לפני כמה חודשים הודיעה אלולה שהיא מתחפשת לבת הים הקטנה, דורדור מייד הצטרף ואמר שהוא יהיה המלך טריטון - אני לוהקתי לתפקיד מכשפת הים (בשמחה וענווה גדולה) ואורי היה אמור להיות השוס המשפחתי בתפקיד הסרטן המזמר. אבל - כידוע למי שהתמידה בקריאה - דורדור טרף את הקלפים כשהחל לעסוק בספרות מקצועית בנושא פלוצים והמיר את תחפושתו ל'קפטן תחתונים' עליה כבר דיברתי מספיק (ותודה על התמיכה! אין עליכן!).
אלולה התחילה להחליף רצונות בקצב מסחרר: שלגיה, סינדרלה, נסיכה, נסיכה שהיא שלגיה, סינדרלה ש.. עד שהודעתי לה שהיא תהיה נסיכה גאנרית שהיא 'כל נסיכה' .
כך נשארנו שנינו, אורי ואני, לבד במערכה בחיפוש אחר תחפושת זוגית.
בישיבה משפחתית הוצעה התחפושת של האריה שאהב רק תות (של תרצה אתר עם האיורים של דני קרמן) והויכוח האמיתי התחיל: מי? מי יהיה התות החמוד? או בניסוח אחר: מי יתקע עם תחפושת אריה מאעפנה??
בסוף התקפלתי, ורק - רק - רק בכדי שאוכל להצטלם בציטוט המופלא...
ולמי ששכחה:
"אכל האריה את התות,
ואכל ואכל עוד תות
ועוד ועוד תות,
(עד כאן אם תחליפו "תות" בפחמימות מכל סוג - אני לגמרי באמינות...)
עד שגמר הכל ואמר:
- פויה
אני לא אוהב תות.
אני בכלל לא אוהב תות
זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם התות.
אבל בתור קישוט, הוא בסדר.
לבינתיים (-:
התחפושות שלנו היו הכי פשוטות שאפשר, בעיקר כדי שיהיה נוח במסיבת פורים ובתהלוכה ושכ-ו-ל-ם יוכלו ללבוש את המכנסיים הקצרים ה'רגילים' ולנעול מה שבא להם. נניח סנדלים.
וסליחה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת..
מיותר לציין שהדף האהוב עלי בספר הוא דווקא זה, בו האמא הלביאה מוכיחה את צדקתה (כיאה לכל אם) דרך המספרת...
אדיר נכון?
והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.
כן.
כי מי שלא מקשיב לאמא'שלו הוא טיפש.
וזהו.
דורדור זכה לתשואות רמות והיה לשיחת הגן (והאמהות כמובן..), התחפושת שלו הצחיקה את כולם והוא היה מבסוט מעצמו. גם אני (-:
ואלולה?
ובכן היא קיבלה כמתנת יומולדת 3 את שמלת הנסיכה המפוארת... (זו שתפרה לי זוגתי להחלפה בפורום טכסטיל)
סינג'רה את דורדור להסתובב אחריה בכל הבית ולהחזיק לה את השובל המלכותי (עד שהחלטתי שהעולם כולו יסבול אם לא אחבר אותו בכמה תפרים..את השובל, לא את דור) והודיעה שהיא נסיכת הנעליים!
היא כמובן תועדה באינסוף פוזות - אבל זו החביבה עלי (-:
הכי אלולה אותנטית:
בדיוק!
והנה ההוכחה....
אולסטאר פייטים ורודים שייבאתי מלונדון (כן, קצת גדול עליה..)
ואחרונה בפוזה רומנטית - נסיכת נעליים מציירת בחניה
אווווווייייי.....
(זה הקהל שנאנח, לא אני)
בין התחפושות חגגנו לה גם יומולדת משפחתית סגולה-ורודה כהלכה
(אני מזהירה: התמונה הבאה היא מפתיעה ומרגשת כאחד)
בקצרה: מסתבר שאני סופרוומן. באמת. הרגשתי אחרי הכנת העוגות האלה כאילו ילדתי הרגע ואין דבר בעולם שאני לא מסוגלת לו! וכך איתגרתי את כישורי האמהיים במטבח, הכנו את מפגן הממתקים האסורים שלמעלה, גרפנו מחמאות (גם אני) ותוגמלנו במתנות (בעיקר אלה) ועל כך עוד יסופר בהרחבה בהמשך לבוא...
לשבוע שקט
נשיקות,
בעיקר פורמת
אלולה התחילה להחליף רצונות בקצב מסחרר: שלגיה, סינדרלה, נסיכה, נסיכה שהיא שלגיה, סינדרלה ש.. עד שהודעתי לה שהיא תהיה נסיכה גאנרית שהיא 'כל נסיכה' .
כך נשארנו שנינו, אורי ואני, לבד במערכה בחיפוש אחר תחפושת זוגית.
בישיבה משפחתית הוצעה התחפושת של האריה שאהב רק תות (של תרצה אתר עם האיורים של דני קרמן) והויכוח האמיתי התחיל: מי? מי יהיה התות החמוד? או בניסוח אחר: מי יתקע עם תחפושת אריה מאעפנה??
בסוף התקפלתי, ורק - רק - רק בכדי שאוכל להצטלם בציטוט המופלא...
ולמי ששכחה:
"אכל האריה את התות,
ואכל ואכל עוד תות
ועוד ועוד תות,
(עד כאן אם תחליפו "תות" בפחמימות מכל סוג - אני לגמרי באמינות...)
עד שגמר הכל ואמר:
- פויה
אני לא אוהב תות.
אני בכלל לא אוהב תות
זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם התות.
אבל בתור קישוט, הוא בסדר.
לבינתיים (-:
התחפושות שלנו היו הכי פשוטות שאפשר, בעיקר כדי שיהיה נוח במסיבת פורים ובתהלוכה ושכ-ו-ל-ם יוכלו ללבוש את המכנסיים הקצרים ה'רגילים' ולנעול מה שבא להם. נניח סנדלים.
וסליחה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת..
מיותר לציין שהדף האהוב עלי בספר הוא דווקא זה, בו האמא הלביאה מוכיחה את צדקתה (כיאה לכל אם) דרך המספרת...
אדיר נכון?
והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.
כן.
כי מי שלא מקשיב לאמא'שלו הוא טיפש.
וזהו.
דורדור זכה לתשואות רמות והיה לשיחת הגן (והאמהות כמובן..), התחפושת שלו הצחיקה את כולם והוא היה מבסוט מעצמו. גם אני (-:
ואלולה?
ובכן היא קיבלה כמתנת יומולדת 3 את שמלת הנסיכה המפוארת... (זו שתפרה לי זוגתי להחלפה בפורום טכסטיל)
סינג'רה את דורדור להסתובב אחריה בכל הבית ולהחזיק לה את השובל המלכותי (עד שהחלטתי שהעולם כולו יסבול אם לא אחבר אותו בכמה תפרים..את השובל, לא את דור) והודיעה שהיא נסיכת הנעליים!
היא כמובן תועדה באינסוף פוזות - אבל זו החביבה עלי (-:
הכי אלולה אותנטית:
בדיוק!
והנה ההוכחה....
אולסטאר פייטים ורודים שייבאתי מלונדון (כן, קצת גדול עליה..)
ואחרונה בפוזה רומנטית - נסיכת נעליים מציירת בחניה
אווווווייייי.....
(זה הקהל שנאנח, לא אני)
בין התחפושות חגגנו לה גם יומולדת משפחתית סגולה-ורודה כהלכה
(אני מזהירה: התמונה הבאה היא מפתיעה ומרגשת כאחד)
בקצרה: מסתבר שאני סופרוומן. באמת. הרגשתי אחרי הכנת העוגות האלה כאילו ילדתי הרגע ואין דבר בעולם שאני לא מסוגלת לו! וכך איתגרתי את כישורי האמהיים במטבח, הכנו את מפגן הממתקים האסורים שלמעלה, גרפנו מחמאות (גם אני) ותוגמלנו במתנות (בעיקר אלה) ועל כך עוד יסופר בהרחבה בהמשך לבוא...
לשבוע שקט
נשיקות,
בעיקר פורמת