איך אנחנו אוהבות את הציצי שלנו ואיזו מילה נהדרת זו ציצי. אני ממש אוהבת אותה.
כי יש בה גם טיפה את כל האלמנטים המיניים שנדבקו בה כבר, אין מה לעשות, אבל היא שומרת על חוצפה ועל חמידות כזו. ציצי.
וכמה שהתעסקתי בציצים האלה. מגיל 11 שכמעט חטפתי גיבנת מלהסתיר אותם בהליכה שפופה ועד ששאר הבנות גידלו ציצים ויכולה הייתי להזדקף ולהתגאות בשלי. וכמה שנאתי אותם שהיו קטנים וכמה אהבתי אותם אחר כך שהיו קטנים.
ועוד לפני שידעתי כמה שימושיים הם יהיו - הם כבר היו שימושיים ולמדתי כוח מהו בעזרתם אבל למדתי גם שהוא לא שווה הרבה באמת (שיעור שנלמד מאוחר מדי בהחלט) ואז 10 שנים כמעט של תפקיד דומיננטי כואב ומספק (טוב עם הפסקות.. אבל עדיין 10 שנים..) וכמה גיחכתי לעצמי על כל פעם של "איך הוא דבוק לציצי של אמא שלו" וחשבתי - כן! הוא בהחלט דבוק לציצי של אמא שלו ואיזה כייף לי והביקורת ממש לא עוברת אלי.. אבל תמיד היא גם קצת עברה אלי.
ואת כל הבדיחות על שקיות השוקו המרוקנות שהוא, ואת כל חזיות ההנקה הבלויות. הכל נתנו לי הציצים שלי.
ועם כל ילד הם השתנו, נטע לקח איתו חתיכה של ממש.. כן, לכולן יש סיפורי גבורה כאלו.
גוני האחרונה שיונקת ואני יודעת שהיא האחרונה כי הצלחתי איתה.
הנחנו אותה על הבטן שלי כשהיא נולדה, והיא זחלה לבד לציצי (ואז קצת עזרתי לה כי אני לא באמת מעלה סרטון ליו טיוב אלא רוצה להניק בשקט פעם אחת...) וג'ינה הגיעה אלינו הביתה שעתיים אחרי הלידה, והראתה לאלה איך גוני צריכה לינוק ואמרה לה - את תסתכלי טוב על הציצי של אמא שלך וכשתהי גדולה לא תצטרכי יועצת הנקה (-: אמן.
ואני דווקא לא הייתי כזו דבוקה לציצי של אמא שלי - כלומר בהתחלה כן, לקחתי לה הכל - אבל אחר כך פחות.
לא ידעתי שהציצי של אמא שלי ימשיך לשחק תפקיד בחיים שלי.
ובפעם הראשונה שאמא שלי עברה ניתוח, היא שכבה במיטה שם באסותא וכשנכנסתי אליה היא ביקשה ממני להסתכל ולראות - לראות אם הצליחו להציל חלק בניתוח. לראות אם כרתו או שהוא נשאר. וחשבתי לעצמי שזה לא בסדר שאני עושה את זה וכולה היתה מכוסה בנוזל הצהבהב של החיטוי מהניתוח. ואז ממש שמחתי לראות לה את הציצי. איזה מזל.
ועכשיו דבוק לציצי של אמא שלי עוד משהו (שוב), טרום סרטני אנחנו קוראים לזה הפעם.
זה לא פשוט להיות רחוקה מהציצי של אמא שלך.
אז רקמתי לה חזיה, חזיית בהצלחה שאני מקווה שתביא לה קצת מזל ובריאות.
ואמא סליחה שדיברתי על הציצי שלך לפני כולם, אבל גם לי יש בו מניות ואת אמרת שזה לא סוד. ואני מבטיחה לך שאני אוהב את הציצי החדש, אם יהיה, בדיוק כמו את הקודם.
בפוסט הזה השתמשתי 17 פעם במילה ציצי. וזה שימח אותי.
זה גם שווה משהו בסיטואציה הזו.
בברכת 'לכי תעשי ממוגרפיה'.
נשיקות,
בעיקר פורמת,
גל
תוספת..
מאז שכתבתי את הפוסט הזה והססתי עם הפרסום, אמא שלי טסה לחוות בריאות בפלורידה שם היא שותה נבט חיטה פעמיים ביום (אותי זה היה מגרש מהגוף שלה, זה בטוח) ופועלת בדרכה.
בדרך היא עצרה ביוניקלו וקנתה לשתינו חזיות חדשות ומעולות.
בכל זאת החלטתי לשלוח לה גם את אלו, ואם הסרטן יקדים את דואר ישראל אז הוא בטח יפגוש את הנחישות שלה והאמונה שלי שגם הפעם היא תנצח אותו.
כי יש בה גם טיפה את כל האלמנטים המיניים שנדבקו בה כבר, אין מה לעשות, אבל היא שומרת על חוצפה ועל חמידות כזו. ציצי.
וכמה שהתעסקתי בציצים האלה. מגיל 11 שכמעט חטפתי גיבנת מלהסתיר אותם בהליכה שפופה ועד ששאר הבנות גידלו ציצים ויכולה הייתי להזדקף ולהתגאות בשלי. וכמה שנאתי אותם שהיו קטנים וכמה אהבתי אותם אחר כך שהיו קטנים.
ועוד לפני שידעתי כמה שימושיים הם יהיו - הם כבר היו שימושיים ולמדתי כוח מהו בעזרתם אבל למדתי גם שהוא לא שווה הרבה באמת (שיעור שנלמד מאוחר מדי בהחלט) ואז 10 שנים כמעט של תפקיד דומיננטי כואב ומספק (טוב עם הפסקות.. אבל עדיין 10 שנים..) וכמה גיחכתי לעצמי על כל פעם של "איך הוא דבוק לציצי של אמא שלו" וחשבתי - כן! הוא בהחלט דבוק לציצי של אמא שלו ואיזה כייף לי והביקורת ממש לא עוברת אלי.. אבל תמיד היא גם קצת עברה אלי.
ואת כל הבדיחות על שקיות השוקו המרוקנות שהוא, ואת כל חזיות ההנקה הבלויות. הכל נתנו לי הציצים שלי.
ועם כל ילד הם השתנו, נטע לקח איתו חתיכה של ממש.. כן, לכולן יש סיפורי גבורה כאלו.
גוני האחרונה שיונקת ואני יודעת שהיא האחרונה כי הצלחתי איתה.
הנחנו אותה על הבטן שלי כשהיא נולדה, והיא זחלה לבד לציצי (ואז קצת עזרתי לה כי אני לא באמת מעלה סרטון ליו טיוב אלא רוצה להניק בשקט פעם אחת...) וג'ינה הגיעה אלינו הביתה שעתיים אחרי הלידה, והראתה לאלה איך גוני צריכה לינוק ואמרה לה - את תסתכלי טוב על הציצי של אמא שלך וכשתהי גדולה לא תצטרכי יועצת הנקה (-: אמן.
ואני דווקא לא הייתי כזו דבוקה לציצי של אמא שלי - כלומר בהתחלה כן, לקחתי לה הכל - אבל אחר כך פחות.
לא ידעתי שהציצי של אמא שלי ימשיך לשחק תפקיד בחיים שלי.
ובפעם הראשונה שאמא שלי עברה ניתוח, היא שכבה במיטה שם באסותא וכשנכנסתי אליה היא ביקשה ממני להסתכל ולראות - לראות אם הצליחו להציל חלק בניתוח. לראות אם כרתו או שהוא נשאר. וחשבתי לעצמי שזה לא בסדר שאני עושה את זה וכולה היתה מכוסה בנוזל הצהבהב של החיטוי מהניתוח. ואז ממש שמחתי לראות לה את הציצי. איזה מזל.
ועכשיו דבוק לציצי של אמא שלי עוד משהו (שוב), טרום סרטני אנחנו קוראים לזה הפעם.
זה לא פשוט להיות רחוקה מהציצי של אמא שלך.
אז רקמתי לה חזיה, חזיית בהצלחה שאני מקווה שתביא לה קצת מזל ובריאות.
ואמא סליחה שדיברתי על הציצי שלך לפני כולם, אבל גם לי יש בו מניות ואת אמרת שזה לא סוד. ואני מבטיחה לך שאני אוהב את הציצי החדש, אם יהיה, בדיוק כמו את הקודם.
בפוסט הזה השתמשתי 17 פעם במילה ציצי. וזה שימח אותי.
זה גם שווה משהו בסיטואציה הזו.
בברכת 'לכי תעשי ממוגרפיה'.
נשיקות,
בעיקר פורמת,
גל
תוספת..
מאז שכתבתי את הפוסט הזה והססתי עם הפרסום, אמא שלי טסה לחוות בריאות בפלורידה שם היא שותה נבט חיטה פעמיים ביום (אותי זה היה מגרש מהגוף שלה, זה בטוח) ופועלת בדרכה.
בדרך היא עצרה ביוניקלו וקנתה לשתינו חזיות חדשות ומעולות.
בכל זאת החלטתי לשלוח לה גם את אלו, ואם הסרטן יקדים את דואר ישראל אז הוא בטח יפגוש את הנחישות שלה והאמונה שלי שגם הפעם היא תנצח אותו.
