הדרכה לספר בד או (עוד) מתנת לידה

בראש השנה נולד עוד תינוק במושב (זה נשמע כבר עייף? אבל באמת שלא.. לי הלידה היתה הזו מאוד קלה) (-:

אני בעיצומה של תקופת מתנות לידה, מה שגורם לי קצת להתגעגע לתקופת ה"כרטיסי ברכה לחתונה".. אבל אין ספק שכך אני מאתגרת את עצמי לצאת מבוקסת "השמיכה המושקעת".

הילד הזה נולד להורים כלכך מוכשרים שהאמת שלהכין להם משהו זה קצת יומרני. הדבר היחידי שהם (קצת) פחות טובים בו הוא, למזלי תפירה, מעבר לזה הם בנו את ביתם בעצמם, צבעו, ניגרו, ציירו ועטפו הכל היטב בעיסת נייר (-: וכשאהיה גדולה הם יעזבו ואני אוכל לעבור לגור בבית הכי צבעוני בעולם. או שיהיה לי בית משלי והם יעזרו לי לשדרג אותו. או זה או זה.

החלטתי להכין לו ספר בד, אני חוזרת לנקודה הזו הרבה פעמים אבל תמיד נגררת ל"ספר שקט" - כזה עם שרוכים וכפתורים ופעילויות. אחרי שראיתי את הספר שעשתה המדענית ירד לי האסימון שבעצם בגיל הזערורי הם צריכים רק משהו לגעת בו ואולי שאפשר לקרוא לו בשם ולעשות איזה קול..

חשבתי על פעלי החינוכיים עם הילדים (וזה לקח הרבה זמן ומאמץ) ומה "מלמדים" אותם קודם כל? את התארים והשמות במשפחה (איך עושה סבתא? ותאמינו לי שאצלנו לכל אחד יש קול..).

אז הכנתי לו ספר בד שהוא אלבום לתינוק:

כן, קוראים לו סול!

הספר עשוי דפים מבד, הכריכה במילוי אקרלין ותגיות קטנות מבצבצות כמיטב המסורת התינוקית.

וככה הוא נראה פתוח (שמתי תמונות שהסתובבו בבית לצורך המחשה אבל הרעיון שאלו יהיו בני המשפחה הקרובים):

בכל עמוד ישנו כיס משעונית רכה שבתוכה אפשר לשים תמונה:

והנה הדרכה מצולמת למי שחפצה נפשה/ו:

מוצאים בדים בשני צבעים- עדיף כותנה עבה,

אני גזרתי 2 זוגות מכנסיים מערמת ה"לפרום" - כחול ואדום

משרטטים 4 עיגולים מכל בד וגוזרים, קוטר השבלונה שלי היה 23 ס"מ (מה שנתן ספר מוגמר בקוטר 22 ס"מ)

גוזרים בעזרת אותה שבלונה גם עיגולי אקרילן -

אני השתמשתי בסוף באקרילן רק ל"כריכה" כך שהייתי צריכה 2 עיגולים, אפשר למלא כל "דף" ואז יש לגזור 4 עיגולים (לטעמי זה עבה מדי ובודאי שלטעם המכונה שלי).

משרטטים שבלונה לכיסי התמונה (אני השתמשתי בקרטון גזור ל 14.5 על 11.5 ס"מ)

קניתי מז'ק ורון את המבריק-מבריק הזה, זו סוג של שעונית אבל הרבה יותר רכה. הרעיון היה למצוא חומר שאין לו קצוות חדים שיכולים לשרוט לאחר הגזירה- בשלב הזה נרשמה הצלחה, בתפירה..

מתמזמזים עם הקישוטים, מורחים 2 ערבים בחיפוש אחרי סרטים מתאימים בערימות, מחליטים שרוצים בעצם הכל פשוט (כי זה לתינוק) ומשחקים שוב בהכל.

כדאי כמובן לשים לב לסדר הדפים, שכל זוג יתאים אחד לשני. אני החלטתי ללכת על צבעים תואמים לכל הספר (אדום-כחול-ותוספות צהובות ולבנות).
מחברים בסיכות את האלמנטים לכל דף ותופרים.

בשלב הזה השעונית התגלתה בכעלת חיים משלה, ולא נעימים במיוחד. מכיון שהיא מאוד חלקה היא פשוט לא נתפסה במכונה. תפרתי אותה או כשמעליה עוד שכבת בד (למשל סרט שמסתיר את החיבור) או פשוט ביד.

מכינים "סנדביצ'ים" לזוגות - זוג הוא דף אחורי וקדמי.
מחברים ימין לימין ושמים לב שהעיגול לא מסתובב.. ז"ת שהם מיושרים זה לזה.
אפשר להוסיף סרטים (כלפי פנים אל תוך העיגול) בשלב הזה.

אם רוצים להוסיף מילוי אקרילן מוסיפים אותו מבחוץ - כמו בסנדביץ' בתמונה השמאלית כך כשנהפוך הוא יהיה בפנים.

מסמנים את הפתח (בסיכות כפולות), בערך 4 אצבעות - כך שבכל הדפים הפתח יהיה חופף - מקל מאוד על הסגירה.

ותופרים - אם במקרה, אין לי מושג איך זה קרה, העיגולים לא חופפים - תופרים כשהעיגול הקטן כלפינו (בשביל לא לחזור אחורה כשמגלים שלא הכל נתפס..) - הוראות שכתובות בדם יש פה.

גוזרים את השאריות וחותכים פיקים מסביב (למעט בחלק הפתוח)

והופכים:

מיישרים עם האצבעות את השעוונית, היא שורדת יפה את ההיפוך.

כל דף מגהצים (בלי לגעת בשעונית) ומסדרים את המפתח עם סיכות, עורמים את כל הדפים לפי הסדר ותופרים מעין "טופ-סטיצ'" עליון שסוגר את כל הדפים ומחבר אותם יחד.

אם רוצים- אפשר קודם לסגור כל אחד בנפרד.

בתמונה הימנית רואים איך זה נראה אחרי החיבור - אפשר להקפיד על חיבור יותר יפה (אפשר, בטח שאפשר..) או לתפור ביד בד שיסתיר את החיבור ויתן עוד כתם צבע (ובעיקר יסתיר את החיבור..).

וזהו!

עכשיו אפשר להכניס תמונות (-:

נשיקות,

בעיקר פורמת