‏הצגת רשומות עם תוויות תינוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תינוק. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

דבר 2 או ברוך הבא יהל!

אז זוכרים את הרשומה הקודמת? זו שהיתה אמורה להתפרסם אתמול אבל פשוט לא הספקתי..
המתנה נמסרה ליעדה מוקדם מהצפוי..




ז"ת לא מוקדם בכלל, רק שבצהריים התקשרתי לנזוף שתכף אנחנו נוסעים לטייל קצת ושאני מתעקשת לממש את ההזמנה ללידה.. כן! הוזמנתי ללידה.




זו ההזמנה המופלאה ביותר שקיבלתי ולמרות שידעתי מהשניה הראשונה שזו תהיה אחת החויות המרגשות בחיים (הנחתי שאולי הלידות שלי עדיין ירגשו אותי טיפה יותר.. ובטח שלא תוציאו ממני הודאה ..) לא האמנתי עד כמה (-:

הוזמנתי לשמש כזוג ידיים נוסף, בעיקר כמשיהי שמכירה את הבית ויכולה לשטוף כלים/לשלוף מגבות מארונות/למצוא במהירות דברים שלא חשבת שתצטרכי דווקא בלידת בית - אבל לי לא היה אכפת - העיקר שאהיה שם!
חוץ ממני (נשמע כאילו אני בטוחה שלי היה התפקיד החשוב ביותר, מה?) תוכננה להיות במעמד גם יולדת אחת, בעל תומך, מיילדת מנוסה, עוזרת למיילדת וסטאג'רית. כן, לא הייתי אמורה לעשות הרבה.

בערב קיבלתי טלפון ראשון שיש משהו.. זה כנראה לא זה.. נדבר אח"כ.. תמיד מתחיל ככה, לא? התחלתי להתארגן נפשית. שעה אחרי כבר הודיעו על צירים: חמותי האלופה הסכימה להגיע ב0500 בבוקר להחליף את הבעל בשמירה על הילדים ואני עשיתי סידורים קטנים אחרונים.. שטפתי כלים, ניקיתי מטבח, שטפתי רצפה (בכל זאת חופש גדול, היו 5 בני 3 שהתרוצצו כל היום ואמא של הבעל מגיעה - ככה זה בפולניה. חזק ממני). כשהתקבלה הודעת הטקסט "הפקק בחוץ, אפשר לפתוח את השמפניה" הודעתי שאני בדרך. רק נכנסתי להתקלח, ארזתי את המתנה, הכנתי בקבוק, הרדמתי ילד ונסעתי.

כל הדרך עודדתי את הסקודה המזדקנת ואכן הצלחנו לצלוח את העליות לצפון וכשהגעתי ראיתי דמות גברית בשער. המחשבה הראשונה היתה שהיא סובלת וצועקת עד שהשכנים הגיעו להתגודד סביב הבית.. אבל היו אלה הסבים שבאו לקחת ממש עכשיו את הילד הגדול שנרדם (-: החלפנו כמה מילים (בעיקר ננזפתי על רמת ההתרגשות שלי) ונכנסתי מלווה בסבא הביתה. בית ריק. ואז מחדר השינה יצא האבא הגיבור ופקד "אבא, נבו למטה, קחו אותו וסעו. אל תכנס" ונעלם. הבנתי שהוא מזמין אותי לחבור לצוות הפעיל.. נכנסתי במהירות לגלות ש.. זה רק אנחנו. וצירי הלחץ כאן. ועכשיו.

קשה לכתוב סיפור לידה, במיוחד כשהוא לא שלך אבל אני חייבת.. אדלג על חלק מהפרטים, את הכל כתבתי ליהל הקטן שיוכל להנות מסיפור לידה רב צדדים (-:

מאותו רגע הכל קרה כל כך מהר, שטפתי ידיים והצטרפתי, ר' כבר היתה על שש וקיבלה את פני עם ציר הלחץ השני שלה והאב הגיבור הסתכל עלי והחווה בעיניו אל - ראש! ז"ת כיפה של ראש בדרך אלינו! הבאתי שמן ושפכנו כמויות, מרוב לחץ התחלתי כמובן לדבר ("את מדהימה, כל הכבוד, זה כאן.. מצאתי בקלות הרבה סופרלטיבים חיוביים..). ר' הצליחה לשנות תנוחה (כל הכבוד לך בובה!) ועברה לשכב על הצד כשהרגל שלה עלי וא' מאחוריה ובציר הבא כבר מחזיק את הראש המושלם בחוץ - הסתכלנו אחד על השני וראינו שהוא סגול ומכוסה קרום (בדיעבד אנחנו יודעים שזה נורמאלי..), א' הוריד את המעטפת ותוך דקה הגיע עוד ציר שהביא אלינו את יהל! חבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר אבל ברפיון (המיילדת הגדירה זאת אח"כ כ"שרשרת"), תמכנו, החזקנו, סובבנו, תפסנו כשהחליק.. התכסנו במי שפיר (-: הנחנו את הדבר הקטן והחלקלק על ר' צמוד צמוד, כיסנו בשמיכה וכובע וחיכינו למוצא פיו.. הוא פתח עיניים ודיבר אלינו קצת מה שכמובן שימח את כולנו מאוד מאוד מאוד מאוד. ברוך הבא לעולם פיצי! אתה מושלם! אחסוך את תיאורי הדקות שעברו עלינו לאחר מכן, צירים והתכווצויות, שיליה שמתעקשת לצאת - יהל נשאר על אמא כמובן מחובר לחבל הטבור, החלטנו שאנחנו מנסים לחכות עם השילייה כמה שאפשר ולשמחתנו המיילדת הגיעה ותפסה פיקוד.

השלייה הוצאה, חבל הטבור נחתך לבסוף (אני!) ומהשלב הזה הכל קרה לאט, לאט ובקצב הנכון. כל כך הרבה דברים "קטנים" נרא פתאום אלמנטריים לכל לידה - השקילה למשל שהתבצעה כשהוא בתוך מנשא בד עטוף חיתול וקרוב קרוב לאמא, ולא, לא בדקה הראשונה.. (3.150 ק"ג אגב). הוא ינק ואני הצלחתי למצוא סופסוף דברים שבהם אני מוצלחת יותר כמו למצוא לאמא שלו בגד שתוכל ללבוש בלילה ולהניק, היא לא חשבה על העניין (אני באה לסדר לך את הארון! סימנתי כמה דברים לעצמי..), לתעד, לנקות קצת ולהערים מערום כביסה, להכין לעצמי קפה ולהתפעל מהאשה היפיפיה הזו שהביאה לעולם ילד ממש עכשיו.

זו היתה לידה מהירה מדי אבל קסומה, ציפיתי למרחץ דמים וזכיתי לחזות בפלא מדהים (וזה שונה לגמרי לראות מבחוץ).

בעיקר, היה לנו מזל.

והנה הם:

















ואלו הדמויות הפועלות.. מימין ניתן לראות אבא אחד - על החולצה שלו אלו לא כתמי זיעה (למרות שבהחלט הזענו) אלא זכרונות משפריץ מי השפיר (-: מרגיע בטלפון את המיילדת..


ומשמאל זו התמונה היחידה שלי עם הפלא הקטן, הייתי כ"כ להוטה להוכיח שהיה כדאי להביא אותי שמרגע שהתפנו ידיי התחלתי לצלם ולתעד (וזה לא היה קל עם מצלמות ללא בטריות! שוב מוטיב ה"לא חשבנו"..).




כמה שעות לאחר הלידה חזרתי הביתה גדושת אדרנלין (לאחר שהבהרתי ליהל הצעיר שג'ינס של חגית טסה עולה 680 ש"ח וזה יורד לו מהחשבון.. וכן, כן הבאתי בגדים ללבוש ללידה ואפילו בגד ים שאוכל להכנס לבריכה שלא היה זמן למלא..), כולם עוד ישנו אצלי כמובן. לאט לאט אני מתחילה לעכל את החויה (אה, למשפחה המורחבת שלום, טוב להם והם מאושרים מאוד בבית), מתחילה להבין מה עשינו.. איזו אחריות.. וגם הרהורים על איזה מזל. ובסופו של דבר מזל שסמכנו על הטבע ועל ר' שידעה להתחבר בצורה מופלאה שכזו. גיבורת-על.
אהובים שלי, הייתם אמיצים ומדהימים. תודה שנתתם לי לקחת חלק.


מקווה שלא העמסתי בהתרגשות מבטיחה לחזור לשגרת הריחוק שלי מהרשומה הבאה..
ליל מנוחה,
בעיקר פורמת

יום שני, 9 באוגוסט 2010

דבר 1 ודבר 2

* רשומה שתוכננה להתפרסם אתמול..

בקרוב מאוד מאוד יצטרף ל"משפחה" תינוק שאהוב עלי כבר משלב העובריות שלו (-: אם יהיה לי מזל אפילו אצליח להיות שם ולקבל את פניו...

בניגוד להרגלי, להכין מתנה רק חודשים רבים לאחר מועד מסירתה (והרגל זה הרגל) החלטתי הפעם לנסות ולבוא מוכנה! רציתי לשדרג לאחים סט תואם, כי באמת בהתחלה קשה לעמוד בפיתוי ויש חשק קטנטן ללבוש תואם (אחרי זה הם כבר לא מסכימים ממילא).. אבל חיפשתי משהו שיצחיק את האמא (וגם את האבא כמובן!), מאוד חשוב לצחוק בהתחלה. מאוד חשוב.


שני ילדים תמיד מזכירים לי את "דבר 1" ו"דבר 2" של חתול תעלול.

כן, ילדים זו שמחה, כן, כמה שיותר, כן, הם בדיוק - בדיוק -כמו "דבר 1" ו"דבר 2".

אני אוהבת במיוחד את הספר הזה ויש לנו רבים מהסדרה של ד"ר סוס, חלקם שלי באנגלית וחלקם בני יותר מ30 שנה (טוב הספר יצא ב1957 ותודה לויקפדיה..) של בעלי שאמא שלו עטפה בניילון לבל ייתבלו (!) ואפשר לצחוק עליה ואכן כך עושים, אבל בסופו של יום זה אדיר שהילד קורא את הספר שאנחנו החזקנו כשהיינו בגילו..







ועכשיו, כשאני אמא, העמוד האהוב עלי ביותר הוא כמובן האחרון, אני כל כך אוהבת את הרגל של האמא והסמכותיות שהיא משדרת..








בהשראת הרשומה הנפלאה של איולה 10 החלטתי במקום לעשות אפליקציה תואמת לצייר ולרקום, היה ממש נחמד! אני אוהבת לרקום כנראה בגלל שזה כזה תירוץ מוצלח לשבת מול הטלויזיה (-: והיה כייף לאוורר קצת את האקריליק המתייבש שלי..
והנה התוצאה:



חולצה קצרה לגדול ובגד גוף לקטן, הם גרים במקום קריר (יחסית לאוגוסט בארץ) אז החלטתי שעדיף שרוול ארוך ומקסימום נקצר לקטנצ'יק.






ומקרוב...












ואלו שלבי העבודה:
1. מציאת עיגול לשבלונה שתתאים לשתי המידות
2. החזרת כל החותכנים/צלחות/קערות/קופסאות מתכת (מגרין גייט ברור..) למקום.
3. שרטוט העיגול על פליזלין (ברור שדו צדדי עדיף, אני כרגיל התקמצנתי)
4. גיהוץ לבד האדום וגזירת העיגולים מהבד.
5. שרבוט ביד חופשית (מידי) באקריליק כחול על גבי העיגולים
6. רקמה ידנית כקונטור מסביב
7. גיהוץ העיגולים שוב לקיבוע (היתה שמועה לפני שנים שאם מגהצים בד שעליו אקריליק זה יחזיק בכביסה. בקרוב מאוד נדע אם השמועה נכונה!)
8. תפירה במכונה לבגדים (לאחר קיבוע בסיכות, השתמשתי בתפר שמיכה - יצא קצת "כפרי".. אבל רק בגלל שפרמתי כמה פעמים בשביל להרגיש "כמו עצמי")
והמלצה קטנה.. לא לבנות על הרקמה שתתקן פינישים של הצביעה, כדאי לעבוד עם קווים נקיים.
וכאמור בקשר לעמידות עוד אדווח (מקסימום נתתי מתנה חד פעמית ובמקרה הגרוע גם הרסתי להם עוד בגדים במכונה..אההממ).

ואלו כמה מציאות שמצאתי ברשת, אחרי שסיימתי את שלי נזכרתי לחפש רעיונות... נו, בפעם הבאה (-:
סטים מחנות חמדה למתנות לתאומים (העיצובים לאיורים האחרים יותר מוצלחים לטעמי):














והסט הזה רק 100$.. מזל שאני לא מתה על הצבעים (-:
















ומחנות עם עוד כמה עיצובים מדליקים לד"ר סוס:



ובבלוג הזה יש איסוף נחמד מכל המקומות ועוד מטעמים אם מישהוא בעניין בגדי גוף מושקעים בצבעים יפיפיים לתינוקות (מישהוא?).















וממש לא מזמן, פרסמה איילין מוסקוביץ' ב"פנקס" מאמר בעניינו של החתול - אז בכלל יצאה רשומה פורצת גבולות (-: תהנו

נשיקות,

בעיקר פורמת

יום שישי, 30 ביולי 2010

מתי או לאן? מה יותר חשוב?

תמיד חושבים מתי הם יתחילו לזחול אבל שאלה לא פחות מעניינת היא לאן, לא?

אה, חשבת שזו תהיה רשומה מהורהרת על מהות החיים? אני עדיין לא שם..
אצל הילדים שלי זה כנראה יהיה לכיון החיתול הגדוש שהושאר (באמת רק לרגע, נשבעת) ליד המזרון.. לשמחתי בדרך התינוקת נתקלה בחבילת המגבונים (בד"כ אני מחזירה מייד למקום..) - זאת עם הקצוות המשוננים מהפלסטיק ששורט (למה לא מייצרים אותם בעטיפה עגולה שכבר יוכלו לשחק איתה?) ומאז זו האטראקציה. לא משנה כמה צעצועים יהיו מסביב.
נזכרתי בהדרכה חמודה ששמרתי בצד - "שמיכונת" בד קטנה שבתוכה העטיפה של חבילת המגבונים, מה שמייצר (כמעט) את אותו אפקט הרעש הפלסטיקי המיוחל אבל בהגנת בד (פחות אטרקטיבי, ברור שהיא מעדיפה עדיין את המקור).




ברוח ההדרכה מיחזרתי שאריות שלא נמצאו עבורם פרוייקטים, כולל חתיכה קטנה של בד "פאוור פאף גירלס" שאני ממש לא מבינה למה קניתי פעם.



הוספתי סרטים למשחק שאליהם גם אפשר לחבר עוד צעצועים (כמו שמוסיפים לשמיכות תמיד).


כל פעם מחדש אני מופתעת מכמה הם אוהבים את הסרטים האלה. עדיין לא מצאתי את עצמי מחברת לזה צעצוע, מספיק אטרקטיבי גם כך.



קל, חמוד ובינתיים נרשמת הצלחה.


















לילה טוב

בעיקר פורמת.