שיעור באזרחות (עם בובות גרב..)

שמת לב שלא הייתי כאן? התגעגעתי.. אוגוסט בקיצור.

אוגוסט עם 2 ילדים ורוח מחאה שנושבת בגבי, זורמת בעורקיי ובעיקר מניעה אותנו.

התחלנו כמו כולם בהפגנות בת"א, מהר מאוד הבנו שב"טרחה" העצומה להורים לילדים, ש2100 זו ממש לא השעה שלהם, יש גם רווח עצום - מתי לאחרונה הכרחתי את עצמי להסביר לדור מי זו הממשלה הזו? מה כוחו של האחד וכמה חזקים אנחנו יחד? ובאמת שהיה מרגש בשבילי לפסוע שם עם כל המשפחה הקטנה שלי (בת"א - כולל הכלבה שנקשרה לעגלה..) ולהראות לקטנים שאבא ואמא מנסים להשפיע ומאמינים ביכולת שלנו לשנות. נשמע נאיבי אבל ללא קשר לתוצאות העתידיות, הרווח החינוכי כולו שלנו.

דור התעקש בהפגנה הראשונה לבוא מחופש לבאטמן וכמובן שבת"א כל דבר נתפס כאמירה (-:

בהפגנה הבאה (בנתניה) כבר תאמנו מראש והוא הגיע מחופש לאביר עם השלט שהכנו יחד.. בתמונה השריון כבר הורד והחרב הועברה לשותפה למאבק..

כמובן שאם לדור יש שלט גם אלולה צריכה אחד..

שלי המפגינה הנלהבת בחולצה ורודה מ"דיזל" שעולה כמו המשכורת שלי..

מדגימה שלא צריכים להיות רעבים ללחם בשביל להבין שמשהו כאן לא בסדר..

ומחאת הקוטג' לא פסחה עלינו..

בשלב מסויים לילדים נמאס לרצות אותנו בקריאות קרב והנפת השלטים, הדי כבדים, והתיישבו במעגל על הרצפה - כראוי לכל חבורת מעמד ביניים, שלפו את האייפונים (מההורים, לילדים עדיין אין. ולמה לי אין?) והעסיקו את עצמם - כשקלטתי שמדורת השבט שלהם נסובה סביב קופסת קוטג'.. (שלמען הגילוי הנאות הכילה בייגלה.אני ממחזרת גם..). הייתי חייבת לצלם (-:

וככה בעודנו מרגישים שותפים למחאה, נפל דבר במושב שלנו ומצאנו את עצמנו במרכזה של מחאה קהילתית ומאבק על צביון הבית שלנו. לא פשוט, הרבה מחאה למשפחה אחת קטנה.. ולהגיע להפגנה, תאמינו לי שזה הדבר הכי בסיסי. מרכז מידע ולוגיסטיקה מופעל בימים אלו אצלנו וכל רגע פנוי וגם כמה כאלו שלא מוקדשים לעניין, למעבר בין הבתים, לעצומות, אספות... ושוב, אני אומרת לעצמי, לפחות הילדים רואים. נשמע דבילי?

בתוך כל הקלחת הזו רקמנו לנו סדנת בובות אצל נטע עמיר המוכשרת (כן, כן, קבענו לנו - גם אורי!), זה קרה רגע לפני הפיכתנו למנהיגי מחאה על כורחנו וגם אני הייתי מופתעת. ז"ת תזמנתי את השאלה היטב - כשאורי כבר סרוח חצי ישן מול הטלוייזיה - ואכן התשובה היתה: אחלה.

בכל זאת, 2 פגישות בק.שאול, כסף, לא ממש כוס התה שלו..לא היה לי נעים אז שאלתי אותו שוב.. ולהפתעתי התשובה היתה: אחלה. אז נסענו.

לשמחתנו ובעקבות ביטול של רגע אחרון זכינו לסדנא זוגית פרטית! כבר במפגש הראשון נזכרנו כמה שאנחנו תחרותיים בדינמיקה זוגית.. לא סתם אנחנו משתדלים לא ליצור יחד. אני הגעתי זחוחה כולי בטוחה בנסיון היצירה שלי וביהירות עוד הבטחתי לאורי שכמובן שאעזור לו.. אבל ברגע שהגענו, אורי (המניפולטור) שלף גרב צבאית עבשה ואמר לנטע בטון גברי ומעט סדוק: זו גרב שהיתה איתי במלחמת לבנון. עכשיו, 5 שנים אחרי, החלטתי שעליה אני אשים את סיכת המלחמה.

נו, באמת. את הקלף של המלחמה? כמובן שמאותו רגע לא עזרתי לו..ככה, מאחורי הגב שלי? להתחנף למורה??

מימין הבובות שלנו בתחילת דרכן ומשמאל התוצאות הכמעט סופיות (לשלי חסר פופיק..)

אנחנו מאוהבים!

לדעתי הבוב של אורי נראה כמו קרפיון (כנראה כי הוא לא הסכים לרקום לו אף), אבל זו רק דעתי (-:

אני אמורה לתפור למהממת גם שמלה אבל בינתיים אוגוסט..חם..

הכל רקום ביד, הכל מגרביים ממוחזרות. אני בעיקר התלהבתי מהטכניקה של העיניים.

זו היתה הפעם הראשונה שאורי תפר, והיה ממש כייף לשבת בערב מול הטלויזיה ולרקום יחד (כל אחד רצה להיות הכי מתקדם במפגש הבא..)

עוד יהיו כאן תמונות נוספות של הזוג המוזר (-:

ומכיון שאפשר היה להוציא אותנו לכמה שעות מהמחאה אבל לא את המחאה מאיתנו:

רקמתי גם שלט ברוח התקופה..

מתנחמת בזה שבאוגוסט הקודם היה הרבה יותר חם (או שרק נדמה לי?) - אולי הדרישה לצדק כבר משפיעה (-:

נשיקות

בעיקר פורמת