יום שבת, 31 בדצמבר 2011
2011 הסיכום או: בקרוב...
יום שישי, 2 בדצמבר 2011
כל יום זה תיק
ומכיון שמדובר באייקון אופנתי (הילדה, לא המוצץ) המסרב לצאת לגן ללא משקפי שמש, שמלה מתנפנפת ותיק צד, החלטתי לזרום איתה והצעתי לה ללכת לגן עם התיק שאבא הביא לה (מיון..) ובו נשמור את צצי. הצלחה (-:
העיסוק בהטמנת האוצר בתוך התיק המעוצב לעילא, הוצאה והשווצה בגן, הטמנה מחודשת וחוזר חלילה הביאו לתוצאות משביעות רצון וצצי נשמר בתיק במשך כל היום (למעט שנת הצהריים – אבל אני מוכנה להתגמש עד גיל שנתיים..).
מעניין שזה מה שאורי החליט להביא איתו לארץ מערש התרבות המערבית. לא שציפיתי לפסלון אפרודיטה ועדיין...
אז מה הבעיה? כמו כל אשה, תיק אחד אף פעם לא מספיק והרגשתי שהעניין הולך ואובד.. בכוחות אחרונים (ללמד וללמוד, סיוט לוגיסטי אלעק אקדמי) ישבתי לביצוע הפרוייקט..
בהתחלה גייסתי את כל השלל שמצאתי בבית. היא לא התרשמה.
בלית ברירה, נאמנה לעיקרון ה"תיק לכל יום" (איך ביל גייטס לא חשב עליו?) פניתי לתפור ..
7 שעות (!) של פרימה מרוכזת, קצת תפירה והרבה חברה טובה ותומכת (גלית ואלה שהובילה אותנו בפיצוח המשימה..) הובילו לתיק המתקתק הזה.
ועוד תמונה של המאמץ הקבוצתי, כי הם ממש מרשימים יחד..
אלולה הסכימה לו.
רק בגלל הרוכסן הפנימי כמובן (-:
ונפעמת מעצמי ומיכולותי לעבוד/ללמוד/לצעוק על ילדים/לתפור תיקים (הסוד אגב: מכל דבר קצת..) החלטתי שגם אני, ראויה לתיק חדש. אני ממש לא צריכה תיק חדש - אני יודעת, זה משפט שלא נשמע לוגי - אני לא צריכה תיק חדש מהסוג שאני יודעת לתפור. לזה התכוונתי (-:
אבל.. הגזרה כבר חיכתה וממנה תכננתי לתפור (עוד) החלפת משאלות בפורום טכסטיל.. אז החלטתי שעדיף לנסות גם תיק "לבית". לא ככה?
נכון. הוא מהמם.
יש יאמרו שאני מושפעת מהסביבה הקרובה לי.
אבל אני אומרת: ברומא נהג כרומאי.
גיבורי על זה כאן. זה ידוע. ואנחנו לא מצליחים לגרש אותם.
להחלפה שלחתי משהו סטנדרטי יותר.. אל חשש.
הבקשה היתה תיק ליומיום צבעוני לבחורה עם טעם שמרני. קשה.
החלטתי שאיקאה תהיה הימור נבון בבד הצבעוני, הוספתי ג'ינס לרוגע ולא התאפקתי עם פסים
והגאווה הגדולה שלי: הפספול...
לא האמנתי כמה שזה קל.
בסופו של שבוע האופנה והאקססוריז נרשם כישלון חרוץ לפרוייקט המוצץ. אולי טרם "נרשם" ממש כי אני, אישית, בעצמי, לבדי (הבנת?) עדיין לא פסקתי מהניסיונות.. אבל בראייה כללית ניתן לומר שאכן המוצץ כאן ונוכח בחיינו.
החרמתי את תיק הקיפודים לעצמי. יש גבול לכמה אמא יכולה לסבול, לא?
(-:
שבוע טוב ונשיקות, בעיקר פורמת.