יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

התערוכה הכי רחוקה, הכי קטנה הכי מספקת. ניצנה.

בסוף השבוע הדרמנו לטייל קצת, מילאנו את חובתנו החינוכית כלפי הילדים, סימנו "V" ליד מדורה, אוהל, כוכב הצפון (או כמו שדור הסביר לי: מוצאים את כוכב הצפון, ממשיכים איתו לאותו כיוון עד שמגיעים לאוטו של אבא ואז יודעים את הדרך הביתה. אכן כך.) ובשבת המרנו את מסלול הטיול המפואר שתוכנן בדגימת מקומות סמלית (חמוקי ניצנה זה אולי לא אתגרי אבל מספיק בשבילנו כרגע..) ובמיוחד בקפיצה לכפר הנוער ניצנה.

המטרה היתה לראות את התערוכה הקטנטנה של מיכל פלג, שבנוסף להיותה אשה מדהימה ומוכשרת ברמות מתסכלות ומסרסרות (במובן החיובי כמובן) היא גם דודה אהובה שלי.
מיכל יצרה בניצנה את מרכז המחזור ולאחרונה בנתה גם תערוכה מעולה לידו.
תכף אפרט אבל קצת תמונות:

כל המרכז מכוסה בפסיפסים מדהימים מחומרים ממוחזרים כמובן, שהיא יצרה. ישנם הסברים לכל התהליכים שעוברים החומרים אבל הייחוד העיקרי בשפה העיצובית שלה, בעייני.



משמאל: ספסלים בתוכם מוטבעים בקבוקים, מסננים, גולות (אלולה עמדה שעות ומיששה).
מימין: הכניסה, אני מאוהבת בכיור שהוכנס לקיר וברדיאטור שיוצר מעין חלון פנימה.


במיוחד אני אוהבת את שילוב הטקסט בפסיפס:



משמאל אחד הספסלים, המילה אקולוגי משברי בקבוקים ירוקים.





ועוד קצת מהקירות מסביב:



מטורף, לא?










לתערוכה עצמה קוראים "תחילת האלף" והיא מציגה 365 פסלים קטנטנים שמיכל יצרה . מה-1.1.2000, כל יום פסלון אחד.



לכל אחד משמעות וסיפור שקרה לה או מסביבה וגם כשלא מכירים כל סיפור (אנחנו ראינו את התערוכה ללא הדרכה) קולטים את הרעיונות המצחיקים והמקוריים וממציאים..





התערוכה ממש קטנטונת, 2 תאי שירותים שהפכו פניהם לחלל אותו חילקה ובו בנתה ויטרנות לתצוגה.



את הפסלים היא מציגה לפי 4 עונות שנה
ולכל עונה ישנה ויטרינה עמוסת פסלונים









וכמובן שגם כאן הכל בעבודת יד, עם פסיפסים מחומרים זמינים.




הנה מבט על אחת הויטרינות והחלק האהוב עלי - תקופה בה יצרה כל יום דמות (למשל השכנים שלה) כ"רישום" בחוט ברזל.







ועוד תמונה אחת שלהן, הנפח והבעות הפנים.. תראו את האשה ההריונית שמחזיקה בטן שלא קיימת




לכל פסלון מוצמדת תוית קטנה שנראית כמו תגי המחיר בחנויות תכשיטים ועליה רשום התאריך בו נוצר.






ברגע שהילדים גילו שיש שם אוטו ודרקון הם גם רותקו לעניין:


(טוב, אני שומעת את אורי צוחק עכשיו בתוך הראש שלי... ברור שהם איבדו סבלנו תוך שניה אבל הספקתי לצלם! ומזל שבחוץ יש המון מקום לרוץ וללכת מכות. הכי אטרקטיבי).










ממליצה בחום (דרום וזה...די חם).

ככה זה נראה מבחוץ (מימין) ומבעד לדלת (משמאל)









ואם אתם מגיעים כדאי לקפוץ גם לפארק הסולארי שאני בטוחה שהוא מדהים עם הדרכה. אנחנו התגנבנו אליו לבד אז נאלצנו להמציא הסברים בעצמנו. הצלחנו לא רע מלבד באלו שפשוט נתנו לדמיון להתפרע...





כאן למשל ישנו מתקן בו כל עיגול מורכב מחומר שונה וצבע שונה והבנים ניסו לנחש מה הכי מתחמם בשמש..דווקא לא השחור (-:










ועוד תמונה אחרונה של הקיר האהוב עלי וגם הוכחה שכן טיילנו (קצת)




















טוב - נגמר הזמן, חוזרת לעזור לקטנטונת להוציא שיניים (החליטה לייעל עניינים ולהוציא את כולן ביחד- תאחלו לנו בהצלחה. אותי היא מינתה לספור שעות בין נורפן לאקמולי. חכמה אבל לא יודעת לספור עדיין...)

נשיקות
בעיקר פורמת


יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

סופסוף סטייל

חיכיתי, חיכיתי, בכיתי , בכיתי ומי לא בא? פרס הסטייל..
ז"ת קיוותי שבסוף הוא יגיע אלי.. זו היתה בסופו של דבר רק שאלה של זמן(-: בקצב המסחרר בו הוא הסתובב סביבנו, אבל בזמן הזה, בו חיכיתי בחושך כבר שנאתי אותו -את האייקון המטופש שלו, את המהומה שכבר החלטתי שהיא כולה רק עוד באזז של תפוז ועוד מיניי קונספירציות שרק אלו היושבות בחושך יכולות לרקום.
(-:
עכשיו הוא אצלי, הידד! והוא יפה ונוצץ ומרגיש "כמו אירופה" (שזה ביטוי שאני אוהבת במיוחד, בעיקר כשאומרים אותו בזמן שמטיילים בארץ..). ותודה רבה למיכל פ. ולעדי26 שגאלו אותי מהנידוי!
והנה הוא:





אז כמו שכו-ל-ם יודעים, החוקים הם כתיבת 8 עובדות שלא ידעתם על הפרסונה מלאת הסטייל (אני, כן?) ושיתוף בבלוגים מלאי סטייל (נוספים..), והנה חלקי במהומה:





8 עובדות שלא ידעתן עלי...
1. כבר מעל לשנה שאנחנו מפנטזים על אריזת הילדים ומעבר לדרום הרחוק, ובעיקר על הישוב כמהין ועל חיים חקלאיים "אמיתיים". בינתיים אין לנו אומץ, אבל זה יקרה (אנחנו מחכים שגם שם יעלו מחירי הבתים ורק אז כשלא נוכל להרשות לעצמנו, נרצה מאוד).
2. את בן זוגי הכרתי בעיצומו של קאמבק סוער לזרועותיו של אלוף נעורי (מכיתה ז') - הם היו אז יחד בקורס קצינים, חברים הכי טובים, והוא (האלוף, אז סמל..) צירף לטיול משותף גם את אורי. לשמחת כולם, זמן מה לאחר שינויי הכוחות בשטח, האלוף הראשון הכיר את חברתי הטובה ביותר (בתג"ע לנצח), שניהם התחתנו (בסוף) וכולנו חיים יחד ברביעיה מאושרת (רק בלי הסקס, בכל זאת למי יש זמן עם ילדים??). אין דבר מוצלח יותר מחברה-הכי-טובה שחייה עם החבר הטוב ביותר של בעלך. זה גובל בגאונות לוגיסטית.
3. אני לא מסוגלת לעמוד מול סיר מלא, או ליתר דיוק סיר שאינו ריק לחלוטין. לא תשאר קערה/צלחת/צלוחית/צלוחית קטנה כזו רק לעוגיה 1 ועליה דבר מאכל שלא נאכל עד תום אם אני בסביבה. לכן אני משתדלת שלא לקנות גלידה. זה רק לערב אחד (-: אבל כולנו יודעים שאני בעיקר מתכוונת לשאריות מהילדים...
4. לפני שנולדו ילדי, אבא שלי הצהיר (כתמריץ קפיטליסטי להולדה) שבשנה הראשונה להולדת הנכד הוא ישלם על החיתולים! בן זוגי היקר זכר היטב, וכשדור נולד מימשנו.. זכינו בשנה של חיתולים (-: לאור ההצלחה, ולאחר שראה את תאבת הבצע המפעמת בנו, הוא גם הציע לקנות מאתנו את הזכות להחליט על שם הנכד..
5. פעם בשלושה שבועות בערך אני נפגשת לקפה (אוקיי וגם עוגה וגם משהו לאכול) עם שתיים מחברותי הטובות ביותר, מפגשי הפסגה האלו הן האויר לנשימה שלי. הצחוק, הבכי, המרמור והאושר שאנחנו חולקות מתדלקים אותי לשבוע שלם (ז"ת שאני תמיד בחסך).
6. סבא שלי, שהיה הדמות המוערצת עלי בילדותי, ניהל בסוף חייו מאבק ברבנות עד שהותר לו לתרום גופתו למדע ולא להקבר (עקרון חילוני - קבורה לדעתו היתה הודאה בביאת המשיח - אח, היו פעם אנשי עקרונות) - עד היום אנו עורכים כל שנה ארוחת פסטה משפחתית לזכרו (זה מה שהוא ידע לבשל..) וכך למדתי שלפעמים מאבק על עקרונות פוגע ביקרים לך, בסוף לנו אין קבר להגיע אליו.
7. אני אוהבת חזרת - בגלל הצבע, הטעם והתחושה.
8. בפסטיבל השאנטיפי הראשון בארץ עבדתי כמפעילה במתחם הילדים, אפילו המצאתי את הכוראוגרפיה למופע. הייתי לכודה בתוך בובת פיל אדום ענקית, לא ראיתי כלום והזעתי כמו מטורפת (והייתי בפנים בתחתונים וחזיה בלבד). אני רושמת את זה גם כאזהרה למי שנתקל בבובה הזו - אני בטוחה שלא כיבסו אותה, וגם בשביל שתדעו שפעם לא היתה לי בעיה להכנס בתחתונים וחזייה לבובה של פיל אדום.

ועכשיו בשביל להוכיח לך שאני זכאית לתואר הסטייל - הרי לך חשיפה חורפית ראשונה:
את המגפיים האלו וגם את 2 אחיותיהן (ירקרקות עם נקודות לבנות ולבנות עם נקודות שחורות וסרט שחור - כרגע בבית חם אחר) הזמנתי יחד עם חברה (ראו סעיף 5) באינטרנט מטארגט בשעה שהחברה השלישית (ושוב..) היתה בחו"ל.

הרגליים שלי עקומות כאן כי אני רוכנת קדימה וצועקת "אבל תצלם בסטייל!"




לא התאפקנו והזמנו כאמור 3 זוגות (השלישי הוא בשותף..), היה לא פשוט לייבא אותן לארץ
וכמובן שטעינו במידות והן גדולות עלינו ב-2 מספרים. לעולם לא אודה בטעות הזו!
וכן, חרשתי עליהן כל השבוע (-:

ולבלוגים המומלצים.. אז כמובן שכולן קיבלו כבר עיטורים מכל הכיוונים אז אני אציין רק טיפה בים:
made at home - כי הקנאה קלה יותר כשלא קונים באותה חנות בדים... ניחוח חו"ל זה תמיד משכר, במיוחד בעברית.
המזבלה לעיצוב - כי היא פסיכית עם תעודות וגאה בזה, כי היא סורגת (!) והעבודות שלה מדויקות שזה מפחיד..
ילדיסקו - מגלה לי תמיד עוד בלוג זר משעשע ומשובח
בלוג קומפורט פמיניסטי - כי אני שונאת בחורות רזות והיא מלבה את העניין אצלי. גם בשביל שתחשבו שיש לי תחומי עניין רבים.
ומקופלת - כי אי בעצם כן קונפורמיסטית... וכי היא מצליחה להצחיק אותי בקול רם וזה הרבה מאוד בימים מסוימים. טוב, היא גם מאוד מאוד מוכשרת. ואם במקרה פספסת את הרשומה האחרונה, זה הזמן. עכשיו עכשיו.

נשיקות
בעיקר פורמת
ואגב, מצטערת על הבאג שמדגיש כל מיני משפטים רנדומאלים בטקסט (לא כ"כ בסטייל, אה?) מקווה שיתוקן בקרוב...

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

חנוכה והחבובות הלבביות שלי

לפני כמה שבועות נרשמתי לסדנת חבובות בפורום טקסטיל וליבוד, השמחה היתה רבה. הייתי בעיצומו של המחסום שלי והייתי משוכנעת שבסדנה הזו יבוא לו סוף - תכננתי צבעים והבעות ובקיצור.. רק התקף לב היה מונע ממני להגיע!
כל השבוע בן הזוג הסתובב חולה בבית. גבר חולה, כידוע, אין דבר נורא מזה. בליל רביעי הוא הודיע לי שהוא צריך שאקח אותו למיון. בסדר, אמרתי לו. אני למיון לא נוסעת ב01:00 בלילה.
תרגע, תשתה כוס מים (אני גם לא מכינה תה בשעות האלו, אפילו הילדים כבר יודעים).
חצי שעה אח"כ היינו בדרך למיון (וזה כי אין לי מילה בבית הזה. פשוט אין לי).
נסעתי על פי חוק ובכל רמזור אדום הזכרתי לעצמי איך הוא נהג לאט בדרך לחדרי הלידה... נקצר כאן את הסיפור, הוכרז על "אירוע לבבי" - נשמע משמח נכון?
פולניה שכמותי, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא על סדנת החבובות...
טוב, גם על חודש מילואים שנחסך ממני בזכות האירוע, הידד!

אחרי התייעצויות עם ותיקות סדנה (ותודה לטרהקוטה ולפרפרים) החלטתי ללכת על זה, ולחזור לשגרה בעזרת הדרכת הוידאו הזו.

את החבוב הראשון הכנתי לעין בר, חבר יקר, שחגג יומולדת 4.

לא היה פשוט אבל גם לא נורא.
הוא ספג את כל החלודה בשרירי אקדח הדבק-חם שלי אבל התקבל באהבה בבית החדש.

הנה הוא כאן עם שקית היומולדת (מנסה לחנך להבנת חשיבותם של כרטיסי ברכה אישיים...)







והנה הוא כאן מדגמן פוזות:



חולקת את הזוועות של הדבק החם המציץ מהעין... ושל העפעף הלא מדויק.. ככה אני, הכל כנות (-:


טוב, האמת היא שאין לו הרבה פוזות, אבל הוא "צועק" מאוד נחמד.





כשהילד ראה אותו הוא מלמל: את שלי תעשי בתכלת.. אבל נראה מורשם למדי (-:
אז החלטתי לעשות את שלו בתכלת.
רק מה, אני עכשיו בקיצוצי מתנות (מין הרגשה שהם כל הזמן מקבלים מתנות.. קצת מגעיל אותי... אז החלטתי שרק באירועים).
חיכיתי לדמי החנוכה.
כל שנה אני עושה סשן אחד של דמי חנוכה לילדים עבודת יד, הפעם העיתוי נפל על ערב בו התארחו אצלנו עוד חברים, כי חייבים גם להשוויץ. "גזרתי" את כל מי שלא מבין (פחות משנה וחצי..) ונשארתי עדיין עם 6 (!!) חבובות.

בן הזוג הלבבי (שבינתיים שוחרר מטיפול נמרץ ושוב הסתובב לכולם בבית בין הרגליים) התגייס בשמחה לסדנת היזע שנפתחה בסלון, וכמו תמיד כשאנחנו מנסים לעבוד יחד העניין התדרדר במהירות לתחרות חסרת רחמים, והנה התצלום שמוכיח:


לדעתי מומלץ לעטוף כל עין (חצי כדור קלקר) בכמה שפחות בד מתחת, כך שידבק טוב לפליז של הראש. הוא טוען עדיין שזה לא משנה.

שלי הימני אם לא היה ברור (-:







וטיפ: להשתמש רק בפליז איכותי. נשמע מובן מאליו, מה?


אני ניסיתי לנצל את ההזדמנות (ואת האילוץ של צבע התכלת שנדרש) להשתמש בשמיכת פליז שקניתי פעם במעט מעות, שהסתברה כסינתטית להחריד, ובשלב מילוי הראש הבד נמתח כל-כך שחלק מהחבובות קיבלו צוואר ג'ירף. לא סוף העולם, אבל להבא..


מאוד הצחיק אותנו זוגות העיניים לידנו.. במיוחד כשראינו "האוס" וגם שם היו כמה זוגות עיניים מסביב.













ותמונה קבוצתית:

כמעט גמורים (חסרים את הקו השחור המצויר על הלשון - לדמיין בבקשה)

הזברה יצאה מתוקה ממש, הלשון שלה בורדו ב"באמת".

אני מחבבת אותם בלי שערות (ז"ת לא התחשק לי לאסוף שאריות פרווה ונוצות מהשטיח..) ואפשר לשחק המון אפילו רק עם העיניים-אישונים-ריסים.


כמובן שלדורדור ניתנה הבחירה הראשונית, בהתרגשותי הרבה לא צילמתי את כל הילדים עם החבובות באותו הערב ועכשיו כבר כולם מוציאים בחדווה אקרילן מהראשים (מזל שבסלון שלהם רחוק ממני..)



החבובות הוטמנו בסביבון הענק שלנו (מסורת עוד מימי כילדה, אני מתה על הסביבון הזה - הוא השני בשושלת..) שמופיע כמובן רק כשכל הילדים שרים לו: סביבון סוב סוב סוב... דביק, אני יודעת (-:









גם החבוב של דור אכל המון סופגניות בשבוע האחרון.. עליו ממש לא רואים.


וכן, הוא בצבע אדום (-: זה באמת היה צפוי מדי.











חנוכה שמח כבר אמרו, לא? באמת היה חג מעולה ולכולנו שלום ובריאות
ליל מנוחה
בעיקר פורמת

יום שני, 8 בנובמבר 2010

מחסום מתוסרט והחלפת KAWAII

מחסום יצירתי.
חדר חשוך, מלבד מסך המחשב המעלה תמונות בלוגריות יצירתיות.
היא (רואים שהיא אמא, תשושה נפשית ופיזית-הקרם החדש לא עומד בהבטחות):
נשארה גלידה?
--------
התשובה היתה לצערי: לא, ולצערי הגדול יותר גם לפעמים: כן... מחסומים זה איכסה לאללה.
(רגע פוליטי, שמת לב?)
נאלצתי לצאת מהחשכה ולהפעיל את המכונה לקראת החלפה בפורום טקסטיל וליבוד אליה נרשמתי - שזה דבר נהדר - היה קשה וימים יגידו אם באמת עברתי את התחתית ועכשיו מתרוממת לאט-לאט חזרה (-:

ולעניין... ההחלפה היתה בנושא KAWAII - הסגנון המתוק-מתוק-צמר-גפן-ורוד היפני. ממש לא אני.. אבל חשבתי שהאתגר יהיה משעשע ושזו הזדמנות להתנסות.
הגרלתי את קואלה22 ולאחר שיטוט בפליקר שלה כבר הייתי מאוהבת, מה שהקשה כמובן על הבחירה בפרוייקט. הגימורים המושלמים שלה שיתקו אותי לכמה ימים ואז הדחקתי.

לא הצלחתי להחליט מה יענה על ההגדרה ובכל זאת יקלע לטעמה (כנראה, שוב, בגלל שלא הצלחתי להבין מי באמת ירצה לקבל משהו מתקתק כלכך?.. אני??).

לאחר טיפ קטן מהנמענת ניגשתי לתפור כיסוי למכונת התפירה - ז"ת גזרתי את רוב הבדים ואז חיכיתי לסופ"ש האחרון "לסיים פינישים". סופ"ש עבר עלינו בטיפול נמרץ (אני אעשה הכל בשביל לדחות לרגע האחרון! הכל!) מה שהביא אותי עד הלום (-: אבל לילות כימים הושקעו וההחלפה הושלמה לשביעות רצוני - והנה התמונות:





כיסוי למכונת התפירה, אם זה לא KAWAII...










וקקטוס מתוקי - כרית סיכות










בהשראה "הדוקה" של הבלוג הזה,
במקור הוא בערך שליש גובה אבל מצאתי באיקאה (מן הסתם) עציץ בצבע שמצא חן בעיני אז הלכתי על סופר-סייז.









ומכיון שריחמתי עליה שתתקע עם כזו מכונה מתוקה - הצד השני של הכיסוי סולידי, עם כיס לאחסון (אין לי מושג מה כדאי לאחסן על מכונת התפירה, אבל בזמנו זה נראה כרעיון טוב). התלבטתי עם להוסיף בצד הזה עוד אפליקציה/רקמה/החתמה ובסוף החלטתי לתת לה מנוחה ממני ושיהיה לה צד שקט שעליו תוכל להוסיף בעצמה (שיכנעתי את עצמי שהיא אפילו תשמח ויהיה לה כייף להוסיף טלאי בד שבדיוק מתאים לה לפינת עבודה). בכל זאת רואים את המכונה כל הזמן.. גדול עלי.






וגם לקקטוס יש צד יותר סולידי שאהוב עלי במיוחד.






וארוז ומוכן להטלטל לדרכו:


























הכיסוי מקופל במעטפת נייר בצד האחורי









הבוקר (שישי) נסעתי לסדנת ליפוף (כן, החבל מתהדק וכו'..) ושם החלפתי בצווחות אושר (בעיקר שלי - אני נוטה להתרגש בקלות, ידעת?) עם קואלה 22.
והנה האריזה:














והתוכן, שלשמחתי לא היה מתוק-סכריני אלא בדיוק בדיוק! התמונה לא משו.. אאמץ תמונה משלה ברגע שתעלה (-:


סינר אוכל לקטנה (אולי זה מה שיעזור?) מצוייר ורקום (צדו ההפוך אדום מנוקד כמו הרקע שעליו צילמתי), רקמת גמדים לחדר של דורדור וקלמר שאני מאוהבת בו בשבילי...
דור השתגע כשהסברתי לו את קונספט ההחלפה ומאז מנסה לשכנע אותי להחליף איתו דברים (למה בדיוק הוא מצפה תמורת השרפרף פלסטיק-איקאה הסרוח מהשרותים? אה, לתחפושת של באטמן.. נכון.) והצהיר מייד שהוא יתן לגלית הקואלה נשיקה וחיבוק, כשהוא יהיה בן 6. אז הוא יוכל לסוע אליה (כמובן, דחיית סיפוקים).


שתהיה שבת רגועה ושקטה (ואת זה אני צועקת כאן כבר מיום חמישי, מישהו מקשיב? ברור שלא)
נשיקות
בעיקר פורמת

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

הספריה נפתחה!

אז מה עושים בועד הגן שאלת?
נפגשים בלילה, שותים קפה, אוכלים המון עוגות. כייף, חשבתי שבזה זה הסתכם אבל אז גם חילקנו משימות! ו-עמדנו בהן!
ביום שישי האחרון נפתחה בתרועות רמות הספריה בגן, שזה בעצם עוד מקום שנוכל לשכוח להחזיר אליו את הספרים - לספריה שלנו אני כבר מחזירה 2 ספרים בכל פעם כריבית..
התפקיד העיקרי שלי היה לצייר את איורי הספר שנבחר על יוטות גדולות


בחרנו 4 כפולות והגדלתי אותן ביד חופשית






הגננת בחרה ב"ברכבת יושבת ארנבת" (או שמא נוסעת? שכחתי..) והקריאה לילדים בגן וגם בתחילת האירוע.. ואז שוחררו הילדים להתרוצץ בין תחנות מהספר.
וככה זה נראה בעשייה.. התחנה בה צבעו את המגה-איורים

הם ממש התלהבו שזה נחמד (-:
איזה יופי הפיח הירוק שיוצא מהקטר, נכון?










בתחנה אחרת הכינו את הקרון:

כולם הביאו במהלך השבוע ארגזים של שישיות שתיה (וביום שישי בבוקר כל האבאים מהמשפחות הלא-אחראיות נפגשו בקרטוניה..בדיוק אז התחיל לרדת גשם.. הכל היה צפוי על ידי מראש.)
והדביקו וצבעו וגזרו ועוד כל מיני דברים. אני הייתי עסוקה בלשכנע את דורדור שדבק יורד במים מהידיים.





וכמובן תחנת תחפושות..
אפשר היה להתחפש לאחת מהדמויות בספר (בובה,חתול, דובון) - הנחנו במריצה ריבועי אל-בד בצבעים מתאימים גזורים למלבנים (עם פתח גזור לראש) ולידם המון סרטי אל-בד וקצת אפור וכל אחד נהיה יצירתי.
חוץ מאיתנו כמובן שחזרנו להתחפש, כמו בכל יום, לנינג'ה.. אבל דובון-נינג'ה! (האמת זה די תפס בקרב הבנים) שזו בעצם תחפושת ממלבן בד - חגורת נינג'ה כמובן - וסרט ראש (של נינג'ה, ברור).


אני אוהבת את התמונה הזו כי אפשר לספור המון מצלמות.. ולראות איך אורי ומירי מצלמים אחד את השני וחושבים שזה נורא מצחיק (-:








התכנון היה שכל ילד ישים את הבוב/ה שלו (שהביא איתו באותו הבוקר לגן - עוד התרגשות מקסימה) בתוך הקרון שעיצב ונסע לנו ברחבי החצר בשורה.. בפועל כולם זינקו לתוך הקרונות ונדחסו לקרטונים (עם הבובות) ופשוט חיכו - שנסיע אותם???


35 קרונות..פלוס מינוס..







מזל שהגיע הכרטיסן שניקב לכולם את הכרטיסיות




(אה, היתה עוד תחנה מושקעת ובה כל אחד יצר כרטיסיות עם פאנצ'ים וחותמות)..


















טוב, בסוף באמת הם הבינו שאין סיכוי שמרימים אותם ויצאו החוצה ולקחו את הרכבת שלהם לסיבוב והיו מבסוטים כשהגיעו לסוף המסלול לשולחן עם כל האוכל הטעים שההורים שלהם היו צריכים להכין במקום שיוכלו להגיד כמיטב מסורת יום השישי: תאכלו איזו פיתה ממילא יש ארוחת ערב היום.. חבל להתמלא.. (-:
שווה להיות בועד.

כשאין שביתה ולא צריך לדאוג איך למצוא מחליף לסייעות ב0600 בבוקר כמובן.
ודבק באמת יורד מהידיים (-: והכי כייף שהם עדיין משחקים בגן בקרונות שלהם - כל יום! והציורים הצבועים כמובן נתלו על גבי כל הגדרות של הגן. היה מוצלח.
צ'או
בעיקר פורמת













יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

שמלת כפתור

כן. כמו המרק ההוא שהיה עשוי "רק" מכפתור..

בשבוע שעבר קיבלתי לידי את פרח הקרושה הראשון שבבעלותי (-:
Yuli Gama ערכה איתי החלפה פרטית שמטרתה היתה להציל את תיק הטלאים החדש שלי (אותו הצלחתי להכתים עוד בזמן התפירה - הישג מרשים לכל הדעות) ולתפור/להסתיר את הכתם על התיק פרח קרושה (שאותו כמובן היא סרגה כי אני לא מתקרבת למסרגות. נורא מסוכן.)


אבל.. עם הפרח הסרוג והמתוק היא צירפה 2 סיכות ראש תואמות. כבר הפיתוי התחיל לתת אותותיו..
עבר שבוע וראיתי שהפרח לא מראה צעדים לכיון ייעודו.
אני הייתי חייבת פרוייקט מהיר עם תוצאות, שיחזיר לי קצת שמחת חיים.
וכך תפרתי לתינוקת שמלה (מסביב לפרח) ומייד (בערך 3 שעות אחרי שסיימתי את השמלה הגיע הבוקר) יצאנו לסשן צילומים...
והנה השמלונת:













היא נעשתה בהשראת - שלא לומר בהעתקת - השמלה הזו:


אותה אספתי בגראז'-סייל שהיה אצל עופרה ואני מאוהבת בה..
במיוחד בפירות עם הנפח (-:

התמונות הן מטיולון סוכות ברמת הגולן, נסענו עם חברים למעלה גמלא, שם בעזרת פרוטקציה הוזמנו לנטוע אוהל ליד בריכה בנויה על צלע ההר ומשקיפה על ה-כ-ל..







ועוד קצת בשביל להתרפק על זכרונות החופש שהיה...


בורסיה שלי יש הרבה ויתורים שהפכו את התפירה לקלה ומהנה (-: בין היתר הוחלפה שורת הכפתורים בגב בסקוצ', אחרת היא היתה הופכת ל"לא לבישת אבא".
ברגע שיש בבגד יותר מכפתור/טיקטק אחד, הוא מתחיל להסתבך וכפי שהוא הגדיר בעבר: "זה כמו באיקאה, הרהיט עומד אבל נשאר לך בורג ביד ואין לך מושג מאיפה הוא".
אם יש דרישה להדרכה סמנו לי (-:
ליל מנוחה בעיקר פורמת

יום שישי, 1 באוקטובר 2010

תיק הטלאים של טישטיש

הנה הוא: תיק טלאים של טישטיש (חשבתי ש"תיק טלאטישטיש" יתפוס אבל נוותר..)

לכמה סובלנות נדרשתי עם התיק הזה!






















הכל התחיל בכך שפינקתי את עצמי ונרשמתי לסדנא הראשונה שלי בפורום טקסטיל וליבוד.
חשבתי שנרשמים ובאים.. אבל ציפה לי ערב אאאארוך של גזירות והכנות (-:
זכיתי להכיר קבוצה מקסימה ואת יפית (ז"ת טישטיש) שהיתה מדריכה מופלאה ותמכה בי בשלבי התפירה והחיבור


וכן, אני זוכרת שהיא צחקה עלי כשצילמתי בגאווה את הכיס הראשון עם הרוכסן שלי! - אז הנה התמונה..










מיחזרתי לצורך התיק הזה זוג מכנסיים




שהייתי חייבת לגזור בכדי שיפסיקו להוות תזכורת מתמדת לגזרתי שלא תשוב עוד (ביי-ביי).
אני דווקא שמחה שהפסקתי ללכת עם סרטי אלכסון בורוד מזעזע.. יש יתרונות לגיל..







אבל הכי-הכי-הכי אני אוהבת בתיק הזה את ה- חותמת שלי!

חותמת שדרכה הכרתי את האחת והיחידה - מקופלת (-:
וכמה חיכיתי שיהיה לי איפה לתפור אותה..

ככה היא הגיעה אלי:




מרגש נכון?


















וכמובן שמיהרתי להחתים אותה:


קניתי אצל מיקי דיו בצבע חום שוקלדי (טעים), וזו היתה עוד חבילה שהתרגשתי לקבל כמובן.. גם כאן מקופלת ליותה ודאגה שאקנה את הדיו הנכון - אז תודה!





והנה היא כבר בתוך התיק..



נכון היא עקומה, אבל הי! יש לי כיס לנייד - ראית??









את התיק סיימתי בבית, ובמסגרת הפרוייקט "מצא שימושים לספריי דבק" (שעד כה כשלו גם כאן וגם כאן..) החלטתי להדביק את החלק העליון בשביל שיהיה חזק יותר. מאיפה אני מגייסת כזו אסרטיביות תמיד בהחלטות הכי דביליות??

אז עוד לפני שהספקתי להשוויץ בתיק החדש כבר היו עליו כתמים.. והעצבות היתה רבה. מזל שעוד מעט הספריי הזה יגמר..














אבל, יש בעולם כמה נשמות טובות. ולאחר עידוד מאסיבי החלטתי לתקן ולהביט אל מחר טוב יותר.

Yuli Gama התגייסה לעזרתי ויזמה החלפה קטנה ביננו במהלכה קיבלתי פרח סרוג (!!) בכדי לכסות על הבושה.. אבל כנראה שהוא נועד לגדולות יותר -סביבו נתפרה "שמלת הכפתור" ואני שוב נותרתי עם פרוייקט לא גמור בפינת עבודה הכורעת תחת נטל ה"לא-גמורים".. החלטתי לעשות בשביל לעשות ולהתקדם משם.
וזה התיקון..





אלמנטים מאחד הבדים על רקע של הבד מצדדי התיק.





אני חושבת שזה קצת "לא לכאן ולא לכאן" - אז בקרוב יתווספו תיפורים ורקמות ונעשה קצת בלאגן צבעוני על הצד הזה..


הנה סימולציה מימין (-:
אם יש רעיונות לשיפור אשמח לשמוע!


צילמתי הדרכה לתיק, שעוד יגיע זמנה ואחרי שיפית תסיים להעביר סדנאות לפורום תופץ בגאון בעולם הוירטואלי (-:


שבוע טוב

בעיקר פורמת

יום שני, 27 בספטמבר 2010

ביתנו מבצרנו

בהשראת שכנה יצירתית במיוחד החלטנו לטבול ידנו בגואש ולנסות לבנות לנו טירה (מכושפת, בטח מכושפת).



כזו שתאפסן את ה"קלומוביל" ועוד כמה צעצועים שהומרו לאבירים על כורחם (צעצוע במסווה של קופסת איחסון.. גאוני. אה, איקאה כבר חשבו על זה?)





ועוד אחת כי זה כייף (-:















לוקחים קופסאות (טיול לצרכניה, איסוף קופסאות, סחיבה הביתה והדבקה = יום 1)


אנחנו הדבקנו את המבנה הגדול ואז עבדנו קצת על מוטוריקה בגזירה של "לבנים" והדבקה שלהן. לכן הצד הקדמי מכוסה כולו ובשאר הצדדים נתנו "רוסטקציה" סמלית..






מרוויחים משהו כמו שעתיים (עם הפסקות) של צביעה בגואש (למאותגרות כביסה כמוני, עירום הוא האופציה המועדפת..)

עבדנו עם 2 מכחולים פושטיים גדולים וגואש זול (ערבבתי עם קצת אקריליק כי לא היה לי גואש שחור - יצא בסדר גמור).



מכניסים את הטירה הביתה למקצה שיפורים (האמת שלא צריך אבל התחשק לי גם לצבוע קצת. במזגן כמובן).



בתמונה הזו רק רציתי לחלוק את חיבתי העזה ל"חלומות בהקיציס".. ממש נהנתי לעבוד קצת מול הטלויזיה ולצחוק תוך כדי (-:





איך רק כשהם נרדמים מתחשק לי לשחק בבובות?

נעצתי שיפודים עם דגלוני נייר בצריחים

על צד אחד שהיה קצת משעמם ציירתי חלון נוסף



אחרי שהגואש יבש צובעים שכבה או 2 של לכה (אני השתמשתי בלכה על בסיס מים)

הלכה נותנת לכל הסיפור פיניש אדיר וכמובן דואגת שיחזיק יותר זמן. כדאי מאוד במיוחד אם צובעים בגואש זול כמונו..
















וככה זה נראה בראיית לילה (-:














עוד יומיים לסוף "חגי תשרי"! הידד!
צ'או
בעיקר פורמת