יומולדת 4 של נסיכות ואבירים (או: תחי הנסיכה סופיה!) וגם פורים

כן, כן, השתבללתי רחוק מהמחשב... מה זה השתבללתי? אני מתענגת על נישנוש לחיים ורודות, על כירכום רגליים שמנמנות, על דגדוגים עד לצחוק חסר שליטה, על טיולי שוויץ בעגלה. כן, כן, זו אני. נשבעת.
כנראה שאכן פעם שלישית גלידה - כי הפעם הזו אני מגלה את החצי שנה הראשונה, שלא ממש היתה לי סבלנות אליה בפעמיים ההקודמות. אז תסלחו לי, אבל אין עליו! איזה נטע שהוא... מזל שכאן אני חייבת לשמור על הפאסון שלי (-:
חברה נושנה שהתקשרה לשאול לשלומי הקשיבה לשלל הסופרלטיבים על האמהות החדשה שלי ואז שאלה בנימוס: ומה עם הגדולים? כן, הם גם כאן. עניתי.
לקח שעתיים אבל בסוף החלו יסורי המצפון שלי לבצבץ... אז למען הסר ספקות אני מביאה בפניכם את יומולדת 4 לנסיכה-מפלצת, שהפכה במחי לידה לילדת סנדביץ' ואוי, איך שהיא חוגגת את זה... שיהיה מתועד שאני לא מזניחה (-:

קונספט הנסיכות והאבירים הוכתב כמובן על ידה, מעבר לכך היא נתנה לדורדור יד חופשית בתכנון... הוחלט על סיפור מסגרת שבו יופיע דרקון זללן שיגנוב את העוגה והילדים, שיתחפשו לנסיכות ואבירים כמובן, ימצאו אותו ויזכו בעוגה חזרה. מה שהוחלט, הוחלט.

אז אחרי שנעצתי ונעצתי בפינטרסט, החלטנו לבנות טירה מקרטונים! כמובן שבאותו הבוקר רוקנו את המיחזור ולא מצאנו קרטונים "שווים"... אורי נאלץ להעלות תמונה של טירת קרטונים אמריקאית ששלחתי לו לווטסאפ, עם הכיתוב "זה מה שאשתי מכריחה אותי לבנות. למישהוא יש קרטונים?" - טוב, לפחות ככה אני מדמיינת שזה קרה כי 10 דקות אחרי שהבהרתי לו שתפקידו להשיג קרטונים הוא התקשר לספר לי שקישרו אותו למנהל מפעל קרטונים בדרום, והוא נוסע להביא כמה...

וככה החלון בטנדר נראה כשהוא חזר הביתה....









הקרטוניאדה של השבוע שקדם ליומולדת היתה אדירה, הטלויזיה שלנו נשכחה והילדים עסקו כל יום בהכנת קטעים מהטירה:

את שער הטירה הם הכינו בעצמם (בשיתוף החברים מהמושב), השחילו אזיקונים ובנו אותו לבד, הכינו את המשחקים להפעלה מקרטונים ועסקו בציור סקיצות לכ-ל הדברים שהם תיכננו שאעשה בלילות...
אני, אמא גאונה שכמותי - נתתי להם לצבוע במכחולים דקים טירה ענקית מקרטון (-:
אז אנחנו תיקו.

סגר לנו כמה אחה"צ של שיתוף פעולה נדיר!




(כן, אלולה צובעת בנעלי עקב אדומות. זה מה שעלה לנו להגמל מהמוצץ והן שחוקות כבר לגמרי...)



בבוקר שישי (לאחר שסיימתי בגאווה להכין את העוגה) התכנסנו בדשא של הסבים, אורי, וחברה שסונג'רה לעניין ובנינו - רק המבוגרים -בשמחה גדולה את הטירה. זה היה החלק הכי כייפי בשבילי..

אם כי ראוי לציין שבעיקר הנקתי...

הילדים הוזמנו לבוא מיד אחרי הגן בשישי, ואורי נסע להביא את אלה קצת קודם.
כשחזרו הסתבר שהוא לקח לעצמו חירות אומנותית ו"נכנס לדמות" - הוא הגיע לגן עטוף אלבד אדום והציג את עצמו כדוני הדרקון (??) וחטף את אלולה! בדיעבד הסתבר שהעניין עורר התרגשות גדולה ויצר טיזר רציני, אבל שלפחות חברה אחת איימה בהעדרות מפחד הדרקון הנורא...




דור ויונתן השכן, קיבלו גם הם הקפצה מוקדמת מביה"ס וישבו ברגעים האחרונים לסיים להכין ללולה את מתנת יום ההולדת שהם בנו לה.. כסא מלכות! חמודים...

היא התרגשה כמו שרק היא יודעת (בפנים קפואות וחצי חיוך...) והתעקשה שירימו אותה על מבנה העץ-קרטון-גואש הרעוע הזה.







כשהילדים הגיעו חיפשנו אותם לנסיכות ואבירים...

כל ילד קיבל שקית נייר חומה עם שבלונת ספרי של כתר ובתוכה הציוד הנדרש (חרבות, מגנים, חצאיות, שרביטים... 4 פוליגלים וגליל אלבד - אין על החומר הזבלי הזה, 30 ש"ח לגליל ונשאר עוד הרבה...)







חדי העין יבחינו שהיו גם שרשרות להשחלה עצמית...

האמת שזו היתה פעילות שנועדה יותר בשביל להעסיק את הילדים שלי לפני.. אחה"צ גשום אחד הם ישבו והכינו 60 חרוזים מבצק מלח שאחרי האפיה ריססנו בספרי זהב. פעילות חמודה לסתם אחה"צ וחסך לי כסף על חרוזי זהב (-:















לצד הטירה הצמדנו קרטון שעליו ציירתי את ה-נסיכה, הלא היא הנסיכה סופיה הראשונה - הדמות החדשה של דיסני שהילדים מאוהבים בה... החור לפנים היה מאוד מוצלח (אבל אין לי אישורי הורים לצילומים...)

תוך כדי קישוט המגנים/שרביטים בפינת יצירה שדורדור הפעיל בעצמו, והכנת כתרים מבלונים - תחנה שהפעיל יונתן השכן - הם היו כלכך מבסוטים מעצמם שהם מפעילים ומכינים, היה שווה את הכל- הוגשה גם ארוחת צהריים על טהרת הפלאפל-צ'יפס-סלט בקדמת הטירה.
הילדים המורעבים שהגיעו ישר מהגן לא שמו לב שאין ממתקים ואני הייתי מבסוטית.
ואז...
אז אספתי את כולם בתוך הטירה לטקס יום ההולדת, אבל כשהנפתי בדרמתיות את מכסה התבנית גילינו לתדהמתנו... שאבוי! העוגה נגנבה! ובמקומה נותרה עקבה אחת. עקבת דרקון אדומה ליתר דיוק.

מיד זחלנו החוצה מהטירה והילדים התחילו להתרוצץ ולחפש עקבות דרקון שדור החביא בגינה קודם - הצלחה גדולה ופעילות חיובית להוצאת האנרגיה.














העקבות הובילו אותנו למשחק שאפשר לומר שהיה דומה לבאולינג... בשבוע ההכנות הילדים ציירו דרקונים על גבי קרטונים (כי מה עוד אפשר לעשות עם כל כך הרבה קרטונים?!), תקענו אותם על גלילים וכל הנסיכות והאבירים התבקשו לבעוט בכדורגל ולהפיל את הדרקונים.

היה חביב.. לא מרשים במיוחד אבל נחמד.






ואז אלה ואני לימדנו את כולם חמשיר שחיברנו שישכנע את הדרקון להחזיר את העוגה, התאמנו, התאמנו, והמשכנו לרוץ ולחפש אותו ואז... אז מצאנו.
מצאנו את הדרקון הזללן וצעקנו עליו נרגשים את הדיקלום הסוחף שהסתיים במשפט האלמותי:
"אל תהרוס את המסיבה / דרקון זללן - תחזיר את העוגה!"

החזיר.


(כאמור מינימום השקעה בתחפושת הדרקון.. ועדיין נרשמו שתי נסיכות מבוהלות...)









עוגת טירה ורודה כמובן.

זהו.
















אה, לא, קודם היה צריך לפרק את כל הטירה...

חלקה הובא לגן לבקשת הגננת ומשמש עד עצם היום הזה כארמון אחשורוש













ואז היה זהו.

אני יודעתֿ, עמוס ומלא תמונות.. אבל מה, לא נראה קצת פורים אם כבר התכנסנו?
בטח נראה.
דור המלך שעשעה לי חיים קלים בתחפושת נינג'ה:

מצאנו ברשת הדרכה לאיך להכין מחולצה כיסוי ראש נינג'ה והוא התלהב מזה כלכך, חולצה שחורה שציירתי עליה (בכל זאת הוא היה חייב להרגיש שאני עובדת בשבילו..) וטרנינג שחור. חיפשנו בגוגל איך כותבים ביפנית דור - העתקנו את האותיות ועזרתי לו לכתוב אותן על החולצה מאחור.
גזרתי לו סרטים מסאטן זהב ואנחנו מסודרים.

הוא סיכם: היו הרבה נינג'ות אבל שלי הכי מיוחדת! דייני.







וככה זה נראה בגשם...

את משלוחי המנות הכנו בסגנון פניאטה, קרפים גזורים שמודבקים בשכבות על קופסא - יצא מתוק בעיני.












אלולה השאירה אותי במתח עד הרגע האחרון, אבל בבוקר פורים התרצתה ולבשה את תחפושת הטווס (בניגוד לאיומיה ללבוש רק את תחפושת הנסיכה הקנויה שקיבלה מתנה מהחברים ליומולדת..)

החצאית, שאני מאוהבת בה, קלה-קלה, בהשראת התחפושת הכי מפורסמת בפינטרסט (-:
תפרתי לה שמלת פליז טורקיז פשוטה (כמו שעשיתי כאן) וחיברתי אליה את החצאית שלא תיפול...
ציפיתי קשת בפליז מאותו הצבע וחיברתי אזיקונים שחורים - (תמיד נעלמים לי מנקי המקטרות כשאני סופסוף רוצה להשתמש בהם!) שבקצה עיגולי לבד כחול מודבקים עם דבק חם.
סה"כ ציפיתי שהיא תדרוש ממני הרבה יותר השקעה...


כשהגענו לגן היה רגע מתוח, שבו היא נתקלה בטווסית קנויה מהחנות (שמבחינתה שווה בכמה רמות יותר) אבל התגובות הנלהבות של הגננת פתרו את העניין...
אה, וגם האיפור הנוצץ שהרשתי לה בהחלט עזר ((-:






ונטע?
נטע התחפש לשומר מסך... הוא כבר רגיל בכל זאת.

כי אני לא אוהבת לחפש תינוקות
כי בבית היה רק פוליגל אדום
כי אורי ואני מיצינו את פורים...



אורי חתך מסגרת, הוספתי אייקונים וחיברנו באזיקונים לעגלה.













היה משעשע.
מקווה שלא התשתי, נתראה בשמחות, ותשאירו ד"ש שאדע שיש כאן עוד מישהוא...
נשיקות,
בעיקר פורמת

ויהי אור... (פוסט ממוחזר)

כן, אני יודעת, כשאני כאן אז אני בשצף...
אבל אחרי המרמור שעלה ממערכת החינוך בפוסט הקודם, הנה אני מראה איך לסחוט לימונדה מהלימון, או לפחות מהקלמנטינות...
כמו כל אמא שהתגייסה למערכת החינוך הממלכתית, למדתי שלא מספיק להוות דוגמא אישית: אני יכולה למחזר עד מחר, להפריד פסולת, לצייר משני צידי הדף ועדיין זה לא יספיק ולכל פעילות המכבדת את עצמה יצטרך להתווסף הערך החדש "ממוחזר". על בסיס "איך הצלחנו לעטות את דידקטיות איכות הסביבה על עוד חג".

אז בגאווה אני מציגה את החנוכיות הממוחזרות שלנו, הפרויקט הראשון שצלחנו בכיתה א', בו נדרשנו להביא לתערוכת חנוכיות ממוחזרות בביה"ס יצירה משלנו... אולי מישהוא ימצא תעסוקה ליום בחופש ואז אני את מקומי בגן עדן הבטחתי. גן עדן ממוחזר.
התחלנו מהנרות עצמם:
חבילה מעופשת של נרות איקאה קטנים (פעם הייתי קונה אותם בכל ביקור באיקאה, כאילו הזוגיות שלי מורכבת ממינימום 3 ערבים רומנטיים בשבוע. בפועל לא הדלקנו כאן נרות מאז.. חנוכה הקודם? אפילו לא בהפסקת חשמל..)

הבסיס לכל החנוכיות שלנו הוא לתת לילדים לפרק את הנרות - כי זו תעסוקה מעולה לאחה"צ חורפי ומתאימה לכל הגילאים (-: והכי חשוב - שומרים את הפתיל מכל נר שנשבר.

אוספים את שברי הנרות (בלי הפתיל ובלי המיכל כמובן) לפחית שימורים ומחממים את הפחית בתוך סיר קטן עם מים, תוך כמה דקות השעווה נמסה ואפשר לצקת בזהירות לכל דבר שיהפוך לנר החדש.

הסיר הזה ישב אצלנו כמה ימים וכל פעם חיממנו מחדש... ככה בין ההנקות...







החנוכיה הראשונה נוצרה ממובייל צדפים שאלולה אספה במיחזור של המושב (זו הסכנה עם הילדים שלי, לרוב כל גיחה לזריקת זבל מסתיימת בהבאת זבל הביתה. התפוח לא נופל רחוק וכו' וכו' וכו')

ודולקת לה האש:

כמובן שהיופי כאן הוא הצדפים והקונכיות המוגזמים-קיטשיים להפליא...
הבעיה היא שלא הייתי שלמה איתה מבחינה חינוכית - צדפים הם ערך טבע מוגן ואני נגד הפרויקטים שמעודדים איסוף שלהם, מבחינת ההגנה על אוצרות הטבע זה כמו להראות חנוכיה מפרחים מוגנים (אאממ.. גם רעיון?) והתחלתי לחשוב איך להוסיף כיתוב שיסביר שאספנו את הצדפים במיחזור ושאסור ושככה וככה עד שהתשתי את כולנו.
אישה קשה.





אז חיפשנו רעיון אחר...
והוא הגיע מהר - כשיצקנו את השעווה החזקנו את הקונכית בתוך קרטון ביצים שלא יזוזו...

אז למה לא ללכת עד הסוף ולהכין חנוכיה מקרטון ביצים?









(היינו צריכים להשתמש בפתיל ארוך יותר לקליפות ביצים עמוקות)

אפשר פשוט להניח נר שבת שבור וסביבו לצקת עוד שעווה נוזלית












והנה אלמנט הצחוקים.. לכאורה - קרטון הביצים:

אבל בפנים...

קליפות ביצים לתוכן יצקנו את השעווה.
אח, איזה צחוקים! האח והידד!

החנוכיה הזו לא עמדה, לצערי בתקני הבטיחות המחמירים של אורי, שלהפתעתי הודיע שהוא אוסר על הדלקת אש בתוך קרטון.
איש קשה.




למזלנו, לא רק אורי ואני כאן, ויש גם ילדים יצירתיים וקצת מגעילים, שהחליטו שאם קומפוסט אז עד הסוף ולמה לא לנסות חנוכיה מקליפות אחרות? אחרי שנגנזו רעיונות דוחים שונים (ילדים קשים) וריח הפח האורגני כבר שלט בבית -
הוחלט על הדרים! כמה חורפי מצידנו (-:






1. קוטפים קלמנטינות ואשכולית (רבע שעה בגינה בכייף... אח"כ מחלקים לשכנים - עוד חצי שעה)
2. משחקים במטבח - מוציאים את כל המסחטות, רבים מי יהיה במה, סוחטים מיץ מקלמנטינות, תפוזים ואשכוליות, שותים, רבים למה הוא קיבל יותר, שופכים קצת על השולחן, רבים שוב ומתחילים לסחוט מחדש... (לפחות חצי שעה)
3. מרוקנים את חצאי ההדרים (עבודה לאמא - שום דבר לא מושלם..)
4. מוצאים קרש ומשייפים עם נייר זכוכית (אין צורך, זה פשוט מוסיף תעסוקה נפלאה...)
5. ממסמרים את הקליפות לקרש (שוב, אין צורך ואפילו עדיף שלא - דבק יעשה עבודה טובה, אבל - כאמור- הרעיון הוא פעילות ילדים.. כל האמצעים כשרים)

בשלב הבא שוב מחממים את השעווה לנוזל, מניחים בקרקעית כל קליפה פתיל ויוצקים את השעווה.

מדליקים ומתפעלים (-:
מתפעלים מאיך הצלחתי להעביר עוד אחה"צ שלם על חנוכיה.
אבל גם האור שבקע דרך נקבוביות הקליפה היה כל כך יפה... אז היינו מבסוטים!
החנוכיה הזו הוטסה ישר לתערוכה היוקרתית בביה"ס ומאז לא נודעו עקבותיה אך שמה הולך לפניה עד עצם היום הזה.

חג אורים שמח ומבדח (ואל תשכחו לאסוף את השיער לפני ההדלקה. ולמחזר. זה גם.)
נשיקות
בעיקר פורמת

ושוב פעם קיץ.. או: בדרך לקולקציית השמלות שלנו

אני מאנשי החורף. תמיד. ככה זה, אפשר להוציא את הסבתא מרומניה אבל אי אפשר להוציא מהנכדה את מדד ההזעה (-: בקיצור כל הלבנט המקומי כאן הוא לא ממש אני - תנו לי לצאת החוצה בבוקר לשמיים אפורים וסגריריים ואני מרגישה אושר אמיתי ועליצות מבפנים.

בקיץ לעומת זאת אני אומללה. והנה זה מתחיל שוב.

השנה הקייץ לפחות תופס אותי עם בובה חדשה, היא אומנם היתה כאן גם בקיץ הקודם אבל בעיקר הזיעה לי על הציצי ואי אפשר היה להלביש אותה בשמלות ותכל'ס, זה מה שחשוב.

חיכיתי חיכיתי שהיא תתחיל ללכת בשביל להגיע לרגע הזה ותאמיני לי - זה מה זה היה שווה את זה! לתפור שמלות זה כלכך קל (יחסית למכנסיים לבנים הכוונה) והחלטתי למצוא את הגזרה הקייצית ולהריץ קולקציה שלמה. טוב, זה כבר תכנון גרנדיוזי מדי - אבל הנה אני משתפת במה שקרה בדרך.. ז"ת הנה רשומה שאין לי מה לכתוב בה אז אני אשוויץ בילדה.

התחלתי מההדרכה הפשוטה הזו לשמלת קייץ

יש לה כמה שמלות חמודות ודי קלות בבלוג וגם ילדות מתוקות ובדים מתוקים ובכלל החיים שם מאוד מתוקים (-: בהדרכה הזו היא מראה איך להוציא גזרה פשוטה-פשוטה.

אני הגדלתי לעשות (בעצם הקטנתי..) וויתרתי על כפתור לטובת (שוב) סקוצ' בגב.

וגם השתמשתי בסרט מוכן לכתפיות.

זורקת על ההתחלה. מה יהיה בסוף?

חמודה אבל

אולי הבד לא נכון?

יושבת לא מוצלח במיוחד.

ניסתי עם בד כותנה אחר, הפעם משהו עדין ודק..

הדבר שאני אוהבת בשמלה הזו שהיא מסדין ישן (-: הוא היה כלכך שחוק שאי אפשר היה אפילו לכעוס על הכלבה שקרעה בו את הקש האחרון (זה לא מנע ממני כמובן לכעוס עליה..), היא היתה נחמדה לשבועות.

אבל בסדר, אפשר להודות שאוקיי, זו לא הגזרה שלנו..

נסיון מתוך מגזין גזרה עולמית, הגזרה הכי הכי פשוטה:

התחבב עלי השילוב של הירקרק הזה עם סרט אלכסון סגול

אבל לא הסתדר לי בכתפיות והגימורים בלי אוברלוק לא משהו...

אז שיניתי מעט את הגזרה וערכתי נסיון נוסף:

איזו פוזת דוגמנות מוצלחת, נכון? רואים שהיא אוהבת את השמלונת הזו (-:

בד דקיק מהנחלה (15 ש"ח למטר), קשה לראות אבל הוא מתוק - כחול עם נקודות לבנות

הסטיילינג עם כפכפי האצבע שלי מעולה בעיני.. יש כאן עתיד..

בקיצור, יש לנו מנצחת!

אז עוד תמונה..

הבעיה היא שעכשיו צריך להכין ממנה עוד.

שנה וחצי זה הגיל הכי מטונף ברצף.

וגם את עצמי לא הזנחתי.. ז"ת לא לגמרי.

שיפצתי שמלה דודתית להפליא יד2..

למשהו לביש וקייצי יותר, אני מחבבת את עניין החגורה עם אפקט ה"חולצה חצי בפנים חצי בחוץ"

השמאלי זה ה"אחרי" ...

והג'אנקיה מאחור מרמזת על הפרגולה שסופסוף נבנית! תזכרי את הספה הזו אני מתכננת לה עתיד כספינת פיראטים בקרוב (-:

ועשיתי גם כמה שדרוגים לשמלות שקיבלתי (יד שלישית מקצינה בקבע..), זו אחת מהן:

"שדרוגים" אצלי זה אומר בעיקר להוריד קישוטים.. במיוחד בשמלות אמריקאיות מפונפנות, אני לא בענייני שמלות עמוסות והבד כ"כ חמוד בעיני, אז נתתי לו עוד מקום (-:

קצת תיקונים - תפרים שנפתחו וכאלו ויש לנו את מס' 5.

יאללה תביאו את הקיץ.

יותר מוכנות מזה כבר לא נהיה.

שבוע טוב ונשיקות

בעיקר פורמת

התערוכה הכי רחוקה, הכי קטנה הכי מספקת. ניצנה.

בסוף השבוע הדרמנו לטייל קצת, מילאנו את חובתנו החינוכית כלפי הילדים, סימנו "V" ליד מדורה, אוהל, כוכב הצפון (או כמו שדור הסביר לי: מוצאים את כוכב הצפון, ממשיכים איתו לאותו כיוון עד שמגיעים לאוטו של אבא ואז יודעים את הדרך הביתה. אכן כך.) ובשבת המרנו את מסלול הטיול המפואר שתוכנן בדגימת מקומות סמלית (חמוקי ניצנה זה אולי לא אתגרי אבל מספיק בשבילנו כרגע..) ובמיוחד בקפיצה לכפר הנוער ניצנה.

המטרה היתה לראות את התערוכה הקטנטנה של מיכל פלג, שבנוסף להיותה אשה מדהימה ומוכשרת ברמות מתסכלות ומסרסרות (במובן החיובי כמובן) היא גם דודה אהובה שלי.

מיכל יצרה בניצנה את מרכז המחזור ולאחרונה בנתה גם תערוכה מעולה לידו.

תכף אפרט אבל קצת תמונות:

כל המרכז מכוסה בפסיפסים מדהימים מחומרים ממוחזרים כמובן, שהיא יצרה. ישנם הסברים לכל התהליכים שעוברים החומרים אבל הייחוד העיקרי בשפה העיצובית שלה, בעייני.

משמאל: ספסלים בתוכם מוטבעים בקבוקים, מסננים, גולות (אלולה עמדה שעות ומיששה).

מימין: הכניסה, אני מאוהבת בכיור שהוכנס לקיר וברדיאטור שיוצר מעין חלון פנימה.

במיוחד אני אוהבת את שילוב הטקסט בפסיפס:

משמאל אחד הספסלים, המילה אקולוגי משברי בקבוקים ירוקים.

ועוד קצת מהקירות מסביב:

מטורף, לא?

לתערוכה עצמה קוראים "תחילת האלף" והיא מציגה 365 פסלים קטנטנים שמיכל יצרה . מה-1.1.2000, כל יום פסלון אחד.

לכל אחד משמעות וסיפור שקרה לה או מסביבה וגם כשלא מכירים כל סיפור (אנחנו ראינו את התערוכה ללא הדרכה) קולטים את הרעיונות המצחיקים והמקוריים וממציאים..

התערוכה ממש קטנטונת, 2 תאי שירותים שהפכו פניהם לחלל אותו חילקה ובו בנתה ויטרנות לתצוגה.

את הפסלים היא מציגה לפי 4 עונות שנה

ולכל עונה ישנה ויטרינה עמוסת פסלונים

וכמובן שגם כאן הכל בעבודת יד, עם פסיפסים מחומרים זמינים.

הנה מבט על אחת הויטרינות והחלק האהוב עלי - תקופה בה יצרה כל יום דמות (למשל השכנים שלה) כ"רישום" בחוט ברזל.

ועוד תמונה אחת שלהן, הנפח והבעות הפנים.. תראו את האשה ההריונית שמחזיקה בטן שלא קיימת

לכל פסלון מוצמדת תוית קטנה שנראית כמו תגי המחיר בחנויות תכשיטים ועליה רשום התאריך בו נוצר.

ברגע שהילדים גילו שיש שם אוטו ודרקון הם גם רותקו לעניין:

(טוב, אני שומעת את אורי צוחק עכשיו בתוך הראש שלי... ברור שהם איבדו סבלנו תוך שניה אבל הספקתי לצלם! ומזל שבחוץ יש המון מקום לרוץ וללכת מכות. הכי אטרקטיבי).

ממליצה בחום (דרום וזה...די חם).

ככה זה נראה מבחוץ (מימין) ומבעד לדלת (משמאל)

ואם אתם מגיעים כדאי לקפוץ גם לפארק הסולארי שאני בטוחה שהוא מדהים עם הדרכה. אנחנו התגנבנו אליו לבד אז נאלצנו להמציא הסברים בעצמנו. הצלחנו לא רע מלבד באלו שפשוט נתנו לדמיון להתפרע...

כאן למשל ישנו מתקן בו כל עיגול מורכב מחומר שונה וצבע שונה והבנים ניסו לנחש מה הכי מתחמם בשמש..דווקא לא השחור (-:

ועוד תמונה אחרונה של הקיר האהוב עלי וגם הוכחה שכן טיילנו (קצת)

טוב - נגמר הזמן, חוזרת לעזור לקטנטונת להוציא שיניים (החליטה לייעל עניינים ולהוציא את כולן ביחד- תאחלו לנו בהצלחה. אותי היא מינתה לספור שעות בין נורפן לאקמולי. חכמה אבל לא יודעת לספור עדיין...)

נשיקות

בעיקר פורמת