יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

ויהי אור... (פוסט ממוחזר)

כן, אני יודעת, כשאני כאן אז אני בשצף...
אבל אחרי המרמור שעלה ממערכת החינוך בפוסט הקודם, הנה אני מראה איך לסחוט לימונדה מהלימון, או לפחות מהקלמנטינות...
כמו כל אמא שהתגייסה למערכת החינוך הממלכתית, למדתי שלא מספיק להוות דוגמא אישית: אני יכולה למחזר עד מחר, להפריד פסולת, לצייר משני צידי הדף ועדיין זה לא יספיק ולכל פעילות המכבדת את עצמה יצטרך להתווסף הערך החדש "ממוחזר". על בסיס "איך הצלחנו לעטות את דידקטיות איכות הסביבה על עוד חג".

אז בגאווה אני מציגה את החנוכיות הממוחזרות שלנו, הפרויקט הראשון שצלחנו בכיתה א', בו נדרשנו להביא לתערוכת חנוכיות ממוחזרות בביה"ס יצירה משלנו... אולי מישהוא ימצא תעסוקה ליום בחופש ואז אני את מקומי בגן עדן הבטחתי. גן עדן ממוחזר.
התחלנו מהנרות עצמם:
חבילה מעופשת של נרות איקאה קטנים (פעם הייתי קונה אותם בכל ביקור באיקאה, כאילו הזוגיות שלי מורכבת ממינימום 3 ערבים רומנטיים בשבוע. בפועל לא הדלקנו כאן נרות מאז.. חנוכה הקודם? אפילו לא בהפסקת חשמל..)

הבסיס לכל החנוכיות שלנו הוא לתת לילדים לפרק את הנרות - כי זו תעסוקה מעולה לאחה"צ חורפי ומתאימה לכל הגילאים (-: והכי חשוב - שומרים את הפתיל מכל נר שנשבר.



אוספים את שברי הנרות (בלי הפתיל ובלי המיכל כמובן) לפחית שימורים ומחממים את הפחית בתוך סיר קטן עם מים, תוך כמה דקות השעווה נמסה ואפשר לצקת בזהירות לכל דבר שיהפוך לנר החדש.

הסיר הזה ישב אצלנו כמה ימים וכל פעם חיממנו מחדש... ככה בין ההנקות...







החנוכיה הראשונה נוצרה ממובייל צדפים שאלולה אספה במיחזור של המושב (זו הסכנה עם הילדים שלי, לרוב כל גיחה לזריקת זבל מסתיימת בהבאת זבל הביתה. התפוח לא נופל רחוק וכו' וכו' וכו')














ודולקת לה האש:

כמובן שהיופי כאן הוא הצדפים והקונכיות המוגזמים-קיטשיים להפליא...
הבעיה היא שלא הייתי שלמה איתה מבחינה חינוכית - צדפים הם ערך טבע מוגן ואני נגד הפרויקטים שמעודדים איסוף שלהם, מבחינת ההגנה על אוצרות הטבע זה כמו להראות חנוכיה מפרחים מוגנים (אאממ.. גם רעיון?) והתחלתי לחשוב איך להוסיף כיתוב שיסביר שאספנו את הצדפים במיחזור ושאסור ושככה וככה עד שהתשתי את כולנו.
אישה קשה.





אז חיפשנו רעיון אחר...
והוא הגיע מהר - כשיצקנו את השעווה החזקנו את הקונכית בתוך קרטון ביצים שלא יזוזו...





אז למה לא ללכת עד הסוף ולהכין חנוכיה מקרטון ביצים?









(היינו צריכים להשתמש בפתיל ארוך יותר לקליפות ביצים עמוקות)

אפשר פשוט להניח נר שבת שבור וסביבו לצקת עוד שעווה נוזלית












והנה אלמנט הצחוקים.. לכאורה - קרטון הביצים:











אבל בפנים...

קליפות ביצים לתוכן יצקנו את השעווה.
אח, איזה צחוקים! האח והידד!

החנוכיה הזו לא עמדה, לצערי בתקני הבטיחות המחמירים של אורי, שלהפתעתי הודיע שהוא אוסר על הדלקת אש בתוך קרטון.
איש קשה.




למזלנו, לא רק אורי ואני כאן, ויש גם ילדים יצירתיים וקצת מגעילים, שהחליטו שאם קומפוסט אז עד הסוף ולמה לא לנסות חנוכיה מקליפות אחרות? אחרי שנגנזו רעיונות דוחים שונים (ילדים קשים) וריח הפח האורגני כבר שלט בבית -
הוחלט על הדרים! כמה חורפי מצידנו (-:






1. קוטפים קלמנטינות ואשכולית (רבע שעה בגינה בכייף... אח"כ מחלקים לשכנים - עוד חצי שעה)
2. משחקים במטבח - מוציאים את כל המסחטות, רבים מי יהיה במה, סוחטים מיץ מקלמנטינות, תפוזים ואשכוליות, שותים, רבים למה הוא קיבל יותר, שופכים קצת על השולחן, רבים שוב ומתחילים לסחוט מחדש... (לפחות חצי שעה)
3. מרוקנים את חצאי ההדרים (עבודה לאמא - שום דבר לא מושלם..)
4. מוצאים קרש ומשייפים עם נייר זכוכית (אין צורך, זה פשוט מוסיף תעסוקה נפלאה...)
5. ממסמרים את הקליפות לקרש (שוב, אין צורך ואפילו עדיף שלא - דבק יעשה עבודה טובה, אבל - כאמור- הרעיון הוא פעילות ילדים.. כל האמצעים כשרים)

בשלב הבא שוב מחממים את השעווה לנוזל, מניחים בקרקעית כל קליפה פתיל ויוצקים את השעווה.


מדליקים ומתפעלים (-:
מתפעלים מאיך הצלחתי להעביר עוד אחה"צ שלם על חנוכיה.
אבל גם האור שבקע דרך נקבוביות הקליפה היה כל כך יפה... אז היינו מבסוטים!
החנוכיה הזו הוטסה ישר לתערוכה היוקרתית בביה"ס ומאז לא נודעו עקבותיה אך שמה הולך לפניה עד עצם היום הזה.

חג אורים שמח ומבדח (ואל תשכחו לאסוף את השיער לפני ההדלקה. ולמחזר. זה גם.)
נשיקות
בעיקר פורמת

יום שני, 25 בנובמבר 2013

נטע (זר)

כן, הגיע הזמן לספר באיחור אלגנטי של חודשיים שלמשפחה המופרעת שלנו הצטרף נטע (נטע-זר כפי שאביו מכנה אותו).
חיכיתי שיהיה לי משהו נחמד לכתוב אבל אני כבר מתגעגעת (-:

במעורפל אני זוכרת שאלו היו אלו יומיים מופלאים בהם בילנו במיטה הזוגית עם תינוק מתוק ולא-כל-כך קטן,
אחרי לידת בית מעולה ואינטנסיבית (שזו המילה בה בחרתי לתאר את יסורי התופת בצירי הלחץ לראש העצום הזה).






(נטע בן יום...כבוד לראש!)











מאז מנקרות בי שאלות רבות, העיקרית היא
למה?
למה עשיתי את זה בדיוק? בזיכרוני היינו רביעיה הרמונית, כיתה א' היתה חלום שהתגשם והלילות היו רצופי שינה וארוכים ... אני אפילו מאמינה שאלולה שטפה כלים בזמן שדור קפל כביסה. אי אפשר להתוכח עם זיכרונות (-:
מאז אני לא ממש זוכרת מה קורה כי הדבר העקבי היחידי בחיי הכאוטים הפך לשיחה היומית עם מחנכת כיתה א' ותהיה מי לעזאזל המציא את המילה "לועג"? הילד שלי, אגב, לא "לועג לחבריו" ולא משתמש ב"אלימות מילולית". הוא מקלל כמו שרק אמא שלו עושה אחרי שיחה עם היועצת ורק בערוץ ניקולדיאון מתרגלים.
מדי פעם אני גם תוהה איך זה שגם התינוק וגם אני מלאים בחלב אם, מזיעים אחד על השני, אני מתקלחת באדיקות בעוד הוא רק טובל באמבט עם קצת שמן -  ועדיין הוא מריח כל-כך טוב ואני מסריחה מחלב חמוץ וזיעה?
ואיך דווקא בילד השלישי שוכחים איך מורידים כתמי קקי-תינוקות מבגדים? (על זה דווקא יש לי תשובה. בילד השלישי יש כלכך הרבה בגדי תינוקות שברגע שבגד מתלכלך רק המחשבה על התהליך הארוך שאני והבגד צריכים לעבור גורמת לי פשוט לזרוק אותו לפח..)



(משתדלת לחייך בתמונות..)






אז מעשה שהיה כך היה... ביום שישי אחד מוקדם בבוקר התקשרה אלי אמא של אורי (שתחיה) מהספרית השכונתית (שזה בעצם הספרית של המושב..) והודיעה לי שיש תור פנוי בעוד שעה והיא יכולה לקחת את דור ואלה לשעה הזו ושאלך כבר להסתפר. בכלל לא נעלבתי והתלבשתי מהר לפני שהיא תתחרט... דקה לפני שהיא הגיעה הרגשתי ציר. ציר כואב. סיננתי קללה עסיסית כלפי עצמי והזכרון הגרוע שלי, כי זכרתי שזה כואב אבל לא ככה.
שאני אתייאש? מה פתאום! זו תהיה רשומה מעולה לבלוג (אני מדברת לעצמי עדיין), שוב אוכיח לכולם כמה מגניבה אני (עוד ציר מדויק ואכזרי שגרם לי כבר להתכופף ולגלות שלא ניקינו מתחת לשולחן כבר הרבה זמן) - עליתי על כפכפים וארנק ונכנסתי לאוטו. סימסתי לאורי שיתחיל להתארגן על חזרה הביתה.
6 דקות מאוחר יותר שמחתי שלא ניקיתי לאחרונה את האוטו, כי היה חבל, מי שפיר בכל מקום... הסתובבתי והתקשרתי לאורי לוודא שקיבל את האסאמאס. לא הוא לא קיבל.
אחרי שעתיים (כאמור אינטנסיביות... כאבי תופת, גיהנום, יסורי השטן) כרעתי ברך באמבטיה והבנתי למה הוא לא ממש החליק החוצה כפי שתכננתי לו.. 4.120 ק"ג והרגשתי כל גרם. באמת.
----
מאז שכתבתי את השורות האלו לנטע התווסף הכינוי האוהב "נטע-פלטה" (מי שלא יודע לשמור חלב יקר שלא יתפלא, שכחתי שגם חלב נפלט מביא נמלים...) ועבר עוד חודש.. מהיר במיוחד ועם המון רגעים מתוקים של תינוק חדש ואחים גדולים (אלה אובססיבית לגבי זריקת החיתולים מייד לפח בעצמה, הצלחה חינוכית!) ואני כבר מתהדרת בכלכך הרבה תארים חדשים:
 אמא לילד מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, אמא לילד עם היפראקטיביות, אמא לילד עם הפרעות קורדינציה, אמא לילד עם לקויות למידה - מלא תארים לאמא אחת וילד אחד בן 6 וחצי, נכון?
ובין לבין גם אמא לשלושה.
גדול עלי לגמרי (-:
אז אני מהר מזכירה לעצמי שאני גם כאן, שהחג האהוב עלי מגיע, ושלי מותר השנה לאכול כמה סופגניות שאני רוצה (כי יש גבול לכל תעלול ומגיע לי לגמרי...) ומבטיחה שזו התמונה הפולניה האחרונה ועוד השבוע נחזור לתלם הבלוג..






("פעם היה לך זמן לתפור שמיכה משאריות בדים...מצחיק, לא?")






לחיי האתגרים שעוד בדרך! תשארי, יהיה משעשע (-:
נשיקות
בעיקר פורמת

יום רביעי, 4 בספטמבר 2013

שששש.... שקט... מתחילים?

השקט שלפני הסערה כנראה (-:
עברו חודשיים מאז שכתבתי... חודשיים עמוסים כמובן, ביולי לא נחתי ובאוגסט - הו אוגוסט! - הקדמתי את חופשת הלידה שלי ולראשונה בחיי ניצלתי מנוי.
המנוי לבריכה.
זה המנוי השני שעשיתי בחיים (הראשון היה לפני 10 שנים לחדר כושר. הייתי שם פעמיים) ואני גאה לכתוב שכל אגורה נוצלה (-: מעלי הכל כחול (הציליה בחלק של הרדודים) מתחתי הכל תכול (קטע עיצובי בקרמיקות) וברגעי הנחת מביטה עמוק לכחול שבעיני ילדי האהובים (המשקפות הכחולות שאורי חשב שיהיה ממש חכם לקנות לכולנו באותו צבע, כדי שנוכל לריב ולהתווכח באיזו מידה כל אחת). כל יום הגעתי עצבנית והריונית ומייד טבלתי.... ובאקט משיחי משהו נהיה לנו נחמד.
ועכשיו, הבריכה צמצמה שעות.
הילדים בביהס ובגן.
ששששקט.
עד מחר.

וקפצתי רק להגיד שנה טובה!


שנה של התחלות חדשות ומרגשות...
(דורדור כבר הבין שהעיקר זה ההפסקות, הספיק לקבל עונש ולעבור פעמיים מקום. אני עדיין מנסה להבדיל בין "מחברת" ל-"מחברת חכמה" ולהפנים צבעי עטיפות לפי נושאים. אכן, התחלות חדשות ומרגשות)












וגם להראות שהספקתי לקנן קצת...
סידרתי את כ-ל שאריות הבדים שלי. לפי סוגים. וגם לפי צבעים.
ואז נאלצתי להכין מהן משהו - שמיכת שאריות לילד השאריות שבדרך:

אל חשש מעין הרע, עוד לא סיימתי...












למצוא מקום אחסון מסודר יותר לכל בובות הבד שהם לא באמת משחקים איתם אבל מסרבים להפרד מהן:

היינו צריכים עוד פוף לסלון וזה היה פתרון מעולה למילוי - מאחור השתמשתי בשעוונית שקופה שיראו מה להוציא.
אני מתוודה שצורת התפוח נבחרה באקראי (רק לכבוד אתגר תפירה בנושא תפוחים בפורום טקסטיל).

יצא פרקטי אז אני מבסוטה.












הספקתי להתאהב באורי מחדש אחרי שצבע לי קיר (שהיה בצבע כחול חזק, מהתקופה היונית-אתנית שלי...) בסגול בהיר:


ואז כמעט להתגרש, אחרי ניסיון צביעה משותף של שידה (שהיתה בחום כהה ובמצב גרוע) בצהוב..

ולהיזכר שהפרטים עושים את הכל כשתליתי כמה תמונות והכל הסתדר שוב פתאום... כולל עטיפת מתנה עם פאטרן של סוסים שקניתי בלונדון וסופסוף - אחרי שנה בדיוק - מסגרתי.

הורמונים? לא, אני תמיד ככה...



הספקתי להחליט שהגיע הזמן לעשות משהו עם ערימת הג'ינסים העצומה שהיתה בפינת העבודה, לחתוך אותה לריבועים (קטנים מדי), לתפור כיסוי לספה ולגלות שאין לי בעצם מספיק ג'ינסים... (אבל על זה עוד יסופר ברשומה נפרדת...)
ולרפד את הכורסא של הכלבה מהשאריות:















הספקתי לעבור על כל הארונות והשקים של הבגדים הקטנטנים החמודים.. לזרוק, לכבס, למיין, לכבס, לסדר, לכבס....


ולנסות להפיק מנסיון העבר: כל בגדי התינוק מסודרים עכשיו בקופסאות שציפיתי בלבן ואיירתי עליהם את סוג הבגד.

אחרת אני היחידה שיכולה להוציא "בגד גוף שרוול ארוך בלי רגליות" בלי להפוך ארון שלם... אני לא בטוחה שגם זה יעבוד, אבל אעדכן בהמשך (-:






ורק נשאר לשלוח לך המון איחולים וברכות





















לשנה טובה של אהבה, שלום, התחלות חדשות ומשמחות ורק בריאות...

נשיקות,
בעיקר פורמת.

יום ראשון, 7 ביולי 2013

טאדאם! יומולדת זבלונים (בערך..)

בסה"כ יומולדת שלישית שאנחנו מארגנים לדורדור.. אני חשה צורך להתנצל כי באמת נדמה שלא מספיקים כאן לעכל יומולדת אחת וכבר מתגנבת לה השנייה אבל אני יכולה להרגיע אותך ולומר שהפעם הכל היה מדוד.
למעט האקמולי.
אלולה העלתה חום (פסיכוסומטי?) במהלך היומיים שקדמו ליומולדת, כן, אותם יומיים בהם היינו אמורים כהרגלנו להכין הכל ברגע האחרון ומשום מה לפני האירוע החלטתי שאין צורך לתת "אקמולי מונע" - זה מה שהורים גרועים הרי עושים. הורים כמו אורי. שרק מריחים חום וישר שולפים מזרקים.
אצלי, ז"ת אצל סוג ההורים שהמזרק לא נמצא במקום ועכשיו מסובך לחפש אותו... מחכים, עושים קודם אמבטיה קרירה, מעבירים... בקיצור, העברתי יופי יומולדת לכל ילדי הגן עם ילדה בת 3 על הילדים צווחת. והיא צווחה.
מזל שגידלתי ישבן נוח לנשיאת פעוטות ואגרתי מספיק מים בברכיים ליציבה בוטחת בקרקע (-: קיץ.

 אה, יומולדת - אני רוצה לספר קצת על היומולדת...
החלטנו שעד שכל הילדים יגיעו נציב שולחנות עם טושים ודפי צביעה של זבלונים (כמובן), חשבתי שזו תהיה הפעלה עלובה למדי (בלי חומרים מיוחדים...רק טושים פשוטים..) אבל דורדור לקח עליה פיקוד! יומיים לפני הענקתי לו ארגז קטן והוא היה "אחראי תחנה" - הצלחה! הוא ארז טושים, מספריים ודפי צביעה מגניבים חינמיים שהורדנו ברשת - החברים יכלו להמציא זבלונים מקוריים בעזרת טמפלט של צורה כללית עם עיניים או לצבוע מסיכות של זבלונים. והם לא רצו להפסיק.. בעיני זה היה משעמם אבל הם התלהבו ובילו כמעט 20 דקות בפעילות (!!) בזמן שדור מחלק סופרלטיבים חיוביים לכולם ומרגיש מנהיג באופן כללי.
כשנמאס לי לעמוד בחוסר מעש אספנו את כולם....

סיפרתי להם שדור כלכך אוהב זבלונים עד שהחלטנו להכין יחד זבלון אמיתי! כן, כן, ההתרגשות בשיאה...
הענקתי לדור בטקס מרגש פתק ועליו 3 מרכיבים מצויירים - דבק פלסטי, צבעי מאכל ו-עיניים זזות
וכמובן: טוש זוהר לסימון! (הכל עניין של הדגשה ומימיקה מסתבר. טוש זוהר, נו באמת..).
דורדור כלכך נהנה לעמוד לצידי ולהדגים שזה היה ממש חמוד והבהרנו לכולם שבשביל להשיג את המרכיבים החשובים הנ"ל נצטרך לעמוד במשימות ולהרוויח אותם בכבוד. יאללה , חולצים כפכפים ויוצאים לדרך!



כן, גם חליצת נעליים וסידור בטור הפך למשימה מרגשת (-:
כתבתי כבר שהפעם הכל היה במידה.... פשוט התלהבתי בקול רם...













המשימה הראשונה היתה מסלול מכשולים.
לא, לא בנינו מתקנים מסובכים... ילדה עם חום, קיץ, מליון תירוצים ובעיקר מסתבר שלא צריך (-:
המשימה היתה: לחצות את הבריכה המלאה במים (בריכת התינוקות הישנה שלנו), לזחול במהירות בתוך מנהרה, לקפוץ לתוך גיגית (אהאה! מלאה בבוץ! זה היה השוס) - ממנה לרוץ לגיגית הבאה שהיתה עם מים (שיתנקו כמובן), להדגים גלגלון/גלגול ולעלות ל3 קפיצות טרמפולינה! אין גבול לאושר, כמובן שכולם רצו את המסלול פעמיים.. בסיום המסלול המאתגר בו עמדנו ועודדנו בצרחות רמות (אולי משם אלולה שאבה השראה?) כל אחד קיבל סרט ורץ לקשור אותו לעץ התות.
לא, הם לא יודעים לקשור סרטים לעץ.
לא נורא, אורי ממש טוב בזה (-: אספנו את כולם ואח של אורי שהוכרז כשופט התחנה אישר שאכן עמדו במשימה בכבוד ודור יכול היה לסמן בדף (עם הטוש הזוהר, כן? לא סתם לסמן..) צבעי מאכל וגם לבחור בר-מזל שישא את הסלסלה עם צבעי המאכל שינזלו כמובן, כי שכחתי לסגור אותם טוב.
בריצה קלה עברנו למשימה הבאה...
ר', החברה הנאמנה  קיבלה את האחריות לנהל את אזור הכביסה של ההורים של אורי...
הצבנו 2 גיגיות מלאות מים ובתוכן שאריות בדים - על חלק מהבדים תפרתי אותיות (בבוקר והייתי מאוד גאה בעצמי על ההשקעה). היא סיפרה להם שהכינה לדור ברכה אבל כל האותיות התבלבלו לה בכביסה וכך נבחרו מתנדבים שהגיעו, נברו בגיגיות, אחרים שתלו על החבל, שינינו את הסדר עד שמצאנו את הברכה המתאימה...
זו היתה תחנה שלא מתאימה לכלכך הרבה ילדים אבל מכיון שהילד שלי היה במרכז לא היה באמת מי שיפריע לסדר הטוב והכל התנהל על מי מנוחות ור' אישרה שאכן - זו בדיוק הברכה שרצתה לאחל לדור...
ויכולנו לסמן ברשימה את קבלת העיניים הזזות (בטוש הצהוב וכו' וכו' וכו')

בתחנה האחרונה, כן, רק שלוש, הכנו 4 מיכלים של בועות סבון (בכל אחת: 9 כוסות מים, כוס סבון נוזלי וחצי כוס סוכר מומס במים רותחים. מצאתי את המתכון המנצח הזה לאחר שהבנתי ש-10 ש"ח לבקבוקון קטנטן של גליצרין זה סתם מרגיז. וחוצמזה זה מתכון של 'ד"ר באבל' ואני עם חולשה אקדמית כרגע... הנה הסרטון החמוד בעברית).
הסבתות חילקו את הילדים ל4 טורים שווים וכל אחד קיבל מתקן להפרחת בועות...

אני עמדתי המומה בצד מכך שהתחנה שהיתה אמורה להיות הכי הרבה בלאגן וכייף מתנהלת כמחנה ריכוז מתוקתק... לילדים זה היה כייף אדיר.











בסוף הפרעתי קצת ונתתי להם לעמוד בקבוצות ובלי סדר... לא הצלחתי להתאפק....
מסתבר שהכייף האמיתי התחיל אחרי שקיבלנו את הדבק הפלסטי- אות לכך שכולם הצליחו להפריח בועות מופלאות - ברור שסימנו בטוש (ה-ז-ו-ה-ר) והמשכנו הלאה.



בסוף הטור - הגדולים זנחו את שרשרת החיול שלי ובילו בהפרחת בועות מרשימות במיוחד (אני לא הוזמנתי. זה רק לאמהות רזות?), מהתמונות נדמה שהן די נהנו...







המתקן של הבועות הורכב משני קשים (הרוב מקש אחד שחתכנו לשניים) דרכם הושחל חבל ונקשר ללולאה - כשמזיזים את קשים לצדדים לאורך החבל בעצם נוצר "חלון" - הקשים הם ידיות האחיזה:

הזמן טס ולא נותר אלא להתאסף חזרה לשולחנות מהם התחלנו (עשינו סיבוב סביב הבית..)  ולבדוק שאכן כל החומרים בידנו... ו-יאללה להכין זבלון אמיתי:



הנה נזכרתי שכן הכנתי משהו מראש!

הכנו קופסאות אישיות בהן כל אחד ואחת יאפסן את הזבלון האהוב שלו... אני פינטזתי על פרויקט מיחזור חובק מושב ובמשך שבוע סימסתי לכולם לשמור קופסאות קוטג' - אבל אורי איבד סבלנות (נדמה לי שהוא השתמש במילה "מופרך" כמה פעמים), וקנה 40 קופסאות ירוקות.
 בגודל המדוייק.
ב 7 ש"ח.
מהלומה ליחידת מיחזור.

זו היתה הזדמנות מצוינת להסיר מעצמי אחריות ולכתוב בגדול לכל ההורים "לא למאכל" ואת הרכיבים....






ואחרי שדורדור חילק לכולם קופסאות וכולם רשמו שמות...

הכנו דביקי-איכסי-זבלון!
סופסופ.


את אותו התהליך שהכנתי בשבוע שעבר עם הילדים עשינו בשלוש קבוצות, בעזרת החברות שהתגייסו (בכלל אם מישהיא מחפשת טיפ - גיוס חובה. מזו שאחראית על השולחן עם השתיה כדי שלא אצטרך באמצע למלא עוד מיץ פטל, עד אחראית עוגה שהדליקה את הזיקוקים - לקח מהיומולדת הקודם... )


ובמקביל עוד סיבוב השלמות... לכל מי שלא קיבל מספיק/נפל על הדשא/גם אחיו הגדול שהגיע לאסוף אותו ממש רצה..


משחקים - משחקים - משחקים - משחקים
(המון תמונות אבל אין לי מכולם אישורי הורים, תצטרכו להאמין שזה היה להיט)








שוטפים טוב-טוב ידיים בטכניקה העדינה של אורי
















ומתקבצים בשירה עליזה סביב יצירת המופת שלי (-:

הפעם השארתי חלקים בלי "איכסה" לכל עדיני הנפש... אבל הוספתי זבובים מצויירים שחגו גם סביב מגש נוסף עליו היו קאפקייקס עם ציפוי חום-קקי למהדרין (-:













ילד מאושר...














תם הטקס (-:
הבוקר שאחרי הביא לי ילד שעדיין ריחף על גלי האופוריה ("היומולדת הכי קולית בעולם אמא!") והיה מבסוט בעיקר מהתפקיד שלו באירוע - טוב זה בעיקר מה שהיה, לא? אני בעד.
וכמו שאלולה הזכירה לכל מי שהסכים להקשיב: תכף מגיע החורף ואז יש גם יומולדת 4. תכף.
אני מאמינה שרשימת הדרישות כבר מנוסחת אצלה. מנוסחת היטב (-:
מבחינתי כדאי לעבור קודם את אוגוסט ועוד איזה אירוע-שניים... כיתה א', גן חדש, אח קטן אולי? אולי. נתחיל מאוגוסט.

מקווה שנהנית מהדיווח מהשטח, בקרוב תהיה קצת יצירה אמיתית -מבטיחה.
נשיקות מהמזגן,
בעיקר פורמת

יום רביעי, 26 ביוני 2013

יומולדת זבלונים (יומולדת 6.. ההכנות)

הקיץ הגיע ואיתו היומולדת של דורדור. בן 6.
כמה דברים הבטחנו לו שיוכל לעשות בגיל 6... אבל זה היה כשהוא עוד היה בן 4. אז זה לא נחשב.
חגגנו בטיול משפחתי מוצלח וחודש אחרי (שהגיע מהר מדי..) הילד יקבל במתנה מאבא ואמא את מסיבת אחה"צ לחברים מהגן (שזו אגב החלטה שאני מאוד גאה בה - הוא יכול לבחור מתנה או שנארגן לו מסיבה מושקעת, ולשמחתי הוא בינתיים בוחר בימי הולדת. למרות שכבר אין לי בעיה שיבחר במתנה.).
אני יודעת...
המתח בשיאו...
מה יבחר הילד לחגיגות 6 המפוארות???
ובכן: יומולדת זבלונים.
כן, כן, החיים בזבל וזה עולה הרבה לסבתא וסבא. בהתחלה כשעוד היתי תמימה חשבתי שמדובר בחבורת הזבל של ילדותי (ובעיקר של האחים הקטנים שלי) - לתזכורת קצרה - מדובר בדבר דוחה בהרבה ממה שזכרתי:

אאאאאאאאיייייכככסססססס
גועל נפש-מה עבר על ההורים שלנו???- איפה יצחק קדמן כשצריך?















אני זוכרת ערימות ענק של קלפים ומשחקים סוערים, היתה גם מטרת-על להשלים אלבום אבל בעיקר אספנו את הקלפים.
אין אגב שום קשר לזבלונים של היום.
הזבלונים של ילדי 2013 הם סתם כל מיני דברים רקובים באלגנטיות, יש קלפים שאמורים להאסף לאלבום אבל עיקר הכלכלה נסובה סביב דמויות גומי-פלסטיק קטנות שנרכשות בפחי זבל מיניאטוריים (ואגב זכו בכמה פרסים לעיצוב משחקי ילדים בעולם. לא יודעת למה):


(זה מגעיל זה?)






השמועה על הפטיש לזבל הגיע גם לאוסטרליה וכשאח שלי הגיע לביקור מולדת הוא הביא בגאווה לדור מתנה ליומולדת.
את ספר האספנים השלם של הקלפים המקוריים של חבורת הזבל...












כן, מדובר במפגן של גועל מרוכז. מדהים!
היה כמובן רגע של שתיקה מביכה כשהוא שאל אותי:
- רגע, אז הזבלונים האלה הם לא מה שאנחנו שיחקנו בהם?
(אני): ממש לא.
- והיית נותנת לו לראות את חבורת הזבל האמיתית?
(אני): ממש לא.
שתיקה. התגברנו...
ואגב, חבורת הזבל במקור (היה גם סרט דבילי לגמרי אם אני זוכרת נכון) היתה מאוד חתרנית והדמויות שבה מעוצבות בסגנון של בובות הכרוב שהיו להיט אמריקאי ידוע:


רואה כמה שהפנים דומות?

אני זוכרת איך פינטזתי על הבובות האלו.. ובסוף אפילו קיבלתי אחת כזו אמיתית, שמגיעה עם תעודת לידה (זה היה השוס) ולה נתתי את השם המופלא בעיני - ענת.
כמה רציתי שיקראו לי ענת.
ככה זה שאת גדלה בתקופה בה לבנות יש שמות של בנות ורק לך לא...









בכל מקרה חבורת הזבל המקורית היתה מעין פארודיה שנונה על רב המכר המתקתק הזה













היום הזבלונים הם ממש-ממש לא חבורת הזבל.
לא ברמת הגועל שלהם (לשמחתי) וגם לא ברמת השנינות והחתרנות. הם סתם, עוד משחק שנועד לגבות את ליטרת הבשר העונתית מההורים והפעם בכל מיני דרכים נלוזות ונמוכות לטעמי (כשאני האמא..).
וזה עובד מעולה וכל הילדים בגן מתים על זה, וגם דור כבר שכנע את הספונסרים האמיתיים שלו (ההורים של אורי כמובן) לקנות לו אי אלו דמויות בפחי זבל מפלסטיק.

נו, בינתיים חגגנו יומולדת בגן.
עוגת היומולדת לגן נבחרה (כמובן) באותו מוטיב זבלי - דור ביקש עוגה שיש עליה ג'לי (ואני התחלתי להזיע.. זה היה נראה לי מורכב מדי) ו -שהג'לי יהיה ירוק ויראה כמו האיכסה שיוצאת מהפחים של הזבלונים ובתוכו יהיו בובות של זבלונים.
בוצע (-:








רק תשדעי שהכנתי ג'לי ירוק לבד! מצהוב-אעלק אננס וטיפה צבע מאכל (רעיון של שכנה יצירתית שגם נתנה מתכון לעוגה כמובן...).







ועוד פרט, כי היא כל-כך מוצלחת..
רואה איך הנחשים החלקלקים מתגנבים מפחי הזבל המגירים נוזל אשפה ירקרק ובינהם מתרוצצות דמויות הזבלונים המטופשות? גאווה.
דורדור היה מבסוט לדווח שחצי מהבנות בגן לא הסכימו לאכול ממנה (-:

ובלילה לפני, הכנתי לו בהפתעה, הפתעה מסורתית, גם חולצת יומולדת:


















ובמשך 3 דקות הוא קיבל זמן מצלמה בלתי אחותו...

ואח"כ כשהעלתי את התמונות למחשב הוא גם קיבל טיפול כינים מפנק (כי אני היסטרית רק -רק - רק בדבר אחד בעולם כולו.  וכל פעם שמישהוא נוגע בראש אני עושה סיבוב מסרק מקיף בו אני מגדפת את מי שאולי -פוטנציאלית- הדביק שוב - וזה רק בגלל שאני הראשונה להדבק מהם... אבל הפעם לכבוד יום ההולדת הכל יצא נקי. נעשה מחר שוב. מה שבטוח..)

כמו בשנה שעברה, בחרתי חולצה שכבר מיצינו וציירתי באקריליק על צידה ההפוך.
בבוקר (רגע אחרי סשן הצילומים הנ"ל) הגננת שאלה אותי אם שמתי לב שהוא לובש חולצה הפוכה. פסיכי לא?
אבל לא נעלבתי. הייתי עסוקה בלהיות מבסוטית מעצמי...

וכ-ר-ג-י-ל איירתי הזמנות בהשראת הזמנה אמריקאית חינמית שמצאתי ברשת,
את האיור סרקתי והוספתי אח"כ את הפרטים לתוך הבאנר הריק (נייר הטואלט שלמטה), הדפסנו, שכפלנו
ודור כבר חילק וצבע :














ועכשיו אנחנו מנסים להבין מה בדיוק זה אומר..
 יומולדת זבלונים.... זה בטח לא יהיה קשור לזבלונים כי אני נגד המסחור המגעיל (-:
שזה בעצם אומר שאין לי כסף לחלק מתנות זבלונים לכולם.. גם ארטיק זבלונים  ב-10 ש"ח זה מוגזם.

אז כנקודת מוצא חשבנו להכין את ה"זבלון האמיתי"!
נשמע מעולה נכון?


לשם כך פתחתי במחקר מקיף (סתם, הכל כבר היה נעוץ לי בפינטרסט..) לאיך מכינים זבלון או "דביקי" או "איכסי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה...

אספתי במבצע נועז את כל החומרים:
דבק פלסטי,מים, אבקת בורקס (שעליה עוד ארחיב בהמשך)  והכי חשוב: עיניים קטנות... ובניסוי קטן וחמוד בבית הכנתי עם שניהם את הגושים החביבים האלה.

אלולה שיחקה איתם יותר משבוע - בעיני זו הצלחה.

עבדתי בעיקר לפי המתכון הזה של livecrafteat אבל המתכונים כולם דומים ברשת.
הטריק היחיד הוא באמת להשיג את אבקת הבורקס (Borax) שעושה את הקסם והופכת את בלילת הדבק והמים לג'ל מגניב. בארה"ב ובאוסטרליה החומר הזה נגיש מאוד, בישראל אפשר לרכוש אותו רק בחנויות שמתמחות בציוד לקרמיקאים, צבעי גלזורות וכדומה. אמא אינטרנט (בפוסט הזה) השיגה את האבקה דרך ונטורה (החנות של בצלאל),
אני מצאתי אותה יחסית בקלות ובזול יותר בשני מקומות באזור התעשייה נתניה:
משה מקור החומר ו- מינרקו (שם גם קניתי ק"ג ב-17 ש"ח -צריך רק כפית אחת לכמות שהספיקה לחמישה ילדים).

אחרי ההצלחה הגדולה החלטתי להרחיב את כמות המשתתפים והניסוי הגדול - שלב 2- יצא לדרך.. בשביל שאוכל לראות איך זה עם עוד ילדים..





בזמן שההורים שלהם הכינו לכולנו ארוחת ערב (טעימה!) אני עשיתי מה שאני יודעת. שטויות בעיקר..









כל אחד קיבל אחריות לשלב הראשון: לערבב דבק פלסטי עם מים וצבע מאכל בקערה...
אחד טפטף צבע מאכל, השני צויד במקל ערבוב מיוחד וכו', דורדור היה אחראי למתכון הסודי:













אחרי שהכנו בקערה את מיקס הדבק פלסטי-מים-צבע מאכל, אני הוספתי את ה"קסם" אבקת בורקס ממוסת במים רותחים, ונתתי ערבוב ראשוני...
באבקה החלטתי שעדיף לא לגעת - למרות ואולי בגלל הדעות הסותרות - בארץ יש שמייחסים לו תכונות רעילות משהו...
החלטתי להיתלות במשרד החינוך (לראשונה בחיי?) - שמפרסם גם את מהלך הניסוי הזה- המומלץ שם לכיתות החוקרות קשרים מולקולואריים או משהו מורכב שכזה (אני 5 יח' אמנות פלסטית..) כתוב שניתן לגעת אחרי שהאבקה מעורבבת עם הדבק הפלסטי.
אז זה מה שעשינו:





נגענו!
זה החלק הכייפי כמובן.











ככל שלשים יותר החומר נהיה מגניב יותר.. מחלקים לחתיכות (ברור ששווה בשווה)

ליומולדת עצמה התוכנית היא לאסוף קופסאות קוטג' ולצבוע אותן כמו פחי זבל.
נראה אם יצא באמת לפועל..










ואז חילקנו עיניים זזות וכל אחד שיחק עם הדביקי שלו בקופסא..

ומחוץ לקופסא..







אז בינתיים אנחנו נהנים מהתכנון והניסויים, פחות מוצאים זמן להכנות של ממש...
נעדכן בקרוב (-:

אה! ולא נפרד בלי המסקנה הכי חשובה: לא לתת לילדים מתחת לגיל 2 בדשא את הצנצנת עם העיניים...










נשיקות
בעיקר פורמת