התגעגעתי, באמת.
אחרי שתיקת מוזות רועמת נטוו התנאים והתעבו לכדי - לכדי משהו. משהו קטן.
אז מעט מילים והרבה תמונות הפעם.
כרגיל בחיים אני עושה מישמשים קצת גסים... חיפשתי רעיון שיאתגר אותי, חיפשתי רעיון לעיצוב הזמנה לאירוע שבועות במושב, אני תמיד מחפשת משהו שאפשר לעשות עם הילדים ו - זה מה שמצאתי (-:
סשן צילומים לקראת שבועות מחופש לאחה"צ איכותי עם המלכה השולטת בבית ביד רמה (אלולה בת 3. וזה לא עובר לה).
בשלב הראשון נבחרה על ידה הדוגמנית ושמלת שבועות מאולתרת מבד חגיגי במיוחד ורקום כמסורת החג נתפרה עבורה:
הייתי חייבת לצלם את התמונה הזו
שבעיקר מראה לכל מי שכבר לא משחקת בברביות - שהיום יקירה מייצרים ברבי עם תחתונים! כן, כן וזה במקרה החושפני - כשלא מטביעים עליה גם מחוך...
אני מחבבת את עניין התחתונים כי זו בעצם הודאה מסוג מסויים וגם לא צריך לתפור לה תחתונים בנוסף (-:
צנועה וחסודה. כמעט.
אחרי 15 הדקות על מכונת התפירה, יצאנו לשדה הקצור הקרוב-למקום-מגורינו לסשן צילומים משעשע:
אלולה גם התעקשה על טנא (והיא גם צילמה):
מהתמונה הזו אגב הודפס באנר על שמשונית ברוחב 3 מטר שמתנוסס כעת בכניסה למושב!
בסוף עוד נגלה שלילדה יש עתיד
(את הטנא מסתיר אומנם כיתוב אבל לא נעסוק בקטנות..)
(את הסלסלה הזו עם הפירות המינאטורים קניתי בשוק בקמבודיה לפני המון שנים. הנה היה שווה...)
והנה הילדה מביימת:
את התמונות הדפסתי במדפסת ביתית בשחור-לבן ואלולה צבעה,
הייתי מראה לך תוצאות סופיות אבל היא בעיקר נלהבת כרגע משימוש במספריים אז אחרי הצביעה היא פשוט גזרה הכל לחתיכות קטנות-קטנות-קטנות.
אבל לא מספיק קטנות לשואב אבק כמובן.
וכמה עותקים שנשארו הולאמו לטובת החלפת הגלויות הקולסאלית של חגית, שביקשה 5 גלויות עבודת יד.
"גלויה" היא אחת המילים האהובות עלי בעברית - אני ממש זוכרת את הרגע שהבנתי אותה, ז"ת שהיא לא מוחבאת במעטפה, היא פשוט.. גלויה. אני עדיין נלהבת מהעניין (-:
הוספתי עוד אלמנטים ידניים שיהפכו אותן לONE OF A KIND למרות שבעיני הן היו גם כך די מיוחדות...
לחלק הוספתי משפטי העצמה נשית - ברבי קלאסיים בסגנון "את נראית נפלא היום!"
ובהשראת הקרטון שהודבקו עליו (הקרטון של מארז התחתוניות של אלוויז) המשכתי גם למשפטי פילוסופה נשית בשקל כלליים יותר שהצחיקו אותי (-:
women hold up half the sky
וגם:
לעשות מה שאני אוהבת / לאהוב מה שאני עושה
אפילו בשתי ורסיות...
ועוד אחת משעשעת:
i can and i will
watch me
וגם הצד האחורי קיבל תשומת לב סמלית:
בברכת חג שבועות שמח ושנזכה לקצור ולהנות מפרות העשייה שלנו (מליצי זה מאוד שבועות 2013 אם לא ידעת) ובהיסוס מה הן נשלחו, מקווה שיעלו חיוך - הכי חשוב לא?
צילום צעצועים זה כייף גדול ולעניין יש כמובן מעריצים (והרבה מעריצות), האסכולות מתחלקות בגסות לאלו שמנסים להחיות את האובייקטים ולאפשר להם לחיות במרחב משלהם, זה יכול להיות עולם שמותאם לקנה המידה של הדמויות ולאלו שדווקא משתעשעים בקנה המידה:
(או כמו כאן למשל - נסיונות לצילום "אמנות גבוהה" בצילומי צעצועים)
ואולי בהזדמנות אשטח את המחקר הקטן שערכתי בנושא, אבל קודם - מבין אלו שמצלמים דווקא ברביות, על כל ההקשר התרבותי/מחאתי פמיניסטי שבהן - אני חייבת להראות את מאריאל קליטון המפורסמת (Mariel Clayton) שמצלמת דימויים מדהימים וידועה בעיקר בסצנות זוועה מחיי הברביות המושלמות..
(בחרתי אחת קלה לצפייה.. )
את זה אני שומרת לאחה"צ איכותי עם דורדור המורבידי.. או לפחות לגיל 4?
נשיקות
בעיקר פורמת
