‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 ביולי 2018

יצירה מחוץ לשגרה

בחודש האחרון אני מצליחה לעשות יותר. אין ספק שהכנסת הכתיבה בבלוג והיצירה לשם שמחת החיים כחלק מהיומיום גורמים לי להספיק יותר, מצמיחים רעיונות חדשים שמצידם גוררים עוד עשייה וכן הלאה. חיובי בסך הכל (-:
לפני שבוע יצאנו לקמפינג ארוך בהרי הסמוקי הלוא הם: The Great Smoky Mountains והתלבטתי איך אני ממשיכה גם מחוץ לשגרה עם עשייה יצירתית מעבר למה אוכלים, ואיך לגרום באופן יצירתי לגוני לטייל בעצמה ולא במנשא.
ואז נזכרתי שבעצם אני תמיד עושה את זה.. ז"ת לא מצליחה לשכנע את גוני אבל מצליחה לשלב גם בטיולים שלנו (בעיקר אלו הארוכים) גם קצת ציורים ורשמים דרך היד ולא רק דרך העיניים.
אז חשבתי שכדאי שארשום את שלושת הטריקים - שיכולים לעבוד בכל הגילאים, גם בגילאים הקשים יותר ליצירה ספונטנית (כאילו, 40+...) וגם לילדים. שלושת המנצחים שלי, שעוזרים לשמור על הטיול חי בזכרון גם הרבה אחרי, ומאוד זויות ראייה - ולא רק מזוית האמא, שברור שהיא זו שקובעת אבל לא תמיד הכי מעניינת בפרספקטיבה של שנים אחורה (-:

1. המיידי:
הכי פשוט להכנה ועובד מעולה בעיני לכל הגילאים: ספר יומן מוכן. עוד נגיע במס' 2 ליומן של "ממש" אבל הספרים האלה מגניבים לגמרי ועושים חשק לכתוב ולשרבט בהם.
יש כל מיני סוגים וז'אנרים, אני קניתי לפני שנתיים את הספר הזה:

כשהטרנד רק התחיל לפני כמה שנים טובות, הספרים האלו היו מאוד פופולארים, והרעיון בספרים מהסוג הזה הוא באמת להשתחרר ופשוט לכתוב וליצור בכל יום עמוד. בכל דף יש משימה קלילה יותר או פחות כדוגמת: תאר יומולדת מהילדות או משהו יותר "יצירתי" כמשימת שרבוט/איור. אני אישית פחות התחברתי לזה כאקט אישי אבל מצאתי שזה נהדר כהפעלה משפחתית בנסיעות ארוכות, שיכולה להיות גם משותפת וגם אישית. הנה דוגמא מהשבוע:
ביום הראשון הגענו ל- Mammoth Cave שהיא מערת הנטיפים הגדולה בארה"ב. ממש קרוב הביתה, רק 5 שעות נסיעה... אז בלילה (בבקתה עם אור, התפנקנו בלילה הראשון) שכבר בקושי יכולנו לסבול האחד את השני פתחתי לנטע את היומן בדף שכותרתו היתה:
What are you searching for?
הוא בחר לצייר עם עט שחור ואח"כ לעבוד עם צבעי המים (קיט קטנטן אבל איכותי שהולך איתי כבר 30 שנה), צבעי מים זו תוספת מעולה לערכת הדרך כי הקטנים ממש אוהבים להתנסות בהם וזה מרגש אותם הרבה יותר מעפרון או עט.
אז מה הוא חיפש באותו הלילה?
ברור שגחליליות...וגם מצא.
אני מניחה שבספר התכוונו למשהו פנימי יותר אבל זה היה כל כך מתוק בעיני שהוא ענה על השאלה (שהקראתי לו כמובן) בצורה פשוט מילולית.


הספרים האלו מוצלחים גם לנסיעות, לנו קשה לשחק משהו שישמור גם מתבגר בן 11 וגם פעוטה בת שנתיים בעניין משותף, אז אני בוחרת דף עם שאלה כללית בחלק הראשון של הטיול, ורושמת את התשובות של כולם, זה כמו טיזר נחמד (-: לאט לאט  אני רואה שדפים נוספים מתמלאים במהלך הטיול... בכל מקרה אני פשוט שונאת את רוב משחקי הנסיעות שהילדים שלי אוהבים (בסדר, אתה רואה משהו צהוב בעינך הקטנה... פשוט תשפשף את זה החוצה...) אז זה יופי של פתרון.
זה ואייפד.

2. היצירתי:
היומן היצירתי ה"מסורתי" מגניב בעיני בגרסה הזו שלנו, רבת המשתתפים.
לפני כמה שנים אורי קנה את יומן הזה ברומניה ויש לו מנעול ! מבחינת הילדים אמרתי הכל.

כמובן, שאם את ממש רוצה להנות מיומן כזה במשך שנים, כדאי לארוז אותו, לשלוח במכולה לארה"ב, לשכוח ממנו ולגלות אותו מחדש אחרי שלוש שנים ממועד התיעוד האחרון. זה תהליך ארוך אבל אני ממליצה לא לוותר עליו (-:

יש ביומן הזה בעיקר דפים של הילדים וקצת אנקדוטות מצחיקות שאני תעדתי מטיולים:
***
בדרך לתצפית על לבנון: "מי מספר איך הוא מדמיין את לבנון?"
דור: מלא טנקים ובתים ענקיים.
אלה: שדות אורז.
***
כאילו, איזה מזל שישר כתבתי את זה ביומן (-:

וזו למשל כפולה שצוירה אחרי טיול בארבל, נטע בן חצי שנה, אלה 3 ודורדור 6 (אנחנו נוטים להביא את הילדים שלנו לסף היכולת שלהם. צריכה לחשוב על זה עוד.)
מימין דורדור צייר את כולנו (חוץ מנטע שנעלם מהציור במפתיע) מטפסים על ההר, משמאל אלולה ציירה את אותה החוויה: אצלה כל הקטע של הטיפוס מושחר אבל בפסגה בדייקנות רבה לגיל שלוש מופיע האוטוגלידה (-:
אין סיכוי שהייתי מצליחה להעביר את החוויה הזו במילים שלי, נכון?


ומעבר לכייף הדפדוף כל פעם מחדש, זו גם דרך מעולה ליצור קצת מרחב אישי בסוף יום למי שזקוק לו במיוחד.

נניח במקום לזרוק אותו למדורה בלילה השני, הצעתי לנטע שוב את צבעי המים והיומן...
(הגענו לשמורת הסמוקי מאונטיינס כשכל מטרתנו לראות דוב.
אבל ראינו במבי. יש לנו עדר איילים בגינה. אני לא סתם משוויצה, זה נכון.
נטע מאוד התרגש מהבמבי, שלטענת אלה היה יותר דומה לקנגרו מהבמבים שיש לנו בגינה (המכונים "במבות") ואפילו נגש אלינו לאוטו. נטע בטוח שהוא רצה לבוא אליו).
אני הייתי כולי במציאת דוב, לא הייתי מדמיינת אפילו לצייר עכשיו במבי. אבל הוא? תפס את כל סיפור הדוב, רק הפוך!
בקיצור, יומן טיולים, שווה.

3. המתוכנן:
פרוייקט יצירה שמשלימים תוך כדי.
כאן צריך כבר להשקיע מחשבה מראש, אבל הרעיון הוא למצוא משהו שיורכב בשלב מאוחר יותר בבית.


תמיד רציתי לעבוד עם הפיינט צ'יפ האלה ולא היה לי נעים לקחת מחנויות בארץ... אולי בגלל שבארץ היו לי מניפות צבע של כל חברה אז הרגשתי שזו קצת רמאות (-:
כאן כל ביקור בחנות חומרים כזו מסתיים בילדים עם דוגמיות, אז לפחות שננצל אותן (אבל אם לא היה לי במקרה נטע בן ארבע וחצי עם אובססיה לירוקים, הייתי פשוט מכינה ריבועים כאלו מראש).
בשמורה עצמה לא הספקתי ממש, כאמור היינו עסוקים בלהביא את הילדים לסף היכולות (וגם קצת שכחתי שתכננתי לתת להם את הריבועים האלו) ופתאום נגמרו 5 ימים.
בדרך הביתה היינו חייבים לעצור להתרענן ולאכול. מצאנו סכר מדהים ולידו חורשת פיקניקים. סתם, חורשה. הכי סתם. ממש סתם.

וזה לא משנה בכלל (-:

אספנו עלים ועשבים מהדשא ויצרנו תערוכה


ואז הם ציירו בטוש לבן את העלים. 
יש כאן שוב את אפקט ה"חדש" בצורת טוש לבן.
הטוש היה ממש גרוע לילדים קטנים, נשפך/נמרח/הפסיק לעבוד.
וזה לא משנה בכלל (-:

אפשר להחליט שכל אחד מצייר עלה, או שכל אחד מצייר פטריה, או שכל אחד עושה משהו. וזה לא באמת משנה בכלל... כי היופי בעבודה הוא בשימוש במצע אחיד ובצבע זהה לרישומים שונים.

הכי חשוב למסגר מייד.

ולתלות במקום הכי בולט בבית. כדי שנזכור.


וזהו.
אני לוקחת 2 יומנים וקלמר ג'ינס.

דואגת שיהיו בו טוש שחור, עפרונות, צבעי מים וסלוטייפ (להדביק שטויות מהדרך). הכל נכנס בתיק שורש כי בכל זאת אני נשואה לאורי. הכל חייב להכנס בתיק שורש.
שלושה טריקים. מילה חמודה "טריקים".

נשארו עוד 4 שעות נסיעה חזרה הביתה...

ואז באה אלולה, ושולפת מהתרמיל שלה מחברות מביה"ס (כאלו שהיא כתבה בהן כל השנה) וכמה גירים פושטים של קריולה ומציעה לקטנים לצייר לה על המחברות בזמן הנסיעה.
ולאף אחד לא אכפת מהתיק שורש שארזתי.
והיא יכולה לשחק בשקט באייפד.
אז, תכל'ס, זה הטריק שעבד הכי טוב בשבוע הארוך, הקשה, המאתגר (והמדהים) הזה.
לתת לילדים גם קצת חופש מאיתנו. לשחרר אותם לארוז לבד תרמיל גם אם זה מוסיף בלאגן באוטו.
וכנראה שלולה היתה מוסיפה שלאפשר לאחים קטנים לקשקש על משהו שעבדת עליו המון זמן - זה לא תמיד רעיון רע (-:
אבל היא ילדה חכמה שהטעינה כל הלילה, אין לה זמן לדבר איתך בנסיעה.

לחיי הטיולים שבדרך,
נשיקות

יום שישי, 20 בינואר 2017

תערוכה (לא) נודדת (או: תמונות אינטליגנטיות והמלצה)

מוזיאונים חינמיים וגן חיות חינמי זה יופי של דבר. כמעט כל שבוע אנחנו מבקרים במוזיאון ולוקחים את הזמן... כלומר לא לוקחים הרבה זמן. ביקרנו במוזיאון לאמנות לפחות 5 פעמים ועדיין לא ראינו את כל הקומה הראשונה..  גם כי הוא גדול וגם כי אין לחץ להספיק משהו. 
מגיעים, רואים ומדברים וברגע שנטע מתחיל לאבד סבלנות מתקפלים (הטריק הוא כמובן להתקפל רגע לפני אבל אני עדיין לא מספיק טובה בזה בשביל לתת עצות לאחרת...).
אבל לפעמים צריך להפיח חיים בביקור, וכאן נכנס הטריק הכי שווה - 'קליפ בורד' ועפרונות!

הבטחתי תמונות אינטליגנטיות או לא?
אומנם התמונות לא מהמוזיאון אלא מגן החיות - אבל בחורף הקפוא כאן זה אותו דבר... תצוגה. יותר אינטראקטיבית - קצת יותר מבאסת לגדולים שכבר קשה להם לראות חיות בכלוב - אבל בסוף, כמה זמן אפשר לבלות בחלל סגור מול ציפורים??

מתחילים מסיבוב "רגיל" וכשכבר ראינו הכל שולפים את הלוחות, ניירות (ביה"ס מספק לנו שפע, אני לא מספיקה לקרוא חצי ובסוף הם הופכים לטיוטה) ושלושה עפרונות.  
(למעלה דור, אני והמקור המצולם - מקור מצולם זה מצחיק (-:  
כל המתחם עם כלובי סורגים דקים-דקים, כמעט אפשר לשכוח שהן כלואות כאן...)


אני אוהבת לרשום ליד הילדים, יש להם תמיד ביקורת על הסקיצות שלי אבל אני רואה איך הם משווים ולומדים קצת כל פעם.
























ינשוף אחד, 3 זוגות עיניים
(אני, דור ואלולה)













הפעם האחרונה היתה מוצלחת, כלכך נהנתי מהרישומים שלהם שהחלטתי לצעוד בזהירות במדרון החלקלק... ולמסגר.
מדרון תלול וחלקלק כי עכשיו הם מצפים ליחס זהה לכל שרבוט על פיסת טיוטה מקומטת. בעיה.



בחרתי בשני רישומים, התלבטתי אם לקחת את אותה ציפור אבל רציתי להמנע מהשוואות בינהם.
 וגם אהבתי במיוחד את אלו (-:











העתקתי כשאני מגדילה קצת את הרישומים, ציירתי כתם לבן באקריליק ועליו העתקתי את הרישום כך שנוצר שילוב מעניין יותר עם הרקע-המסגרת והפספרטו.






















ואז גוני הגיעה והודיעה שעדיף שאתלה אותם מהר לפני שהיא תמצא להם סידור מחודש.




















נמצא מקום זמני בחדר העבודה (או כמו שאורי קורא לו: "חדר ההשראה" כי עבודה לא ממש נעשית בו...)



























יאללה נודדת למטבח להכין (שוב) אוכל לגוזלים.
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

הלוואין (או: סוףסוף חג בלי אלוהים!)


חייבת לחלוק את חוויות ההלוואין, אין הרבה יצירה... באופן כללי המוח שלי בחופשה (ז"ת פועל הרבה אבל לא מגיע עדיין ליצרנות) אבל אם לא אספר, מי ידע?
ובכן, לאחר שניזונתי עליו כל חיי משמועות ופרקים של סדרות שמשתדלים להקרין סביב פורים, סופסוף חוויתי, גם אם דרך הילדים, את ההלוואין. וזו לא אגדה. 


איזה חג מעולה! כל הטוב של פורים (חוץ ממסיבת פורים במושב שלי) ובלי סיפור רצח עם מזעזע שצריך להחביא. 
כל היצירתיות של פורים אבל עוד יותר מעוגנת בתרבות הצריכה...
וכל הסוציאליות והחברות שאמורים להיות בפורים, אבל אצלנו החילונים, אפעס נגוזו במשלוח מנות מאורגן לגן ולביה"ס - נו, אז בשבוע שעבר זה קרה. 
ועשיתי הכ-ל: תחפושות, דלועים, ממתקים...מה רצית לדעת?

כל מה שרציתי לספר על הלוואין 2016 ולא ידעת שאת רוצה לשאול

ש: נו, אז תחפושות מושקעות וזה?
ת: לא.
כשדור הציע שנתחפש לגוסטבסטרס (מכסחי השדים) אימצתי את הרעיון בחום! לפני הטיסה נתתי לו לראות סרטים באנגלית, חיפשתי דברים שמתאימים לגיל שלו, שיקלוט קצת שפה ועדיין ישאר מתעניין גם כשהוא לא ממש מבין. אז הצלחה מטורפת היתה "מותק כיווצתי את הילדים" - עם האפקטים המטופשים של פעם, והצלחה נוספת היתה הסדרה של מכסחי השדים. יש תמורה לאגרה תאמיני או לא.
מכונת התפירה שלי נשארה בעליית הגג במושב ואת הפנטזיה על מכונה חדשה טרם מימשתי (מי צעקה שם Black Friday?), וכך יומיים לפני (אבל זה כרגיל) התיישבתי להכין תחפושות בעזרת טושים.

הזמנתי בגדים מאתר יד שנייה, לא התכוונתי לרגע להתחיל לקנות חולצות מכופתרות וכו' וכמובן שההתמכרות שלי לשליחי הדואר - טוב, לזה נצטרך להקדיש פוסט נפרד (-: 
במחיר 4$ לילד אספתי את הבגדים ועליהם נותר רק לצייר. 
את אלולה - הרוח רפאים/סליים הירוק ציירתי באקריליק (שאלו אותי כבר כמה פעמים - אקריליק הכי פשוט אבל בשכבה עבה, לא יורד בכביסה.) ואת הלוגו של מכסחי השדים ציירתי על בד לבן ותפרתי ידנית לחולצות. זה רק בגלל שהחולצות היו נחמדות והתבאסתי לצייר על חולצת קורדרוי מכופתרת של ראלף לורן. יד שניה אבל עדיין... 
שלפחות למישהו בבית הזה יהיה ראלף לורן, לא?
ואז פענחתי גם את ההבדל בתחפושות מבחינתנו... בארץ, חשוב איך התחפושת נראית באמת (פרקטית לגן, לעדלאידע, ליום שמחרת, לעוד יום בגן..) וכאן חשוב איך היא מצטלמת (-: 
פעם הבאה אקפיד פחות על פרקטיות...
בזכות וויקאנד ארוך (שלמדתי לאהוב מאוד, אבל זה לא היה לי קל) ובזכות העובדה שהחג נמשך כמה ימים, קרה שהילדים ממש חיכו להצטלם עם התחפושות! סיטואציה לא מוכרת. הם יזמו, הם חיכו, הם עזרו לביים ונורא נהנו. וגם אני.

לא ראיתי המון תחפושות, והילדים היו מבסוטים משלהם לגמרי. לביה"ס לא מתחפשים כאן, לא הצלחתי ממש להבין למה.. משהו על שיוויון ושילדים לא ירגישו רע עם התחפושות שלהם - אבל לא בטוח שזה בגלל זה. האמת שחצי מהדברים שנאמרים לי אני לא מבינה. לא שהאנגלית שלי קלוקלת זה פשוט שהם לא מדברים אנגלית. משהו מאוד מעורפל שמזכיר מדי פעם אנגלית ואת המבטא שאלולה מלהטטת בו...

ש: אז מה הסיפור עם הדלעת?
ת: או! דלעת זה מעולה!







שמאי או הלל - מי את? 
לצייר על הדלעת או לחצוב בה בפראות?









אז כל גיחה לסופר (וזה בעיקר מה שאני עושה כאן אגב, סופר) לא התאפקתי והבאתי איתי עוד דלעת.



רק מה, להציב דלועים ב80% לחות, חודש לפני, לא הסתבר כהכי חכם וגם הבנתי למה לכולם יש דלועים מפלסטיק. 




בוא נאמר שגם אם הלכנו לכיוון של ציור ידידותי, בערב הלוואין הן כבר היו רקובות-מרושעות כהלכה.









מה שכן - לצייר על דלעת זה אדיר! תנו לי חומר אחד לצייר עליו לשארית חיים ואבחר בדלעת. לא מגזימה.
תופס צבע מעולה, חלק ונעים.. תענוג מומלץ.









(את הגרעינים ששמרנו מהדלעת הגדולה, זו שחצבנו/גילפנו/ניקתי, ששטפנו, ייבשנו המלחנו, וייבשנו שוב... 
אז אותם? שרפתי בתנור. לא מסתדר לי עדיין הפרנהיים והצלסיוז...)









ש: ומה עם כל הממתקים?
ת: כן
אני מאמינה שזו נקודת הכשל בהעברה מיידית של החג לישראל- אצלנו זה לא היה עובר כל הקטע ההזוי עם כמויות הממתקים.
כל כך נורא שצמצנו את השתתפותנו באירועי ה"טריק אור טריט" המתוכננים, וגם כך יצאנו עם כמות מביישת. בגודלה ז"ת.
בערב הראשון הגענו לtrunk or treat  בחנייה של התיכון - כאן בעיקר רשמנו רעיונות. 
בעוד שנתיים וחצי - תזכרי - אני עושה את זה במושב. 
איזה יופי! כל התיכוניסטים מגיעים לחנייה, מציבים את המכוניות שלהם (טוב, הם נוהגים מכיתה ז' בערך) - כל חבורה המציאה נושא וקישטה את תא המטען והילדים שיחקו משחק וכמובן קיבלו ממתקים. חמוד מאוד
(בתמונה משמאל למשל חבורה שהפעילה את הילדים במכונית הארי פוטר, לימדה כישופים וכו)
הקטע החברתי שמשתף את הנוער בהפעלות, בתכנון ובמפגש עם ה"קטנים" מאוד קסם לי.













האירוע השני היה כמובן הטיול השכונתי בערב החג - האמת שהופתעתי לטובה. מאוד.
באזור שלנו הילדים מתבקשים לספר בדיחה למי שפותח להם את הדלת (וההסכם היפה הוא - השארת אור וקישוטים בכניסה? נבוא אליך! לא מתאים לך תכבה את האור ולא נטריד- בערך חצי מהבתים היו מושקעים ומוארים וזה היה מקסים). ה"סיפור בדיחה" הזה קצת הלחיץ את הילדים שלנו שלא ממש שולטים בשיח האנגלית... דור התאמן על הבדיחה היחידה שהצלחתי לחשוב עליה - אני ממש גרועה בבדיחות. ממש.
- למה פיטרו את כל הבלונדיניות מהמפעל של הm&m?
- כי הן זרקו את כל הW לפח.
מצחיק. לא?
ואלולה ניסתה כוחה באיזו נוק-נוק שאף אחד כולל אותנו לא הבין. אבל זה לא אכפת לה.
המשימה הזו, של סיפור הבדיחה יוצרת שיח חמוד וידידותי, זכינו ככה להכיר חצי מהשכונה והערב הפך די מהר לסוג של ערב יום כיפור-בקטע החברתי - מסתובבים בין השכנים על הכביש ומקשקשים.
אני כמובן הייתי מובכת עד עמקי נשמתי והתחבאתי רוב הזמן מאחורי גוני במנשא. התוכנית היתה שכולנו נתחפש אבל לאחר שראיתי באירוע אחר (ציבורי) שמבוגרים נדרשים שלא להתחפש ולהשאיר פנים גלויות - נתלתי בעניין והסברתי לילדים שלנו אסור. העדפתי להשאר נייטרלית... אלה לא ממש קנתה את זה אבל כאמור, גם לא אכפת לה.
דורדור כבר הגיב ב: "הו!" שזה המקבילה האמריקאית ל"אה.." שלנו. מקווה שהניואנסים עוברים (-:
אחרי שעתיים ושקי ממתקים מרשימים, חזרנו הביתה לבדוק כמה התרוקנה הקערה המזמינה שהשארנו בפתח, אורי פתח בירה וישב עם הילדים בחוץ להמשיך לתת ממתקים לעוברים ושבים (לדעתי הם נהנו מלחלק לא פחות), אני התחבאתי קצת בבית להרגע - יותר מדי נחמדות מלחיצה אותי, ואז כיבינו את האור במרפסת ואף אחד לא נרדם מעודף סוכר. צפוי.

3 ימים אחרי קיבלנו מכתב משמח מביה"ס שאנחנו מוזמנים להעביר את הממתקים שנותרו (9 ק"ג בערך) למשלוח לחיילים. שיהיו בריאים.

וגם רקמה קטנה היתה, ככה בסמלי

ה"פאמפק" של נטע.
זו הציפית שהוא מחזיק בגן (שמיכת טלאים מושקעת טרם) שעליה החלטתי שאתחיל לרקום את שיבושי המילים הנחמדים שלו (Im going בסוף ארוחה כשהוא לא רוצה להוריד כלים מהשולחן הוא אומר יפה מאוד). 


תמיד חשבתי שאכתוב את כל פניני החוכמה של הילדים ותמיד שכחתי, אז אולי הפעם תצא כאן כרית משורבטת רקמה למזכרת. אעדכן. 

יאללה תביאו את תנק'ס גיבינג, אני מוכנה.
ואף מילה על טראמפ - יפה לי נכון?
נשיקות, בעיקר פורמת

(אני אוספת המלצות למכונת תפירה חדשה, משהו טוב.. אשמח לשמוע רעיונות!)

יום שבת, 19 ביולי 2014

סופעונה (או: יומולדת 7 בטבע)

עברנו למתכונת עונות... פעם בעונה אני צצה ומתחננת לתגובות.. מכורה בהפרעה (-:
זה לא שלא קורים דברים, הם פשוט לא מספיק מרווחים בין האחד לשני שאוכל ממש לסכם אותם...
אז הסתיימה עונת חתונות וימי הולדת ועכשיו כשאי אפשר לחשוב באמת על דברים של יצירה וחגיגות, לצלילי הפרשנים בטלויזיה (כמו מכורה בשנייה שהילדים נרדמים אני רצה להדליק), התיישבתי סופסוף לסכם.


יומולדת "שבע בטבע" נחגגה אצלנו לא מזמן (הכל יחסי בזמנים פה..), דור הגיע לגיל 7 המופלג וביקש יומולדת טיול! בהתחלה לא ידענו איך לאכול את זה ואז הבנו שקיבלנו מתנה. היומולדת הכי קל שהפקנו אי פעם, ומאז כבר הספיקו חברים במושב לעשות לו קופי פייסט בהצלחה אז הנה אני מצרפת את המתכון.
הרעיון הוא למצוא תא שטח קטן באזור הבית, לקחת בחשבון שיהיו הורים שיקללו על ההקפצה (דווקא לא בקול רם אצלנו) ולהשתמש בעוגנים שלנו. מתכון פשוט ומנצח (-:



התחלנו בהתקבצות מהירה בשעה 17:00 (כשכבר לא חם מדי), וחילקנו לכל הילדים שקיות קטנות עם פנקסים (תפרתי כמה דפים יחד - ובאמת רק כי הרגשתי רע שאני לא מכינה כלום ליומולדת הזה ולא מצאתי פנקסים בשקל..) ועפרונות שסביבם כל ילד כרך קצת סלוטייפ להדבקות בדרך.



חילקתי "מספרי ברזל" ומרחתי את כולם באל-תוש
ווידאתי שיש איתי עוד 2 אמהות מודאגות שלא מפקירות ילדים בשטח... כמלווים.
אורי ליווה עם האוטו מאחור. אנחנו מאוד אחראים (-:

במהלך ה"טיול" שאורכו כ-15 דקות, מצאנו כמה מקומות לעצור בהם ולתת משימות...
כל פעם פתחתי פנקס שהיה לי בכיס ודור בחר ילד שהקריא את המשימה שלפנינו: חלק כתבתי כמשימה וחלק ככתב חידה. לא שמרתי על עקביות ולא ממש היה אכפת להם (-:





המשימה הראשונה נועדה להתיש אותם, למצוא 5 סוגי עלים שונים ולשים בשקיות.
אחר כך מצאנו שדה חיטה שכבר נקצר ומדדנו 30 שניות לאיסוף שלפי חיטה, הסברנו בקצרה איך מכינים קמח: נשפנו על השיבולים, נשארו גרגרים והיה מגניב.
בהמשך הדרך ראינו מבנה שעל גגו הוצב קינון לתנשמות:












עצרנו והסברנו מה זו הדברה ביולוגית והילדים ציירו את הקן הבנוי בפנקס - הייתי מאוד מופתעת משיתוף הפעולה שלהם - הם נורא רצו לרשום ולהדביק דברים בפנקסים...












עלינו לתל אשקף - תל קטן שעברנו לידו מליוני פעמים בשנים האחרונות ורק עכשיו טרחנו לבדוק מהו ומיהו ולגלות שיש לו שם... ובכלל נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות והוא חמוד מאוד. סיפק לנו טיול הכנה קטן לילדים שלנו...



בטיול ההכנה צילמנו מהתל את כל הזויות וביומולדת חילקנו לכל שלישיה דף מודפס והם היו צריכים למצוא את הנקודה המדויקת בתל ממנה רואים את הצילום ולספר מה רואים (כתבנו על גבי התמונות: את הישובים הסמוכים, את ביה"ס שלהם, מפעל טיהור שפכים, ארובות חדרה ועוד דברים טובים..)





אני לא מפרטת את כל הדידקטיות שאפשר לעטוף איתה כאן... ניווט בשטח, התמצאות, למידה על הסביבה שלהם והבנה של המקום שהם עוברים בו יום יום.
טוב אז פרטתי קצת.




ירדנו מהתל ודור העביר יחד איתי הדרכה קצרה על גזר הבר - צמח שנמצא בכל מקום אז כייף להם לדעת עליו.
ראינו איך הוא נראה סגור כשהוא שומר על הזרעים ואיך כשהוא פתוח...


















כל העניין סבב סביב העצמה שלו כמטייל האולטימטיבי לשמחתו המרובה (-:


(והנה גזר בר סגור ויפה...)









ירדנו מהתל והמשכנו ללכת עוד 3 דקות עד שהגענו ל... טדאדאדא! התאנה הכי גדולה בעולם!


כשתכננו עם הילדים, נתנו להם לזחול מתחת לתאנה עם פנסים והיה מגניב מאוד...










כי מצאנו עצם!


(-:



אבל בפועל, התקמצנתי על רכישת פנסים לכולם...





אז רק תהינו אם נצליח להכנס כולם ומה יחכה לנו שם בפנים...




והיתה התרגשות גדולה והחלטנו להזדחל בשקט...













השארנו שם את העוגה (מראש) והיא חיכתה לנו לחלקו הראשון של  טקס יומולדת בחשכה החלקית של העץ!
מתחת לתאנה התפעלנו עמוקות מהעוגה המופלאה (עוגת טיול אלא מה)





וכולם ישבו מרוגשים מהחושך ובירכו את דור המאושר...












ועוד תמונה של העוגה המושקעת למחצה... ההשקעה העיקרית היתה לצלות מרשמלו על הגז ולסדר מסביב לעוגת שוקולד פושטית (אבל בשלוש-!- "קומות"), עליה נעצתי כאילו הייתי בפינטרסט.. מדורה מוופלים וסוכריות גומי.













ומשם המשכנו בנשיאת העוגה לנקודת הסיום - שם חיכה לנו סבא דוד שקיבל את המשימה להדליק מדורה מבעוד מועד, התאספנו סביב לשולחן והכרזתי שמכיון שדור אוהב יותר קינוח וזו היומולדת שלו - קודם נאכל עוגה ורק אז ארוחת ערב! הידד!

זה היה להיט גדול, ואומנם (כמו כל הדברים הטובים) הומצא באותו רגע כי לא רציתי שיהיו ילדים שיצטרכו ללכת מאוכזבי עוגה (כמובן שכל הורה שהגיע כבר נשאר בשמחה סביב למדורה), אבל בדיעבד הסתבר לי שהמשפט הזה נחקק לדורי דורות (-:

המדורה איפשרה לנו ארוחה קלה לילדים בהכי פחות מאמץ..

תפ"א בנייר כסף (שכבר בישלנו בבית ורק זרקנו למדורה עטופים בנייר כסף לטעם המעושן - הבאנו גם שמנת ומלח כמובן) ופיתות על הסאג' (שמן זית וזעתר או שוקולד למריחה - איזה טיפוס את? אה, משולב??)








ואז רוב הילדים וההורים התפזרו שמחים ושבעים לבתיהם, מתמוגגים מ"איך הילדים מקסימים כשנותנים להם להתרוצץ בטבע" ומשאירים אותנו עם החברים הטובים להתמתח מול המדורה ולשלוף את ה.. מרשמלו (-:

פשוט לא נשאר ממש זמן גם למרשמלו...











מבחינתי זה היה מושלם כי אני מנסה לקדם אג'נדת ימיהולדת בלי ממתקים - ולא, המשפט של "יומולדת יש רק פעם בשנה" לא תופס כשחוגגים על ממתקים בכל שבוע ביומולדת אחר...פרוסת עוגה זה ממש מספק לטעמי.

(בשביל הילדים... אני את ליטרת הסוכר שלי מקבלת - ידוע שצביעות זה שם המשחק בהורות שלנו...)

אז כל אחד מהילדים קיבל שיפוד עם הקצאת מרשמלו,
(ו-8 שקיות מרשמלו שאורי התעקש לקנות הוחזרו אחר כבוד לסופר) והשמחה היתה רבה. שוב.

נכון פשוט? והיה מעולה באמת.

ובנקודות:
 - הזמנה ולא לשכוח לצרף מפה עם תצלום אויר של נקודת התחלה ואיסוף להורים.
- לוודא שנשארים הורים מלווים, שיש רכב בקרבת מקום עם עזרה ראשונה (נניח כשהעפרונות הופכים לכלי נשק..)
- חלוקת מחברות שטח וכלי כתיבה
- להשאיר בדרך תרמוקן עם מיץ וקערה גדושה בענבים - הילדים מתעייפים נורא מהר.. צריך הפסקה מרעננת כבר אחרי 15 -20 דקות התרוצצות.
- פנקס עם 5 עד 7 משימות שונות לדרך שאפשר לבחור מתוכן במקום לפי הזרימה: איסוף עלים מסוגים שונים, מציאת נקודות לפי חידות ועוד לפי מה שהשטח מזמן.
 - לילדים צעירים יותר מומלץ לקצר מסלול ולהוסיף יצירה בשטח - למשל הכנת סימניה ממסקנטייפ שקוף על שקף שבינהם פרחים ועלים שאספנו. (אצלם הכנה בקרוב, מבטיחה).
 - משימת העל: חלוקת תצלומי נוף ותחרות בין קבוצות: מי מוצא ראשון ומסביר מה רואים?
- טקס יומולדת בטבע
- ארוחת ערב סביב למדורה (ממש מסביב, בכלל לא קרוב.. ולדאוג שהאש בתוך בור ולדליים מלאים מים בסמוך וכל אמצעי הבטיחות). החלק הזה מצריך סבא או חברים ממש ממש טובים. כמונו למשל (-: שיתחילו להכין את המדורה בערך בשלב שהטיול מתחיל.
- והכי חשוב: לערוך לפחות 2 טיולי הכנה כי זה החלק המשפחתי מגבש והכייפי! לפחות פעם אחת להזמין כמה ילדי שכנים בשביל לראות איפה מתעייפים ולאן רצים מהר.. זה גם יגרום ליותר ילדים להיות מעורבים ביום האירוע ולהלהיב את כל השאר - לנו זה עבד (-:

ומכיון שסגרנו על סיכום עונתי, נזכיר גם שכ-ל האחים של אורי התחתנו העונה...
דורדור ולולה כיכבו (לדעתם בכל אופן) כשושביני על



כולל כמובן חווית מדידת הבגדים (וד"ש לH&M) - והתעקשו להצטלם בתאי המדידה והיה שמח ומבדח.



(הבחירה שלהם - כולל פפיון שדור הרגיש שחלה עליו החובה ללבוש בשל מעמדו הרם כנושא הטבעת)
מהרגע שהבנתי שהחתן סומך על ילד בן 7 (ניחא הגיל, אבל הילד שלי..) לשאת טבעות, ידעתי שנצטרך לקשור אותן למשהו גדול שלא ניתן לאבד... לבקשת הכלה הענוגה הכנתי את המנשא הנ"ל - בהשראת תחרה על חישוק רקמה - יצא.. טוב, יצא בדיוק כמו שהיא ביקשה וזה מה שחשוב (-:

ומתנה קטנה למטבח של הזוג הטרי:



טיפ לזוגיות מאיתנו.
המקור תורגם בחובבנות אבל אני דווקא אוהבת את הגסות שהעברית שלי יצרה.













ועוד אחת בשצף הטיפוגרפיה שעבר עלי, הפעם לפינת הקפה שלי, לכבוד הספלים המהממים שקניתי...
(השראה מכאן)





















ויאללה, די
נאחל לעצמנו לילה שקט
(וגם קצב פוסטים מעורר יותר)
ובעיקר חזרה לשגרה מבורכת.
נשיקות,
בעיקר פורמת