יום שלישי, 26 בפברואר 2013

פורים 2013 - כך שרדנו:

לפני כמה חודשים הודיעה אלולה שהיא מתחפשת לבת הים הקטנה, דורדור מייד הצטרף ואמר שהוא יהיה המלך טריטון - אני לוהקתי לתפקיד מכשפת הים (בשמחה וענווה גדולה) ואורי היה אמור להיות השוס המשפחתי בתפקיד הסרטן המזמר. אבל - כידוע למי שהתמידה בקריאה - דורדור טרף את הקלפים כשהחל לעסוק בספרות מקצועית בנושא פלוצים והמיר את תחפושתו ל'קפטן תחתונים' עליה כבר דיברתי מספיק (ותודה על התמיכה! אין עליכן!).
אלולה התחילה להחליף רצונות בקצב מסחרר: שלגיה, סינדרלה, נסיכה, נסיכה שהיא שלגיה, סינדרלה ש.. עד שהודעתי לה שהיא תהיה נסיכה גאנרית שהיא 'כל נסיכה' .

כך נשארנו שנינו, אורי ואני, לבד במערכה בחיפוש אחר תחפושת זוגית.
בישיבה משפחתית הוצעה התחפושת של האריה שאהב רק תות (של תרצה אתר עם האיורים של דני קרמן) והויכוח האמיתי התחיל: מי? מי יהיה התות החמוד? או בניסוח אחר: מי יתקע עם תחפושת אריה מאעפנה??

בסוף התקפלתי, ורק - רק - רק בכדי שאוכל להצטלם בציטוט המופלא...






ולמי ששכחה:

"אכל האריה את התות,
ואכל ואכל עוד תות
ועוד ועוד תות,
(עד כאן אם תחליפו "תות" בפחמימות מכל סוג - אני לגמרי באמינות...)










עד שגמר הכל ואמר:
- פויה



אני לא אוהב תות.
אני בכלל לא אוהב תות



















זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם התות.







אבל בתור קישוט, הוא בסדר.
לבינתיים (-:


התחפושות שלנו היו הכי פשוטות שאפשר, בעיקר כדי שיהיה נוח במסיבת פורים ובתהלוכה ושכ-ו-ל-ם יוכלו ללבוש את המכנסיים הקצרים ה'רגילים' ולנעול מה שבא להם. נניח סנדלים.
וסליחה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת..




מיותר לציין שהדף האהוב עלי בספר הוא דווקא זה, בו האמא הלביאה מוכיחה את צדקתה (כיאה לכל אם) דרך המספרת...


אדיר נכון?
והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.
כן.
כי מי שלא מקשיב לאמא'שלו הוא טיפש.
וזהו.












דורדור זכה לתשואות רמות והיה לשיחת הגן (והאמהות כמובן..), התחפושת שלו הצחיקה את כולם והוא היה מבסוט מעצמו. גם אני (-:
ואלולה?
ובכן היא קיבלה כמתנת יומולדת 3 את שמלת הנסיכה המפוארת... (זו שתפרה לי זוגתי להחלפה בפורום טכסטיל)
סינג'רה את דורדור להסתובב אחריה בכל הבית ולהחזיק לה את השובל המלכותי (עד שהחלטתי שהעולם כולו יסבול אם לא אחבר אותו בכמה תפרים..את השובל, לא את דור) והודיעה שהיא נסיכת הנעליים!
היא כמובן תועדה באינסוף פוזות -  אבל זו החביבה עלי (-:
הכי אלולה אותנטית:














בדיוק!




















והנה ההוכחה....







אולסטאר פייטים ורודים שייבאתי מלונדון (כן, קצת גדול עליה..)








ואחרונה בפוזה רומנטית - נסיכת נעליים מציירת בחניה





אווווווייייי.....
(זה הקהל שנאנח, לא אני)















בין התחפושות חגגנו לה גם יומולדת משפחתית סגולה-ורודה כהלכה
(אני מזהירה: התמונה הבאה היא מפתיעה ומרגשת כאחד)

בקצרה: מסתבר שאני סופרוומן. באמת. הרגשתי אחרי הכנת העוגות האלה כאילו ילדתי הרגע ואין דבר בעולם שאני לא מסוגלת לו!  וכך איתגרתי את כישורי האמהיים במטבח, הכנו את מפגן הממתקים האסורים שלמעלה, גרפנו מחמאות (גם אני) ותוגמלנו במתנות (בעיקר אלה) ועל כך עוד יסופר בהרחבה בהמשך לבוא...

לשבוע שקט
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

קפטן תחתונים, התחפושת (והדרכה מצולמת)




סיימתי לפני הרגע האחרון - אני גאה בעצמי כל כך!
ועכשיו נשארו לי 4 שעות שלמות להמשיך לריב עם אורי מי יהיה התות ומי האריה במסיבה הערב... ולהכין את התחפושות שלנו.

כמעט חודשיים נתנו לי לחשוב שאנחנו מתחפשים למשפחת בת הים הקטנה (אני הייתי אמורה להיות המכשפה ואורי הסרטן המזמר...) עד שדור החליט שבעצם הוא קפטן תחתונים.
משפחה, משפחה אבל יש גבול.








אולי ראוי הסבר קצר..



קפטן תחתונים הנו הגיבור הספרותי (?) החדש של דורדור.




מדובר בספר איום ונורא, לשמחתי הזמנית כרגע יש לנו רק ספר אחד, אולם לתחושתי אחי היקר לא יעמוד בלחץ של דורדור וירכוש בקרוב עוד כמה ספרים בסדרה (-:










אז למה הבן שלי חשוף לספר הזה? (את בטח תוהה ביודעך כמה אני משקיעה בחינוך ילדי היקרים והפיכתם למבוגרים ראויים ומועילים לחברה) ובכן, כי הוא כייף גדול.
אמא אחת בגן אמרה לי שהיא 'לא מסוגלת להקריא שפה כזו בקול רם'.. מסתבר שאני דווקא מסוגלת (והנה גם לכתוב: פיפי-קקי-פלוץ!) והבנתי שאם הילד נהנה לקרוא איתי את הספר אז כנראה שיש כאן משהו. אני מאמינה בתמהיל בריא.
אנחנו קוראים את ד"ר סוס בכדי לאמן שרירי לשון והומור, קוראים את בילבי (בתרגום היחסית חדש), קוראים ספרים משעממים משעממים, אוי, כמה שהם משעממים, על דינוזאורים וגם את קפטן תחתונים.
בילבי היא המנצחת בסיפורים של ערבי קריאה משותפים לשני האחים -גם לו וגם לה - והוא מת עליה כי היא הכי חזקה בעולם (חוץ מגיבורי על כמובן), וד"ר סוס הוא קאנוני ויש ספרי ספריה מזדמנים שחושפים אותנו לכל מיני סוגי סיפורים ואיורים, בד"כ הבחירות של הילדים שלי לא הדובדבן שבספריה... אבל כמו שאנחנו אוהבים ממתקים -כי זה טעים למרות שזה לא בריא - אנחנו קוראים גם את קפטן תחתונים.
כמה פעמים כבר כתבתי 'קפטן תחתונים'? עוד לא נגמר.
בקיצור תפריט מגוון ומהנה זה חשוב, לא?
אני יודעת שהתשובה הברורה היא: לאו דווקא - אבל זה מה שהחלטתי וזה הבלוג שלי.
אז הנה, התחפושת (המאוד קלה) לדורדור. של קפטן תחתונים (-:
תחפושת שהוא מתעקש עליה מאז חנוכה ושומר עליה גם בסוד גדול וחשאי! אל תספרי שסיפרתי.

המצרכים:
מכנסיים וחולצה (געטקס) לבנים פשוטים
צבע ורוד בהיר לבד (אבקה)
מכונת כביסה
כרית קטנה מאיקאה (6 ש"ח)
תחתונים לבנים גדולים של פעם
בד אדום לגלימה ומרקר שחור
(אפשר גם צבעים לציור על הגלימה)
יש?



1. לגוף השמנמן והורוד לוקחים חליפת גטעקס הלבנה שוטפים טוב-טוב (שלא ישאר כתם יבש) וזורקים רטובה מאוד למכונה עם קצת אבקת צבע ורוד ומלח. יש הוראות על גבי הצבע, אני תמיד שוכחת לקרוא אבל זה מסתדר, בערך.
היה לי צבע פוקסיה חזק אז שמתי ממש מעט, עדיין יצא אאההמממ ורוד.
למזלי לי יש ילד בעל תושיה והוא החליט שאפשר להתקדם כי בעצם זה לא ממש ורוד (זה יותר בורדו...) וזה יעיד על סערת רגשות (אם בסרטים מצוירים כשכועסים הפנים הופכות לאדומות אזי אין סיבה שהחולצה לא תהפוך לורוד מזעזע בסיטואציות אחרות. הגיון בריא)
אחרי כמה שעות נשברתי והכנסתי עוד גטקס וחולצה לבנים למכונה הפעם עם ממש ממש ממש טיפה צבע.
או, יותר טוב.


2. חתוכים כרית של איקאה לשניים, תופרים חצי ישירות לחולצה בתור כרס.
אפשר להוסיף בטוש פטמות.




ואפשר לנצל את מה שנשאר מהכרית לתוספות שרירי ידיים (אם כי זה לא במקור..) - מהחצי השני סוגרים בתפירה עוד 2 קוביות וממקמים מתחת לכל קו כתף בשרולי החולצה.






3. לוקחים תחתונים גדולים של סבא, מצרים אותם למידה הרצויה בצדדים (אין צורך בגובה כי הן אמורות לעלות על החולצה הורודה) - אגב זה היה החלק הכי מסובך מבחינתנו להשיג תחתונים בלי הדפס...


עוברים בטוש שחור על התפרים בקווקים, כך שהתחתונים יראו 'מאוירות' יותר.






4. בד אדום לגלימה: גוזרים מלבן ברוחב הכתפיים ובאורך שרוצים (שלא תסתבך לנו הגלימה ברגלי הקפטן) ותופרים תעלה בחלק העליון (מכפלת רחבה) להשחלת חוט או סרט - או תופרים ישר לצווארון החולצה בחלקה האחורי.
וואללה? קפטן תחתונים!



את הנקודות השחורות אפשר פשוט לעשות עם מרקר, הכי מהיר.











והבנתי משהו שתמיד היה נראה לי מוזר - למה בכל התחפושות הקנויות הדמות מודפסת גם על התחפושת?
 אף פעם לא הבנתי את זה.. הרי אם השמלה היא של הנסיכה שלגיה - למה יש עליה ציור של שלגיה??
הכל מחוסר בטחון. כן, כן, תמיד חוזרים למקור היחיד...


וגם אני (במיוחד אני?) בסוף לא התאפקתי, זה נראה לי כל כך אכזרי לשלוח אותו ככה לגן... במיוחד כשברור לי שאין ילד שבאמת מכיר את הספר חוץ ממנו ולמעשה הוא יהיה ילד שהולך עם תחתונים מעל המכנסיים... אז ציירתי לו על הגלימה מאחור את קפטן תחתונים עצמו. זה נחשב לרמות?






אתמול בבוקר הראתי לו הכל (את הרוב עשינו יחד אבל את הציור עשיתי לבד בסוף) והוא היה מאושר בכל כך הרבה רמות שהחלטתי שהכי חשוב לתת לכל אחד לאסוף את החרדות שלו בחיים - הוא כבר ימצא משהו בעצמו (אם יצחקו עליו הפעם או שהוא יצליח להעביר את זה בגבורה) ולא יצטרך את החרדה שלי... אז אני זורמת איתו. במיוחד כשזה מלווה בעשרות מלמולי ".. ואו אמא.. איך עשית את זה?... וואו זה הכי יפה.. נכון זה מצחיק?... וואו אמא.. אני אוהב אותך... וגם מעריך אותך.." - מול המראה כמובן -  ולא, לא המצאתי כאן כלום. פעם בשנה אני מקבלת "מעריך" לצד "אוהב"....



טוב, זה באמת מצחיק.. התחתונים על הכרס (-:












ועד סוף פורים הוא עסוק בלבנות מתקן תקיפה מאוד רציני. מנייר טואלט (-:















פורים שמח!
בעיקר פורמת

יום שבת, 16 בפברואר 2013

דרושה קצת השראה

בשבוע שעבר חשבתי על השראה במסגרת החלפה שנערכה בפורום טכסטיל וליבוד, החלפה.. איך לומר - שנויה במחלוקת.
אני מרשה לעצמי לבקר כי הובלתי אותה באומץ לב, ובהחלטה להשתפר ולנסות לקלוע לטעם קהל החברות בפעם הבאה (-:
ההחלפה ביקשה פריט אחד ששואב השראה מזרם אמנותי, תקופה או אמן.
טוב ויפה על המסך אבל מה לעזאזל אני עושה?
זוגתי להחלפה, שתחיה שנים רבות וטובות, אשפית במטבח. נו, מאלו ששולפות מתכונים מהראש, שמזמינות אותי בהודעת אסאמאס של 'בואי - אפיתי עכשיו אלפחורס', נו, מאלו.
לאחר דין ודברים ובעידודה הרב, החלטתי להכין לה ספר מתכונים חדש.
אני וספר מתכונים. אני ומטבח.
שקוף שההשראה תבוא מסוריאליזם (מעל-המציאות..), מה לא?
העבודה שישר קפצה לי לראש היתה של מגריט:

"זו לא מקטרת". למרות פער השנים והקושי לשמור על אירוניה אני חושבת שמצליח לו כל פעם מחדש איתי. אני צוחקת למראה העבודה הזו תמיד כשאני מראה אותה לסטודנטים. כי, מה לעשות.. זו באמת לא מקטרת. רק ציור.
גם ביקורת נוקבת על ייצוג אמנותי שמתיימר לייצג מציאות, גם עקיצה לחבר ד"ר פרויד שבגללו כל סיגר הופך ל... וגם ציור מעולה עם טקסט. קלאסיקה.

בחיפוש אחרי קלסר מושלם (ואשכרה הקלדתי בגוגל : the perfect recepy book) שיכיל מחווה למגריט מצאתי את הקלסר הנהדר הזה



 ולא האמנתי כמה שהוא מתאים לי בדיוק לעבודה של מגריט.
















כל מה ששיניתי בעצם זה את הגדלים והפנים וכמובן הוספתי את הכיתוב הסוריאליסטי.


טוב, גם הסגנון הפך לפשוט ו'ידני' יותר. יותר אני.















צד קדמי - כפית משוטחת והכיתוב "לה כפית" שזה 'הכפית'  בצרפתית מעוברתת למי שלא יודעת.

הנחתי את הכפית בתוך מגבת ואחרי 3 מהלומות פטיש קלות היא כבר היתה שטוחה, לאכזבתי הקלה. קיוויתי שיהיה יותר כייף לאורך זמן...










צד אחורי - רקמה של מזלג, עם הכיתוב "זה לא מזלג".

אוי, כמה שהצחקתי את עצמי...


בתוך הקלסר, שבחרתי לו גודל לא סטנדרטי, כי נראה לי יותר פרקטי קטן,
יש חוצצים שמחולקים לקטגוריות (מחקר עצום בין השכנות המבשלות)
מעטפת בד לכל גזירי העיתון - עוד גוזרים מתכונים מעיתון?







בכל מקרה - הקלסר הזה נשאר אצלי (-:

וזה לא שיש לי משהו נגד זוגתי להחלפה, פשוט יום אחרי ההחלטה על הקלסר קיבלתי הודעה שטרפה את כל הקלפים. לזכותה יאמר שמההיכרות איתי לא היתה לה סיבה לחשוב שהתחלתי לעבוד על הפרויקט (עוד לא הגיע הערב שלפני..) ובהודעה התבקשתי להכין בעצם - בובה.
בובת בותרו.

היה לי קשה להתחבר לדמויות שלו.. לקח לי כמה שעות למצוא את עצמי בבקשה. אבל אז החלטתי פשוט להתחיל.
אז העלתי ללפטופ כמה ציורים, התחלתי לגזור חלקים שנראו לי חשובים כמו ידיים, רגליים.. ראש לבובה (בעיקר אילתרתי מסביב)








וכן, לא העזתי לזוז מהמסך...חשבתי שאם אולי התמונה תטמע לי בקרנית זה יעזור איכשהוא...








ואז התחלתי לצייר בהיסוס בעפרון וממש התחלתי להנות (-:













לבובות מהסוג הזה, בהזמנה מדויקת שכזו, קוראים גם OOAK והכוונה לבובות שהן One Of A Kind אמנותיות ונעשות בעבודת יד מתחילתן ועד סופן. אחרי שניסיתי לחקור קצת בעניין (ולא מצאתי עוד בובת בותרו - יש לי בת זוג מאוד מקורית!) ראיתי שיש ז'אנר שלם של בובות מצוירות, בעיקר בצבעי אקריליק - אז החלטתי לנסות גם את כוחי.
כמובן שדי מהר נתקלתי במכשול הראשון.. אופייני רק לי, השתמשתי בסוג צבע לא טוב והייתי צריכה למחוק את העיניים (שדווקא חיבבתי כי הן לא היו מאוד "בותרו"..)


והנה גם הבובה של הבובה (הדבר הלבן בחלק התחתון) מתייבשת לידה ותכף תתפוס את מקומה בחיקה החמים.











כך או כך - לאט לאט היא התחילה לתפוס צורה.. שימי לב לברכיים (החלק החביב עלי) ולנעליים שהכנתי מגרבי תינוקת (תינוקת אחת שזחלה כאן ובשבוע הבא היא כבר בת 3!) - גם אותם צבעתי בהמשך.


















וככה היא נמסרה... לצד הציור שהיווה את ההשראה העיקרית:


























את הבוב שלה, ה"כל-אדם" הגברי, הנשלט על ידה (-: הכנתי מI CLAY וצבעתי באקריליק ומרקר שחור.
והנה קצת מהפרטים...
























בפוזת 'כולם בגן משחקים ורק אני יושבת לבד עם הבובה שלי על המקלט'...
היא יושבת בעצמה, ובעצם רק הבגדים שלה עשויים בד לא צבוע (הסרט בשיער, השמלה, גימורי התחרה והגרביים המפוספסות), וכל כולה מבד גס צבוע אקריליק וצבע מים בשכבות.
נכון היא מפחידה, אבל עדיין הייתי צריכה להגניב לה ליטוף פרידה מתגעגע כשהנחתי אותה בבית החדש ועזבתי...

(ומה איתי? קיבלתי מתנת יומולדת ותחפושת פורים לאלולה (שתיים בשמלה אחת!), לא תמלטי מהתמונות ממש בקרוב)

שבוע נפלא ובהצלחה לתופרות התחפושות
נשיקות,
בעיקר פורמת