יום ראשון, 30 בינואר 2011

בגבולות הזמן הסביר

הזמן שלי הולך ואוזל. בלי קשר למחשבות אובדניות זו פשוט ההרגשה בימים האחרונים.
נדמה לי שעייפות הפכה לתכונת אופי (-:
אולי בראיון העבודה הבא כשאצטרך להצהיר על "תכונה שלילית", במקום להגיד שאני פרפקציוניסטית (אני??) שזה הקוד ל"אתם צריכים לשלם לי כפול ולהגיד תודה שאני בכלל באה לעבוד, אין לי תכונות שליליות!" אני פשוט אצהיר שאני טובה ביחסי אנוש, יצירתית ועייפה.
מעניין אם זה יקח (-:
בין עייפות לדלקת עיניים לעייפות ואנגינה (ואיך זה שאמהות תמיד חולות בסופי שבוע אבל הילדים שלהם תמיד חולים בימי עבודה?) דחסתי כמה דברים.
החלטתי שעכשיו זה לא הזמן להתעמק בפרטים (אני, פרפקציוניסטית?) ומהיום אני מפרגנת לעצמי על העשייה!
הבעיה שעקב עייפות לא שמתי דד-ליין לעניין..

אז הרבה לא התרחש כאן בתחום היצירתי אבל כך קרה שביום שישי אחד נערך מפגש פורום טכסטיל וליבוד ובו התבצעה החלפת "שקית סנדביץ'", מכיון שהתפנתי לעניין בערב שלפני נשארתי ערה עד 4 בבוקר (ונהנתי כל-כך מהשקט) אבל הבנתי שבגילי כבר משלמים מחיר כבד על לילות לבנים עד כדי-כך..





בכל מקרה הנה דוגמא חיה ל"העיקר העשייה" (-:








ניסתי עוד נסיון לתפור שעונית בלי רגל טפלון..
השתמשתי בנייר אפיה, רק שהוא לא ממש שקוף כך שהעיגול יצא עקמומי משהו. יש עוד מה לשפר בתחום.
יש כאן אינפלציה באשכוליות.. מה עושים איתן לעזאזל.





















ואז "העיקר העשייה" גם הצטמצמה ל"חייבים ואין ברירה": מתנות יומולדת לחברים של דור - הוא הסביר שהם צריכים גלימות. צריכים.
והוא כמובן בחר את בדי הקטיפה. בחיים לא הייתי תופרת את זה מרצוני החופשי.

משמאל מדגים גלימה לחבר שנמוך ממנו בראש אז זה קצת מצחיק.. כמובן שהאות היא של השם, בכל צד צבע שונה וסגירת סקוצ'.








שבוע אחרי גם "חייבים ואין ברירה" התחיל להראות לא ריאלי.. אז למען הרמת המוראל היצירתי פניתי לפתרון הנשי, המוכר, היעיל הידוע . שופינג. החלטתי לפנק את עצמי בסיבוב בדים - הפעם ירושלמי (ז"ת היו לי 40 דקות בין הרצאות שהעברתי בירושלים ופניתי לבחון היצע. בעיקר להסתובב - לבד!! 40 דקות.. אני יודעת שאני מתחילה להישמע סוציופאטית מכל הכמיהה ללהיות לבד. לא אכפת לי..).
מצאתי בחנות כוך קטנה, בניהול קשיש חביב את הבד המדליק הזה:


בד שכל מטר שלו מכיל וסט (ואין יותר רטרו מהצבעים האלו, שנראים נהדר בתמונה אבל במציאות הם עכורים להפליא)









ליד החלקים רשומות ההוראות לתפירה
והכי: האיור שמדגים כמה מתוק זה יראה.
האמת שקניתי (18 ש"ח) רק בגלל האיור של הילדה..










ויש גם פרטים חביבים:

מצד ימין זו התוית שאפשר לגזור ולרקום עליה מי עשה, תאריך וכמובן למי היא מיועדת.

מצד שמאל רעיונות לרקמה ושדרוג החיות בתיבת נח עם זנבות צמר, יש כמה ריבועים אפורים בשביל שלפילים יהיו אוזניים בולטות (אה, וגם נעלי התעמלות שקניתי בחנות ליד ב-50 ש"ח.. דיאדורה (-: היו לי 40 דקות רק לי ולא התכונתי לבזבז אותן!)





שאלתי אותו איך קוראים לחנות והוא היה מופתע שלא ראיתי את השלט בחוץ.. אחרי חיפוש מאסיבי (לא אשמתו, אני עייפה..) גיליתי קרטון תלוי מחוט שרשום עליו "כוכב". אז זו החנות - כוכב (קינג ג'ורג' פינת יפו, הבירה). הצטערתי שלא היתה לי מצלמה.
עכשיו, אין לי למי לתפור את הוסט. הוא לא ילבש, היא קטנה (מיועד למידות 6-12)
אין לי זמן לתפור אותו (זמן לצלם דווקא מצאתי..) - תכננתי לתפור ואז להעלות רשומה, אבל על מי אני עובדת כאן?
אז החלטתי שגם קנייה היא סוג של עשייה.
מה, לא?

נשיקות
בעיקר פורמת

יום חמישי, 13 בינואר 2011

יקי יקיר

הרשו לי לפתוח במכתב קצר (דלגי להמשך..):

יקי שלום, כן אני יודעת שאתה קורא כאן לפעמים. אתה הגבר היחיד שקורא כאן.
אבל לא זה מה שהופך אותך ליקיר. לא.
אומנם כבר עברו מעט חודשים מאז טסת לג'ואן (ז"ת לארה"ב) אך טרם הספקתי להודות לך.
נכון, חבילת הבדים לא הגיעה בזמן, נכון בגלל שלא כתבתי לטארגט ולאמזון שאני רוצה שיארזו הכל יחד מצאת את עצמך עובד שעות נוספות בטיולים
לסניף הדואר הקרוב אליך - אוסף רטיה אחת לתחפושת הפיראט, למחרת גרביונים סגולים, יום אחרי נסעת להביא קרס מפלסטיק של קפטן הוק. אני מניחה שבשלב הזה חשבת לעצמך שאשתך ירדה מהפסים אם היא מסתובבת איתי. גם זה נכון.
רציתי להראות לך שעמלך לא היה לשווא... תכננתי להכין לך משהו גברי ושימושי להפליא מאחד הספרים שסחבת - על גבול המשקל העודף (שוב תודה על המגפיים!) - העניין הוא שאין בספרים האלה דברים גבריים. גם לא שימושיים.
הנה, נכון לא היית רוצה שבנך בכורך יפסע לגן כשלכתפו תיק הפילפילונת המתוק הזה? אמרתי לך.






















אז זה מה שהצלחתי, הכי גברי שאפשר אם משתמשים בפרווה ירוקה.


חשבתי שהוא יוכל להסתיר בפנים מוצץ ורוד, טבעת קסומה או פיה קטנה מזכוכית.
סליחה - גיבור על, אריה או פנקס כתובות שחור וקטן מאוד.

איחולים לבביים להולדת הבן השני
בברכה,
בעיקר פורמת


ולעניינו... אחרי שתפרתי (הרבה יותר מדי תפירה ידנית לטעמי) את הפילון הזה, נזכרתי שכבר השתמשתי בבד הפרווה המתפורר לכל עבר, ומצאתי את הדובון הזה:

אני חושבת שתפרתי אותו לדורדור לפני 3 שנים לפחות, כשהיה תינוק, למה שמתי עיניי כפתורים לא בטיחותיות? אין לי מושג, אבל בכל מקרה הוא לא היה להיט גדול בכוחותינו ונקבר בפינת העבודה. הוא מגזרה חינמית שהצלחתי למצוא שוב רק כי זכרתי שגם יעל קיפודים עבדה איתה (ולא מעט- מקסימים! דובוני פליז ממש מתאימים לגזרה הזו),



נדמה לי שניסיתי לתת קונטרה לדובוני הפרווה המסורתיים.. בסדר, לא הכל חייב להצליח.

וככה הפילון נראה בבית החדש שלו:



(מימין למעלה הוא נוסע איתנו בדרך ומתחת המשך המתנה שקיבלה המלכה האם - קורטרים מפיסות.. לדגדג אצבעות בחופשת לידה)
ומשמאל - ליד הג'ירף המטריף שנדב האח-העכשיו-גדול קיבל מאמא שלו.














זה הניסיון הראשון מתוך הספר, שכבר מלא בפוסט-יטים צהובים דביקים המסמנים שקראתי אותו..

ההפיכה של התיק הורוד לבובת "בנים" לא צלחה מספיק לטעמי.. מזל שלי יש גם בת (-: מתכננת על בת הים המתוקה הזו.. יש שם כמה "בובים", מעט מאוד אבל יש, אני חיפשתי משהו עם תוספת - הכיס הסודי מצא חן בעיני.. בתור תיק זה לא מספיק גדול בעיני - הכיס ממש קטנטן (בעצם רק הורדתי את הרצועה של התיק, ואת הסרט לראש כמובן).





התמונות בספר מופלאות, גם הגזרות מאוד מבנות עד לא מאתגרות.. אם כי רק אחרי שמעתיקים את הגזרה ומבינים כמה קטנטן התיק אפשר לחזור לתמונה ולהבין שכולה בלי אובייקט אחד בקנ"מ מובן.. ז"ת התיק תלוי על פינת ישיבה לילדים, אבל מיניאטורית ממש..
ספר שכייף שיש ומאוד נהנתי לדפדף בו אבל אין שם ממש פרוייקטים שלא הייתי יכולה להבין מתמונות שרצות ברשת, וגם כך בינתיים חצי ממנו שוחרר לרשת. עדיין אין תחליף לספרים (מדי פעם) (-:
שבוע נפלא
בעיקר פורמת