יום שלישי, 22 במרץ 2011

הדרכה מצולמת: כפתורי לבד רקומים וקלים

הבטחות מקיימים: הדרכה מצולמת לכפתורי לבד ועל הדרך גם שדרוג קופסת נעליים..

בפורים שלחתי משלוח מנות במסגרת החלפה של פורום טכסטיל וליבוד, בתוכו היו גם כפתורי הלבד האלו:


והנה ההדרכה, הם פשוטים וחביבים ולדעתי יכולים לשדרג כל-מיניהים:

מה צריך?

לבד

חוט רקמה ומחט

מנקה מקטרות (בסדר, עלית עלי, יש לי סטוק שמסרב להגמר.. גם חוט רקמה יהיה בסדר גמור)

אקרילן



אזהרה לרגישות אסתטית.. צילומים נוראיים בהתחלה - ניסיתי לפצות בהמשך (-:

גוזרים 2 עיגולי לבד לכל כפתור (אני השתמשתי בפלסטיק של הפתעת הקינדר כשבלונה, אפשר כמובן יותר גדולים)



בערך 2.5 ס"מ קוטר.











מכינים את החלק האחורי:


על חלק אחד מסמנים 2 נקודות וחורצים אותן (עם מספריים/קוצץ) בזהירות, משחילים חתיכה קטנה ממנקה המקטרות ומקפלים את הקצוות מהצד השני (כמו סיכה מתפצלת). אופציה נוספת היא פשוט לתפור עם חוט רקמה לולאה קטנה.

זה החלק שנתפור לבד/משטח כשנשתמש בכפתור.


כך זה יראה (בערך) הצהוב הוא מבט מקדימה והתכלת מאחור (שניהם מדגימים צד אחד-האחורי- של הכפתור שלנו):


אני מקווה שאצלך הרקע יותר מוצלח - אני נשבעת שזה הצבע של הכרית.








על החלק השני של הכפתור (הקדמי) רוקמים את הדוגמא - כשמסיימים לא גוזרים את החוט!











מצמידים את 2 החלקים שמאל אל שמאל (כך שראש הסיכה המתפצלת שלנו פונה החוצה) וממשיכים לרקום מסביב עד לכמעט סגירה (עשיתי "תך שמיכה" אבל אפשר גם תך רגיל מסביב או סטן).


סגירה: מכניסים מעט אקרילן לנפח וסוגרים את התך מסביב לכפתור.








זהו, מוכנים.








תפרתי אותם לנייר מדוגם כך:


תפרתי כמובן כ"כפתורים" לא חיברתי כאפליקציה - זה הרעיון...






והנה קצת שלבים מהכנת הקופסא שנשאלתי עליה:

את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (כמה אושר מהשימוש בספריי דבק, אולי זה האדים) והוספתי פרח לבד אדום:


הבד מאיקאה "שלפני השריפה" (אולי זה המקום להודות שהיינו שם יום לפני ויכול להיות שמחשבה יוצרת מציאות.. כי קצת מלמלנו איחולי שתשרפו בקופה..אבל באמת באמת שאני מצטערת!), היה חיסול של המון בדים ב10 ש"ח למטר.





ואלו השלבים: גזרתי את הבד עם שוליים לקיפול פנימה (הרבה שוליים.. לא היה לי כוח למדוד) והתחלתי לקפל יפה...


כשראיתי שהדברים מסתדרים ריססתי את הקופסא בספריי והצמדתי לבד - בהתחלה לאורך השדרה ואח"כ בצדדים.



כשהכול היה מודבק, גזרתי שאריות (במיוחד מהצד החיצוני בכדי שלא יהיה עבה מדי והקופסא לא תוכל להסגר)



גזרתי קרטון לציפוי הפנים (מדדתי את הצדדים וגזרתי מקרטון קורנפלקס - תמיד קצת פחות מהגודל הסופי- לפחות בחצי ס"מ)



הדבק יוהו לא שרד אגב, בסוף הדבקתי עם הספריי גם כאן (ריססתי את הקרטון, לא את הקופסא, והצמדתי בלחץ)






הדבקתי את הקרטון בצד הפנימי כך שיכסה על כל המראות הקשים:




עכשיו זה נראה נקי ונחמד.







והוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee. אני מחבבת את הפרחים האלה, קלים ותמיד יוצאים מרשימים (-:


את הפרח תפרתי לקופסא (את התוית מהלבד הדבקתי, לאחר שתפרתי על הלבד נייר עם טקסט).

מקווה שעזרתי..



ולסיום.. גם אני קיבלתי משלוח מנות (-: מעבר לכל הטוב שהיה טמון בו, ההשקעה והמחשבה בכל הפרטים (והממתקים..) אני נוכחת כל פעם לגלות שהציפייה, ההליכה לדואר, קבלת החבילה זה חלק גדול מהכייף (-: ממש מכניס ריגוש לחיים.


תודה מירי! אני אוהבת ה-כ-ל!





אורי נשפך מצחוק כשראה אותי פותחת את הארגז הענק ומתרגשת נורא וזה הזכיר לי שלפני כמה שבועות אירחה אותי (אירוח מופלא!) קואלה22 לערב יצירה. בסביבות 2400 כשבעלה המקסים חזר הביתה מהגלות הוא אמר לי משפט מעולה..אז הנה ציטוט היום:

"אתן מכינות דברים כלכך לא פרקטיים, שאין לכן ברירה אלא לעשות החלפות בינכן."

אורי מהנהן במרץ (אם הוא היה טורח לקרוא כמובן, מהנהן בתוך הראש שלי..).

איך, איך אפשר להגיד את זה על נרתיק חיתולים של שרון רותם????

(-:



נשיקות

בעיקר פורמת

יום שישי, 18 במרץ 2011

פורים שמח! והתחפושת הכי קלה בעולם...

גיבורי -על!














רציתי להשתתף בתחרות התחפושת המקורית בתפוז.. אבל אני מניחה (אני מקווה לפחות) שמקורי זה בגילאי 5 ומעלה (-:
רציתי להשקיע בתחפושת זוגית מצחיקה לאורי ולי.. אבל אני מניחה (מקווה לפחות) שנתפנה לזה בגילאי 5 ומעלה (-:
... אז הנה אנחנו, מסירים את מסכות היומיום ומגלים לעולם שכן, כן - גיבורי על - זה פה!
---------
לזכות דורדור יאמר שהוא דבק בתחפושת הבאטמן למעלה משבוע, אני זו קטנת האמונה שחיכתה עד הדקה האחרונה (אבל באמת, עד הדקה האחרונה) לוודא שהוא לא מחליף לבקוגן/בןטן ועוד סדרות טלוויזיה שהוא מכיר רק בדיבור "שמסתובב בגן" ולא ראה מעולם (אמא, זה לא אלימות! רק בעיטות!).
כשהבנתי שזה-זה יצאתי למשימת חיפוש בארון הבגדים ודליתי חולצה ומכנסיים אפורים - עכשיו, אני יודעת שבטמן שחור אבל כאן נכנסת התיאוריה המדעית! התיאוריה המדעית גורסת שקודם תגבש מה יש לך ואז תלך לאינטרנט ותמצא מאמר שמגבה את דעתך (-: והנה, מצאתי!

ואפילו נראה קצת בתפירה ביתית, אה? זה מהסדרה המקורית כמובן.

אז הצגתי לו בגאווה, ולמזלי- מבחינתו מה שבמחשב זה בטוח נכון (ניתן לו קרדיט על זה שהוא רק בן 3.5).

בשלב הראשון סימנתי מוקשים אפשריים: המסכה, החגורה, הכפפות ו- החלטתי לוותר על כולם (-:




אני מודה, היה שלב בלילה שלפני, בו הוא התרוצץ בכל הבית עם התחפושת בשלביה השונים והדי עלובים, שתהיתי "מה יגידו?" בכל זאת יש כאן אלמנט דלות מסויים (לגמרי בגלל שויתרתי על ה"מוקשים")... אבל, התגברתי מהר.
היה ערב כלכך כייפי, הוא נשאר ער עד מאוחר ותפר איתי וכל-כך התרגש! חמידות אמיתית.. החלטתי שזה שווה את הלוק האביוני משהו..
וקצת פרטים למי שמעוניין להצטרף אלינו למתחת לקו העוני (-:
1. כאמור, חולצה ומכנסיים מהארון.
2. ציירתי את הסמל על בד צהוב (מוקשח בפליזלין) וגזרתי - כאלו עשיתי שניים: אחד תפרתי על חזית החולצה והשני על הגלימה.
3. השחתתי תחתונים גבריים וגזרתי אותם בצדדים ובתחתית- חיברתי מחדש שיתאימו (אבל לא צמוד מדי, בכל זאת לפעמים לבאטמן יש חרב ואם אין לו חגורה.. איפה הוא יאפסן אותה??)
4. לקחתי לאורי חולצת טריקו שחורה והפכתי אותה לגלימה, גזרתי צד אחד "קומפלט" עם הצווארון - זו הדרכה חמודה וקלה-קלה.



5. תפרתי את הגלימה לחולצה שלא יהיו הסתבכויות/חניקות מיותרות
6. תכננתי לצבוע את המגפיים בשחור.. הסתפקנו במגפיים הישנים שלו.

האפקט המהיר של לבישת תחתונים מעל המכנסיים + אפליקציה גרם לי לתהות.. האם אפשר לשחזר את ההצלחה בעוד פחות השקעה??

אלולה, שגם כך נהנתה מהספק (עקרונית אני לא מבינה למה מחפשים ילדים בני פחות משנתיים אבל הנה...) קיבלה "חליפת" גיבורת-על משלה.
בית התינוקות שלה יצא לביקור בגן "של הגדולים" של דור.. חגיגה.. בהתחלה הצעתי שהיא תהיה רובין (העוזר הנאמן) אבל מפאת שיקולים שונים (לא היו לי בגדים בירוק ואדום) היא הסתפקה במשהו סמלי יותר... גלימה נראתה לי גבולית בשבילה אז הלכתי על אפליקציה תואמת תחתונים.
בסדר, אז זה לא ממש ברור, העיקר שאח שלה היה מבסוט והיא התלהבה מהעוגה על החולצה (-:


ואנחנו? לא מחליפים סוס מנצח..

כל כך התלהבנו מרוח השטות שחזרנו לדור (שהתמקם ללילה אצל הסבים המופלאים) להשוויץ.. הוא לא ממש התרשם ויותר התבאס כשהבין שבחוץ הולך להיות אקשן.



















וכאן אני חייבת לכתוב את הברור לכולם, אם לא לכולן: מהי בעצם תחפושת פורים? הרי את שלב ה"הזדמנות לחשיפה", קרי בגדים זנותיים במגוון תירוצים מקוריים השארנו באבק שמאחור (זה לא ממש אבק שנותר מדהרה קדימה, יותר אבק כזה כבד שמצטבר בפינות ובקפלים..) והיום מה אני כבר מבקשת?
שיהיה נוח לרקוד?
שלא אאבד אקססוריז מיותרים בדרך?
ללבוש את הג'ינס שלי והגופיה היחידה שמחזיקה את הבטן?
לשמר רוח הומוריסטית מודעת לעצמה ומשתטה?
כן, בערך זהו.
אז כאן היופי. לבשתי את הג'ינס שלי ואת הגופיה שלי..
פשוט היה צריך למצוא תחתוני ענק (וכן, הן שלי, וכן נשבעתי שאחרי הלידה אזרוק אותם וכן הבטחתי את זה גם אחרי הלידה השנייה).
להוסיף אפליקציה הולמת.
מסיכה ב0.99 ש"ח וכפפות מתחפושת עבר, הוספתי גם "חגורה" מרצועת פליס אדום שליפפתי וחותלות, ממש קשה לראות בתמונות הנוראיות (לאורי היתה הבלחה גאונית של נעליים צבאיות ברגע האחרון והתעקש לשים לראשונה בחייו ג'ל בשיער..).
וזהו! הידד!
אני מבסוטית.
ז"ת הייתי עד שהגענו למסיבה וגיליתי ששתיים התחפשו ל"מתעמלות זומבה" מארץ נהדרת (לבורים כמוני זה מתעמלות אירובי עם מילוי "השמנה" בישבנים והירכיים..) ובעצם נראו בדיוק כמוני רק שהן רזות במקור.. מזל שהיה אלכוהול.
(-:






ומבט על האפליקציות של הגדולים (גם זה צולם בחושך ועוד אחרי שנלבש והוזע..) אבל הרעיון ברור: את העיגול החיצוני עשיתי
בצבע של התחתונים/מכנסיים ושמרתי על 3 צבעים שחוזרים על עצמם בכל ה"תחפושת".


וכן הלוגו-סופר אמא הזה עשוי מ.. מנקה מקטרות. לא מצאתי ב2200 בלילה (רגע לפני המסיבה) את הלבד השחור.
ולגבי האפליקציה של איש העגבניה.. בוא נאמר שעכשיו אני יודעת שאסור לגהץ על לייקרה (ניסיתי לחזק עם פליזלין). למגהץ שלום.





ותמונה אחרונה ממש.. משלוח המנות שהכנתי עם דור לגן, בעקבות הפוסט של ילדיסקו:


קופסת מטרנה עטופה בנייר וצבועה.
קצת פישלתי שציירתי על המסקנטייפ.. הרס לנו את הצביעה אבל עדיין היה קשה להפרד ממנו בגן (-:








עכשיו רק נשאר לשרוד 2 ימי חופש.. חג שמח? ברור.
לילה טוב ומבדח
בעיקר פורמת

יום רביעי, 16 במרץ 2011

משלוח מנות יצירתי - החלפה פורימית

כמעט פורים שמח! בפורום טכסטיל וליבוד נערכה החלפת משלוחי מנות ובין הוירוסים הפורימיים הצלחתי גם אני לתרום את חלקי..
ההחלפה היתה הפעם סודית במיוחד (ז"ת ידעתי למי אני שולחת אבל לא ממי אני מקבלת - עדיין תעלומה מרגשת..) והגרלתי את יעלולו3. אם ברגע הראשון עוד חשבתי שאאפה משהו ביתי ואשלח בצנצנת מטופלת כפרית, התוכניות נגנזו ומייד.. הגברת אופה בכישרון רב (ומזל, כי רק לכתוב את המשפט הקודם, בנוגע לאפייה.. צמרמורות אוחזות בי..) ואני התחלתי בחיפושים.

בזכות בני גיבור החייל, מצאנו את הספר המופלא הזה אצל אמא שלי, ספר שהיה שלי אי אז וידעתי שאעשה משהו בהשראתו..













השבוע החורפי שעבר פשוט דרש רקמה מול הטלויזיה וכך יצאה הילדה החמודה הזו מתוך האיור
ואחרי כמה ימי התלבטות הפכה לאפליקציה.
הוספתי לה שרביט וקצת שיניתי אבל בגדול, זו היא שם שמתחבאת ליד הילד המחופש לחסידה (???).

ציירתי ביד חופשית מדי על בד, רקמתי וצבעתי "בתוך הקוים" בצבעי מים מעורבבים באקריליק לבן - שנתן את הסמיכות.





וכלכך נהנתי לרקום ולצבוע שהוצאתי מתוכו עוד דמות, הצועניה הזו:


שגם היא יועדה להיות אפליקציה אבל היא גדלה (מה לא נוסיף גם חצאית?) וגדלה (והיד שאוחזת בתוף?) וגדלה (לא אמורים לעשות סקיצה קודם??) שבסוף היא נראתה לי נחמדת כמו שהיא על הבד והחלטתי למסור אותה כך, ומקווה שכבר יימצא לה שימוש היכן שהוא.






ומשהו מתוק צריך, נכון? אז החלטתי להשתמש בבד הקאפקייקס החמוד ושלחתי 3 ערכות להכנת קישוטיק, ל3 הבנות של יעל.

האמת שקניתי חתיכונת קטנטנה ממנו מזמן להכין ממנו קישוט כלשהוא לקטנטונת שלי, ואז ראיתי את הקישוטיקים המקסימים של גזרה פרטית והם כלכך מוצלחים שהבד הפך להיות ממש "שלה".. קצת הקשה עלי את השימוש אבל החלטתי שהם פשוט מושלמים כמו שהם.

כל המצרכים והוראות הכנה מאוירות.








ואחרון חביב.. 6 כפתורי לבד רקומים:

רציתי לשלוח משהו שאפשר ליצור איתו, אבל משלי.. זה הפתרון שמצאתי (-:

הם חביבים בעיני מאוד והדרכה מצולמת כבר מוכנה.. בשבוע הבא.







את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (סופסוף שימוש מוצלח בספריי דבק, הידד!)

הוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee.
תפרתי נייר עם פרטי ההחלפה ללבד שהודבק על הקופסא - אני מקווה שימצא לה שימוש, אז יהיה אפשר להחליף את הכיתוב.






וככה היא נמסרה ישירות לאיציק מהמכולת הסמוכה לבית של יעל...



ניסיתי לעשות משלוח אישי (בכדי להשיג את היום שאיבדתי בדואר).. יצא כמעט (-:











אז את האמת.. זו רק אני שמחכה עוד רגע עם תפירת התחפושת? עוד יום אחד.. עוד טיפל'ה... למקרה שהיא תוחלף (שוב)?
נשיקות וחג שמח!
בעיקר פורמת

יום שישי, 4 במרץ 2011

(קצת מ)תערוכת POST FOSSIL במוזיאון העיצוב חולון

שישי בבוקר, תאמינו או לא, נטשתי בית מאחורי והגעתי למוזיאון העיצוב בחולון.
התערוכה שמוצגת כרגע, Post Fossil או בכותרת העברית שלה: חושפים את מאובני העתיד.
אז יש לנו רשומה עם הרבה תמונות.. הצצה לתערוכה והרחבות למי שמתעניין (בקישורים לאתרי היוצרים), על קצה המזלג, בעצם רק להוכיח שהייתי (-:
(מבנה המוזיאון בתמונה מימין עוצב ע"י רון ארד)

האוצרת לי אדלקורט, הנחשבת לחוזת טרנדים וסוג של טרנד בעצמה, אספה עבודות של 63 מעצבים עכשווים (והם כולם מגדירים עצמם כמעצבים- לא אמנים - הבדל חשוב) שיצרו בסגנון שהיא מגדירה כ"פוסט פוסיל".

דלק פוסילי (דלק מאובנים) הוא דלק שמגיע מנפט, פחם ועוד. אדלקורט מציעה לזנוח את ראיית העולם החומרית ולחפש את העיצוב בעבודת יד ובשימוש בחומרים הקשורים לאדמה - דרכם ליצור צורות חדשות.
מכיון שהיא עובדת עם חברות מובילות בחיזוי טרנדים אנחנו מאמינים לה (-:

אני מנסה לברור תמונות שיראו כמה מגמות שונות בתערוכה..

העולם התרבותי שעלול לאבד בטכנולוגיה, אימג'ים מתרבויות פרהיסטוריות ממש או כאלו עם עבר עשיר :
Weiki Somers, מיוצר בסין, מועתק בהולנד, 2007

היוצרת לקחה שרפרפים שמשמשים את נהגי המוניות והעובדים בסין ונתנה להם ציפוי אדום מאוד ומבריק מאוד.
באתר שלה היא מספרת שרצתה לשמר את השרפרפים האלו שאוצרים בתוכם היסטוריה ובצביעה בצבע מטאלי התייחסה לראוותנות האסתטית שתוקפת את סין. אני בכלל קראתי כאן קצת עצב על תרבות שמוותרת על עצמה בשביל להדמות למערב "נוצץ".. אז טוב שנכנסתי אליה (-:



הרבה חזרה לצורות אורגניות וטבעיות למשל:

Ronel Jordaan, הרים וסלעים, 2010

את העבודה הזו הכרתי מהרשת, חלוקי נחל ענקיים (בגודל פוף לרביצה) מלובדים, במציאות הם עוד יותר מושכים וחייבים לגעת.
באתר שלה יש כיסויים מלובדים כתחרה ועוד דברים טובים שעושים חשק להעביר את כל הבית למונכרום טבעי עם נגיעות צבע..








הבעיה העיקרית שלי בתערוכה היתה שאסור לגעת.. נכון, בכל תערוכה אני נדרשת לאיפוק אבל כאן היה ממש מתבקש לגעת - בכל זאת חומרים מאוד מגוונים וטכניקות שחלקן לא מוכרות, צרפו לזה את העובדה שלא רשום ממה היצירה עשויה (חלק קטן מפורט בקטלוג אבל הרוב לא) - חייבים לבדוק ולהבין..
אז אחרי שהעירו לי פעמיים והוצמד אלי שומר, פיתחתי טכניקה חדשה - שיתוף (זה ניו אייג' עכשיו, לא?)
אני: סליחה, זה גמיש? ז"ת כשנוגעים זה שוקע?
השומר: לא יודע
אני: אולי תגע רגע, שנראה?
השומר: (נוגע) זה קפיצי כזה..
אני: (מצטרפת למישוש) מעניין.. זה כמו.. (וכאן מתפתחת שיחה שתבנה אמון להמשך)
מסורבל אבל יעיל. למדתי (-:

והיו כמובן יצירות שדיברו עם הבחירה הברורה של מיחזור, אותי היא קצת פחות עניינה,
מוצלחות היו היצירות של סטודיו raw-edges - יעל מר ושי אלקלעי (שלא הצלחתי להתחבר לאתר שלהם אבל הנה כתבה עליהם בוואלה) הישראליים,

הפינות של שקית הנייר הכורסאתית הזו מצאו חן בעיני.











ועוד עבודה שלהם בתערוכה:
שקיות זבל בעיצוב דובי.
המעצבים בתערוכה מגיעים מרקע של עיצוב מוצר וזה ניכר אבל הרבה עבודות היו בהחלט יותר קונספטואליות, לי זה היה נהדר.






ומיחזור אי אפשר בלי עיסת נייר.. אבל מהסוג המשודרג.. עם אמירה טובה
Nacho Carbonell, אבולוציה (כסא לאדם אחד וכסא על עץ), 2008

מיחזור של מוצרי דפוס - הוא ממיין לפי צבעים ומוסיף חומרים (אני חושבת שיש תוספת של מלט) ובונה מקומות מקלט בהם אפשר להתחבא ועדיין לראות.
הטקסטורה החיצונית נוצרה לדעתי (ניחוש, כן? לא כתוב מספיק בקטלוג) מדחיסה של העיסה דרך רשת לולים.




גם לו הצצתי באתר ושמחתי שעשיתי את זה - יש שם יצירות מופלאות, שיחים מברזל ו"ריהוט" פיסולי מעניין מאוד.

לא בסדר שלא היתה אפשרות לטפס.






















Maarten Kolk & Guus Kusters, אויפאונה, 2009


שלדי ציפורים שהולבשו בבדים, לכל ציפור נבחר בד שונה והמקור והרגליים מציצים ממנו.
פיחלוץ חדש.

















ועוד ציפור כי הן ריתקו אותי


במיוחד הסיכות שמחברות את הבדים והושארו גלויות.









Julia Lohmann, בלינדה, אלס 2005

ספות/ספסלים שעשויים כ"א מעור פרה (בלינדה ואלס הן שמות הפרות כמובן) ומתעקשים להזכיר לנו מאיפה הוא מגיע (-: העיסוק ב"להזכיר" כל הזמן את מקור העורות קצת שחוק לטעמי אבל הביצוע כאן משך אותי, מאוד נקי ונעים בכדי להקצין.







יש לה גלריית עבודות מעניינת - הנה כאן - ויצירה נוספת שמוצגת בתערוכה בחולון:

חלל מתמשך, 2007
התמונה מהגלריה שלה, זו יציקה של חלל פנימי של עגל שנשחט ולטענת הקטלוג עוררה דיון סוער על תפקיד העיצוב.. בעיני היא מעוררת שאלות על החלל והיופי שטמון בו ולא נראה לנו (עברו עלי כמה רגעים פילוסופיים אבל אחסוך לך..), בגלריה שלה ישנן תמונות גם מתהליך היצירה שמקרבות אולי את הצפייה ביצירה לכוונה המקורית -כשרואים ממש את העגל השחוט.








ואם אנחנו בחקירת חומר העור והמקור: נילס ואן אייק שעבד גם עם עור פרה (כל יצירה מעור פרה שלם) שלא עובד אלא הושרה במים, הונח על אובייקט ולאחר שהתייבש תפס את דמותו.


הכסא הזכיר לי את כל סרטי הפעולה (שאורי רואה, ברור, אני לא מבזבזת זמן על הזבל הזה) שמנסים להמחיש את העולם שאחרי המלחמה הבאה, תמיד כולם נהיים אוכלי אדם והכל מסביב רק חול - אז נחזור לחומרים של פעם אבל התפיסה העיצובית שלנו כבר קיימת נכון?.. בטח תהיה לי "פינת אוכל איקאה" רק מעור לא מעובד.. כן אני יודעת אני פשטנית להחריד ועולם האסוציאציות שלי זה משו-משו (-: כל הזמן אני, אני, אני...
















Guss van Leeuwen חיות מבויתות, 2008
החיות המבויתות שלו הנן רדיאטורים מעוצבים - לכל חיה יש קצה שמתחבר לשקע חשמל.

קצת הומאז' לאיקאה, לא?

מעבר לעיצוב של הרדיאטור הכעור יש כאן את החיבור לדרך בה חוואים היו גרים מעל בע"ח שבמשק, בשביל לנצל את חום הגוף שנפלט מהם לחימום הבית של המשפחה.






על כל חיה מונחת פרווה או עור (בהתאמה לחיה) שבצדה הפנימי יש מעין שמיכת טלאים עבודת יד. ואני כנראה הייתי היחידה באותו יום שבדקה לו את הגימורים (-:
חיפשתי חומר נוסף (קישרתי בשם היצירה) ולמדתי שאת ה"שמיכה" מילא היוצר בגרעיני חיטה שאוגרים חום, כך שאם עדיין בא להתחמם לא צריך להעלות את הטמפ. אלא פשוט להתכרבל (ולחסוך חשמל)..











זה היה ממש בקטנה.. התערוכה מוצגת עד סוף אפריל, והנה קישור לראיון עם האוצרת מתוך אתר המוזיאון.
כמעט שהצלחתי להעביר רשומה בלי טיפת מרמור אמהי.. אז הנה: הכי כייף היה פשוט להיות עם עצמי שעתיים בלי לסובב את הראש לכל צעקת "אממממהההה!". צריך מדי פעם. נכון?
ליל מנוחה ונשיקות
בעיקר פורמת