בפברואר לא היה לי זמן...

בפורום טכסטיל וליבוד התפרסם אתגר חדש. בפברואר. כרית טלאים רקומה.

אז הנה היא:

אחרי הרשומה הקודמת והתגובות הכייפיות - החלטתי שהפעם מגיעה לכם קודם תוצאה ואח"כ הסיפור המייגע (-:

דווקא בפברואר היו לי הרבה רעיונות..

חודש לפני כן (כן, הזמן טס, נהנים או לא) דור התחיל לצייר "באמת" - ציורים כאלו שאפשר עם קצת מאמץ להבין את כוונת ה"משורר" ובינהם גם דמויות ואפילו את עצמו. בעיקר את עצמו. ויצורים מהחלל "המיחצון" כמובן.

בכל מקרה, כאם גאה החלטתי שאהפוך את הדיוקן הראשון שלו לרקמה, את הרקמה אהפוך לכרית בכורסת ההנקה המעופשת שלי ועל הדרך גם אשתתף באתגר של פברואר! אצלי זה הרי ידוע שה-כ-ל הכל מתוכנן.. קניתי ספוג לריפוד הכורסא, רקמתי את הציור (הסבר קליל בהמשך) ואפילו חיברתי קצת שאריות בדים (טלאים, כן?)

מאז (ז"ת 6 חודשים) הכריות האלו תקועות לי באמצע פינת העבודה הקטנטונת שלי.

הקמטים מעידים על כך שהערימה רק גבהה מעליהן.

בשלב מסויים אפילו מתחתי את הבדים "בכאילו" על הכורסא, צילמתי וניסיתי כל מיני וריאציות והריפוד המחודש כמעט הושלם:

רק מה.. שנאתי את זה.

בלי הרקמה יותר מוצלח בעיני..

העפתי את הרקמה לערמת המחכים (איזו ערימה? זה מיצג שתופס את כל חלל העבודה) וסיימתי לרפד את הכורסא..

כריות עם רוכסנים והכל ..

זוהי כורסת ההנקה הלילית שלי.. תגידו לי מזל טוב כי לכבוד סיום הכורסא אלולה איבדה עניין בחלב אמה ועכשיו היא דורשת רק אם תינוק אחר בסביבה מקבל (מאמא שלו, כן? אני לא מחלקת את המעט שנותר..).

תכל'ס, צפוי (-:

החלטתי למתוח את הרקמה על קנבס ולהכין להם לחדר תמונת טלאים, הבעיה שזה לא פתר את עניין הכיעור.. עדיין לא אהבתי את העבודה - מזל שהחלטתי שהגיע הזמן לסיים פרוייקטים (ושנגמר המקום ושלשום לא הצלחתי להגיע למחשב) והייתי צריכה קצת חלל פנוי במדף שבדיוק בו אוחסנה כרית איקאה קטנה..

וזה מה שקרה.

עכשיו אני מאוהבת.

(המידות לקוחות מההדרכה המצוינת של יעל הקיפודה בשינויים קלים)

זו כרית הנוי הראשונה בחיי. אני עדיין לא ממש מבינה למה זה טוב, אבל דור מת עליה.

ואת הצד האחורי אני מחבבת במיוחד:

חתכתי רצועות מהפיסה המקורית וריווחתי עם בד ג'ינס.

ודווקא התכוונתי להתעמת עם פוביית הכפתורים שלי בסגירה של הכרית אבל באמת שכפתור עגול פשוט לא התאים לי כאן. באמת.

והנה קצת טיפים לרקמה מציור, זה ממש פשוט -

1. בוחרים ציור מוצלח במיוחד:

עכשיו אני רואה כמה מהר הם מתחילים לצייר "כמו כולם".. זה היה הדיוקן העצמי הראשון שלו כאמור..

2. מעתיקים לנייר אפייה - כמה שיותר דק יותר טוב, פשוט מניחים מעל ומציירים (אני העתקתי לפי הצבעים המקוריים)

3. מחזקים עם סיכות לבד (אני מגהצת פליזלין לבד לפני הרקמה) ורוקמים על הציור.

אפשר להעזר בחישוק רקמה - החישוק הזה החזיק 3 דקות, לטעמי לאחר גיהוץ פליזלין לא ממש צריך אותו לעבודות רקמה גדולות/גסות.

4. לאחר שמסיימים לרקום מחלצים את נייר האפייה בקרעים קטנים או בעזרת מספריים קטנות.

נזהרים לא למתוח את התפרים.

וזהו.

ולא מתפתים לרקום ישירות על הנייר, כי זה מושך את החוטים והורס את הרקמה.

רואה? ככה זה לא טוב.

וגם הציור נהרס.

והנה מצא את ההבדלים:

בגלל שבהתחלה הרסתי את הציור בנסיון להעתיק מהדף המקורי הייתי צריכה לשחזר קצת מהצילום..

חוצמזה התכלת שלו יותר מוצלח אבל זה מה שהיה בסטוק החוטים וגם שכחתי את השמש (וננזפתי!)

כמובן שלא עמדתי בפיתוי ה"הנצחה" ורקמתי עוד 2 ציורים (קטנים יותר) דיוקנאות של שאר בני המשפחה בפריזמת גיל 3 וחצי , ואין לי מושג מה לעשות איתם (-:

רעיונות יתקבלו בברכה..

נשיקות וסוף שבוע נעים

בעיקר פורמת