אקונומית

ההתחלה המצופה תהיה: הרומן שלי עם אקונומיקה ארוך שנים... אבל - מה לעשות? לי ולאקונומיקה אין קשר.

אני יודעת שלכולם שורף, לכולם לא בא, לכולם יבש בידיים אבל לי בנוסף לכל הנ"ל יש בן זוג שאוהב אקונומיקה.

אולי אוהב זו מילה חזקה.. אבל בהחלט אחראי , וניכס לעצמו לפני שנים רבות את ממלכת השרותים-כיור-אמבטיה.

אני מנקה את כל הבית - כשאני מנקה - אורי אחראי על האקונומיקה.

אבל נורא רציתי כזה:

אז פתחתי את המיכל..

(הסיפור ממשיך אחרי הדרכה קצרה..כי אם כבר פתחתי מיכל אז גם צילמתי)
אני מאמינה שכולם התנסו בעניין הזה (tie dye) בשלב כלשהוא אי שם במאה הקודמת, אבל רק בשביל לרענן את הזכרון..

בחרתי את הבגד שהכי לא רציתי בתור קורבן ראשון לנסיון:

גופית טריקו שחורה בת יותר מ-15 שנה.. לא מעניינת, בלי צורה אמיתית, קצרה ב-3 ס"מ ממה שצריך ועם כתפיות חזיה שהיו או-כה-פופלאריות והיום לא בשבילי.

מכינים את המצרכים: אקונומיקה - אני השתמשתי בשל אורי (-:

קרשים/משטח שטוח/מקלות/אבנים - מה שתרצו שיצור את הצורה

גומיות עבות/חבל (אני השתמשתי בגומיות)

אפשר להכין את הבגד לטבילה בהמון צורות שיצרו דוגמאות שונות (למשל לקשור מסביב לאבן וליצור עיגולים), אני רציתי דוגמאות אורך ולכן קיפלתי את הגופיה כמו אקורדיאון (משמאל)

ואפשר לצבוע הפוך - צבע על גבי בגד בהיר - הנה צילומים שעושים חשק.

את הגופיה קשרתי בעזרת הגומיות בין 2 סדי עץ מאולתרים..

הגומיות נתנו כמובן אפקט משמעותי.

מטבילין כהלכה:

המהדרין מרטיבים היטב קודם את הבגד במים.

אני חיכיתי 5 דקות וזה היה לטעמי יותר מדי. מה שנחמד (או מבאס) שאי אפשר לדעת באמת עד שמנסים (-:

אפשר לחכות לראות לאיזה גוון משתנה הבד אבל הקטע הטריקי הוא שצריך לעצור קצת קודם.. בקיצור אל תחכו עד הסוף (הכתום והמר במקרה של הגופיה האומללה שלי) ולזכור שהבד עוד מתבהר בייבוש.

וחשוב עוד יותר! להכין בצד את ערימת הבגדים הלבנים עם הכתמים שלא-ירדו-בכביסה-נשאיר בצד-בהזדמנות ננסה עם אקונומיקה. אני מקווה שאני לא היחידה שיש לה ערימה כזו... הפילון החמוד מהתמונה למעלה חיכה הרבה ליום הזה.

ההישג העיקרי מהנסיון הזה היה שהחזרתי לשימוש כמה בגדים שכבר שכחתי שיש לנו (כן, כן, שמלה מליל הסדר למשל..)

ברגע שסיימנו עם האקונומיקה מייד שוטפים במים זורמים בשביל להפסיק את הפעולה הזו הכימית שבטח יש לה שם.

וככה זה נראה ברגע הכי מותח...

בגלל שלא רציתי שישאר מהשחור (תכננתי שדרוג גופיית טריקו לשמלה - לכבוד אתגר שנערך בפורום טכסטיל וליבוד) חיכיתי די הרבה.

ואז תולים לייבוש:

מאכזב? משמח?

בעייני היא יותר מעניינת ממצבה המקורי אבל הצבע הכתום-חום הזה לא ממש התחבב עלי ולא הצלחתי למצוא לו שילוב נחמד ומשעשע לגלגול הבא שלו.

זה היה אגב השלב שהבנתי שאין לי את התספורת הנכונה והצלליות המעושנות שיהפכו את לבישת בגדי הטיי-דיי מהתמונה הראשונה למדליקים באמת..

כאן אנחנו נכנסים לשלב הקשה בתהליך.

מצאתי את עצמי עם תבנית מלאה אקונומיקה, קרשים/גומיות מחכה שהבד ייתיבש.

זהירות! אני עברתי שלב של כ-20 דקות מסוכנות בהן התרוצצתי אחוזת אמוק בכל הבית ודרך כל הארונות מחפשת במבט מטורף בגדים להלבנה.. היה קשה. הרבה קורבנות נגבו.

אורי איבד חולצה בקרב, דורדור ואלה כמה בגדי חורף שקטנים עליהם, וגם השמלה הזו לא שרדה:

מצאתי את עצמי עם גופיה בצבע כתום כעור עם דוגמא שאבד עליה הקלח ושמלת ג'ינס עם כתמי אקנומיקה.

לאן עכשיו?

יותר מדי עבודה להתחיל להתאים את השמלה למידותי (היא נראתה עלי נורא ולכן נזרקה באכזריות לאקונומיקה המעבעבעת מלכתחילה) וחיפשתי שימושים נחמדים יותר לבד.

הלכתי על כיסוי ליומן החדש שלי, שהתבסס על ההדרכה של שרון רותם (שיניתי את הסגירה) רק שהוא יצא כלכך עבה בגלל הג'ינס והשוליים והכיסים הכפולים שנאלצתי לפרום אותו ולהוציא את המילוי מההדרכה המקורית ובסוף בסוף זה הסתדר לשביעות רצוני - קצת עקום, ממוחזר היטב, הרבה ממני ואני חושבת שהמילה שהכי מתאימה לג'ינס האקונומי שלי היא "גזעי".

גזעי נכון?

והשתמשתי בערכת הכפתורי בד החדשה שלי.. תענוג.

נשאר עוד קצת מהשמלה. היה לי ברור מה אני הולכת לעשות עם השארית.

בשביל שתהי מעודכנת, אפנה רק לרגע לתיאור המצב המוסרי החמור אליו התדרדרנו בשבועיים האחרונים:

הילדים (שוב) גדלו והסנדלים קטנו. או אולי הסנדלים נשארו באותה מידה, כך או כך זה כבר לא התאים.

אני יודעת שלא מאמינים לי, שאני לפעמים מגזימה, אז צילמתי! לא מבויים!

(כן, הם באמת עומדים ככה ומחכים לי ליד השער כל בוקר. באמת באמת)

קבלו את הסרסור וכוכבנית הפורנו הקטנים שלי:

ואלו הנעליים איתם הם הלכו לגן.

מזעזע.

אלולה בנעלי ירושה מהשכנה המופלאה שלי (עליה אורי כבר אמר שבדרך לפח הזבל היא עוצרת אצלי.. ואני מוסיפה שזה מזל גדול!) - על "הבת של השכן" - בלונדינית רזונת יפיפיה עם שמלות מתוקות מתנפנפות - הנעליים האלו לא היו גרועות..

אבל אלולה עם הסטיילינג שלה שכולל רק תחתונים (כי היא רוצה לשבת לבד על הסיר ועדיין לא מצליחה להתמודד עם בגדים נוספים..) ומשקפי שמש "אוברסייז" ורודות שלא יורדות ממנה עד המקלחת בערב, זה פשוט נראה.. לאינטרנט?

ולא שהנעליים שדור נועל יותר טובות - שלחתי אותו עם אבא שלי לקנות נעלי ספורט.

חזר עם נייקי (מי קונה נייקי???? לבן 4????), עם שרוכים (שרוכים???? בקושי סקוצ' הוא מצליח לסגור) לבנות (זהו, נגמרו לי סימני השאלה. באמת. לבנות.) אני מתנצלת בפני כל האמהות שחושבות שזה על הכיפאק - בעיני זה לא בריא (לאמא) לשלוח ילד עם נעליים לבנות.

אבל במקרה של דור לא היתה לי ברירה. למעט לסמוך על הסבתא מהצד השני שתתגייס ותמציא נעלי ספורט שחורות עם סקוטצ' (הללויה!). במקרה של אלה..

זהו. הרבה יותר טוב.

בהתחלה ציפיתי אותן לגמרי בג'ינס - אבל אורי טען שהרסתי לה את כל הכייף.. מה שנכון. אז התפשרתי וחשפתי את השוליים הכסופים והוספתי לה את התחרה והפרנזים (יוחזרו הפרנזים למלתחות לאלתר!) שהיו קישוט בשמלה המקורית.

גזרתי את "הצמיד רגל" הפורנוגרפי והדבקתי עם דבק ספריי את הג'ינס האקונומי שלי, זה מאוד חזק וגם ככה עוד שבועיים זה יהיה קטן עליה..

אמרתי לכם שהם מחכים ליד השער ככה כל בוקר? נו, אז הנה..

מאוהבת ברגליים האלה.

והנה היא עם שדרוג הגופיה שלי, שיצאה כתומה בדיוק כמוה:

גזרתי את הכתפיות, תפרתי עם חוט גומי (כייף!) כמה שורות בחלק העליון והוספתי סרט בד מוכן.

את כל אלו אגב לא שלחתי בכלל לאתגר שדרוג חולצת הטריקו שהתחיל את כל הסאגה הזו..

אבל, זכיתי (בתחרות מותחת וצמודה מאוד..) בזכות שדרוג אחר שעשיתי לבגדי גוף עבור אלולה ונומי היפה:

ותודה לכל מי שתמכה בי! כייף גדול!

(אני יודעת שיש המון תמונות הערב.. מבטיחה בפעם הבאה לנסות להצטצמצם ל-3 תמונות. אולי 5)

וגם הפסדתי הפסד צורב (באותה תחרות) תודות לשדרוג שעשיתי לחולצה ישנה שלי:

מקום אחרון.. זכיתי לצל"ש ממנהלת הפורום האהובה על היותי הראשונה שמגיעה גם למקום ראשון וגם למקום אחרון (-:

את החולצה הזו הפכתי לכיסוי למחברת (עם ריפוד) ושקית קשירה תואמת.

ועל כך נאמר לי:

להפסיד לעצמך זה פחות מבאס, לא?

ולסיום סיומת:

היה נסיון משעשע, תודה שנשארתן עד הסוף..

נשיקות,

בעיקר פורמת

יקי יקיר

הרשו לי לפתוח במכתב קצר (דלגי להמשך..):

יקי שלום, כן אני יודעת שאתה קורא כאן לפעמים. אתה הגבר היחיד שקורא כאן.

אבל לא זה מה שהופך אותך ליקיר. לא.

אומנם כבר עברו מעט חודשים מאז טסת לג'ואן (ז"ת לארה"ב) אך טרם הספקתי להודות לך.

נכון, חבילת הבדים לא הגיעה בזמן, נכון בגלל שלא כתבתי לטארגט ולאמזון שאני רוצה שיארזו הכל יחד מצאת את עצמך עובד שעות נוספות בטיולים

לסניף הדואר הקרוב אליך - אוסף רטיה אחת לתחפושת הפיראט, למחרת גרביונים סגולים, יום אחרי נסעת להביא קרס מפלסטיק של קפטן הוק. אני מניחה שבשלב הזה חשבת לעצמך שאשתך ירדה מהפסים אם היא מסתובבת איתי. גם זה נכון.

רציתי להראות לך שעמלך לא היה לשווא... תכננתי להכין לך משהו גברי ושימושי להפליא מאחד הספרים שסחבת - על גבול המשקל העודף (שוב תודה על המגפיים!) - העניין הוא שאין בספרים האלה דברים גבריים. גם לא שימושיים.

הנה, נכון לא היית רוצה שבנך בכורך יפסע לגן כשלכתפו תיק הפילפילונת המתוק הזה? אמרתי לך.

אז זה מה שהצלחתי, הכי גברי שאפשר אם משתמשים בפרווה ירוקה.

חשבתי שהוא יוכל להסתיר בפנים מוצץ ורוד, טבעת קסומה או פיה קטנה מזכוכית.

סליחה - גיבור על, אריה או פנקס כתובות שחור וקטן מאוד.

איחולים לבביים להולדת הבן השני

בברכה,

בעיקר פורמת

ולעניינו... אחרי שתפרתי (הרבה יותר מדי תפירה ידנית לטעמי) את הפילון הזה, נזכרתי שכבר השתמשתי בבד הפרווה המתפורר לכל עבר, ומצאתי את הדובון הזה:

אני חושבת שתפרתי אותו לדורדור לפני 3 שנים לפחות, כשהיה תינוק, למה שמתי עיניי כפתורים לא בטיחותיות? אין לי מושג, אבל בכל מקרה הוא לא היה להיט גדול בכוחותינו ונקבר בפינת העבודה. הוא מגזרה חינמית שהצלחתי למצוא שוב רק כי זכרתי שגם יעל קיפודים עבדה איתה (ולא מעט- מקסימים! דובוני פליז ממש מתאימים לגזרה הזו),

נדמה לי שניסיתי לתת קונטרה לדובוני הפרווה המסורתיים.. בסדר, לא הכל חייב להצליח.

וככה הפילון נראה בבית החדש שלו:

(מימין למעלה הוא נוסע איתנו בדרך ומתחת המשך המתנה שקיבלה המלכה האם - קורטרים מפיסות.. לדגדג אצבעות בחופשת לידה)

ומשמאל - ליד הג'ירף המטריף שנדב האח-העכשיו-גדול קיבל מאמא שלו.

זה הניסיון הראשון מתוך הספר, שכבר מלא בפוסט-יטים צהובים דביקים המסמנים שקראתי אותו..

ההפיכה של התיק הורוד לבובת "בנים" לא צלחה מספיק לטעמי.. מזל שלי יש גם בת (-: מתכננת על בת הים המתוקה הזו.. יש שם כמה "בובים", מעט מאוד אבל יש, אני חיפשתי משהו עם תוספת - הכיס הסודי מצא חן בעיני.. בתור תיק זה לא מספיק גדול בעיני - הכיס ממש קטנטן (בעצם רק הורדתי את הרצועה של התיק, ואת הסרט לראש כמובן).

התמונות בספר מופלאות, גם הגזרות מאוד מבנות עד לא מאתגרות.. אם כי רק אחרי שמעתיקים את הגזרה ומבינים כמה קטנטן התיק אפשר לחזור לתמונה ולהבין שכולה בלי אובייקט אחד בקנ"מ מובן.. ז"ת התיק תלוי על פינת ישיבה לילדים, אבל מיניאטורית ממש..

ספר שכייף שיש ומאוד נהנתי לדפדף בו אבל אין שם ממש פרוייקטים שלא הייתי יכולה להבין מתמונות שרצות ברשת, וגם כך בינתיים חצי ממנו שוחרר לרשת. עדיין אין תחליף לספרים (מדי פעם) (-:

שבוע נפלא

בעיקר פורמת

בלי עין הרע

מחר אגיע בבוקר לירושלים (כבר נשמע דרמטי, לא?) ואפקיד את היקר לי מכל (בגופי..) בידיו של ד"ר לוינגר.

ניתוח עיניים.

את השבוע האחרון ביליתי בהדחקה מאסיבית ואת היומיים האחרונים בעצבנות, קריזות על כל מי שיכל היה להכיל (ותודה לבעלי היקר שהביאני עד הלום) ו"מראות פרידה" (אולי זו הפעם האחרונה שאצטרך לראות חיתול גדוש? האם אהיה מאושרת יותר כשלא אראה כמה כלים יש בכיור? וכו..).

נזכרתי שלפני שנה נתקלתי ברשומה של התר ביילי הבלתי נלאית, שעשתה לבת שלה רטייה מעוצבת עד מאוד (גם במשפחות מושלמות יש לפעמים איזו עין עצלה.. זה היה פולני מדי? כנראה שכן. סליחה).

מתוך הפליקר של הת'ר ביילי

אז במצבי כרגע - רוטנת ועצבנית ובעיקר בלי עדשות (עם משקפיים שעושות כאב ראש שלא לדבר על איך שאני נראית איתן) אין מצב שאוכל לעשות משהו דומה, אבל באמת שניסיתי למצוא בד אופטימי, צבעים עליזים ולתעל אנרגיה לאפיקים חיוביים..

בקיצור, הפעם העשייה היא העיקר..

גזרתי בד חיצוני (אופטימי במיוחד), חיברתי לגומי (כתום ואפטימי) ואת ה"גזרה" הוצאתי ממשקפי שמש (לא אופטיות).

ברטייה גזרתי חתך למרכז והעליתי קצה על קצה (כמו שגוזרים "כובע סיני" מנייר) בתקווה שיוצר קצת נפח - בתמונה משמאל.

הוספתי בד שחור לחלק הפנימי (היה כדאי לתפור הפוך ולהפוך. בהחלט) והתחלתי לנסות לתפור..

יצא מראה כפרי משהו בקצוות (-:



לסיכום..

* כדאי לראות בשביל לתפור על מכונת תפירה

* תודה לממציא מסכי המחשב בגודל נורמלי

* אין סיכוי שאצליח לצלם את זה עלי כרגע..

בוא נאמר שאני מקווה שהניתוח יצליח כי אני לא אעמוד בעוד נסיון שכזה לתפור (-:

נשיקות
בעיקר פורמת

מתי או לאן? מה יותר חשוב?

תמיד חושבים מתי הם יתחילו לזחול אבל שאלה לא פחות מעניינת היא לאן, לא?

אה, חשבת שזו תהיה רשומה מהורהרת על מהות החיים? אני עדיין לא שם..

אצל הילדים שלי זה כנראה יהיה לכיון החיתול הגדוש שהושאר (באמת רק לרגע, נשבעת) ליד המזרון.. לשמחתי בדרך התינוקת נתקלה בחבילת המגבונים (בד"כ אני מחזירה מייד למקום..) - זאת עם הקצוות המשוננים מהפלסטיק ששורט (למה לא מייצרים אותם בעטיפה עגולה שכבר יוכלו לשחק איתה?) ומאז זו האטראקציה. לא משנה כמה צעצועים יהיו מסביב.

נזכרתי בהדרכה חמודה ששמרתי בצד - "שמיכונת" בד קטנה שבתוכה העטיפה של חבילת המגבונים, מה שמייצר (כמעט) את אותו אפקט הרעש הפלסטיקי המיוחל אבל בהגנת בד (פחות אטרקטיבי, ברור שהיא מעדיפה עדיין את המקור).

ברוח ההדרכה מיחזרתי שאריות שלא נמצאו עבורם פרוייקטים, כולל חתיכה קטנה של בד "פאוור פאף גירלס" שאני ממש לא מבינה למה קניתי פעם.

הוספתי סרטים למשחק שאליהם גם אפשר לחבר עוד צעצועים (כמו שמוסיפים לשמיכות תמיד).


כל פעם מחדש אני מופתעת מכמה הם אוהבים את הסרטים האלה. עדיין לא מצאתי את עצמי מחברת לזה צעצוע, מספיק אטרקטיבי גם כך.

קל, חמוד ובינתיים נרשמת הצלחה.

לילה טוב

בעיקר פורמת.