נס גדול היה פה? (או: דמי חנוכה, חלק 1)

חנוכה הוא החג האהוב עלי ברשימה, מה זה אהוב? מתה עליו! איזה חג מעולה. המסורת המשפחתית שלנו כוללת המון אלכוהול, המון, סופגניות משובחות (לא, לא הום מייד - משובחות!) וכמובן דמי חנוכה לכולם! אנחנו עובדים עם שקיות ממתקים גם למבוגרים ומתנות עטופות והכל בסביבון ענק שמגיע כשהילדים מסתחררים בטירוף, הלומי סוכר והתרגשות.
בנר הראשון קרה לנו נס קטן וההורים של אורי לקחו את הילדים ולי התפנה זמן לעטיפה והטמנה מסודרת בסביבון.. אז הנה חלק ראשון בדמי חנוכה (-:

מאוד רציתי לנסות את השיטה הזו לעטיפה.. התלבטתי אם להשקיע בילדים  - אבל אז שכנעתי את עצמי שהכל עניין של חינוך ויום יבוא והם עוד יעטפו לי חיתולים בטכניקות מושקעות. ללמד אותם לדוג - נכון?

(אורי קיבל ממני פורפרה של פעם (-: משקיעה בזוגיות - ואם זה לא נס..)













עברתי בחנות המציאות שלנו, זו שהכל עולה בה 5 ש"ח ובסוף אני תמיד יוצאת עם 200 ש"ח.

לאלולה קניתי כמה בובות קטנות  (5 ש"ח אחת..) וכמובן סט גומיות ממותג של הלו קיטי. הלו קיטי הגיעה אלינו והיא כנראה נשארת. עוד תשמעי עליה.

הצטיידתי גם בניירות קרפ ודבק פושטי (כתוב בהוראות ניירות קרפ 'איכותיים' אבל כאמור ציפיתי לנס חנוכה אז עיגלתי פינות)











בזמן האריזה קראתי בעיון רב את ההוראות שמאחור (אני מאוד אוהבת הוראות לחיים, זה מנחם אותי) - הדגשתי את החלק החשוב:

 התלבטתי ארוכות האם אני צריכה לזרוק כל מה שקניתי שהרי אין סיכוי שנעמוד בהוראות המחמירות אבל בסוף החלטתי לפרגן לעצמי (עוד) נס חנוכה, ובינתיים באמת אף אחד עוד לא זרק בובה על אף אחת (אם כי המגבלה השנייה, זו האוסרת לשחק עם הבובות בליווי בובות אחרות?? נשמרת פחות..)

אלולה אגב, תכף מגיעה לגיל הבעייתי בהוראות בהן כתוב שאסור מתחת לגיל 3 והמשחק מותר לגיל 4 ומעלה. תחום אפור - אני מתחילה להבין למה.. כשמחבקים את הרצפה וצועקים משהו בסגנון: "אאאאהההה!!! ורוד! ורוד!!! אאאהההה!!! הלו קיטי!!" כל כמה דקות, באמת קשה לצפות התנהגות עם חפצים קטנים.

ההשראה כאמור הגיעה מכאן (תמונה ימנית)  - בהסבר שלהן החבילה רק מתעגלת ומתעגלת עם כל הוספת הפתעה בין שכבות צבעווניות של נייר קרפ (סטייל חבילה עוברת) עד לשלמות כדורית, אני קיבלתי צורות אמורפיות יותר כמובן...

למי שמודאגת מקיפוח בני בכורי, ובכן, אמא שלו המשקיענית הזמינה מבעוד מועד את ערכת הפסטיגל (השלמה, בטח השלמה) והיא פורקה ונארזה בצורה דומה. היו לו דמעות אושר אני נשבעת.
אני חושבת שגם לאורי כשהוא ראה את יעל בר זוהר בחליפה הצמודה.




לאחי ואשתו שעברו זה מכבר למעונם החדש (לפני חצי שנה, אבל אז עוד טרם קרה הנס אז הם נאלצו לחכות) וביקשו ממני יפה כבר כמה פעמים בית קטן לכניסה - רכשתי את הבית המעולה הזה (כן, 5 ש"ח. ברור שקניתי שניים, עכשיו מתחילים להבין איך מגיעים ל-200 גם אנשי 3 היחידות מתמטיקה כמוני. קצת פחות נס)

שעבר שיפוץ מהיר:

והנה הוא עם הדייר המקורי, בית הלוואין בכל זאת, קוצר מוות חמוד שהוסב לשומר מטבעות השוקולד:

על הדלת נכתב שם המשפחה.
כן, זה לא פרקטי במיוחד אבל הם היו מבסוטים (נס חנוכה!).










וגם מתנה מהירה (ז"ת מהירה עוד יותר)... הנה מה שעשיתי ל'החלפת מהירה' במסגרת מפגש פורום טכסטיל וליבוד:
-

הצנצנת השמאלית מולאה בממתקים (בכל זאת חנוכה..) והימנית הוסבה לכרית סיכות - האקרילן הלבן רק בשביל התמונה - בתוכה סרטים מנצנצים שנראו לי הולמים לחג האור אם כי בדיעבד לא הולמים בכלל את המקבלת (-:








וההוראות הפשוטות: להדפיס מילים בנויות מ-X בגודל הרצוי, להצמיד מהצד הפנימי של הצנצנת ולהעתיק בטוש פרמננטי. מומלץ לעבוד מהר כי זה נורא מכאיב בעיניים (בגלל ההבדל של הזכוכית)...

הרעיון המקורי היה לשפוך אח"כ צבע פנימה ולצבוע את הצנצנת מבפנים - הנה ההשראה:

 אבל הבנתי שאם אני רוצה שזו תהיה צנצנת שמישה אני חייבת להשתמש בצבע על בסיס שמן ולייבש אי אלו שעות - בקיצור - המהירות קרצה לי יותר.



אני מאוהבת בצנצנות האלו... אבל ביננו די הרבה עבודה לצנצנות...






התכנון הוא להכין עוד כמה כאלו "רקומות" עם נרות בפנים לקישוט הבית בנר האחרון שבו - אם יקרה נס אמיתי - נצליח לארח בסלון אחד קטן 10 משפחות. בכוח האמונה, עלה נעלה וכן הלאה.


ולמי שמעוניינת לרקום במהירות מצורפת השבלונה שהכנתי (הכי נוח לדעתי בתוכנת אילוסטריטור),
ולא נותר אלא לאחל לכולנו:

נשיקות,
בעיקר פורמת.

בגבולות הזמן הסביר

הזמן שלי הולך ואוזל. בלי קשר למחשבות אובדניות זו פשוט ההרגשה בימים האחרונים.

נדמה לי שעייפות הפכה לתכונת אופי (-:

אולי בראיון העבודה הבא כשאצטרך להצהיר על "תכונה שלילית", במקום להגיד שאני פרפקציוניסטית (אני??) שזה הקוד ל"אתם צריכים לשלם לי כפול ולהגיד תודה שאני בכלל באה לעבוד, אין לי תכונות שליליות!" אני פשוט אצהיר שאני טובה ביחסי אנוש, יצירתית ועייפה.

מעניין אם זה יקח (-:

בין עייפות לדלקת עיניים לעייפות ואנגינה (ואיך זה שאמהות תמיד חולות בסופי שבוע אבל הילדים שלהם תמיד חולים בימי עבודה?) דחסתי כמה דברים.

החלטתי שעכשיו זה לא הזמן להתעמק בפרטים (אני, פרפקציוניסטית?) ומהיום אני מפרגנת לעצמי על העשייה!

הבעיה שעקב עייפות לא שמתי דד-ליין לעניין..

אז הרבה לא התרחש כאן בתחום היצירתי אבל כך קרה שביום שישי אחד נערך מפגש פורום טכסטיל וליבוד ובו התבצעה החלפת "שקית סנדביץ'", מכיון שהתפנתי לעניין בערב שלפני נשארתי ערה עד 4 בבוקר (ונהנתי כל-כך מהשקט) אבל הבנתי שבגילי כבר משלמים מחיר כבד על לילות לבנים עד כדי-כך..

בכל מקרה הנה דוגמא חיה ל"העיקר העשייה" (-:

ניסתי עוד נסיון לתפור שעונית בלי רגל טפלון..

השתמשתי בנייר אפיה, רק שהוא לא ממש שקוף כך שהעיגול יצא עקמומי משהו. יש עוד מה לשפר בתחום.

יש כאן אינפלציה באשכוליות.. מה עושים איתן לעזאזל.

ואז "העיקר העשייה" גם הצטמצמה ל"חייבים ואין ברירה": מתנות יומולדת לחברים של דור - הוא הסביר שהם צריכים גלימות. צריכים.

והוא כמובן בחר את בדי הקטיפה. בחיים לא הייתי תופרת את זה מרצוני החופשי.

משמאל מדגים גלימה לחבר שנמוך ממנו בראש אז זה קצת מצחיק.. כמובן שהאות היא של השם, בכל צד צבע שונה וסגירת סקוצ'.

שבוע אחרי גם "חייבים ואין ברירה" התחיל להראות לא ריאלי.. אז למען הרמת המוראל היצירתי פניתי לפתרון הנשי, המוכר, היעיל הידוע . שופינג. החלטתי לפנק את עצמי בסיבוב בדים - הפעם ירושלמי (ז"ת היו לי 40 דקות בין הרצאות שהעברתי בירושלים ופניתי לבחון היצע. בעיקר להסתובב - לבד!! 40 דקות.. אני יודעת שאני מתחילה להישמע סוציופאטית מכל הכמיהה ללהיות לבד. לא אכפת לי..).

מצאתי בחנות כוך קטנה, בניהול קשיש חביב את הבד המדליק הזה:

בד שכל מטר שלו מכיל וסט (ואין יותר רטרו מהצבעים האלו, שנראים נהדר בתמונה אבל במציאות הם עכורים להפליא)

ליד החלקים רשומות ההוראות לתפירה

והכי: האיור שמדגים כמה מתוק זה יראה.

האמת שקניתי (18 ש"ח) רק בגלל האיור של הילדה..

ויש גם פרטים חביבים:

מצד ימין זו התוית שאפשר לגזור ולרקום עליה מי עשה, תאריך וכמובן למי היא מיועדת.

מצד שמאל רעיונות לרקמה ושדרוג החיות בתיבת נח עם זנבות צמר, יש כמה ריבועים אפורים בשביל שלפילים יהיו אוזניים בולטות (אה, וגם נעלי התעמלות שקניתי בחנות ליד ב-50 ש"ח.. דיאדורה (-: היו לי 40 דקות רק לי ולא התכונתי לבזבז אותן!)

שאלתי אותו איך קוראים לחנות והוא היה מופתע שלא ראיתי את השלט בחוץ.. אחרי חיפוש מאסיבי (לא אשמתו, אני עייפה..) גיליתי קרטון תלוי מחוט שרשום עליו "כוכב". אז זו החנות - כוכב (קינג ג'ורג' פינת יפו, הבירה). הצטערתי שלא היתה לי מצלמה.

עכשיו, אין לי למי לתפור את הוסט. הוא לא ילבש, היא קטנה (מיועד למידות 6-12)

אין לי זמן לתפור אותו (זמן לצלם דווקא מצאתי..) - תכננתי לתפור ואז להעלות רשומה, אבל על מי אני עובדת כאן?

אז החלטתי שגם קנייה היא סוג של עשייה.

מה, לא?

נשיקות

בעיקר פורמת

מי מפחד מדרכונים?

מי? כנראה שאנחנו, אחרת לא נשארה סיבה טובה איך כל שנה בחודש מאי אני מתחילה לתכנן את "הטיול", זה עם הילדים, שלוקחים בשבילו חופשה מיוחדת ומתככנים באמת.

ביוני אני כבר משיגה מפות של יעדים אקזוטיים (בולגריה לא אקזוטית בסוף אוגוסט?), מתווה טראקים בהרים גבוהים (בכל זאת, המטרה הראשית להמלט מחום המזרח התיכון), נכנסת לטיפים במטייל (קודם מחדשת סיסמא כי כבר שכחתי מיוני שעבר) ושולחת תמונות של נופים עוצרי נשימה (ממש כאן נהיה, אתה מאמין? התשובה תמיד: לא.)

איכשהוא בתחילת יולי מתחילות לצוץ סיבות, הן טובות, באמת, כולן. אבל הדכדוך, אוי, הדכדוך.
היא קטנה מדי למנשא הגב וכבר כבדה מדי למנשא הקדמי, בקארפטים עדיין מושלג, מחירי טיסה לבולגריה עלו ל700$ (!) ועוד ועוד..

אז בשביל להקל על הדרכונים שלנו את השהיה במגירה / לפתות אותנו להוציא אותם יותר, פצחתי במרתון כיסויי דרכונים.


כמו כל פרוייקט שאני נזכרת כמה הוא קל ומספק פתאום חייבת לעשות ממנו המון (-:
מה שכל כך כייף בכיסוי לדרכון הוא שאפשר להשתמש בלי ייסורי מצפון בשאריות מהבדים הכי שווים, גם לא צריך הרבה בד וגם זה למטרה טובה (מטרה טובה=יראו אותה, היא לא תתלכלך מדי ותשמש אותי עוד שנים רבות..).

זו הרביעיה שהכנתי לנו.
לאחר שהבטחתי לעצמי שלא אתן יותר להתערב בבחירת הבדים, כמעט ועמדתי בהבטחה. רגע לפני הגזירה בעלי היקר הביע תרעומת על שנבחר עבורו בד מקסים (טוב, לא על זה הוא התרעם, אבל באמת זה היה בד מקסים) והודיע שאם אני לא עושה לו כיסוי שישעשע אותו בכל נסיעת עבודה הוא מעדיף להשאר כבר עם הכיסוי הכחול.. לא עמדתי בפני הטיעון המשכנע ואישרתי יד חופשית בבחירה. 2 נקודות לניחוש. אותי זה כבר שעשע.






הרביעיה המשפחתית הזו תמסר לשכנים שלנו שנוסעים באוגוסט לחופשה משפחתית קצרה ומגיע להם (-:

ניסיתי למצוא 4 בדים שיהיו גם ילדותיים וחמודים וגם כאלו קצת יותר מבוגרים אבל שעדיין עושים מצברוח חופשתי.

וזו שלישיה למשפחה שתטוס באוגוסט לארה"ב, ותגור ליד סניף של ג'ואן (מבחינתי כל מקום בארה"ב הוא באיזשהוא מובן קרוב לסניף ג'ואן). סיבה טובה לתת להם מתנה, לא?
(-:

אני עובדת בשיטה המוכרת רק (כרגיל) בצורה פחות מאורגנת:

2 מלבני בד בגודל 30 ס"מ על 15 ס"מ

(כי אני אוהבת שהכיסוי מחבק צמוד, אם זה לא קריטי לך - עדיף להגדיל כי במידות שלי תמיד נשמר המתח: יכנס? לא יכנס? מהצד האחר ישנה התרגשות כל פעם מחדש כשזה מתאים.. :-)

תופרת ימין לימין ממש צמוד לקצה (פחות מחצי ס"מ) ומשאירה פתח להיפוך.

גוזרת בזיגזג מסביב ובעיקר בפינות, הופכת ותופרת שוב מסביב.

מסמנת את קו האמצע של הדרכון ועד איפה לקפל את ה"כיסים" ומריצה שוב תפרים, הפעם רק לרוחב - לסגור למטה ולמעלה.

השיטה הזו מודגמת מעולה בהדרכה הזו, וישנה גם הדרכה מצויינת בעברית לכיסוי ב4 תפרים אצל מלי חוט ומחט.

והנה עוד קולאז' של המתוקים שלי, לדעתי השניים משמאל למעלה ממש רוצים לטוס לבד.
הבד הורוד פוקסיה עם הנקודות הכתומות הוא הבד הגברי הנבחר..

ועד שנמריא, לבולגריה או פארי (פאריז במבטא שהוא גם חרוז..),
נמשיך לדקלם כל ערב את הנאום הקבוע שלנו:

"הם לא יבואו אהוב, מה פתאום? לא יבואו דרקונים! דרקונים יש רק בסיפורים (מה חשבנו שהקראנו לך את זה??) רק בטלויזיה (באמת, חייבים להוציא מהבית את הטלויזיה) ורק במחשבות (תזכיר לי איך שולטים במחשבות שלך ילד?), יש לך אבן סגולה מיוחדת שמביאה מחשבות טובות ואבא ואמא ששומרים עליך וכלבת תקיפה אכזרית שנוחרת כרגע על השטיח ואלולה שמבריחה בבכי שלה את כולם, נכון?" ברור שנכון.



ליל מנוחה וטיסה נעימה

בעיקר פורמת