דרושה קצת השראה

בשבוע שעבר חשבתי על השראה במסגרת החלפה שנערכה בפורום טכסטיל וליבוד, החלפה.. איך לומר - שנויה במחלוקת.
אני מרשה לעצמי לבקר כי הובלתי אותה באומץ לב, ובהחלטה להשתפר ולנסות לקלוע לטעם קהל החברות בפעם הבאה (-:
ההחלפה ביקשה פריט אחד ששואב השראה מזרם אמנותי, תקופה או אמן.
טוב ויפה על המסך אבל מה לעזאזל אני עושה?
זוגתי להחלפה, שתחיה שנים רבות וטובות, אשפית במטבח. נו, מאלו ששולפות מתכונים מהראש, שמזמינות אותי בהודעת אסאמאס של 'בואי - אפיתי עכשיו אלפחורס', נו, מאלו.
לאחר דין ודברים ובעידודה הרב, החלטתי להכין לה ספר מתכונים חדש.
אני וספר מתכונים. אני ומטבח.
שקוף שההשראה תבוא מסוריאליזם (מעל-המציאות..), מה לא?
העבודה שישר קפצה לי לראש היתה של מגריט:

"זו לא מקטרת". למרות פער השנים והקושי לשמור על אירוניה אני חושבת שמצליח לו כל פעם מחדש איתי. אני צוחקת למראה העבודה הזו תמיד כשאני מראה אותה לסטודנטים. כי, מה לעשות.. זו באמת לא מקטרת. רק ציור.
גם ביקורת נוקבת על ייצוג אמנותי שמתיימר לייצג מציאות, גם עקיצה לחבר ד"ר פרויד שבגללו כל סיגר הופך ל... וגם ציור מעולה עם טקסט. קלאסיקה.

בחיפוש אחרי קלסר מושלם (ואשכרה הקלדתי בגוגל : the perfect recepy book) שיכיל מחווה למגריט מצאתי את הקלסר הנהדר הזה

 ולא האמנתי כמה שהוא מתאים לי בדיוק לעבודה של מגריט.
















כל מה ששיניתי בעצם זה את הגדלים והפנים וכמובן הוספתי את הכיתוב הסוריאליסטי.

טוב, גם הסגנון הפך לפשוט ו'ידני' יותר. יותר אני.















צד קדמי - כפית משוטחת והכיתוב "לה כפית" שזה 'הכפית'  בצרפתית מעוברתת למי שלא יודעת.

הנחתי את הכפית בתוך מגבת ואחרי 3 מהלומות פטיש קלות היא כבר היתה שטוחה, לאכזבתי הקלה. קיוויתי שיהיה יותר כייף לאורך זמן...










צד אחורי - רקמה של מזלג, עם הכיתוב "זה לא מזלג".

אוי, כמה שהצחקתי את עצמי...


בתוך הקלסר, שבחרתי לו גודל לא סטנדרטי, כי נראה לי יותר פרקטי קטן,
יש חוצצים שמחולקים לקטגוריות (מחקר עצום בין השכנות המבשלות)
מעטפת בד לכל גזירי העיתון - עוד גוזרים מתכונים מעיתון?







בכל מקרה - הקלסר הזה נשאר אצלי (-:

וזה לא שיש לי משהו נגד זוגתי להחלפה, פשוט יום אחרי ההחלטה על הקלסר קיבלתי הודעה שטרפה את כל הקלפים. לזכותה יאמר שמההיכרות איתי לא היתה לה סיבה לחשוב שהתחלתי לעבוד על הפרויקט (עוד לא הגיע הערב שלפני..) ובהודעה התבקשתי להכין בעצם - בובה.
בובת בותרו.

היה לי קשה להתחבר לדמויות שלו.. לקח לי כמה שעות למצוא את עצמי בבקשה. אבל אז החלטתי פשוט להתחיל.
אז העלתי ללפטופ כמה ציורים, התחלתי לגזור חלקים שנראו לי חשובים כמו ידיים, רגליים.. ראש לבובה (בעיקר אילתרתי מסביב)

וכן, לא העזתי לזוז מהמסך...חשבתי שאם אולי התמונה תטמע לי בקרנית זה יעזור איכשהוא...








ואז התחלתי לצייר בהיסוס בעפרון וממש התחלתי להנות (-:

לבובות מהסוג הזה, בהזמנה מדויקת שכזו, קוראים גם OOAK והכוונה לבובות שהן One Of A Kind אמנותיות ונעשות בעבודת יד מתחילתן ועד סופן. אחרי שניסיתי לחקור קצת בעניין (ולא מצאתי עוד בובת בותרו - יש לי בת זוג מאוד מקורית!) ראיתי שיש ז'אנר שלם של בובות מצוירות, בעיקר בצבעי אקריליק - אז החלטתי לנסות גם את כוחי.
כמובן שדי מהר נתקלתי במכשול הראשון.. אופייני רק לי, השתמשתי בסוג צבע לא טוב והייתי צריכה למחוק את העיניים (שדווקא חיבבתי כי הן לא היו מאוד "בותרו"..)

והנה גם הבובה של הבובה (הדבר הלבן בחלק התחתון) מתייבשת לידה ותכף תתפוס את מקומה בחיקה החמים.











כך או כך - לאט לאט היא התחילה לתפוס צורה.. שימי לב לברכיים (החלק החביב עלי) ולנעליים שהכנתי מגרבי תינוקת (תינוקת אחת שזחלה כאן ובשבוע הבא היא כבר בת 3!) - גם אותם צבעתי בהמשך.

וככה היא נמסרה... לצד הציור שהיווה את ההשראה העיקרית:

את הבוב שלה, ה"כל-אדם" הגברי, הנשלט על ידה (-: הכנתי מI CLAY וצבעתי באקריליק ומרקר שחור.
והנה קצת מהפרטים...

בפוזת 'כולם בגן משחקים ורק אני יושבת לבד עם הבובה שלי על המקלט'...
היא יושבת בעצמה, ובעצם רק הבגדים שלה עשויים בד לא צבוע (הסרט בשיער, השמלה, גימורי התחרה והגרביים המפוספסות), וכל כולה מבד גס צבוע אקריליק וצבע מים בשכבות.
נכון היא מפחידה, אבל עדיין הייתי צריכה להגניב לה ליטוף פרידה מתגעגע כשהנחתי אותה בבית החדש ועזבתי...

(ומה איתי? קיבלתי מתנת יומולדת ותחפושת פורים לאלולה (שתיים בשמלה אחת!), לא תמלטי מהתמונות ממש בקרוב)

שבוע נפלא ובהצלחה לתופרות התחפושות
נשיקות,
בעיקר פורמת