ואז, בדרך לקפיטריה של המוזיאון, לפגישה על אספרסו, נתקלנו זו בזו.
עברתי לידה עשרות פעמים, והנה, כשמבטי מושפל הצלחתי לראות אותה.
שם צנוע, לא יומרני... Octagonal Plate.
מתוארכת ל-1750. וכן. מייד אינ צ'ינה.
כחלק מתהליך הלמידה האיסופי שאני עוברת כאן, נרכשת לי באיטיות מייגעת מיומנות ה-Small Talk. ואכן היא מאוד בסמול אבל אני משתפרת. והמיומנות הזו היא קצה הקרחון של אימוני הנטוורקינג המפרכים שלי. אורי הוא המאמן.
וכך קרה שלפני כמה שבועות נגררתי (פיזית) לאירוע מכובד ונדחפתי (פיזית, הוא אדם פיזי וחם) לזרועותיה של חוקרת בכירה אך מבוהלת במוזיאון לאמנות כאן. אחרי התחלה מאוד מביכה בה התלהבתי בצורה מוגזמת מעבודתה המושלמת, לקחתי צעד אחורה רק כדי להבין שסדרת החינוך שלי לא הסתיימה בעצם השיחה איתה באירוע.
בבית הייתי צריכה לכתוב לה מייל מנומס (התנצלתי שהבהלתי אותה, אני חושבת שזה מה ששבר את הקרח האמריקאי...) ובסוף בסוף היא הזמינה אותי - אם אפשר להשתמש בפועל אקטיבי מצידה - לסיור פרטי באוסף האמריקאי של המוזיאון.
אני מבינה כלום באמנות אמריקאית של המאה ה-19.
לזכותה יאמר שהיא גילתה לי שיש בקפיטריה מכונת אספרסו אמיתית, וזה, יודעת כל אשת רילוקיישן - ידע ששווה זהב בשולי ארה"ב (או בדיוק באמצע).
הצעת עבודה לא קיבלתי, לא ממש הצלחתי לבקש. כן הוסבר לי שרוב עובדי המוזיאון הם מתנדבים - ממוכרי הכרטיסים לתערוכות מיוחדות ועד למדריכים. המם אותי לכמה ימים.
בדיעבד, כנראה שכל מה שהייתי צריכה באותו היום זה אספרסו חזק והשראה לדוגמת רקמה חדשה שתעניין אותי.
החלטתי לנסות לעבד לרקמה את הדוגמא של הצלחת, שפגשתי במוזיאון, כשלא הבנתי כלום באמנות אמריקאית.
כל אחד יכול לחליט לבד למה זה F דווקא.
קצת התאמות ושינויים:
עכשיו, אני יודעת, כן? אני יודעת שמיס פייט (בF) העדיפה לקבל שובר מתנה לסיום שנת הלימודים.
ואני מבינה.
אבל היא קיבלה אחד לחג המולד עם שוקולדים וברכות, אז עכשיו היא יכולה לתת כתף במאמץ של כולנו לסטודיו מגוון יותר. אחרת מה אני אעשה עם כל החישוקים שאני רוקמת?
ואם לא, צרת רבים היא תמיד נחמה במקרים כאלו.
מיס זיגלר תתמוך בה.
(-:
(אני אוהבת לעבור מסלול של הפשטה, בסוף אני חוזרת לסגנון שמוכר לי ברישומים שלי - אבל יש תהליך מאוד מרענן לעצמי לשנות נקודת התחלה. להכניס השראה. להתבונן מחדש בפרטים.)
נפרדתי מכמה אלמנטים מהצלחת (עצים קטנים), שמרתי על העבודה בחמישה גוונים של כחול. החלפתי בד.
השוואה מתבקשת כאן:
ממילא דור עולה לחטיבת ביניים ואלה עוברת לביה"ס חדש בשנה הבאה.
בפתק התודה שקיבלנו - כמובן באותו יום - הן כתבו שהן אוהבות את זה מאוד.
לפעמים, סתם, בשביל הכייף, אני בוחרת להאמין (-:
נשיקות וסופ"ש נפלא
נתראה בקרוב,
בעיקר פורמת.
גל.
עברתי לידה עשרות פעמים, והנה, כשמבטי מושפל הצלחתי לראות אותה.
שם צנוע, לא יומרני... Octagonal Plate.
מתוארכת ל-1750. וכן. מייד אינ צ'ינה.
כחלק מתהליך הלמידה האיסופי שאני עוברת כאן, נרכשת לי באיטיות מייגעת מיומנות ה-Small Talk. ואכן היא מאוד בסמול אבל אני משתפרת. והמיומנות הזו היא קצה הקרחון של אימוני הנטוורקינג המפרכים שלי. אורי הוא המאמן.
וכך קרה שלפני כמה שבועות נגררתי (פיזית) לאירוע מכובד ונדחפתי (פיזית, הוא אדם פיזי וחם) לזרועותיה של חוקרת בכירה אך מבוהלת במוזיאון לאמנות כאן. אחרי התחלה מאוד מביכה בה התלהבתי בצורה מוגזמת מעבודתה המושלמת, לקחתי צעד אחורה רק כדי להבין שסדרת החינוך שלי לא הסתיימה בעצם השיחה איתה באירוע.
בבית הייתי צריכה לכתוב לה מייל מנומס (התנצלתי שהבהלתי אותה, אני חושבת שזה מה ששבר את הקרח האמריקאי...) ובסוף בסוף היא הזמינה אותי - אם אפשר להשתמש בפועל אקטיבי מצידה - לסיור פרטי באוסף האמריקאי של המוזיאון.
אני מבינה כלום באמנות אמריקאית של המאה ה-19.
לזכותה יאמר שהיא גילתה לי שיש בקפיטריה מכונת אספרסו אמיתית, וזה, יודעת כל אשת רילוקיישן - ידע ששווה זהב בשולי ארה"ב (או בדיוק באמצע).
הצעת עבודה לא קיבלתי, לא ממש הצלחתי לבקש. כן הוסבר לי שרוב עובדי המוזיאון הם מתנדבים - ממוכרי הכרטיסים לתערוכות מיוחדות ועד למדריכים. המם אותי לכמה ימים.
בדיעבד, כנראה שכל מה שהייתי צריכה באותו היום זה אספרסו חזק והשראה לדוגמת רקמה חדשה שתעניין אותי.
החלטתי לנסות לעבד לרקמה את הדוגמא של הצלחת, שפגשתי במוזיאון, כשלא הבנתי כלום באמנות אמריקאית.
כל אחד יכול לחליט לבד למה זה F דווקא.
קצת התאמות ושינויים:
עכשיו, אני יודעת, כן? אני יודעת שמיס פייט (בF) העדיפה לקבל שובר מתנה לסיום שנת הלימודים.
ואני מבינה.
אבל היא קיבלה אחד לחג המולד עם שוקולדים וברכות, אז עכשיו היא יכולה לתת כתף במאמץ של כולנו לסטודיו מגוון יותר. אחרת מה אני אעשה עם כל החישוקים שאני רוקמת?
ואם לא, צרת רבים היא תמיד נחמה במקרים כאלו.
מיס זיגלר תתמוך בה.
(-:
(אני אוהבת לעבור מסלול של הפשטה, בסוף אני חוזרת לסגנון שמוכר לי ברישומים שלי - אבל יש תהליך מאוד מרענן לעצמי לשנות נקודת התחלה. להכניס השראה. להתבונן מחדש בפרטים.)
נפרדתי מכמה אלמנטים מהצלחת (עצים קטנים), שמרתי על העבודה בחמישה גוונים של כחול. החלפתי בד.
השוואה מתבקשת כאן:
ממילא דור עולה לחטיבת ביניים ואלה עוברת לביה"ס חדש בשנה הבאה.
בפתק התודה שקיבלנו - כמובן באותו יום - הן כתבו שהן אוהבות את זה מאוד.
לפעמים, סתם, בשביל הכייף, אני בוחרת להאמין (-:
נשיקות וסופ"ש נפלא
נתראה בקרוב,
בעיקר פורמת.
גל.
