומית (-:
פרוייקט יפיפיה יצרה עפרה לפיד, שלקחה תמונות של בתים מאזורי אסון (שטפונות למשל) ו"בנתה" אותם כדגמים מודפסים.
את הדגמים היא מצלמת על רקע מאוד נקי בסטודיו והניגוד מעולה בעיני, במיוחד כשרואים את האפקט של קיר שלם עמוס בצילומים נקיים-נקיים של בתים הרוסים.
התחתונה מהאתר של לפיד.
אצל ורד אהרונוביץ' עצרנו שלושתנו.. אני ממליצה להסתכל גם על העבודות שלה בדף התערוכה, אפשר לראות מהתמונות את השימוש שלה בחומרים שונים ואיך הם משנים את "חוקי המשחק" בסיפור שנרקם מסביב לדמות הילדה.
הוירטואוזיות שלה, והטיפול המדוייק בכל סוג חומר (משעווה עד ברונזה) גורמים לנושא לחדור לבטן ולהפוך אותה טוב טוב. טוב .
סביב העבודות שלה חגנו משתאות, התווכחנו על הסיפור, גילינו מי "קוראת" את הפסל ומי משליכה את כל טראומות הילדות והפחדים האפלים..
ובנוסף זכינו לראות לקוחה בפעולה, אשה שעוברת עם הקניינית שלה ובוחרת, מה שגרם לנו להבנה שמעבר לסקרנות לגבי המחירים- אנחנו עדיין לא במקום של רכישת יצירות אומנות אם הן לא משדרות מעט אופטימיות שחיונית לנו בבית. או רכישת יצירות אמנות בכלל. אבל הפיתוי היה גדול.
אז בשביל אסתטיקה אופטימית עצרנו אצל לנה רבנקו _שנכנסים לעבודות שלה באתר וממשיכים לדפדף ולדפדף)
התמונה הזו כלכך לא מייצגת.. אבל היא אחת האהובות (-:
חייבת שתסתכלו על הפרטים והמצע של הנייר, הרבה פעמים עם טקסט מעניין,
שאני חייבת להביא גם תמונה מהאתר שלה:
במיוחד לסוף השבוע (-:
אחרי שעתיים וחצי החלטנו לעצור ולהנות ממה שהספקנו (אפשרי לראות הכל בביקור אחד אבל לא פשוט למי שלא מתורגל).
לסיום התערוכה חזרנו להתחלה, לביתן בו נמכרו קופסאות פח במסגרת פרוייקט "לצאת מהקופסא 3"
נערכה תחרות בין מעצבים ועשרת הזוכים הציגו כרזות עם העיצוב הגרפי ותחתיהן הקופסאות בעיצובם למכירה (30 ש"ח תרומה לתוכנית נוער בסיכון).
משמאל מציג איתי רייכרט עם איורים נפלאים ומצחיקים (ובלוג שנקרא "איורים והגיגים" והוא כולו איורים צבעוניים שעושים חשק לעשות בדיוק כל מה שהוא עושה והגיגים =סקיצות).
בביתן פגשתי את אחת משותפות "מכלום", סטודיו שמציע מערכות ריהוט מ-כלום, שזה בעצם מריהוט שנזרק.הקופסאות בתערוכה הוצגו בתוך אחד מהרהיטים שלהן:
באתר שלהן מוצגת מערכת מודלארית שאהבתי יותר שנקראת "יחדיו" (התמונה מהאתר):
בעיני היא שומרת על נאמנות לרעיון והרבה יותר מעניינת.
יש להן הסכם עם עיריית גבעתיים ששומרת עבורן פסולת, אני אהבתי את דרך התצוגה הזו.
כמובן שכל אחת רכשה קופסת פח, זה שיצאתי רק עם אחת.. זה רק בגלל שקניתי גם קטלוג (-:
שמרתי נאמנות לדורון זהרי שהדפס שלה יש לילדים בחדר,
מה שנתן לנו הזדמנות היום בבוקר להסתכל ולהשוות בין הציורים ולהעביר שיעור מזורז ב"סגנון אישי"... דור התאכזב ממיעוט האלמנטים "הבניים" ואלולה התחברה מאוד מהר..
יש לה רעש מעולה כשמתופפים עליה...
ובבית גם גיליתי את הבירה המשורבטת הזו.. הצלחה (-:
את הערב סיימנו בארוחה מעולה בפועה בשוק הפשפשים, בשולחן הכי טוב עם האוכל הכי טעים (שיכורות מתחושת החופש ללא ילדים - בטח היינו מרוצות גם אם היו מושיבים אותנו על האהיל..) וכשפסענו החוצה, בטוחות שיותר טוב מזה לא יכול להיות.. התנגשנו ב-חנות נעליים פתוחה (2300 בלילה)! ולזה רבותיי, קוראים: תמהיל מדוייק!
כן, כן, צילמתי אותן... גם כאן כל אחת מצאה את הסגנון שלה (ובסה"כ סניקרס ממותגות, נעלי סירה כחולות עם לכה וסנדלי עור). היה מושלם.
סוף שבוע נעים ורגוע
נשיקות,
בעיקר פורמת
נשמעת תערוכה מענינת, ובהחלט יש בה אמנים מבטיחים...
השבמחקוואו,
השבמחקנשמע שהיה לכן מצויין!!!
התערוכה מרתקת והקופאות מעלפות.
כייף לקרוא על כזה יום, כבר נהיה לי יותר נעים בלב!
תודה! התאורים שלך משובחים ועשית כזה חשק שהראש שלי קודח בנסיונות לשלב את התערוכה בלו"ז של היום...
השבמחקולא נותר לי אלא להאנח... קצת מהנאה והרבה מתיסכול. כמה כיף לכם.
השבמחקבאמת באמת, כמה כיף שיש אותך.
השבמחקאיך אני אוהבת את הסקירות שלך, תודה
השבמחק