טיפת מזל (חמסה חמסה טפו טפו טפו)

אמונות תפלות זה לא ממש כוסית הערק שלי - בלי גזענות כמובן (-: אבל כבר שנתיים שברשימת החובות מתנוססת בקשה לחמסת טלאים. השכנה האהובה שלי (לאחרונה יש כאן השתלטות אגרסיבית של השכנות.. רושמת לי לטפל בעניין) מטפחת בעקשנות קיר עם אוסף חמסות. החודש כשהיא חגגה 40 עגול היא רמזה לי שוב (לא בעדינות, היא יודעת איך לגרום לדברים לקרות אצלי) שזה זמן טוב להתיישב כבר על הפרויקט.
 העניין הוא שהיא כזה טיפוס פרקטי שנראה לי אדיוטי להכין לה משהו שתולים על קיר.. אז הסתכלתי מסביבי על החלל העמוס שאנחנו קוראים לו (לפעמים) בית,  ופתאום ראיתי, עם הילה כזו של רעיון טוב..., תחתית לסיר מחבל מלופף בדים שקיבלתי מתנה מנחמה.

 וזה מה שיצא.
תחתית לסירים חמים בהשראתה.
אני מצטערת  שהשתמשתי בבד האדום המשובץ, כי הוא קצת הורס, אבל הוא עשוי מחולצה של אורי ונורא כעסתי עליו באותו ערב אז המשכתי את השמדתה של החולצה (השמדה שהתחילה בטעות כשהוא הניח את החולצה קרוב מדי למכונת התפירה, ומאז היא כבר בארגז השאריות), וזו דרך מצויינת להתמודד עם כעסים, לא? (-:







לקראת הבוקר תפרתי גם חמסת טלאים סמלית. שלא תבוא בטענות.

תמונות גרועות כי צילמתי רגע לפני שהתחיל אירוע היומולדת בפארק דן..

הכיווצ'וצ'ים הם לא בגלל התמונה לצערי.











בכל מקרה, באותו לילה סמי-יצירתי הרהרתי לי בכמה נחמד היה בסדנא ההיא, שבה פגשתי מישהיא שהתיישבה לי בלב - זה חלק אהוב עלי בעולם הוירטואלי, החלק שבו כשנפגשים מגלים שכל מה שחשבת על האדם שמעבר למסך נכון (-:
וככה בהשראת החמסות התיישבתי בפרקי זמן מפוצלים לדקה פה דקה שם וסופסוף הכנתי מתנה של ברוכה הבאה לעולם ליובל הקטנה, הבת של ההיא, זו שהתיישבה לי בלב.

החלטתי שהתינוקת יובל בסה"כ הגיעה לכזה זוג הורים מקסים שבטח יש לה כל מה שהיא צריכה, אז אני אשלח לך טיפת מזל...

עין כחולה (מסווית ככדור בד ג'ינס)








ורציתי להכניס שום אבל לא ידעתי מתי יהיה לי זמן לתפור שום מלבד.. אז הלכתי על אופציה מאוירת

הD.I.Y כאן ממש פשוט:
מסגרת תמונה מהפשוטות של איקאה
על הזכוכית ציירתי שום - גילוי נאות... מצאתי איור באינטרנט, הצמדתי את הזכוכית למסך וביד השניה העתקתי את האיור עם טוש.
על המסגרת שרבטתי קצת קשקושים.
דף מדוגם מאחור - שאפשר להחליף אותו לרקע שיתאים יותר לחדר.
ואז זה נראה לי מתאים למטבח.. אז הוספתי צבעים קיטשיים כראוי לתינוקת בת בכורה: גם במסגרת וגם על האיור של השום (שכמובן עשיתי במרקר לא מחיק) ולסיום נתתי לו פרצוף kawaii כהומאז' להחלפה משותפת שהיתה לנו פעם... זהו.
יכול להיות שהשום הזה קצת זקן ומפחיד...
תכף נבדוק בתגובות אם זה יגרום לה להגיע למפגש משותף (-:




אחרי השירבוט השומי.. כבר נזכרתי כמה שזה חמוד להוסיף עיניים וחיוך לכל מיני דברים... ולקרוא לזה kawaii כמובן.

חולצת חמסה קאוואיית למהדרין (-:







הוספתי כמה טיפים שאספתי בחמש וחצי השנים האחרונות, מכיון שיש שתי עדויות ליכולותי האמהיות המוגבלות,
דבקתי במה שאני בטוחה בו (-:












בהתאם לתמת משפטי המזל, דורדור שבר השבוע את הרגל וזו הזדמנות נהדרת לאחל מזל טוב לכולם (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת

השמיכה קטנה מסך חלקיה

ככה זה התחיל.

לפני שאלולה נולדה היתה לי פנטזיה לקדם את פניה בשמיכת טלאים שאמא הכינה לה. לעטוף אותה באהבה או משהו כזה.. טוב, אחרי שתנוקה מכל הדם והדרמה (-:

אז, כשעדיין לא הבנתי כמה זמן פנוי יש לי, נערמו פרוייקטים של לקראת לידה (כולם עדיין מחכים כאן בסבלנות) ולא ממש הגעתי לעניין השמיכה. דווקא אלה חיכתה בסבלנות אבל לי גם בסוף שבוע 42 לא נראה דחוף..

את הטופ (החלק העליון) אכן סיימתי. אפילו סיימתי אותו באמת לפני הלידה.

וגם קניתי מילוי כותנה. לפני הלידה.

מאז עברה שנה... (החגיגות הצנועות בעוד שבוע, אנחנו מנסים להסתיר את היומולדת מתוך פחד מחרון אפו של האח הגדול..).

הטופ (בתמונות) היה אגב ממש גדול, כי חשבתי שאם אני כבר משקיעה כלכך הרבה, שיחזיק לה לכל החיים, לא?

לפני 3 ימים, מלאה תמריצי אנרגיה חיובית (קרדיט לתגובות בפוסט הקודם) ניגשתי לסיים את השמיכה ופשוט לא ראיתי אותה קשורה אלי - אני אוהבת את הצבעים אבל הם לא אני, לא הבית שלי בקיצור- חסר לי מטבח מעץ מלא ושטיח אוף-וויט כפרי בשביל שהשמיכה שדמיינתי תוכל להיות זרוקה בנונשאלנטיות על מסעד כורסא משופצת בהול הדמיוני שלי.

ואז נולדו (באותו השבוע) ל2 זוגות חברים טובים 2 בנות..

משפט שלמה ממש לא היה כאן ותוך רגעים ספורים ה"כמעט-שמיכה" של אלולה חולקה לשניים.

אתגרתי את עצמי והחלטתי שהפעם אני עושה שמיכת טלאים אמיתית - מבחינתי זה אומר שיהיו גם תיפורים וגם בינדינג.

עשיתי כבר המון שמיכות טלאים (ז"ת החלק העליון שלהן היה טלאים והן היו עם תיפורים ישרים) אבל תיפורים חופשיים... זה כבר משהו אחר. משהו פסיכי.

ככה הראשונה נראתה אחרי 2 לילות לבנים לפני הבינדינג.

זה יצא כלכך דק (התיפורים השטיחו את מילוי הכותנה היוקרתי לחלוטין) וכלכך נעים..

והנה במלוא תפארתה:

מעולם לא התקשתי להפרד ממשהו שעשיתי עד עכשיו (-:

ועוד קצת השווצה:

זו הפעם הראשונה שאני עושה תיפורים עם רגל חופשית ואין ספק שבעיקר פרמתי...

בגלל שאני לא מיומנת לא הצלחתי לתכנן כל רגע את הפעולה הבאה (ברגל חופשית אני שולטת בקצב ובתנועה של המכונה) אלא בטווח שראיתי ליד רגל המכונה, מה שגרם לי לעשות תיפורי ספירלה קטנים וצפופים (וגם להזיז את הראש במעגלים כמו מפגרת) - יצא מקסים בעיני אבל זו היתה עבודה כלכך סזיפית..

בשמיכה השנייה כבר הבנתי שלא אשרוד עוד פעם כזו, מה גם שהדד-ליין התקרב במהירות (הביקור הראשון אצל החברים). אורי הודיע לי שחייבים להגדיל (כנראה בגלל שהוא נאלץ לשמור על הילדים בבוקר כשאני ישנתי מותשת מהלילה..) והחלטתי להיות צייתנית הפעם.

מימין אפשר לראות את ההבדל בין שתי השמיכות בספירלות, ומשמאל את הבד האחורי של השמיכה השנייה.

אני חושבת שהיופי הוא בתיפורים הקטנים אבל.. שתיהן יצאו ממש לא רע.

הייתי זקוקה לפרוייקט מספק (-:

אז עוד תמונה אחת אחרונה...

אני מאוהבת בסרגל קווילט החדש שלי.. קיפלתי את השמיכה לפחות עשר פעמים רק בשביל להיות מבסוטית מכמה שהיא ישרה...

עכשיו נראה איך אתמודד עם ייסורי המצפון, על הילדה המסכנה שאין לה עדיין שמיכה עבודת יד.. מעניין אם זה יוביל לשמיכה חדשה, מה שבטוח - יומולדת שנתיים זה פשוט קרוב מדי.

------

נו, איך זה לקרוא רשומה מסופקת? משעמם? אני מנסה דברים חדשים (-:

תודה שוב על התמיכה - יש תוצאות בשטח.. עבדתן יפה.

נשיקות

בעיקר פורמת

יקי יקיר

הרשו לי לפתוח במכתב קצר (דלגי להמשך..):

יקי שלום, כן אני יודעת שאתה קורא כאן לפעמים. אתה הגבר היחיד שקורא כאן.

אבל לא זה מה שהופך אותך ליקיר. לא.

אומנם כבר עברו מעט חודשים מאז טסת לג'ואן (ז"ת לארה"ב) אך טרם הספקתי להודות לך.

נכון, חבילת הבדים לא הגיעה בזמן, נכון בגלל שלא כתבתי לטארגט ולאמזון שאני רוצה שיארזו הכל יחד מצאת את עצמך עובד שעות נוספות בטיולים

לסניף הדואר הקרוב אליך - אוסף רטיה אחת לתחפושת הפיראט, למחרת גרביונים סגולים, יום אחרי נסעת להביא קרס מפלסטיק של קפטן הוק. אני מניחה שבשלב הזה חשבת לעצמך שאשתך ירדה מהפסים אם היא מסתובבת איתי. גם זה נכון.

רציתי להראות לך שעמלך לא היה לשווא... תכננתי להכין לך משהו גברי ושימושי להפליא מאחד הספרים שסחבת - על גבול המשקל העודף (שוב תודה על המגפיים!) - העניין הוא שאין בספרים האלה דברים גבריים. גם לא שימושיים.

הנה, נכון לא היית רוצה שבנך בכורך יפסע לגן כשלכתפו תיק הפילפילונת המתוק הזה? אמרתי לך.

אז זה מה שהצלחתי, הכי גברי שאפשר אם משתמשים בפרווה ירוקה.

חשבתי שהוא יוכל להסתיר בפנים מוצץ ורוד, טבעת קסומה או פיה קטנה מזכוכית.

סליחה - גיבור על, אריה או פנקס כתובות שחור וקטן מאוד.

איחולים לבביים להולדת הבן השני

בברכה,

בעיקר פורמת

ולעניינו... אחרי שתפרתי (הרבה יותר מדי תפירה ידנית לטעמי) את הפילון הזה, נזכרתי שכבר השתמשתי בבד הפרווה המתפורר לכל עבר, ומצאתי את הדובון הזה:

אני חושבת שתפרתי אותו לדורדור לפני 3 שנים לפחות, כשהיה תינוק, למה שמתי עיניי כפתורים לא בטיחותיות? אין לי מושג, אבל בכל מקרה הוא לא היה להיט גדול בכוחותינו ונקבר בפינת העבודה. הוא מגזרה חינמית שהצלחתי למצוא שוב רק כי זכרתי שגם יעל קיפודים עבדה איתה (ולא מעט- מקסימים! דובוני פליז ממש מתאימים לגזרה הזו),

נדמה לי שניסיתי לתת קונטרה לדובוני הפרווה המסורתיים.. בסדר, לא הכל חייב להצליח.

וככה הפילון נראה בבית החדש שלו:

(מימין למעלה הוא נוסע איתנו בדרך ומתחת המשך המתנה שקיבלה המלכה האם - קורטרים מפיסות.. לדגדג אצבעות בחופשת לידה)

ומשמאל - ליד הג'ירף המטריף שנדב האח-העכשיו-גדול קיבל מאמא שלו.

זה הניסיון הראשון מתוך הספר, שכבר מלא בפוסט-יטים צהובים דביקים המסמנים שקראתי אותו..

ההפיכה של התיק הורוד לבובת "בנים" לא צלחה מספיק לטעמי.. מזל שלי יש גם בת (-: מתכננת על בת הים המתוקה הזו.. יש שם כמה "בובים", מעט מאוד אבל יש, אני חיפשתי משהו עם תוספת - הכיס הסודי מצא חן בעיני.. בתור תיק זה לא מספיק גדול בעיני - הכיס ממש קטנטן (בעצם רק הורדתי את הרצועה של התיק, ואת הסרט לראש כמובן).

התמונות בספר מופלאות, גם הגזרות מאוד מבנות עד לא מאתגרות.. אם כי רק אחרי שמעתיקים את הגזרה ומבינים כמה קטנטן התיק אפשר לחזור לתמונה ולהבין שכולה בלי אובייקט אחד בקנ"מ מובן.. ז"ת התיק תלוי על פינת ישיבה לילדים, אבל מיניאטורית ממש..

ספר שכייף שיש ומאוד נהנתי לדפדף בו אבל אין שם ממש פרוייקטים שלא הייתי יכולה להבין מתמונות שרצות ברשת, וגם כך בינתיים חצי ממנו שוחרר לרשת. עדיין אין תחליף לספרים (מדי פעם) (-:

שבוע נפלא

בעיקר פורמת

הדרכה לספר בד או (עוד) מתנת לידה

בראש השנה נולד עוד תינוק במושב (זה נשמע כבר עייף? אבל באמת שלא.. לי הלידה היתה הזו מאוד קלה) (-:

אני בעיצומה של תקופת מתנות לידה, מה שגורם לי קצת להתגעגע לתקופת ה"כרטיסי ברכה לחתונה".. אבל אין ספק שכך אני מאתגרת את עצמי לצאת מבוקסת "השמיכה המושקעת".

הילד הזה נולד להורים כלכך מוכשרים שהאמת שלהכין להם משהו זה קצת יומרני. הדבר היחידי שהם (קצת) פחות טובים בו הוא, למזלי תפירה, מעבר לזה הם בנו את ביתם בעצמם, צבעו, ניגרו, ציירו ועטפו הכל היטב בעיסת נייר (-: וכשאהיה גדולה הם יעזבו ואני אוכל לעבור לגור בבית הכי צבעוני בעולם. או שיהיה לי בית משלי והם יעזרו לי לשדרג אותו. או זה או זה.

החלטתי להכין לו ספר בד, אני חוזרת לנקודה הזו הרבה פעמים אבל תמיד נגררת ל"ספר שקט" - כזה עם שרוכים וכפתורים ופעילויות. אחרי שראיתי את הספר שעשתה המדענית ירד לי האסימון שבעצם בגיל הזערורי הם צריכים רק משהו לגעת בו ואולי שאפשר לקרוא לו בשם ולעשות איזה קול..

חשבתי על פעלי החינוכיים עם הילדים (וזה לקח הרבה זמן ומאמץ) ומה "מלמדים" אותם קודם כל? את התארים והשמות במשפחה (איך עושה סבתא? ותאמינו לי שאצלנו לכל אחד יש קול..).

אז הכנתי לו ספר בד שהוא אלבום לתינוק:

כן, קוראים לו סול!

הספר עשוי דפים מבד, הכריכה במילוי אקרלין ותגיות קטנות מבצבצות כמיטב המסורת התינוקית.

וככה הוא נראה פתוח (שמתי תמונות שהסתובבו בבית לצורך המחשה אבל הרעיון שאלו יהיו בני המשפחה הקרובים):

בכל עמוד ישנו כיס משעונית רכה שבתוכה אפשר לשים תמונה:

והנה הדרכה מצולמת למי שחפצה נפשה/ו:

מוצאים בדים בשני צבעים- עדיף כותנה עבה,

אני גזרתי 2 זוגות מכנסיים מערמת ה"לפרום" - כחול ואדום

משרטטים 4 עיגולים מכל בד וגוזרים, קוטר השבלונה שלי היה 23 ס"מ (מה שנתן ספר מוגמר בקוטר 22 ס"מ)

גוזרים בעזרת אותה שבלונה גם עיגולי אקרילן -

אני השתמשתי בסוף באקרילן רק ל"כריכה" כך שהייתי צריכה 2 עיגולים, אפשר למלא כל "דף" ואז יש לגזור 4 עיגולים (לטעמי זה עבה מדי ובודאי שלטעם המכונה שלי).

משרטטים שבלונה לכיסי התמונה (אני השתמשתי בקרטון גזור ל 14.5 על 11.5 ס"מ)

קניתי מז'ק ורון את המבריק-מבריק הזה, זו סוג של שעונית אבל הרבה יותר רכה. הרעיון היה למצוא חומר שאין לו קצוות חדים שיכולים לשרוט לאחר הגזירה- בשלב הזה נרשמה הצלחה, בתפירה..

מתמזמזים עם הקישוטים, מורחים 2 ערבים בחיפוש אחרי סרטים מתאימים בערימות, מחליטים שרוצים בעצם הכל פשוט (כי זה לתינוק) ומשחקים שוב בהכל.

כדאי כמובן לשים לב לסדר הדפים, שכל זוג יתאים אחד לשני. אני החלטתי ללכת על צבעים תואמים לכל הספר (אדום-כחול-ותוספות צהובות ולבנות).
מחברים בסיכות את האלמנטים לכל דף ותופרים.

בשלב הזה השעונית התגלתה בכעלת חיים משלה, ולא נעימים במיוחד. מכיון שהיא מאוד חלקה היא פשוט לא נתפסה במכונה. תפרתי אותה או כשמעליה עוד שכבת בד (למשל סרט שמסתיר את החיבור) או פשוט ביד.

מכינים "סנדביצ'ים" לזוגות - זוג הוא דף אחורי וקדמי.
מחברים ימין לימין ושמים לב שהעיגול לא מסתובב.. ז"ת שהם מיושרים זה לזה.
אפשר להוסיף סרטים (כלפי פנים אל תוך העיגול) בשלב הזה.

אם רוצים להוסיף מילוי אקרילן מוסיפים אותו מבחוץ - כמו בסנדביץ' בתמונה השמאלית כך כשנהפוך הוא יהיה בפנים.

מסמנים את הפתח (בסיכות כפולות), בערך 4 אצבעות - כך שבכל הדפים הפתח יהיה חופף - מקל מאוד על הסגירה.

ותופרים - אם במקרה, אין לי מושג איך זה קרה, העיגולים לא חופפים - תופרים כשהעיגול הקטן כלפינו (בשביל לא לחזור אחורה כשמגלים שלא הכל נתפס..) - הוראות שכתובות בדם יש פה.

גוזרים את השאריות וחותכים פיקים מסביב (למעט בחלק הפתוח)

והופכים:

מיישרים עם האצבעות את השעוונית, היא שורדת יפה את ההיפוך.

כל דף מגהצים (בלי לגעת בשעונית) ומסדרים את המפתח עם סיכות, עורמים את כל הדפים לפי הסדר ותופרים מעין "טופ-סטיצ'" עליון שסוגר את כל הדפים ומחבר אותם יחד.

אם רוצים- אפשר קודם לסגור כל אחד בנפרד.

בתמונה הימנית רואים איך זה נראה אחרי החיבור - אפשר להקפיד על חיבור יותר יפה (אפשר, בטח שאפשר..) או לתפור ביד בד שיסתיר את החיבור ויתן עוד כתם צבע (ובעיקר יסתיר את החיבור..).

וזהו!

עכשיו אפשר להכניס תמונות (-:

נשיקות,

בעיקר פורמת

דבר 2 או ברוך הבא יהל!

אז זוכרים את הרשומה הקודמת? זו שהיתה אמורה להתפרסם אתמול אבל פשוט לא הספקתי..

המתנה נמסרה ליעדה מוקדם מהצפוי..

ז"ת לא מוקדם בכלל, רק שבצהריים התקשרתי לנזוף שתכף אנחנו נוסעים לטייל קצת ושאני מתעקשת לממש את ההזמנה ללידה.. כן! הוזמנתי ללידה.

זו ההזמנה המופלאה ביותר שקיבלתי ולמרות שידעתי מהשניה הראשונה שזו תהיה אחת החויות המרגשות בחיים (הנחתי שאולי הלידות שלי עדיין ירגשו אותי טיפה יותר.. ובטח שלא תוציאו ממני הודאה ..) לא האמנתי עד כמה (-:

הוזמנתי לשמש כזוג ידיים נוסף, בעיקר כמשיהי שמכירה את הבית ויכולה לשטוף כלים/לשלוף מגבות מארונות/למצוא במהירות דברים שלא חשבת שתצטרכי דווקא בלידת בית - אבל לי לא היה אכפת - העיקר שאהיה שם!

חוץ ממני (נשמע כאילו אני בטוחה שלי היה התפקיד החשוב ביותר, מה?) תוכננה להיות במעמד גם יולדת אחת, בעל תומך, מיילדת מנוסה, עוזרת למיילדת וסטאג'רית. כן, לא הייתי אמורה לעשות הרבה.

בערב קיבלתי טלפון ראשון שיש משהו.. זה כנראה לא זה.. נדבר אח"כ.. תמיד מתחיל ככה, לא? התחלתי להתארגן נפשית. שעה אחרי כבר הודיעו על צירים: חמותי האלופה הסכימה להגיע ב0500 בבוקר להחליף את הבעל בשמירה על הילדים ואני עשיתי סידורים קטנים אחרונים.. שטפתי כלים, ניקיתי מטבח, שטפתי רצפה (בכל זאת חופש גדול, היו 5 בני 3 שהתרוצצו כל היום ואמא של הבעל מגיעה - ככה זה בפולניה. חזק ממני). כשהתקבלה הודעת הטקסט "הפקק בחוץ, אפשר לפתוח את השמפניה" הודעתי שאני בדרך. רק נכנסתי להתקלח, ארזתי את המתנה, הכנתי בקבוק, הרדמתי ילד ונסעתי.

כל הדרך עודדתי את הסקודה המזדקנת ואכן הצלחנו לצלוח את העליות לצפון וכשהגעתי ראיתי דמות גברית בשער. המחשבה הראשונה היתה שהיא סובלת וצועקת עד שהשכנים הגיעו להתגודד סביב הבית.. אבל היו אלה הסבים שבאו לקחת ממש עכשיו את הילד הגדול שנרדם (-: החלפנו כמה מילים (בעיקר ננזפתי על רמת ההתרגשות שלי) ונכנסתי מלווה בסבא הביתה. בית ריק. ואז מחדר השינה יצא האבא הגיבור ופקד "אבא, נבו למטה, קחו אותו וסעו. אל תכנס" ונעלם. הבנתי שהוא מזמין אותי לחבור לצוות הפעיל.. נכנסתי במהירות לגלות ש.. זה רק אנחנו. וצירי הלחץ כאן. ועכשיו.

קשה לכתוב סיפור לידה, במיוחד כשהוא לא שלך אבל אני חייבת.. אדלג על חלק מהפרטים, את הכל כתבתי ליהל הקטן שיוכל להנות מסיפור לידה רב צדדים (-:

מאותו רגע הכל קרה כל כך מהר, שטפתי ידיים והצטרפתי, ר' כבר היתה על שש וקיבלה את פני עם ציר הלחץ השני שלה והאב הגיבור הסתכל עלי והחווה בעיניו אל - ראש! ז"ת כיפה של ראש בדרך אלינו! הבאתי שמן ושפכנו כמויות, מרוב לחץ התחלתי כמובן לדבר ("את מדהימה, כל הכבוד, זה כאן.. מצאתי בקלות הרבה סופרלטיבים חיוביים..). ר' הצליחה לשנות תנוחה (כל הכבוד לך בובה!) ועברה לשכב על הצד כשהרגל שלה עלי וא' מאחוריה ובציר הבא כבר מחזיק את הראש המושלם בחוץ - הסתכלנו אחד על השני וראינו שהוא סגול ומכוסה קרום (בדיעבד אנחנו יודעים שזה נורמאלי..), א' הוריד את המעטפת ותוך דקה הגיע עוד ציר שהביא אלינו את יהל! חבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר אבל ברפיון (המיילדת הגדירה זאת אח"כ כ"שרשרת"), תמכנו, החזקנו, סובבנו, תפסנו כשהחליק.. התכסנו במי שפיר (-: הנחנו את הדבר הקטן והחלקלק על ר' צמוד צמוד, כיסנו בשמיכה וכובע וחיכינו למוצא פיו.. הוא פתח עיניים ודיבר אלינו קצת מה שכמובן שימח את כולנו מאוד מאוד מאוד מאוד. ברוך הבא לעולם פיצי! אתה מושלם! אחסוך את תיאורי הדקות שעברו עלינו לאחר מכן, צירים והתכווצויות, שיליה שמתעקשת לצאת - יהל נשאר על אמא כמובן מחובר לחבל הטבור, החלטנו שאנחנו מנסים לחכות עם השילייה כמה שאפשר ולשמחתנו המיילדת הגיעה ותפסה פיקוד.

השלייה הוצאה, חבל הטבור נחתך לבסוף (אני!) ומהשלב הזה הכל קרה לאט, לאט ובקצב הנכון. כל כך הרבה דברים "קטנים" נרא פתאום אלמנטריים לכל לידה - השקילה למשל שהתבצעה כשהוא בתוך מנשא בד עטוף חיתול וקרוב קרוב לאמא, ולא, לא בדקה הראשונה.. (3.150 ק"ג אגב). הוא ינק ואני הצלחתי למצוא סופסוף דברים שבהם אני מוצלחת יותר כמו למצוא לאמא שלו בגד שתוכל ללבוש בלילה ולהניק, היא לא חשבה על העניין (אני באה לסדר לך את הארון! סימנתי כמה דברים לעצמי..), לתעד, לנקות קצת ולהערים מערום כביסה, להכין לעצמי קפה ולהתפעל מהאשה היפיפיה הזו שהביאה לעולם ילד ממש עכשיו.

זו היתה לידה מהירה מדי אבל קסומה, ציפיתי למרחץ דמים וזכיתי לחזות בפלא מדהים (וזה שונה לגמרי לראות מבחוץ).

בעיקר, היה לנו מזל.

והנה הם:

ואלו הדמויות הפועלות.. מימין ניתן לראות אבא אחד - על החולצה שלו אלו לא כתמי זיעה (למרות שבהחלט הזענו) אלא זכרונות משפריץ מי השפיר (-: מרגיע בטלפון את המיילדת..

ומשמאל זו התמונה היחידה שלי עם הפלא הקטן, הייתי כ"כ להוטה להוכיח שהיה כדאי להביא אותי שמרגע שהתפנו ידיי התחלתי לצלם ולתעד (וזה לא היה קל עם מצלמות ללא בטריות! שוב מוטיב ה"לא חשבנו"..).

כמה שעות לאחר הלידה חזרתי הביתה גדושת אדרנלין (לאחר שהבהרתי ליהל הצעיר שג'ינס של חגית טסה עולה 680 ש"ח וזה יורד לו מהחשבון.. וכן, כן הבאתי בגדים ללבוש ללידה ואפילו בגד ים שאוכל להכנס לבריכה שלא היה זמן למלא..), כולם עוד ישנו אצלי כמובן. לאט לאט אני מתחילה לעכל את החויה (אה, למשפחה המורחבת שלום, טוב להם והם מאושרים מאוד בבית), מתחילה להבין מה עשינו.. איזו אחריות.. וגם הרהורים על איזה מזל. ובסופו של דבר מזל שסמכנו על הטבע ועל ר' שידעה להתחבר בצורה מופלאה שכזו. גיבורת-על.
אהובים שלי, הייתם אמיצים ומדהימים. תודה שנתתם לי לקחת חלק.

מקווה שלא העמסתי בהתרגשות מבטיחה לחזור לשגרת הריחוק שלי מהרשומה הבאה..

ליל מנוחה,

בעיקר פורמת

דבר 1 ודבר 2

* רשומה שתוכננה להתפרסם אתמול..

בקרוב מאוד מאוד יצטרף ל"משפחה" תינוק שאהוב עלי כבר משלב העובריות שלו (-: אם יהיה לי מזל אפילו אצליח להיות שם ולקבל את פניו...

בניגוד להרגלי, להכין מתנה רק חודשים רבים לאחר מועד מסירתה (והרגל זה הרגל) החלטתי הפעם לנסות ולבוא מוכנה! רציתי לשדרג לאחים סט תואם, כי באמת בהתחלה קשה לעמוד בפיתוי ויש חשק קטנטן ללבוש תואם (אחרי זה הם כבר לא מסכימים ממילא).. אבל חיפשתי משהו שיצחיק את האמא (וגם את האבא כמובן!), מאוד חשוב לצחוק בהתחלה. מאוד חשוב.

שני ילדים תמיד מזכירים לי את "דבר 1" ו"דבר 2" של חתול תעלול.

כן, ילדים זו שמחה, כן, כמה שיותר, כן, הם בדיוק - בדיוק -כמו "דבר 1" ו"דבר 2".

אני אוהבת במיוחד את הספר הזה ויש לנו רבים מהסדרה של ד"ר סוס, חלקם שלי באנגלית וחלקם בני יותר מ30 שנה (טוב הספר יצא ב1957 ותודה לויקפדיה..) של בעלי שאמא שלו עטפה בניילון לבל ייתבלו (!) ואפשר לצחוק עליה ואכן כך עושים, אבל בסופו של יום זה אדיר שהילד קורא את הספר שאנחנו החזקנו כשהיינו בגילו..

ועכשיו, כשאני אמא, העמוד האהוב עלי ביותר הוא כמובן האחרון, אני כל כך אוהבת את הרגל של האמא והסמכותיות שהיא משדרת..

בהשראת הרשומה הנפלאה של איולה 10 החלטתי במקום לעשות אפליקציה תואמת לצייר ולרקום, היה ממש נחמד! אני אוהבת לרקום כנראה בגלל שזה כזה תירוץ מוצלח לשבת מול הטלויזיה (-: והיה כייף לאוורר קצת את האקריליק המתייבש שלי..

והנה התוצאה:

חולצה קצרה לגדול ובגד גוף לקטן, הם גרים במקום קריר (יחסית לאוגוסט בארץ) אז החלטתי שעדיף שרוול ארוך ומקסימום נקצר לקטנצ'יק.

ומקרוב...

ואלו שלבי העבודה:

1. מציאת עיגול לשבלונה שתתאים לשתי המידות

2. החזרת כל החותכנים/צלחות/קערות/קופסאות מתכת (מגרין גייט ברור..) למקום.

3. שרטוט העיגול על פליזלין (ברור שדו צדדי עדיף, אני כרגיל התקמצנתי)

4. גיהוץ לבד האדום וגזירת העיגולים מהבד.

5. שרבוט ביד חופשית (מידי) באקריליק כחול על גבי העיגולים

6. רקמה ידנית כקונטור מסביב
7. גיהוץ העיגולים שוב לקיבוע (היתה שמועה לפני שנים שאם מגהצים בד שעליו אקריליק זה יחזיק בכביסה. בקרוב מאוד נדע אם השמועה נכונה!)
8. תפירה במכונה לבגדים (לאחר קיבוע בסיכות, השתמשתי בתפר שמיכה - יצא קצת "כפרי".. אבל רק בגלל שפרמתי כמה פעמים בשביל להרגיש "כמו עצמי")

והמלצה קטנה.. לא לבנות על הרקמה שתתקן פינישים של הצביעה, כדאי לעבוד עם קווים נקיים.

וכאמור בקשר לעמידות עוד אדווח (מקסימום נתתי מתנה חד פעמית ובמקרה הגרוע גם הרסתי להם עוד בגדים במכונה..אההממ).

ואלו כמה מציאות שמצאתי ברשת, אחרי שסיימתי את שלי נזכרתי לחפש רעיונות... נו, בפעם הבאה (-:
סטים מחנות חמדה למתנות לתאומים (העיצובים לאיורים האחרים יותר מוצלחים לטעמי):

והסט הזה רק 100$.. מזל שאני לא מתה על הצבעים (-:

ומחנות עם עוד כמה עיצובים מדליקים לד"ר סוס:

ובבלוג הזה יש איסוף נחמד מכל המקומות ועוד מטעמים אם מישהוא בעניין בגדי גוף מושקעים בצבעים יפיפיים לתינוקות (מישהוא?).

וממש לא מזמן, פרסמה איילין מוסקוביץ' ב"פנקס" מאמר בעניינו של החתול - אז בכלל יצאה רשומה פורצת גבולות (-: תהנו

נשיקות,

בעיקר פורמת