גלויות לשבועות

התגעגעתי, באמת.
אחרי שתיקת מוזות רועמת נטוו התנאים והתעבו לכדי - לכדי משהו. משהו קטן.
אז מעט מילים והרבה תמונות הפעם.
כרגיל בחיים אני עושה מישמשים קצת גסים... חיפשתי רעיון שיאתגר אותי, חיפשתי רעיון לעיצוב הזמנה לאירוע שבועות במושב, אני תמיד מחפשת משהו שאפשר לעשות עם הילדים ו - זה מה שמצאתי (-:
סשן צילומים לקראת שבועות מחופש לאחה"צ איכותי עם המלכה השולטת בבית ביד רמה (אלולה בת 3. וזה לא עובר לה).

בשלב הראשון נבחרה על ידה הדוגמנית ושמלת שבועות מאולתרת מבד חגיגי במיוחד ורקום כמסורת החג נתפרה עבורה:

הייתי חייבת לצלם את התמונה הזו
שבעיקר מראה לכל מי שכבר לא משחקת בברביות  - שהיום יקירה מייצרים ברבי עם תחתונים! כן, כן וזה במקרה החושפני - כשלא מטביעים עליה גם מחוך...

אני מחבבת את עניין התחתונים כי זו בעצם הודאה מסוג מסויים וגם לא צריך לתפור לה תחתונים בנוסף (-:
צנועה וחסודה. כמעט.









אחרי 15 הדקות על מכונת התפירה, יצאנו לשדה הקצור הקרוב-למקום-מגורינו לסשן צילומים משעשע:

אלולה גם התעקשה על טנא (והיא גם צילמה):

מהתמונה הזו אגב הודפס באנר על שמשונית ברוחב 3 מטר שמתנוסס כעת בכניסה למושב!
בסוף עוד נגלה שלילדה יש עתיד
(את הטנא מסתיר אומנם כיתוב אבל לא נעסוק בקטנות..)


(את הסלסלה הזו עם הפירות המינאטורים קניתי בשוק בקמבודיה לפני המון שנים. הנה היה שווה...)






והנה הילדה מביימת:

את התמונות הדפסתי במדפסת ביתית בשחור-לבן ואלולה צבעה,

הייתי מראה לך תוצאות סופיות אבל היא בעיקר נלהבת כרגע משימוש במספריים אז אחרי הצביעה היא פשוט גזרה הכל לחתיכות קטנות-קטנות-קטנות.
אבל לא מספיק קטנות לשואב אבק כמובן.










וכמה עותקים שנשארו הולאמו לטובת החלפת הגלויות הקולסאלית של חגית, שביקשה 5 גלויות עבודת יד.

"גלויה" היא אחת המילים האהובות עלי בעברית - אני ממש זוכרת את הרגע שהבנתי אותה, ז"ת שהיא לא מוחבאת במעטפה, היא פשוט.. גלויה. אני עדיין נלהבת מהעניין (-:

הוספתי עוד אלמנטים ידניים שיהפכו אותן לONE OF A KIND למרות שבעיני הן היו גם כך די מיוחדות...










לחלק הוספתי משפטי העצמה נשית - ברבי קלאסיים בסגנון "את נראית נפלא היום!"

ובהשראת הקרטון שהודבקו עליו (הקרטון של מארז התחתוניות של אלוויז) המשכתי גם למשפטי פילוסופה נשית בשקל כלליים יותר שהצחיקו אותי (-:

women hold up half the sky











וגם:

לעשות מה שאני אוהבת / לאהוב מה שאני עושה















אפילו בשתי ורסיות...

ועוד אחת משעשעת:

i can and i will
watch me









וגם הצד האחורי קיבל תשומת לב סמלית:

בברכת חג שבועות שמח ושנזכה לקצור ולהנות מפרות העשייה שלנו (מליצי זה מאוד שבועות 2013 אם לא ידעת) ובהיסוס מה הן נשלחו, מקווה שיעלו חיוך - הכי חשוב לא?

צילום צעצועים זה כייף גדול ולעניין יש כמובן מעריצים (והרבה מעריצות), האסכולות מתחלקות בגסות לאלו שמנסים להחיות את האובייקטים ולאפשר להם לחיות במרחב משלהם, זה יכול להיות עולם שמותאם לקנה המידה של הדמויות ולאלו שדווקא משתעשעים בקנה המידה:

(או כמו כאן למשל - נסיונות לצילום "אמנות גבוהה" בצילומי צעצועים)









 ואולי בהזדמנות אשטח את המחקר הקטן שערכתי בנושא, אבל קודם - מבין אלו שמצלמים דווקא ברביות, על כל ההקשר התרבותי/מחאתי פמיניסטי שבהן - אני חייבת להראות את מאריאל קליטון המפורסמת (Mariel Clayton) שמצלמת דימויים מדהימים וידועה בעיקר בסצנות זוועה מחיי הברביות המושלמות..

(בחרתי אחת קלה לצפייה.. )











את זה אני שומרת לאחה"צ איכותי עם דורדור המורבידי.. או לפחות לגיל 4?

נשיקות
בעיקר פורמת

דרושה קצת השראה

בשבוע שעבר חשבתי על השראה במסגרת החלפה שנערכה בפורום טכסטיל וליבוד, החלפה.. איך לומר - שנויה במחלוקת.
אני מרשה לעצמי לבקר כי הובלתי אותה באומץ לב, ובהחלטה להשתפר ולנסות לקלוע לטעם קהל החברות בפעם הבאה (-:
ההחלפה ביקשה פריט אחד ששואב השראה מזרם אמנותי, תקופה או אמן.
טוב ויפה על המסך אבל מה לעזאזל אני עושה?
זוגתי להחלפה, שתחיה שנים רבות וטובות, אשפית במטבח. נו, מאלו ששולפות מתכונים מהראש, שמזמינות אותי בהודעת אסאמאס של 'בואי - אפיתי עכשיו אלפחורס', נו, מאלו.
לאחר דין ודברים ובעידודה הרב, החלטתי להכין לה ספר מתכונים חדש.
אני וספר מתכונים. אני ומטבח.
שקוף שההשראה תבוא מסוריאליזם (מעל-המציאות..), מה לא?
העבודה שישר קפצה לי לראש היתה של מגריט:

"זו לא מקטרת". למרות פער השנים והקושי לשמור על אירוניה אני חושבת שמצליח לו כל פעם מחדש איתי. אני צוחקת למראה העבודה הזו תמיד כשאני מראה אותה לסטודנטים. כי, מה לעשות.. זו באמת לא מקטרת. רק ציור.
גם ביקורת נוקבת על ייצוג אמנותי שמתיימר לייצג מציאות, גם עקיצה לחבר ד"ר פרויד שבגללו כל סיגר הופך ל... וגם ציור מעולה עם טקסט. קלאסיקה.

בחיפוש אחרי קלסר מושלם (ואשכרה הקלדתי בגוגל : the perfect recepy book) שיכיל מחווה למגריט מצאתי את הקלסר הנהדר הזה

 ולא האמנתי כמה שהוא מתאים לי בדיוק לעבודה של מגריט.
















כל מה ששיניתי בעצם זה את הגדלים והפנים וכמובן הוספתי את הכיתוב הסוריאליסטי.

טוב, גם הסגנון הפך לפשוט ו'ידני' יותר. יותר אני.















צד קדמי - כפית משוטחת והכיתוב "לה כפית" שזה 'הכפית'  בצרפתית מעוברתת למי שלא יודעת.

הנחתי את הכפית בתוך מגבת ואחרי 3 מהלומות פטיש קלות היא כבר היתה שטוחה, לאכזבתי הקלה. קיוויתי שיהיה יותר כייף לאורך זמן...










צד אחורי - רקמה של מזלג, עם הכיתוב "זה לא מזלג".

אוי, כמה שהצחקתי את עצמי...


בתוך הקלסר, שבחרתי לו גודל לא סטנדרטי, כי נראה לי יותר פרקטי קטן,
יש חוצצים שמחולקים לקטגוריות (מחקר עצום בין השכנות המבשלות)
מעטפת בד לכל גזירי העיתון - עוד גוזרים מתכונים מעיתון?







בכל מקרה - הקלסר הזה נשאר אצלי (-:

וזה לא שיש לי משהו נגד זוגתי להחלפה, פשוט יום אחרי ההחלטה על הקלסר קיבלתי הודעה שטרפה את כל הקלפים. לזכותה יאמר שמההיכרות איתי לא היתה לה סיבה לחשוב שהתחלתי לעבוד על הפרויקט (עוד לא הגיע הערב שלפני..) ובהודעה התבקשתי להכין בעצם - בובה.
בובת בותרו.

היה לי קשה להתחבר לדמויות שלו.. לקח לי כמה שעות למצוא את עצמי בבקשה. אבל אז החלטתי פשוט להתחיל.
אז העלתי ללפטופ כמה ציורים, התחלתי לגזור חלקים שנראו לי חשובים כמו ידיים, רגליים.. ראש לבובה (בעיקר אילתרתי מסביב)

וכן, לא העזתי לזוז מהמסך...חשבתי שאם אולי התמונה תטמע לי בקרנית זה יעזור איכשהוא...








ואז התחלתי לצייר בהיסוס בעפרון וממש התחלתי להנות (-:

לבובות מהסוג הזה, בהזמנה מדויקת שכזו, קוראים גם OOAK והכוונה לבובות שהן One Of A Kind אמנותיות ונעשות בעבודת יד מתחילתן ועד סופן. אחרי שניסיתי לחקור קצת בעניין (ולא מצאתי עוד בובת בותרו - יש לי בת זוג מאוד מקורית!) ראיתי שיש ז'אנר שלם של בובות מצוירות, בעיקר בצבעי אקריליק - אז החלטתי לנסות גם את כוחי.
כמובן שדי מהר נתקלתי במכשול הראשון.. אופייני רק לי, השתמשתי בסוג צבע לא טוב והייתי צריכה למחוק את העיניים (שדווקא חיבבתי כי הן לא היו מאוד "בותרו"..)

והנה גם הבובה של הבובה (הדבר הלבן בחלק התחתון) מתייבשת לידה ותכף תתפוס את מקומה בחיקה החמים.











כך או כך - לאט לאט היא התחילה לתפוס צורה.. שימי לב לברכיים (החלק החביב עלי) ולנעליים שהכנתי מגרבי תינוקת (תינוקת אחת שזחלה כאן ובשבוע הבא היא כבר בת 3!) - גם אותם צבעתי בהמשך.

וככה היא נמסרה... לצד הציור שהיווה את ההשראה העיקרית:

את הבוב שלה, ה"כל-אדם" הגברי, הנשלט על ידה (-: הכנתי מI CLAY וצבעתי באקריליק ומרקר שחור.
והנה קצת מהפרטים...

בפוזת 'כולם בגן משחקים ורק אני יושבת לבד עם הבובה שלי על המקלט'...
היא יושבת בעצמה, ובעצם רק הבגדים שלה עשויים בד לא צבוע (הסרט בשיער, השמלה, גימורי התחרה והגרביים המפוספסות), וכל כולה מבד גס צבוע אקריליק וצבע מים בשכבות.
נכון היא מפחידה, אבל עדיין הייתי צריכה להגניב לה ליטוף פרידה מתגעגע כשהנחתי אותה בבית החדש ועזבתי...

(ומה איתי? קיבלתי מתנת יומולדת ותחפושת פורים לאלולה (שתיים בשמלה אחת!), לא תמלטי מהתמונות ממש בקרוב)

שבוע נפלא ובהצלחה לתופרות התחפושות
נשיקות,
בעיקר פורמת

כל יום זה תיק

השבוע עמד בסימן תיקי צד נשיים שלא לומר אקסטרווגנטיים... לאחר הגמילה המוצלחת של אלולה –היינו קצב פספוסים סביר בהחלט וקולקציית תחתונים צבעונית שהלוואי עליי- החלטתי שהגיע הזמן להפרד מהמוצץ הארור, הידוע כ"צצי אלולה" ושמו נאמר לא בלחישה מהוסה של כבוד אלא בצרחות רמות ודורשניות שמעבירות בי חלחלה.

ומכיון שמדובר באייקון אופנתי (הילדה, לא המוצץ) המסרב לצאת לגן ללא משקפי שמש, שמלה מתנפנפת ותיק צד, החלטתי לזרום איתה והצעתי לה ללכת לגן עם התיק שאבא הביא לה (מיון..) ובו נשמור את צצי. הצלחה (-:

העיסוק בהטמנת האוצר בתוך התיק המעוצב לעילא, הוצאה והשווצה בגן, הטמנה מחודשת וחוזר חלילה הביאו לתוצאות משביעות רצון וצצי נשמר בתיק במשך כל היום (למעט שנת הצהריים – אבל אני מוכנה להתגמש עד גיל שנתיים..).

מעניין שזה מה שאורי החליט להביא איתו לארץ מערש התרבות המערבית. לא שציפיתי לפסלון אפרודיטה ועדיין...

אז מה הבעיה? כמו כל אשה, תיק אחד אף פעם לא מספיק והרגשתי שהעניין הולך ואובד.. בכוחות אחרונים (ללמד וללמוד, סיוט לוגיסטי אלעק אקדמי) ישבתי לביצוע הפרוייקט..

בהתחלה גייסתי את כל השלל שמצאתי בבית. היא לא התרשמה.

בלית ברירה, נאמנה לעיקרון ה"תיק לכל יום" (איך ביל גייטס לא חשב עליו?) פניתי לתפור ..

7 שעות (!) של פרימה מרוכזת, קצת תפירה והרבה חברה טובה ותומכת (גלית ואלה שהובילה אותנו בפיצוח המשימה..) הובילו לתיק המתקתק הזה.

ועוד תמונה של המאמץ הקבוצתי, כי הם ממש מרשימים יחד..

אלולה הסכימה לו.

רק בגלל הרוכסן הפנימי כמובן (-:

ונפעמת מעצמי ומיכולותי לעבוד/ללמוד/לצעוק על ילדים/לתפור תיקים (הסוד אגב: מכל דבר קצת..) החלטתי שגם אני, ראויה לתיק חדש. אני ממש לא צריכה תיק חדש - אני יודעת, זה משפט שלא נשמע לוגי - אני לא צריכה תיק חדש מהסוג שאני יודעת לתפור. לזה התכוונתי (-:

אבל.. הגזרה כבר חיכתה וממנה תכננתי לתפור (עוד) החלפת משאלות בפורום טכסטיל.. אז החלטתי שעדיף לנסות גם תיק "לבית". לא ככה?

נכון. הוא מהמם.

יש יאמרו שאני מושפעת מהסביבה הקרובה לי.

אבל אני אומרת: ברומא נהג כרומאי.

גיבורי על זה כאן. זה ידוע. ואנחנו לא מצליחים לגרש אותם.

להחלפה שלחתי משהו סטנדרטי יותר.. אל חשש.

הבקשה היתה תיק ליומיום צבעוני לבחורה עם טעם שמרני. קשה.

החלטתי שאיקאה תהיה הימור נבון בבד הצבעוני, הוספתי ג'ינס לרוגע ולא התאפקתי עם פסים

והגאווה הגדולה שלי: הפספול...

לא האמנתי כמה שזה קל.

בסופו של שבוע האופנה והאקססוריז נרשם כישלון חרוץ לפרוייקט המוצץ. אולי טרם "נרשם" ממש כי אני, אישית, בעצמי, לבדי (הבנת?) עדיין לא פסקתי מהניסיונות.. אבל בראייה כללית ניתן לומר שאכן המוצץ כאן ונוכח בחיינו.

החרמתי את תיק הקיפודים לעצמי. יש גבול לכמה אמא יכולה לסבול, לא?

(-:

שבוע טוב ונשיקות, בעיקר פורמת.

הדרכה מצולמת: כפתורי לבד רקומים וקלים

הבטחות מקיימים: הדרכה מצולמת לכפתורי לבד ועל הדרך גם שדרוג קופסת נעליים..

בפורים שלחתי משלוח מנות במסגרת החלפה של פורום טכסטיל וליבוד, בתוכו היו גם כפתורי הלבד האלו:

והנה ההדרכה, הם פשוטים וחביבים ולדעתי יכולים לשדרג כל-מיניהים:

מה צריך?

לבד

חוט רקמה ומחט

מנקה מקטרות (בסדר, עלית עלי, יש לי סטוק שמסרב להגמר.. גם חוט רקמה יהיה בסדר גמור)

אקרילן

אזהרה לרגישות אסתטית.. צילומים נוראיים בהתחלה - ניסיתי לפצות בהמשך (-:

גוזרים 2 עיגולי לבד לכל כפתור (אני השתמשתי בפלסטיק של הפתעת הקינדר כשבלונה, אפשר כמובן יותר גדולים)

בערך 2.5 ס"מ קוטר.

מכינים את החלק האחורי:

על חלק אחד מסמנים 2 נקודות וחורצים אותן (עם מספריים/קוצץ) בזהירות, משחילים חתיכה קטנה ממנקה המקטרות ומקפלים את הקצוות מהצד השני (כמו סיכה מתפצלת). אופציה נוספת היא פשוט לתפור עם חוט רקמה לולאה קטנה.

זה החלק שנתפור לבד/משטח כשנשתמש בכפתור.

כך זה יראה (בערך) הצהוב הוא מבט מקדימה והתכלת מאחור (שניהם מדגימים צד אחד-האחורי- של הכפתור שלנו):

אני מקווה שאצלך הרקע יותר מוצלח - אני נשבעת שזה הצבע של הכרית.

על החלק השני של הכפתור (הקדמי) רוקמים את הדוגמא - כשמסיימים לא גוזרים את החוט!

מצמידים את 2 החלקים שמאל אל שמאל (כך שראש הסיכה המתפצלת שלנו פונה החוצה) וממשיכים לרקום מסביב עד לכמעט סגירה (עשיתי "תך שמיכה" אבל אפשר גם תך רגיל מסביב או סטן).

סגירה: מכניסים מעט אקרילן לנפח וסוגרים את התך מסביב לכפתור.

זהו, מוכנים.

תפרתי אותם לנייר מדוגם כך:

תפרתי כמובן כ"כפתורים" לא חיברתי כאפליקציה - זה הרעיון...

והנה קצת שלבים מהכנת הקופסא שנשאלתי עליה:

את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (כמה אושר מהשימוש בספריי דבק, אולי זה האדים) והוספתי פרח לבד אדום:

הבד מאיקאה "שלפני השריפה" (אולי זה המקום להודות שהיינו שם יום לפני ויכול להיות שמחשבה יוצרת מציאות.. כי קצת מלמלנו איחולי שתשרפו בקופה..אבל באמת באמת שאני מצטערת!), היה חיסול של המון בדים ב10 ש"ח למטר.

ואלו השלבים: גזרתי את הבד עם שוליים לקיפול פנימה (הרבה שוליים.. לא היה לי כוח למדוד) והתחלתי לקפל יפה...

כשראיתי שהדברים מסתדרים ריססתי את הקופסא בספריי והצמדתי לבד - בהתחלה לאורך השדרה ואח"כ בצדדים.

כשהכול היה מודבק, גזרתי שאריות (במיוחד מהצד החיצוני בכדי שלא יהיה עבה מדי והקופסא לא תוכל להסגר)

גזרתי קרטון לציפוי הפנים (מדדתי את הצדדים וגזרתי מקרטון קורנפלקס - תמיד קצת פחות מהגודל הסופי- לפחות בחצי ס"מ)

הדבק יוהו לא שרד אגב, בסוף הדבקתי עם הספריי גם כאן (ריססתי את הקרטון, לא את הקופסא, והצמדתי בלחץ)

הדבקתי את הקרטון בצד הפנימי כך שיכסה על כל המראות הקשים:

עכשיו זה נראה נקי ונחמד.

והוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee. אני מחבבת את הפרחים האלה, קלים ותמיד יוצאים מרשימים (-:

את הפרח תפרתי לקופסא (את התוית מהלבד הדבקתי, לאחר שתפרתי על הלבד נייר עם טקסט).

מקווה שעזרתי..

ולסיום.. גם אני קיבלתי משלוח מנות (-: מעבר לכל הטוב שהיה טמון בו, ההשקעה והמחשבה בכל הפרטים (והממתקים..) אני נוכחת כל פעם לגלות שהציפייה, ההליכה לדואר, קבלת החבילה זה חלק גדול מהכייף (-: ממש מכניס ריגוש לחיים.

תודה מירי! אני אוהבת ה-כ-ל!

אורי נשפך מצחוק כשראה אותי פותחת את הארגז הענק ומתרגשת נורא וזה הזכיר לי שלפני כמה שבועות אירחה אותי (אירוח מופלא!) קואלה22 לערב יצירה. בסביבות 2400 כשבעלה המקסים חזר הביתה מהגלות הוא אמר לי משפט מעולה..אז הנה ציטוט היום:

"אתן מכינות דברים כלכך לא פרקטיים, שאין לכן ברירה אלא לעשות החלפות בינכן."

אורי מהנהן במרץ (אם הוא היה טורח לקרוא כמובן, מהנהן בתוך הראש שלי..).

איך, איך אפשר להגיד את זה על נרתיק חיתולים של שרון רותם????

(-:

נשיקות

בעיקר פורמת

משלוח מנות יצירתי - החלפה פורימית

כמעט פורים שמח! בפורום טכסטיל וליבוד נערכה החלפת משלוחי מנות ובין הוירוסים הפורימיים הצלחתי גם אני לתרום את חלקי..

ההחלפה היתה הפעם סודית במיוחד (ז"ת ידעתי למי אני שולחת אבל לא ממי אני מקבלת - עדיין תעלומה מרגשת..) והגרלתי את יעלולו3. אם ברגע הראשון עוד חשבתי שאאפה משהו ביתי ואשלח בצנצנת מטופלת כפרית, התוכניות נגנזו ומייד.. הגברת אופה בכישרון רב (ומזל, כי רק לכתוב את המשפט הקודם, בנוגע לאפייה.. צמרמורות אוחזות בי..) ואני התחלתי בחיפושים.

בזכות בני גיבור החייל, מצאנו את הספר המופלא הזה אצל אמא שלי, ספר שהיה שלי אי אז וידעתי שאעשה משהו בהשראתו..

השבוע החורפי שעבר פשוט דרש רקמה מול הטלויזיה וכך יצאה הילדה החמודה הזו מתוך האיור

ואחרי כמה ימי התלבטות הפכה לאפליקציה.

הוספתי לה שרביט וקצת שיניתי אבל בגדול, זו היא שם שמתחבאת ליד הילד המחופש לחסידה (???).

ציירתי ביד חופשית מדי על בד, רקמתי וצבעתי "בתוך הקוים" בצבעי מים מעורבבים באקריליק לבן - שנתן את הסמיכות.

וכלכך נהנתי לרקום ולצבוע שהוצאתי מתוכו עוד דמות, הצועניה הזו:

שגם היא יועדה להיות אפליקציה אבל היא גדלה (מה לא נוסיף גם חצאית?) וגדלה (והיד שאוחזת בתוף?) וגדלה (לא אמורים לעשות סקיצה קודם??) שבסוף היא נראתה לי נחמדת כמו שהיא על הבד והחלטתי למסור אותה כך, ומקווה שכבר יימצא לה שימוש היכן שהוא.

ומשהו מתוק צריך, נכון? אז החלטתי להשתמש בבד הקאפקייקס החמוד ושלחתי 3 ערכות להכנת קישוטיק, ל3 הבנות של יעל.

האמת שקניתי חתיכונת קטנטנה ממנו מזמן להכין ממנו קישוט כלשהוא לקטנטונת שלי, ואז ראיתי את הקישוטיקים המקסימים של גזרה פרטית והם כלכך מוצלחים שהבד הפך להיות ממש "שלה".. קצת הקשה עלי את השימוש אבל החלטתי שהם פשוט מושלמים כמו שהם.

כל המצרכים והוראות הכנה מאוירות.

ואחרון חביב.. 6 כפתורי לבד רקומים:

רציתי לשלוח משהו שאפשר ליצור איתו, אבל משלי.. זה הפתרון שמצאתי (-:

הם חביבים בעיני מאוד והדרכה מצולמת כבר מוכנה.. בשבוע הבא.

את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (סופסוף שימוש מוצלח בספריי דבק, הידד!)

הוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee.

תפרתי נייר עם פרטי ההחלפה ללבד שהודבק על הקופסא - אני מקווה שימצא לה שימוש, אז יהיה אפשר להחליף את הכיתוב.

וככה היא נמסרה ישירות לאיציק מהמכולת הסמוכה לבית של יעל...

ניסיתי לעשות משלוח אישי (בכדי להשיג את היום שאיבדתי בדואר).. יצא כמעט (-:

אז את האמת.. זו רק אני שמחכה עוד רגע עם תפירת התחפושת? עוד יום אחד.. עוד טיפל'ה... למקרה שהיא תוחלף (שוב)?

נשיקות וחג שמח!

בעיקר פורמת