יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

שאני א(סקראפ)רפ?


וואללה, עבר אוגוסט (-:
כבר לפני יומיים התחילו לי צביטות קטנות בבטן (חודשיים לא הפסקתי לאכול ארוחות שאריות מהילדים..אולי בגלל זה?)
ידעתי שיהיה לי מאוד קשה להודות אבל - אני מתבאסת שנגמר החופש - היה כייף, לא?
בילינו המון זמן שלושתנו (רביעי נדרש לפרנס), צחקנו המון, גיבשנו סדר יום משלנו ורק לאחרונה הפסקנו לריב (-:

בקיץ אשתקד השתתפתי לראשונה ולאחרונה בחיי בסדנת סקראפ (של קרן פרפרים) - החלטתי אז שאני מכינה לילדים מזכרת מהחופש הגדול והמחברת המעוצבת נגזרה והודבקה תחת הכותרת "הקייץ שלנו".
יצאתי עם מחברת מושקעת, שקית עם פיצ'פקעס להשלמה לאחר שהתמונות יודבקו (קישוטונים שכאלו) והמון מוטיבציה.
מ-א-ו-ד נהנתי. הנחתי בצד. עברה שנה (-:

אתמול בלילה התיישבתי להכין לנו מחברת סיכום של החופש שהיה לנו (לא מספיק שסקראפ זה המון עבודה, המשבר האמיתי הוא שצריך ממש להדפיס תמונות! מטורף..) - אז הנה שוויץ בסקראפ שלי ועל הדרך, ככה בקטנה, היילייטס מהחופש...



מתה על תמונות שמצולמות באוהל עם התאורה הסגלגלה.. צולם באחד הטיולים של הקיץ דווקא בקמפינג "בורגני" ליד נמרוד (שרותים ומקלחות)

שאר תמונות הקמפינג האחרים חשוכות מדי לבלוג המואר שלי (-:








קצת מחיי היומיום של הקייץ:



האבטיח שהצלחנו לגדל אבל טרם היה לנו האומץ לקטוף...

(אבטיח שצמח על שיח הוא מערכון מ"העולם הערב".. גם אני אמורה להנות מהמחברת הזו..)















אחת ההחלטות שלי היתה לנסות להנות איתם גם בבית, לא כל יום אטרקציה. גם לא כל יומיים.
ואחת התובנות שנלוו (ויישומו ביתר הצלחה בחגים - כן, החגים יגיעו בסוף..) היא שעדיף ארועי חינם ולהיות לארג'ים בצ'ופרים מאשר להפך - ז"ת להגיע להפנינג חינמי ולהרשות 2 (!) קרטיבים לכל אחד וג-ם נקניקיה וטרופית למשל (-:
ז"ת להוציא את הכסף על רופא שיניים במקום על כרטיסי כניסה.

2 האירועים שהוכתרו כמוצלחים ביותר (להיקף משפחתי) היו חוצות היוצר בירושלים ופסטיבל תיאטרון הרחוב בבת ים:

לירושלים, אליה אנחנו עולים כל קיץ ונהנים (אגב, ילדים לא משלמים כניסה וכרטיסים מוזלים לגדולים עולים 35 ש"ח), הגענו הפעם ממש מאוחר אבל להפתעתנו גילינו שהילדים שלנו כבר מספיק גדולים בשביל לרקוד איתנו בהופעה של יהודית רביץ והיה מעולה!




(כן, הקיט הזה עם הינשופים הוא מאוד "2010".. לא נורא רק אתן יודעות את זה)











בבת ים זה לנו הקיץ השני והיה פסטיבל משובח לטעמי, ישר נתקלנו בהצגה נפלאה שריתקה אותנו 45 דקות (!) כולל את אלולה שזה מרשים..

השוס היו אוזניות שחולקו (ללא תשלום) לקהל במתחם, דרכן איש אחד מאוד חמוד השמיע הוראות הפעלה - כולם פתאום נעמדים ברחוב וצועקים "למה?" , מתחילים ללכת כאילו הם בתוך מרק סמיך ורגע אחרי לכל האנשים ברחוב "נדבקת" הרגל השמאלית למסטיק במדרכה (-: חוויה מצחיקה במיוחד לרקוד עם כל מי שהולך לידך ברחוב..




וכמובן שהקרנו סרט בגינה של השכנים..

עם חברים ונקניקיה בלחמניה.
כולל משחקים מפעם שבשביל הילדים שלנו היו חדשים לגמרי - כמו חבילה עוברת..









ודווקא הדבר היחיד שכולן מתלוננות עליו - להתחיל להכין סנדביצ'ים בבוקר - מבחינתי זו ההקלה האמיתית בה אני מתנחמת.. אותי הכריחו להכין כ-ל יום ארוחת בוקר מלכותית. חביתות/קשות/מקושקשות והכל. כן, כן.

ממש נישקתי את הלחמניות כששלפתי אותן הבוקר מהפריזר (-:

משמאל: אחת האטרקציות בחופש היתה "ארוחת ערב חגיגית" - המשמעות היא שדור חותך סלט "חגיגי" (אפשר לשים בו מה שרוצים) ומביא צמח מהגינה ומדליק נר. ככה לרומנטיות.

(הילדים שלי מצטלמים עם אוכל בפה. רומנטי.)


בסדר, נכון, ארוחת בוקר וארוחת ערב הן אותו דבר. באופן כללי להכין 3 ארוחות ביום זה ממש מוגזם לטעמי.

היצירה הוזחה הצידה, גם עם הילדים בקושי נגעתי במשהו שטוען לכתר ה"יצירתי" בעיקר בשל הפרשי הגילאים שלא הצלחתי לגשר עליהם - בגיל 4 וחצי כבר רוצים משהו יותר מעניין מטושים על בסיס מים וצבעי אצבעות, ובגיל שנה וחצי - טוב, גם מאוד רוצים משהו יותר מעניין מטושים וצבעי אצבעות...
קצת תפרתי:

מצאתי נוסחה מוצלחת לתפירת שמלה ותחתוני חיתול מחולצה משובצת של אורי (וניצול מקסימלי של העיבודים למניעת מכפלות כמובן),

כשאורי ראה את אלה עם השמלה הזו נעתקה נשמתו- לא, לא מהיופי - מסתבר שהוא הניח את החולצה שלו ליד המכונה בשביל שאחזק כפתור רופף.




נו, בעיני היא יותר מוצלחת עליה.


מימין: המוח שלי קצת נמס בחום כי אשכרה קניתי לנו גלביות תואמות (קרן שביט). ונהנתי.

אגב, אלה הספיקה ללכת עם תחתוני החיתול בערך פעמיים ואז החלטתי על גמילה (אופייני לי מאוד). רק זה (הגמילה) העביר לי חצי חופש (-:

ובכלל הילדים היו די בשוק הבוקר מהדרישה ללבוש בגדים.


וגם שיפצתי שרפרף עלוב (לשעבר) אחד:













ועכשיו נזכרתי שבתחילת החופש נפגשתי לערב תפירה עם חברה וירטואלית ותפרנו שמלה מהדרכה (קנויה):

היה ערב מהנה במיוחד עם הדרכה צולעת במיוחד, שנדמה שכל שלב בה ניסה להתעלות במורכבות שלא לצורך על השלב הקודם.
והשמלה שאמורה היתה להיות פשוטה ומתוקה יצאה באמת מאוד פשוטה.. במיוחד לאור השעות הארוכות שהיא גבתה.
יש לה 2 כיסים נחמדים מקדימה.
קניתי שם עוד גזרה מקווה להגיע אליה בקרוב..

זו תמונה שלא נכנסה לחוברת החופש שלנו (-:



רק היום כבר "הקראנו" את החוברת הזו 8 פעמים אז נראה לי שאפשר להצהיר שזה רעיון מוצלח.

הייתי תלמידה גרועה והשתמשתי רק בסקוטצ' טייפ ומספריים.. והמון המון כיתוב וסיפורים שקרו לנו.
דווקא מוצא חן בעיני ככה (-:

תכננתי להראות יותר עמודים אבל העירום שלט בקיץ..
או! עוד סיבה למה חבל שנגמר הקיץ: חוזרים לשגרת 4 מכונות כביסה בשבוע...
אז דמייני המון ימי בריכה (קטנה בגינה, בינונית אצל השכנים, גדולה בקיבוץ), ים בלי מדוזות (הידד!), גן שעשועים (איך הם הצליחו להוריד בגדים גם שם??).
היה יופי.

מעבר לזה היה לנו בוקר מאוד מרגש ומשמח, למעט העובדה שמרוב השמחה וההתרגשות שניהם קמו ב0530.

יאללה שגרה! לחיי החורף שבדרך!
נשיקות
בעיקר פורמת

יום שבת, 20 באוגוסט 2011

שיעור באזרחות (עם בובות גרב..)

שמת לב שלא הייתי כאן? התגעגעתי.. אוגוסט בקיצור.

אוגוסט עם 2 ילדים ורוח מחאה שנושבת בגבי, זורמת בעורקיי ובעיקר מניעה אותנו.

התחלנו כמו כולם בהפגנות בת"א, מהר מאוד הבנו שב"טרחה" העצומה להורים לילדים, ש2100 זו ממש לא השעה שלהם, יש גם רווח עצום - מתי לאחרונה הכרחתי את עצמי להסביר לדור מי זו הממשלה הזו? מה כוחו של האחד וכמה חזקים אנחנו יחד? ובאמת שהיה מרגש בשבילי לפסוע שם עם כל המשפחה הקטנה שלי (בת"א - כולל הכלבה שנקשרה לעגלה..) ולהראות לקטנים שאבא ואמא מנסים להשפיע ומאמינים ביכולת שלנו לשנות. נשמע נאיבי אבל ללא קשר לתוצאות העתידיות, הרווח החינוכי כולו שלנו.

דור התעקש בהפגנה הראשונה לבוא מחופש לבאטמן וכמובן שבת"א כל דבר נתפס כאמירה (-:

בהפגנה הבאה (בנתניה) כבר תאמנו מראש והוא הגיע מחופש לאביר עם השלט שהכנו יחד.. בתמונה השריון כבר הורד והחרב הועברה לשותפה למאבק..




כמובן שאם לדור יש שלט גם אלולה צריכה אחד..


שלי המפגינה הנלהבת בחולצה ורודה מ"דיזל" שעולה כמו המשכורת שלי..

מדגימה שלא צריכים להיות רעבים ללחם בשביל להבין שמשהו כאן לא בסדר..










ומחאת הקוטג' לא פסחה עלינו..

בשלב מסויים לילדים נמאס לרצות אותנו בקריאות קרב והנפת השלטים, הדי כבדים, והתיישבו במעגל על הרצפה - כראוי לכל חבורת מעמד ביניים, שלפו את האייפונים (מההורים, לילדים עדיין אין. ולמה לי אין?) והעסיקו את עצמם - כשקלטתי שמדורת השבט שלהם נסובה סביב קופסת קוטג'.. (שלמען הגילוי הנאות הכילה בייגלה.אני ממחזרת גם..). הייתי חייבת לצלם (-:



וככה בעודנו מרגישים שותפים למחאה, נפל דבר במושב שלנו ומצאנו את עצמנו במרכזה של מחאה קהילתית ומאבק על צביון הבית שלנו. לא פשוט, הרבה מחאה למשפחה אחת קטנה.. ולהגיע להפגנה, תאמינו לי שזה הדבר הכי בסיסי. מרכז מידע ולוגיסטיקה מופעל בימים אלו אצלנו וכל רגע פנוי וגם כמה כאלו שלא מוקדשים לעניין, למעבר בין הבתים, לעצומות, אספות... ושוב, אני אומרת לעצמי, לפחות הילדים רואים. נשמע דבילי?

בתוך כל הקלחת הזו רקמנו לנו סדנת בובות אצל נטע עמיר המוכשרת (כן, כן, קבענו לנו - גם אורי!), זה קרה רגע לפני הפיכתנו למנהיגי מחאה על כורחנו וגם אני הייתי מופתעת. ז"ת תזמנתי את השאלה היטב - כשאורי כבר סרוח חצי ישן מול הטלוייזיה - ואכן התשובה היתה: אחלה.

בכל זאת, 2 פגישות בק.שאול, כסף, לא ממש כוס התה שלו..לא היה לי נעים אז שאלתי אותו שוב.. ולהפתעתי התשובה היתה: אחלה. אז נסענו.

לשמחתנו ובעקבות ביטול של רגע אחרון זכינו לסדנא זוגית פרטית! כבר במפגש הראשון נזכרנו כמה שאנחנו תחרותיים בדינמיקה זוגית.. לא סתם אנחנו משתדלים לא ליצור יחד. אני הגעתי זחוחה כולי בטוחה בנסיון היצירה שלי וביהירות עוד הבטחתי לאורי שכמובן שאעזור לו.. אבל ברגע שהגענו, אורי (המניפולטור) שלף גרב צבאית עבשה ואמר לנטע בטון גברי ומעט סדוק: זו גרב שהיתה איתי במלחמת לבנון. עכשיו, 5 שנים אחרי, החלטתי שעליה אני אשים את סיכת המלחמה.

נו, באמת. את הקלף של המלחמה? כמובן שמאותו רגע לא עזרתי לו..ככה, מאחורי הגב שלי? להתחנף למורה??


מימין הבובות שלנו בתחילת דרכן ומשמאל התוצאות הכמעט סופיות (לשלי חסר פופיק..)

אנחנו מאוהבים!





לדעתי הבוב של אורי נראה כמו קרפיון (כנראה כי הוא לא הסכים לרקום לו אף), אבל זו רק דעתי (-:

אני אמורה לתפור למהממת גם שמלה אבל בינתיים אוגוסט..חם..


הכל רקום ביד, הכל מגרביים ממוחזרות. אני בעיקר התלהבתי מהטכניקה של העיניים.

זו היתה הפעם הראשונה שאורי תפר, והיה ממש כייף לשבת בערב מול הטלויזיה ולרקום יחד (כל אחד רצה להיות הכי מתקדם במפגש הבא..)

עוד יהיו כאן תמונות נוספות של הזוג המוזר (-:


ומכיון שאפשר היה להוציא אותנו לכמה שעות מהמחאה אבל לא את המחאה מאיתנו:


רקמתי גם שלט ברוח התקופה..







מתנחמת בזה שבאוגוסט הקודם היה הרבה יותר חם (או שרק נדמה לי?) - אולי הדרישה לצדק כבר משפיעה (-:



נשיקות

בעיקר פורמת


יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

בפברואר לא היה לי זמן...

בפורום טכסטיל וליבוד התפרסם אתגר חדש. בפברואר. כרית טלאים רקומה.
אז הנה היא:

אחרי הרשומה הקודמת והתגובות הכייפיות - החלטתי שהפעם מגיעה לכם קודם תוצאה ואח"כ הסיפור המייגע (-:








דווקא בפברואר היו לי הרבה רעיונות..
חודש לפני כן (כן, הזמן טס, נהנים או לא) דור התחיל לצייר "באמת" - ציורים כאלו שאפשר עם קצת מאמץ להבין את כוונת ה"משורר" ובינהם גם דמויות ואפילו את עצמו. בעיקר את עצמו. ויצורים מהחלל "המיחצון" כמובן.
בכל מקרה, כאם גאה החלטתי שאהפוך את הדיוקן הראשון שלו לרקמה, את הרקמה אהפוך לכרית בכורסת ההנקה המעופשת שלי ועל הדרך גם אשתתף באתגר של פברואר! אצלי זה הרי ידוע שה-כ-ל הכל מתוכנן.. קניתי ספוג לריפוד הכורסא, רקמתי את הציור (הסבר קליל בהמשך) ואפילו חיברתי קצת שאריות בדים (טלאים, כן?)


מאז (ז"ת 6 חודשים) הכריות האלו תקועות לי באמצע פינת העבודה הקטנטונת שלי.


הקמטים מעידים על כך שהערימה רק גבהה מעליהן.















בשלב מסויים אפילו מתחתי את הבדים "בכאילו" על הכורסא, צילמתי וניסיתי כל מיני וריאציות והריפוד המחודש כמעט הושלם:


רק מה.. שנאתי את זה.
בלי הרקמה יותר מוצלח בעיני..









העפתי את הרקמה לערמת המחכים (איזו ערימה? זה מיצג שתופס את כל חלל העבודה) וסיימתי לרפד את הכורסא..

כריות עם רוכסנים והכל ..
זוהי כורסת ההנקה הלילית שלי.. תגידו לי מזל טוב כי לכבוד סיום הכורסא אלולה איבדה עניין בחלב אמה ועכשיו היא דורשת רק אם תינוק אחר בסביבה מקבל (מאמא שלו, כן? אני לא מחלקת את המעט שנותר..).
תכל'ס, צפוי (-:














החלטתי למתוח את הרקמה על קנבס ולהכין להם לחדר תמונת טלאים, הבעיה שזה לא פתר את עניין הכיעור.. עדיין לא אהבתי את העבודה - מזל שהחלטתי שהגיע הזמן לסיים פרוייקטים (ושנגמר המקום ושלשום לא הצלחתי להגיע למחשב) והייתי צריכה קצת חלל פנוי במדף שבדיוק בו אוחסנה כרית איקאה קטנה..

וזה מה שקרה.
עכשיו אני מאוהבת.

(המידות לקוחות מההדרכה המצוינת של יעל הקיפודה בשינויים קלים)

זו כרית הנוי הראשונה בחיי. אני עדיין לא ממש מבינה למה זה טוב, אבל דור מת עליה.




ואת הצד האחורי אני מחבבת במיוחד:


חתכתי רצועות מהפיסה המקורית וריווחתי עם בד ג'ינס.

ודווקא התכוונתי להתעמת עם פוביית הכפתורים שלי בסגירה של הכרית אבל באמת שכפתור עגול פשוט לא התאים לי כאן. באמת.






והנה קצת טיפים לרקמה מציור, זה ממש פשוט -
1. בוחרים ציור מוצלח במיוחד:

עכשיו אני רואה כמה מהר הם מתחילים לצייר "כמו כולם".. זה היה הדיוקן העצמי הראשון שלו כאמור..



















2. מעתיקים לנייר אפייה - כמה שיותר דק יותר טוב, פשוט מניחים מעל ומציירים (אני העתקתי לפי הצבעים המקוריים)
3. מחזקים עם סיכות לבד (אני מגהצת פליזלין לבד לפני הרקמה) ורוקמים על הציור.

אפשר להעזר בחישוק רקמה - החישוק הזה החזיק 3 דקות, לטעמי לאחר גיהוץ פליזלין לא ממש צריך אותו לעבודות רקמה גדולות/גסות.

4. לאחר שמסיימים לרקום מחלצים את נייר האפייה בקרעים קטנים או בעזרת מספריים קטנות.
נזהרים לא למתוח את התפרים.
וזהו.









ולא מתפתים לרקום ישירות על הנייר, כי זה מושך את החוטים והורס את הרקמה.

רואה? ככה זה לא טוב.
וגם הציור נהרס.











והנה מצא את ההבדלים:


בגלל שבהתחלה הרסתי את הציור בנסיון להעתיק מהדף המקורי הייתי צריכה לשחזר קצת מהצילום..

חוצמזה התכלת שלו יותר מוצלח אבל זה מה שהיה בסטוק החוטים וגם שכחתי את השמש (וננזפתי!)










כמובן שלא עמדתי בפיתוי ה"הנצחה" ורקמתי עוד 2 ציורים (קטנים יותר) דיוקנאות של שאר בני המשפחה בפריזמת גיל 3 וחצי , ואין לי מושג מה לעשות איתם (-:
רעיונות יתקבלו בברכה..
נשיקות וסוף שבוע נעים
בעיקר פורמת