בסה"כ יומולדת שלישית שאנחנו מארגנים לדורדור.. אני חשה צורך להתנצל כי באמת נדמה שלא מספיקים כאן לעכל יומולדת אחת וכבר מתגנבת לה השנייה אבל אני יכולה להרגיע אותך ולומר שהפעם הכל היה מדוד.
למעט האקמולי.
אלולה העלתה חום (פסיכוסומטי?) במהלך היומיים שקדמו ליומולדת, כן, אותם יומיים בהם היינו אמורים כהרגלנו להכין הכל ברגע האחרון ומשום מה לפני האירוע החלטתי שאין צורך לתת "אקמולי מונע" - זה מה שהורים גרועים הרי עושים. הורים כמו אורי. שרק מריחים חום וישר שולפים מזרקים.
אצלי, ז"ת אצל סוג ההורים שהמזרק לא נמצא במקום ועכשיו מסובך לחפש אותו... מחכים, עושים קודם אמבטיה קרירה, מעבירים... בקיצור, העברתי יופי יומולדת לכל ילדי הגן עם ילדה בת 3 על הילדים צווחת. והיא צווחה.
מזל שגידלתי ישבן נוח לנשיאת פעוטות ואגרתי מספיק מים בברכיים ליציבה בוטחת בקרקע (-: קיץ.
אה, יומולדת - אני רוצה לספר קצת על היומולדת...
החלטנו שעד שכל הילדים יגיעו נציב שולחנות עם טושים ודפי צביעה של זבלונים (כמובן), חשבתי שזו תהיה הפעלה עלובה למדי (בלי חומרים מיוחדים...רק טושים פשוטים..) אבל דורדור לקח עליה פיקוד! יומיים לפני הענקתי לו ארגז קטן והוא היה "אחראי תחנה" - הצלחה! הוא ארז טושים, מספריים ודפי צביעה מגניבים חינמיים שהורדנו ברשת - החברים יכלו להמציא זבלונים מקוריים בעזרת טמפלט של צורה כללית עם עיניים או לצבוע מסיכות של זבלונים. והם לא רצו להפסיק.. בעיני זה היה משעמם אבל הם התלהבו ובילו כמעט 20 דקות בפעילות (!!) בזמן שדור מחלק סופרלטיבים חיוביים לכולם ומרגיש מנהיג באופן כללי.
כשנמאס לי לעמוד בחוסר מעש אספנו את כולם....
סיפרתי להם שדור כלכך אוהב זבלונים עד שהחלטנו להכין יחד זבלון אמיתי! כן, כן, ההתרגשות בשיאה...
הענקתי לדור בטקס מרגש פתק ועליו 3 מרכיבים מצויירים - דבק פלסטי, צבעי מאכל ו-עיניים זזות
וכמובן: טוש זוהר לסימון! (הכל עניין של הדגשה ומימיקה מסתבר. טוש זוהר, נו באמת..).
דורדור כלכך נהנה לעמוד לצידי ולהדגים שזה היה ממש חמוד והבהרנו לכולם שבשביל להשיג את המרכיבים החשובים הנ"ל נצטרך לעמוד במשימות ולהרוויח אותם בכבוד. יאללה , חולצים כפכפים ויוצאים לדרך!
כן, גם חליצת נעליים וסידור בטור הפך למשימה מרגשת (-:
כתבתי כבר שהפעם הכל היה במידה.... פשוט התלהבתי בקול רם...
המשימה הראשונה היתה מסלול מכשולים.
לא, לא בנינו מתקנים מסובכים... ילדה עם חום, קיץ, מליון תירוצים ובעיקר מסתבר שלא צריך (-:
המשימה היתה: לחצות את הבריכה המלאה במים (בריכת התינוקות הישנה שלנו), לזחול במהירות בתוך מנהרה, לקפוץ לתוך גיגית (אהאה! מלאה בבוץ! זה היה השוס) - ממנה לרוץ לגיגית הבאה שהיתה עם מים (שיתנקו כמובן), להדגים גלגלון/גלגול ולעלות ל3 קפיצות טרמפולינה! אין גבול לאושר, כמובן שכולם רצו את המסלול פעמיים.. בסיום המסלול המאתגר בו עמדנו ועודדנו בצרחות רמות (אולי משם אלולה שאבה השראה?) כל אחד קיבל סרט ורץ לקשור אותו לעץ התות.
לא, הם לא יודעים לקשור סרטים לעץ.
לא נורא, אורי ממש טוב בזה (-: אספנו את כולם ואח של אורי שהוכרז כשופט התחנה אישר שאכן עמדו במשימה בכבוד ודור יכול היה לסמן בדף (עם הטוש הזוהר, כן? לא סתם לסמן..) צבעי מאכל וגם לבחור בר-מזל שישא את הסלסלה עם צבעי המאכל שינזלו כמובן, כי שכחתי לסגור אותם טוב.
בריצה קלה עברנו למשימה הבאה...
ר', החברה הנאמנה קיבלה את האחריות לנהל את אזור הכביסה של ההורים של אורי...
הצבנו 2 גיגיות מלאות מים ובתוכן שאריות בדים - על חלק מהבדים תפרתי אותיות (בבוקר והייתי מאוד גאה בעצמי על ההשקעה). היא סיפרה להם שהכינה לדור ברכה אבל כל האותיות התבלבלו לה בכביסה וכך נבחרו מתנדבים שהגיעו, נברו בגיגיות, אחרים שתלו על החבל, שינינו את הסדר עד שמצאנו את הברכה המתאימה...
זו היתה תחנה שלא מתאימה לכלכך הרבה ילדים אבל מכיון שהילד שלי היה במרכז לא היה באמת מי שיפריע לסדר הטוב והכל התנהל על מי מנוחות ור' אישרה שאכן - זו בדיוק הברכה שרצתה לאחל לדור...
ויכולנו לסמן ברשימה את קבלת העיניים הזזות (בטוש הצהוב וכו' וכו' וכו')
בתחנה האחרונה, כן, רק שלוש, הכנו 4 מיכלים של בועות סבון (בכל אחת: 9 כוסות מים, כוס סבון נוזלי וחצי כוס סוכר מומס במים רותחים. מצאתי את המתכון המנצח הזה לאחר שהבנתי ש-10 ש"ח לבקבוקון קטנטן של גליצרין זה סתם מרגיז. וחוצמזה זה מתכון של 'ד"ר באבל' ואני עם חולשה אקדמית כרגע... הנה הסרטון החמוד בעברית).
הסבתות חילקו את הילדים ל4 טורים שווים וכל אחד קיבל מתקן להפרחת בועות...
אני עמדתי המומה בצד מכך שהתחנה שהיתה אמורה להיות הכי הרבה בלאגן וכייף מתנהלת כמחנה ריכוז מתוקתק... לילדים זה היה כייף אדיר.
בסוף הפרעתי קצת ונתתי להם לעמוד בקבוצות ובלי סדר... לא הצלחתי להתאפק....
מסתבר שהכייף האמיתי התחיל אחרי שקיבלנו את הדבק הפלסטי- אות לכך שכולם הצליחו להפריח בועות מופלאות - ברור שסימנו בטוש (ה-ז-ו-ה-ר) והמשכנו הלאה.
בסוף הטור - הגדולים זנחו את שרשרת החיול שלי ובילו בהפרחת בועות מרשימות במיוחד (אני לא הוזמנתי. זה רק לאמהות רזות?), מהתמונות נדמה שהן די נהנו...
המתקן של הבועות הורכב משני קשים (הרוב מקש אחד שחתכנו לשניים) דרכם הושחל חבל ונקשר ללולאה - כשמזיזים את קשים לצדדים לאורך החבל בעצם נוצר "חלון" - הקשים הם ידיות האחיזה:
הזמן טס ולא נותר אלא להתאסף חזרה לשולחנות מהם התחלנו (עשינו סיבוב סביב הבית..) ולבדוק שאכן כל החומרים בידנו... ו-יאללה להכין זבלון אמיתי:
הנה נזכרתי שכן הכנתי משהו מראש!
הכנו קופסאות אישיות בהן כל אחד ואחת יאפסן את הזבלון האהוב שלו... אני פינטזתי על פרויקט מיחזור חובק מושב ובמשך שבוע סימסתי לכולם לשמור קופסאות קוטג' - אבל אורי איבד סבלנות (נדמה לי שהוא השתמש במילה "מופרך" כמה פעמים), וקנה 40 קופסאות ירוקות.
בגודל המדוייק.
ב 7 ש"ח.
מהלומה ליחידת מיחזור.
זו היתה הזדמנות מצוינת להסיר מעצמי אחריות ולכתוב בגדול לכל ההורים "לא למאכל" ואת הרכיבים....
ואחרי שדורדור חילק לכולם קופסאות וכולם רשמו שמות...
הכנו דביקי-איכסי-זבלון!
סופסופ.
את אותו התהליך שהכנתי בשבוע שעבר עם הילדים עשינו בשלוש קבוצות, בעזרת החברות שהתגייסו (בכלל אם מישהיא מחפשת טיפ - גיוס חובה. מזו שאחראית על השולחן עם השתיה כדי שלא אצטרך באמצע למלא עוד מיץ פטל, עד אחראית עוגה שהדליקה את הזיקוקים - לקח מהיומולדת הקודם... )
ובמקביל עוד סיבוב השלמות... לכל מי שלא קיבל מספיק/נפל על הדשא/גם אחיו הגדול שהגיע לאסוף אותו ממש רצה..
משחקים - משחקים - משחקים - משחקים
(המון תמונות אבל אין לי מכולם אישורי הורים, תצטרכו להאמין שזה היה להיט)
שוטפים טוב-טוב ידיים בטכניקה העדינה של אורי
ומתקבצים בשירה עליזה סביב יצירת המופת שלי (-:
הפעם השארתי חלקים בלי "איכסה" לכל עדיני הנפש... אבל הוספתי זבובים מצויירים שחגו גם סביב מגש נוסף עליו היו קאפקייקס עם ציפוי חום-קקי למהדרין (-:
ילד מאושר...
תם הטקס (-:
הבוקר שאחרי הביא לי ילד שעדיין ריחף על גלי האופוריה ("היומולדת הכי קולית בעולם אמא!") והיה מבסוט בעיקר מהתפקיד שלו באירוע - טוב זה בעיקר מה שהיה, לא? אני בעד.
וכמו שאלולה הזכירה לכל מי שהסכים להקשיב: תכף מגיע החורף ואז יש גם יומולדת 4. תכף.
אני מאמינה שרשימת הדרישות כבר מנוסחת אצלה. מנוסחת היטב (-:
מבחינתי כדאי לעבור קודם את אוגוסט ועוד איזה אירוע-שניים... כיתה א', גן חדש, אח קטן אולי? אולי. נתחיל מאוגוסט.
מקווה שנהנית מהדיווח מהשטח, בקרוב תהיה קצת יצירה אמיתית -מבטיחה.
נשיקות מהמזגן,
בעיקר פורמת
למעט האקמולי.
אלולה העלתה חום (פסיכוסומטי?) במהלך היומיים שקדמו ליומולדת, כן, אותם יומיים בהם היינו אמורים כהרגלנו להכין הכל ברגע האחרון ומשום מה לפני האירוע החלטתי שאין צורך לתת "אקמולי מונע" - זה מה שהורים גרועים הרי עושים. הורים כמו אורי. שרק מריחים חום וישר שולפים מזרקים.
אצלי, ז"ת אצל סוג ההורים שהמזרק לא נמצא במקום ועכשיו מסובך לחפש אותו... מחכים, עושים קודם אמבטיה קרירה, מעבירים... בקיצור, העברתי יופי יומולדת לכל ילדי הגן עם ילדה בת 3 על הילדים צווחת. והיא צווחה.
מזל שגידלתי ישבן נוח לנשיאת פעוטות ואגרתי מספיק מים בברכיים ליציבה בוטחת בקרקע (-: קיץ.
החלטנו שעד שכל הילדים יגיעו נציב שולחנות עם טושים ודפי צביעה של זבלונים (כמובן), חשבתי שזו תהיה הפעלה עלובה למדי (בלי חומרים מיוחדים...רק טושים פשוטים..) אבל דורדור לקח עליה פיקוד! יומיים לפני הענקתי לו ארגז קטן והוא היה "אחראי תחנה" - הצלחה! הוא ארז טושים, מספריים ודפי צביעה מגניבים חינמיים שהורדנו ברשת - החברים יכלו להמציא זבלונים מקוריים בעזרת טמפלט של צורה כללית עם עיניים או לצבוע מסיכות של זבלונים. והם לא רצו להפסיק.. בעיני זה היה משעמם אבל הם התלהבו ובילו כמעט 20 דקות בפעילות (!!) בזמן שדור מחלק סופרלטיבים חיוביים לכולם ומרגיש מנהיג באופן כללי.
כשנמאס לי לעמוד בחוסר מעש אספנו את כולם....
הענקתי לדור בטקס מרגש פתק ועליו 3 מרכיבים מצויירים - דבק פלסטי, צבעי מאכל ו-עיניים זזות
וכמובן: טוש זוהר לסימון! (הכל עניין של הדגשה ומימיקה מסתבר. טוש זוהר, נו באמת..).
דורדור כלכך נהנה לעמוד לצידי ולהדגים שזה היה ממש חמוד והבהרנו לכולם שבשביל להשיג את המרכיבים החשובים הנ"ל נצטרך לעמוד במשימות ולהרוויח אותם בכבוד. יאללה , חולצים כפכפים ויוצאים לדרך!
כן, גם חליצת נעליים וסידור בטור הפך למשימה מרגשת (-:
כתבתי כבר שהפעם הכל היה במידה.... פשוט התלהבתי בקול רם...
המשימה הראשונה היתה מסלול מכשולים.
לא, לא בנינו מתקנים מסובכים... ילדה עם חום, קיץ, מליון תירוצים ובעיקר מסתבר שלא צריך (-:
לא, הם לא יודעים לקשור סרטים לעץ.
לא נורא, אורי ממש טוב בזה (-: אספנו את כולם ואח של אורי שהוכרז כשופט התחנה אישר שאכן עמדו במשימה בכבוד ודור יכול היה לסמן בדף (עם הטוש הזוהר, כן? לא סתם לסמן..) צבעי מאכל וגם לבחור בר-מזל שישא את הסלסלה עם צבעי המאכל שינזלו כמובן, כי שכחתי לסגור אותם טוב.
בריצה קלה עברנו למשימה הבאה...
הצבנו 2 גיגיות מלאות מים ובתוכן שאריות בדים - על חלק מהבדים תפרתי אותיות (בבוקר והייתי מאוד גאה בעצמי על ההשקעה). היא סיפרה להם שהכינה לדור ברכה אבל כל האותיות התבלבלו לה בכביסה וכך נבחרו מתנדבים שהגיעו, נברו בגיגיות, אחרים שתלו על החבל, שינינו את הסדר עד שמצאנו את הברכה המתאימה...
זו היתה תחנה שלא מתאימה לכלכך הרבה ילדים אבל מכיון שהילד שלי היה במרכז לא היה באמת מי שיפריע לסדר הטוב והכל התנהל על מי מנוחות ור' אישרה שאכן - זו בדיוק הברכה שרצתה לאחל לדור...
ויכולנו לסמן ברשימה את קבלת העיניים הזזות (בטוש הצהוב וכו' וכו' וכו')
בתחנה האחרונה, כן, רק שלוש, הכנו 4 מיכלים של בועות סבון (בכל אחת: 9 כוסות מים, כוס סבון נוזלי וחצי כוס סוכר מומס במים רותחים. מצאתי את המתכון המנצח הזה לאחר שהבנתי ש-10 ש"ח לבקבוקון קטנטן של גליצרין זה סתם מרגיז. וחוצמזה זה מתכון של 'ד"ר באבל' ואני עם חולשה אקדמית כרגע... הנה הסרטון החמוד בעברית).
הסבתות חילקו את הילדים ל4 טורים שווים וכל אחד קיבל מתקן להפרחת בועות...
אני עמדתי המומה בצד מכך שהתחנה שהיתה אמורה להיות הכי הרבה בלאגן וכייף מתנהלת כמחנה ריכוז מתוקתק... לילדים זה היה כייף אדיר.
בסוף הפרעתי קצת ונתתי להם לעמוד בקבוצות ובלי סדר... לא הצלחתי להתאפק....
מסתבר שהכייף האמיתי התחיל אחרי שקיבלנו את הדבק הפלסטי- אות לכך שכולם הצליחו להפריח בועות מופלאות - ברור שסימנו בטוש (ה-ז-ו-ה-ר) והמשכנו הלאה.
בסוף הטור - הגדולים זנחו את שרשרת החיול שלי ובילו בהפרחת בועות מרשימות במיוחד (אני לא הוזמנתי. זה רק לאמהות רזות?), מהתמונות נדמה שהן די נהנו...
המתקן של הבועות הורכב משני קשים (הרוב מקש אחד שחתכנו לשניים) דרכם הושחל חבל ונקשר ללולאה - כשמזיזים את קשים לצדדים לאורך החבל בעצם נוצר "חלון" - הקשים הם ידיות האחיזה:
הזמן טס ולא נותר אלא להתאסף חזרה לשולחנות מהם התחלנו (עשינו סיבוב סביב הבית..) ולבדוק שאכן כל החומרים בידנו... ו-יאללה להכין זבלון אמיתי:
הנה נזכרתי שכן הכנתי משהו מראש!
הכנו קופסאות אישיות בהן כל אחד ואחת יאפסן את הזבלון האהוב שלו... אני פינטזתי על פרויקט מיחזור חובק מושב ובמשך שבוע סימסתי לכולם לשמור קופסאות קוטג' - אבל אורי איבד סבלנות (נדמה לי שהוא השתמש במילה "מופרך" כמה פעמים), וקנה 40 קופסאות ירוקות.
בגודל המדוייק.
ב 7 ש"ח.
מהלומה ליחידת מיחזור.
זו היתה הזדמנות מצוינת להסיר מעצמי אחריות ולכתוב בגדול לכל ההורים "לא למאכל" ואת הרכיבים....
ואחרי שדורדור חילק לכולם קופסאות וכולם רשמו שמות...
הכנו דביקי-איכסי-זבלון!
סופסופ.
את אותו התהליך שהכנתי בשבוע שעבר עם הילדים עשינו בשלוש קבוצות, בעזרת החברות שהתגייסו (בכלל אם מישהיא מחפשת טיפ - גיוס חובה. מזו שאחראית על השולחן עם השתיה כדי שלא אצטרך באמצע למלא עוד מיץ פטל, עד אחראית עוגה שהדליקה את הזיקוקים - לקח מהיומולדת הקודם... )
ובמקביל עוד סיבוב השלמות... לכל מי שלא קיבל מספיק/נפל על הדשא/גם אחיו הגדול שהגיע לאסוף אותו ממש רצה..
משחקים - משחקים - משחקים - משחקים
(המון תמונות אבל אין לי מכולם אישורי הורים, תצטרכו להאמין שזה היה להיט)
שוטפים טוב-טוב ידיים בטכניקה העדינה של אורי
ומתקבצים בשירה עליזה סביב יצירת המופת שלי (-:
הפעם השארתי חלקים בלי "איכסה" לכל עדיני הנפש... אבל הוספתי זבובים מצויירים שחגו גם סביב מגש נוסף עליו היו קאפקייקס עם ציפוי חום-קקי למהדרין (-:
ילד מאושר...
תם הטקס (-:
הבוקר שאחרי הביא לי ילד שעדיין ריחף על גלי האופוריה ("היומולדת הכי קולית בעולם אמא!") והיה מבסוט בעיקר מהתפקיד שלו באירוע - טוב זה בעיקר מה שהיה, לא? אני בעד.
וכמו שאלולה הזכירה לכל מי שהסכים להקשיב: תכף מגיע החורף ואז יש גם יומולדת 4. תכף.
אני מאמינה שרשימת הדרישות כבר מנוסחת אצלה. מנוסחת היטב (-:
מבחינתי כדאי לעבור קודם את אוגוסט ועוד איזה אירוע-שניים... כיתה א', גן חדש, אח קטן אולי? אולי. נתחיל מאוגוסט.
מקווה שנהנית מהדיווח מהשטח, בקרוב תהיה קצת יצירה אמיתית -מבטיחה.
נשיקות מהמזגן,
בעיקר פורמת
