סופסוף! (והתחלה): ספת הג'ינס שלי

ווווייייאאאאאהההה!
עשיתי את זה!
סיימתי את "ה"פרויקט שלי ואין מאושרת ממני.
מעין סמליות שכזו לתחילתה של שנה חדשה, תקופה חדשה - ולא סתם, אני מרגישה כאילו סיימתי את הפרויקט הכי ביתי והגיע הזמן לצאת מהבית-גולם (הנעים החמים המפנק) ולפרוש כנפים הלאה. וכמו שנטע נפרד בקלות (רבה מדי) ממני ופסע בבטחה לבית התינוקות, הגיע הזמן שגם אני, טוב, אשחרר את הבית.

שניה, לפני התמונה - הבהרה - אני מצפה לעשרות תגובות נפעמות ונרגשות (-:
ואין צורך לשאול על מידת הפרקטיות... זה לא פרקטי. אבל זה גמור!

נ.ב
לשכנה שלי שמושקעת כאן 30% בזכות דיאטה שהיא ובעלה עשו ועברו לג'ינסים קטנים יותר.. את רואה שלא "חבל לתת לך ג'ינס טוב שרק תגזרי"??

מהמם או מהההההמם???
להחלטתך.

הספה הזו פשוט מחייכת אלי (-:
מחייכת ומודיעה שהגיע הזמן שנעבור לבית חדש שיהלום אותה ועל הדרך נקנה שטיח הגון.
או פרקט.
אני כרגע במצברוח מכיל ה-כ-ל..
ווהקרדיט לכלבה המזעזעת שלי, שהצליחה לקרוע את הספה המעט כעורה - אך רגילה מספיק שלא נתייחס אליה - לכזה עומק שלא נותר לי אלא להגשים חלום ולתפור (ידנית ישירות לספוג...) טלאי ג'ינס.
וגם זה לא עזר - כי היא המשיכה לנסות לקרוע את הספה ליד הטלאים...

מה שרק גרם לי להגביר קצב ולעבוד כאן בגושים גדולים  אחרת ה**** הזו תמשיך להרוס הכל.



(תמונות מהתהליך... יש מליון ולא תהיה ברירה אלא לרשום עוד רשומה על הספה המופלאה הזו.
מגיע לה תכל'ס)



ובזכותה, רק בזכותה (וגם בזכותי) יש לי היום רגע של נחת

(ואולי כדאי שאתפנה לאיזה פדיקור מניקור)

עפה על עצמי בקולאז'ים...











ועכשיו הרשימה התקצרה, ונותרו לי רק 2 משימות לשנה החדשה:
לסיים ספת ג'ינס
לכתוב את התזה
לגדל עם אורי 3 ילדים בנחת

כל השאר כבר יסתדר מסביב, לא?
טוב, לכל שורה אני צריכה גדוד יועצים וקבוצת תמיכה יעודית... שלא לדבר על המשימה השניה שאפשר גם לפרק ל: לגדל/ עם אורי/עם אורי בנחת/ 3 ילדים בנחת?? אבל לפחות יהיה לי על מה לכתוב בשנה המתחילה..

בעצם, אולי גם להכין כמה כריות לספה מהבדים ששמרתי לאירוע מיוחד במיוחד

שקניתי כשטיילתי עם דורדור בגואטמלה כשהיה בן שנה וחצי. נדמה לי שחמש וחצי שנים זה זמן הבשלה מושלם (-:



(צריך להוסיף לרשימה או שזה חלק מ"כל השאר יסתדר כבר מסביב"...? )



נו, כרגע, עם ספת ג'ינס בסלון ומכונת נספרסו (בצבע ג'ינס..) במטבח - העולם לרגלי!
לעוד 5 דקות לפחות.
נשיקות
בעיקר פורמת

טאדאם! יומולדת זבלונים (בערך..)

בסה"כ יומולדת שלישית שאנחנו מארגנים לדורדור.. אני חשה צורך להתנצל כי באמת נדמה שלא מספיקים כאן לעכל יומולדת אחת וכבר מתגנבת לה השנייה אבל אני יכולה להרגיע אותך ולומר שהפעם הכל היה מדוד.
למעט האקמולי.
אלולה העלתה חום (פסיכוסומטי?) במהלך היומיים שקדמו ליומולדת, כן, אותם יומיים בהם היינו אמורים כהרגלנו להכין הכל ברגע האחרון ומשום מה לפני האירוע החלטתי שאין צורך לתת "אקמולי מונע" - זה מה שהורים גרועים הרי עושים. הורים כמו אורי. שרק מריחים חום וישר שולפים מזרקים.
אצלי, ז"ת אצל סוג ההורים שהמזרק לא נמצא במקום ועכשיו מסובך לחפש אותו... מחכים, עושים קודם אמבטיה קרירה, מעבירים... בקיצור, העברתי יופי יומולדת לכל ילדי הגן עם ילדה בת 3 על הילדים צווחת. והיא צווחה.
מזל שגידלתי ישבן נוח לנשיאת פעוטות ואגרתי מספיק מים בברכיים ליציבה בוטחת בקרקע (-: קיץ.

 אה, יומולדת - אני רוצה לספר קצת על היומולדת...
החלטנו שעד שכל הילדים יגיעו נציב שולחנות עם טושים ודפי צביעה של זבלונים (כמובן), חשבתי שזו תהיה הפעלה עלובה למדי (בלי חומרים מיוחדים...רק טושים פשוטים..) אבל דורדור לקח עליה פיקוד! יומיים לפני הענקתי לו ארגז קטן והוא היה "אחראי תחנה" - הצלחה! הוא ארז טושים, מספריים ודפי צביעה מגניבים חינמיים שהורדנו ברשת - החברים יכלו להמציא זבלונים מקוריים בעזרת טמפלט של צורה כללית עם עיניים או לצבוע מסיכות של זבלונים. והם לא רצו להפסיק.. בעיני זה היה משעמם אבל הם התלהבו ובילו כמעט 20 דקות בפעילות (!!) בזמן שדור מחלק סופרלטיבים חיוביים לכולם ומרגיש מנהיג באופן כללי.
כשנמאס לי לעמוד בחוסר מעש אספנו את כולם....

סיפרתי להם שדור כלכך אוהב זבלונים עד שהחלטנו להכין יחד זבלון אמיתי! כן, כן, ההתרגשות בשיאה...
הענקתי לדור בטקס מרגש פתק ועליו 3 מרכיבים מצויירים - דבק פלסטי, צבעי מאכל ו-עיניים זזות
וכמובן: טוש זוהר לסימון! (הכל עניין של הדגשה ומימיקה מסתבר. טוש זוהר, נו באמת..).
דורדור כלכך נהנה לעמוד לצידי ולהדגים שזה היה ממש חמוד והבהרנו לכולם שבשביל להשיג את המרכיבים החשובים הנ"ל נצטרך לעמוד במשימות ולהרוויח אותם בכבוד. יאללה , חולצים כפכפים ויוצאים לדרך!

כן, גם חליצת נעליים וסידור בטור הפך למשימה מרגשת (-:
כתבתי כבר שהפעם הכל היה במידה.... פשוט התלהבתי בקול רם...













המשימה הראשונה היתה מסלול מכשולים.
לא, לא בנינו מתקנים מסובכים... ילדה עם חום, קיץ, מליון תירוצים ובעיקר מסתבר שלא צריך (-:

המשימה היתה: לחצות את הבריכה המלאה במים (בריכת התינוקות הישנה שלנו), לזחול במהירות בתוך מנהרה, לקפוץ לתוך גיגית (אהאה! מלאה בבוץ! זה היה השוס) - ממנה לרוץ לגיגית הבאה שהיתה עם מים (שיתנקו כמובן), להדגים גלגלון/גלגול ולעלות ל3 קפיצות טרמפולינה! אין גבול לאושר, כמובן שכולם רצו את המסלול פעמיים.. בסיום המסלול המאתגר בו עמדנו ועודדנו בצרחות רמות (אולי משם אלולה שאבה השראה?) כל אחד קיבל סרט ורץ לקשור אותו לעץ התות.
לא, הם לא יודעים לקשור סרטים לעץ.
לא נורא, אורי ממש טוב בזה (-: אספנו את כולם ואח של אורי שהוכרז כשופט התחנה אישר שאכן עמדו במשימה בכבוד ודור יכול היה לסמן בדף (עם הטוש הזוהר, כן? לא סתם לסמן..) צבעי מאכל וגם לבחור בר-מזל שישא את הסלסלה עם צבעי המאכל שינזלו כמובן, כי שכחתי לסגור אותם טוב.
בריצה קלה עברנו למשימה הבאה...

ר', החברה הנאמנה  קיבלה את האחריות לנהל את אזור הכביסה של ההורים של אורי...
הצבנו 2 גיגיות מלאות מים ובתוכן שאריות בדים - על חלק מהבדים תפרתי אותיות (בבוקר והייתי מאוד גאה בעצמי על ההשקעה). היא סיפרה להם שהכינה לדור ברכה אבל כל האותיות התבלבלו לה בכביסה וכך נבחרו מתנדבים שהגיעו, נברו בגיגיות, אחרים שתלו על החבל, שינינו את הסדר עד שמצאנו את הברכה המתאימה...
זו היתה תחנה שלא מתאימה לכלכך הרבה ילדים אבל מכיון שהילד שלי היה במרכז לא היה באמת מי שיפריע לסדר הטוב והכל התנהל על מי מנוחות ור' אישרה שאכן - זו בדיוק הברכה שרצתה לאחל לדור...
ויכולנו לסמן ברשימה את קבלת העיניים הזזות (בטוש הצהוב וכו' וכו' וכו')

בתחנה האחרונה, כן, רק שלוש, הכנו 4 מיכלים של בועות סבון (בכל אחת: 9 כוסות מים, כוס סבון נוזלי וחצי כוס סוכר מומס במים רותחים. מצאתי את המתכון המנצח הזה לאחר שהבנתי ש-10 ש"ח לבקבוקון קטנטן של גליצרין זה סתם מרגיז. וחוצמזה זה מתכון של 'ד"ר באבל' ואני עם חולשה אקדמית כרגע... הנה הסרטון החמוד בעברית).
הסבתות חילקו את הילדים ל4 טורים שווים וכל אחד קיבל מתקן להפרחת בועות...

אני עמדתי המומה בצד מכך שהתחנה שהיתה אמורה להיות הכי הרבה בלאגן וכייף מתנהלת כמחנה ריכוז מתוקתק... לילדים זה היה כייף אדיר.











בסוף הפרעתי קצת ונתתי להם לעמוד בקבוצות ובלי סדר... לא הצלחתי להתאפק....
מסתבר שהכייף האמיתי התחיל אחרי שקיבלנו את הדבק הפלסטי- אות לכך שכולם הצליחו להפריח בועות מופלאות - ברור שסימנו בטוש (ה-ז-ו-ה-ר) והמשכנו הלאה.

בסוף הטור - הגדולים זנחו את שרשרת החיול שלי ובילו בהפרחת בועות מרשימות במיוחד (אני לא הוזמנתי. זה רק לאמהות רזות?), מהתמונות נדמה שהן די נהנו...







המתקן של הבועות הורכב משני קשים (הרוב מקש אחד שחתכנו לשניים) דרכם הושחל חבל ונקשר ללולאה - כשמזיזים את קשים לצדדים לאורך החבל בעצם נוצר "חלון" - הקשים הם ידיות האחיזה:

הזמן טס ולא נותר אלא להתאסף חזרה לשולחנות מהם התחלנו (עשינו סיבוב סביב הבית..)  ולבדוק שאכן כל החומרים בידנו... ו-יאללה להכין זבלון אמיתי:

הנה נזכרתי שכן הכנתי משהו מראש!

הכנו קופסאות אישיות בהן כל אחד ואחת יאפסן את הזבלון האהוב שלו... אני פינטזתי על פרויקט מיחזור חובק מושב ובמשך שבוע סימסתי לכולם לשמור קופסאות קוטג' - אבל אורי איבד סבלנות (נדמה לי שהוא השתמש במילה "מופרך" כמה פעמים), וקנה 40 קופסאות ירוקות.
 בגודל המדוייק.
ב 7 ש"ח.
מהלומה ליחידת מיחזור.

זו היתה הזדמנות מצוינת להסיר מעצמי אחריות ולכתוב בגדול לכל ההורים "לא למאכל" ואת הרכיבים....






ואחרי שדורדור חילק לכולם קופסאות וכולם רשמו שמות...

הכנו דביקי-איכסי-זבלון!
סופסופ.


את אותו התהליך שהכנתי בשבוע שעבר עם הילדים עשינו בשלוש קבוצות, בעזרת החברות שהתגייסו (בכלל אם מישהיא מחפשת טיפ - גיוס חובה. מזו שאחראית על השולחן עם השתיה כדי שלא אצטרך באמצע למלא עוד מיץ פטל, עד אחראית עוגה שהדליקה את הזיקוקים - לקח מהיומולדת הקודם... )


ובמקביל עוד סיבוב השלמות... לכל מי שלא קיבל מספיק/נפל על הדשא/גם אחיו הגדול שהגיע לאסוף אותו ממש רצה..

משחקים - משחקים - משחקים - משחקים
(המון תמונות אבל אין לי מכולם אישורי הורים, תצטרכו להאמין שזה היה להיט)








שוטפים טוב-טוב ידיים בטכניקה העדינה של אורי

ומתקבצים בשירה עליזה סביב יצירת המופת שלי (-:

הפעם השארתי חלקים בלי "איכסה" לכל עדיני הנפש... אבל הוספתי זבובים מצויירים שחגו גם סביב מגש נוסף עליו היו קאפקייקס עם ציפוי חום-קקי למהדרין (-:













ילד מאושר...

תם הטקס (-:
הבוקר שאחרי הביא לי ילד שעדיין ריחף על גלי האופוריה ("היומולדת הכי קולית בעולם אמא!") והיה מבסוט בעיקר מהתפקיד שלו באירוע - טוב זה בעיקר מה שהיה, לא? אני בעד.
וכמו שאלולה הזכירה לכל מי שהסכים להקשיב: תכף מגיע החורף ואז יש גם יומולדת 4. תכף.
אני מאמינה שרשימת הדרישות כבר מנוסחת אצלה. מנוסחת היטב (-:
מבחינתי כדאי לעבור קודם את אוגוסט ועוד איזה אירוע-שניים... כיתה א', גן חדש, אח קטן אולי? אולי. נתחיל מאוגוסט.

מקווה שנהנית מהדיווח מהשטח, בקרוב תהיה קצת יצירה אמיתית -מבטיחה.
נשיקות מהמזגן,
בעיקר פורמת

יומולדת זבלונים (יומולדת 6.. ההכנות)

הקיץ הגיע ואיתו היומולדת של דורדור. בן 6.
כמה דברים הבטחנו לו שיוכל לעשות בגיל 6... אבל זה היה כשהוא עוד היה בן 4. אז זה לא נחשב.
חגגנו בטיול משפחתי מוצלח וחודש אחרי (שהגיע מהר מדי..) הילד יקבל במתנה מאבא ואמא את מסיבת אחה"צ לחברים מהגן (שזו אגב החלטה שאני מאוד גאה בה - הוא יכול לבחור מתנה או שנארגן לו מסיבה מושקעת, ולשמחתי הוא בינתיים בוחר בימי הולדת. למרות שכבר אין לי בעיה שיבחר במתנה.).
אני יודעת...
המתח בשיאו...
מה יבחר הילד לחגיגות 6 המפוארות???
ובכן: יומולדת זבלונים.
כן, כן, החיים בזבל וזה עולה הרבה לסבתא וסבא. בהתחלה כשעוד היתי תמימה חשבתי שמדובר בחבורת הזבל של ילדותי (ובעיקר של האחים הקטנים שלי) - לתזכורת קצרה - מדובר בדבר דוחה בהרבה ממה שזכרתי:

אאאאאאאאיייייכככסססססס
גועל נפש-מה עבר על ההורים שלנו???- איפה יצחק קדמן כשצריך?















אני זוכרת ערימות ענק של קלפים ומשחקים סוערים, היתה גם מטרת-על להשלים אלבום אבל בעיקר אספנו את הקלפים.
אין אגב שום קשר לזבלונים של היום.
הזבלונים של ילדי 2013 הם סתם כל מיני דברים רקובים באלגנטיות, יש קלפים שאמורים להאסף לאלבום אבל עיקר הכלכלה נסובה סביב דמויות גומי-פלסטיק קטנות שנרכשות בפחי זבל מיניאטוריים (ואגב זכו בכמה פרסים לעיצוב משחקי ילדים בעולם. לא יודעת למה):

(זה מגעיל זה?)






השמועה על הפטיש לזבל הגיע גם לאוסטרליה וכשאח שלי הגיע לביקור מולדת הוא הביא בגאווה לדור מתנה ליומולדת.
את ספר האספנים השלם של הקלפים המקוריים של חבורת הזבל...

כן, מדובר במפגן של גועל מרוכז. מדהים!
היה כמובן רגע של שתיקה מביכה כשהוא שאל אותי:
- רגע, אז הזבלונים האלה הם לא מה שאנחנו שיחקנו בהם?
(אני): ממש לא.
- והיית נותנת לו לראות את חבורת הזבל האמיתית?
(אני): ממש לא.
שתיקה. התגברנו...
ואגב, חבורת הזבל במקור (היה גם סרט דבילי לגמרי אם אני זוכרת נכון) היתה מאוד חתרנית והדמויות שבה מעוצבות בסגנון של בובות הכרוב שהיו להיט אמריקאי ידוע:

רואה כמה שהפנים דומות?

אני זוכרת איך פינטזתי על הבובות האלו.. ובסוף אפילו קיבלתי אחת כזו אמיתית, שמגיעה עם תעודת לידה (זה היה השוס) ולה נתתי את השם המופלא בעיני - ענת.
כמה רציתי שיקראו לי ענת.
ככה זה שאת גדלה בתקופה בה לבנות יש שמות של בנות ורק לך לא...









בכל מקרה חבורת הזבל המקורית היתה מעין פארודיה שנונה על רב המכר המתקתק הזה

היום הזבלונים הם ממש-ממש לא חבורת הזבל.
לא ברמת הגועל שלהם (לשמחתי) וגם לא ברמת השנינות והחתרנות. הם סתם, עוד משחק שנועד לגבות את ליטרת הבשר העונתית מההורים והפעם בכל מיני דרכים נלוזות ונמוכות לטעמי (כשאני האמא..).
וזה עובד מעולה וכל הילדים בגן מתים על זה, וגם דור כבר שכנע את הספונסרים האמיתיים שלו (ההורים של אורי כמובן) לקנות לו אי אלו דמויות בפחי זבל מפלסטיק.

נו, בינתיים חגגנו יומולדת בגן.
עוגת היומולדת לגן נבחרה (כמובן) באותו מוטיב זבלי - דור ביקש עוגה שיש עליה ג'לי (ואני התחלתי להזיע.. זה היה נראה לי מורכב מדי) ו -שהג'לי יהיה ירוק ויראה כמו האיכסה שיוצאת מהפחים של הזבלונים ובתוכו יהיו בובות של זבלונים.
בוצע (-:

רק תשדעי שהכנתי ג'לי ירוק לבד! מצהוב-אעלק אננס וטיפה צבע מאכל (רעיון של שכנה יצירתית שגם נתנה מתכון לעוגה כמובן...).







ועוד פרט, כי היא כל-כך מוצלחת..

רואה איך הנחשים החלקלקים מתגנבים מפחי הזבל המגירים נוזל אשפה ירקרק ובינהם מתרוצצות דמויות הזבלונים המטופשות? גאווה.
דורדור היה מבסוט לדווח שחצי מהבנות בגן לא הסכימו לאכול ממנה (-:

ובלילה לפני, הכנתי לו בהפתעה, הפתעה מסורתית, גם חולצת יומולדת:

ובמשך 3 דקות הוא קיבל זמן מצלמה בלתי אחותו...

ואח"כ כשהעלתי את התמונות למחשב הוא גם קיבל טיפול כינים מפנק (כי אני היסטרית רק -רק - רק בדבר אחד בעולם כולו.  וכל פעם שמישהוא נוגע בראש אני עושה סיבוב מסרק מקיף בו אני מגדפת את מי שאולי -פוטנציאלית- הדביק שוב - וזה רק בגלל שאני הראשונה להדבק מהם... אבל הפעם לכבוד יום ההולדת הכל יצא נקי. נעשה מחר שוב. מה שבטוח..)

כמו בשנה שעברה, בחרתי חולצה שכבר מיצינו וציירתי באקריליק על צידה ההפוך.
בבוקר (רגע אחרי סשן הצילומים הנ"ל) הגננת שאלה אותי אם שמתי לב שהוא לובש חולצה הפוכה. פסיכי לא?
אבל לא נעלבתי. הייתי עסוקה בלהיות מבסוטית מעצמי...

וכ-ר-ג-י-ל איירתי הזמנות בהשראת הזמנה אמריקאית חינמית שמצאתי ברשת,
את האיור סרקתי והוספתי אח"כ את הפרטים לתוך הבאנר הריק (נייר הטואלט שלמטה), הדפסנו, שכפלנו
ודור כבר חילק וצבע :

ועכשיו אנחנו מנסים להבין מה בדיוק זה אומר..
 יומולדת זבלונים.... זה בטח לא יהיה קשור לזבלונים כי אני נגד המסחור המגעיל (-:
שזה בעצם אומר שאין לי כסף לחלק מתנות זבלונים לכולם.. גם ארטיק זבלונים  ב-10 ש"ח זה מוגזם.

אז כנקודת מוצא חשבנו להכין את ה"זבלון האמיתי"!
נשמע מעולה נכון?

לשם כך פתחתי במחקר מקיף (סתם, הכל כבר היה נעוץ לי בפינטרסט..) לאיך מכינים זבלון או "דביקי" או "איכסי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה...

אספתי במבצע נועז את כל החומרים:
דבק פלסטי,מים, אבקת בורקס (שעליה עוד ארחיב בהמשך)  והכי חשוב: עיניים קטנות... ובניסוי קטן וחמוד בבית הכנתי עם שניהם את הגושים החביבים האלה.

אלולה שיחקה איתם יותר משבוע - בעיני זו הצלחה.

עבדתי בעיקר לפי המתכון הזה של livecrafteat אבל המתכונים כולם דומים ברשת.
הטריק היחיד הוא באמת להשיג את אבקת הבורקס (Borax) שעושה את הקסם והופכת את בלילת הדבק והמים לג'ל מגניב. בארה"ב ובאוסטרליה החומר הזה נגיש מאוד, בישראל אפשר לרכוש אותו רק בחנויות שמתמחות בציוד לקרמיקאים, צבעי גלזורות וכדומה. אמא אינטרנט (בפוסט הזה) השיגה את האבקה דרך ונטורה (החנות של בצלאל),
אני מצאתי אותה יחסית בקלות ובזול יותר בשני מקומות באזור התעשייה נתניה:
משה מקור החומר ו- מינרקו (שם גם קניתי ק"ג ב-17 ש"ח -צריך רק כפית אחת לכמות שהספיקה לחמישה ילדים).

אחרי ההצלחה הגדולה החלטתי להרחיב את כמות המשתתפים והניסוי הגדול - שלב 2- יצא לדרך.. בשביל שאוכל לראות איך זה עם עוד ילדים..

בזמן שההורים שלהם הכינו לכולנו ארוחת ערב (טעימה!) אני עשיתי מה שאני יודעת. שטויות בעיקר..









כל אחד קיבל אחריות לשלב הראשון: לערבב דבק פלסטי עם מים וצבע מאכל בקערה...
אחד טפטף צבע מאכל, השני צויד במקל ערבוב מיוחד וכו', דורדור היה אחראי למתכון הסודי:

אחרי שהכנו בקערה את מיקס הדבק פלסטי-מים-צבע מאכל, אני הוספתי את ה"קסם" אבקת בורקס ממוסת במים רותחים, ונתתי ערבוב ראשוני...
באבקה החלטתי שעדיף לא לגעת - למרות ואולי בגלל הדעות הסותרות - בארץ יש שמייחסים לו תכונות רעילות משהו...
החלטתי להיתלות במשרד החינוך (לראשונה בחיי?) - שמפרסם גם את מהלך הניסוי הזה- המומלץ שם לכיתות החוקרות קשרים מולקולואריים או משהו מורכב שכזה (אני 5 יח' אמנות פלסטית..) כתוב שניתן לגעת אחרי שהאבקה מעורבבת עם הדבק הפלסטי.
אז זה מה שעשינו:

נגענו!
זה החלק הכייפי כמובן.











ככל שלשים יותר החומר נהיה מגניב יותר.. מחלקים לחתיכות (ברור ששווה בשווה)

ליומולדת עצמה התוכנית היא לאסוף קופסאות קוטג' ולצבוע אותן כמו פחי זבל.
נראה אם יצא באמת לפועל..










ואז חילקנו עיניים זזות וכל אחד שיחק עם הדביקי שלו בקופסא..

ומחוץ לקופסא..







אז בינתיים אנחנו נהנים מהתכנון והניסויים, פחות מוצאים זמן להכנות של ממש...
נעדכן בקרוב (-:

אה! ולא נפרד בלי המסקנה הכי חשובה: לא לתת לילדים מתחת לגיל 2 בדשא את הצנצנת עם העיניים...

נשיקות
בעיקר פורמת

פורים 2013 - כך שרדנו:

לפני כמה חודשים הודיעה אלולה שהיא מתחפשת לבת הים הקטנה, דורדור מייד הצטרף ואמר שהוא יהיה המלך טריטון - אני לוהקתי לתפקיד מכשפת הים (בשמחה וענווה גדולה) ואורי היה אמור להיות השוס המשפחתי בתפקיד הסרטן המזמר. אבל - כידוע למי שהתמידה בקריאה - דורדור טרף את הקלפים כשהחל לעסוק בספרות מקצועית בנושא פלוצים והמיר את תחפושתו ל'קפטן תחתונים' עליה כבר דיברתי מספיק (ותודה על התמיכה! אין עליכן!).
אלולה התחילה להחליף רצונות בקצב מסחרר: שלגיה, סינדרלה, נסיכה, נסיכה שהיא שלגיה, סינדרלה ש.. עד שהודעתי לה שהיא תהיה נסיכה גאנרית שהיא 'כל נסיכה' .

כך נשארנו שנינו, אורי ואני, לבד במערכה בחיפוש אחר תחפושת זוגית.
בישיבה משפחתית הוצעה התחפושת של האריה שאהב רק תות (של תרצה אתר עם האיורים של דני קרמן) והויכוח האמיתי התחיל: מי? מי יהיה התות החמוד? או בניסוח אחר: מי יתקע עם תחפושת אריה מאעפנה??

בסוף התקפלתי, ורק - רק - רק בכדי שאוכל להצטלם בציטוט המופלא...

ולמי ששכחה:

"אכל האריה את התות,
ואכל ואכל עוד תות
ועוד ועוד תות,
(עד כאן אם תחליפו "תות" בפחמימות מכל סוג - אני לגמרי באמינות...)










עד שגמר הכל ואמר:
- פויה



אני לא אוהב תות.
אני בכלל לא אוהב תות

זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם התות.

אבל בתור קישוט, הוא בסדר.
לבינתיים (-:


התחפושות שלנו היו הכי פשוטות שאפשר, בעיקר כדי שיהיה נוח במסיבת פורים ובתהלוכה ושכ-ו-ל-ם יוכלו ללבוש את המכנסיים הקצרים ה'רגילים' ולנעול מה שבא להם. נניח סנדלים.
וסליחה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת..




מיותר לציין שהדף האהוב עלי בספר הוא דווקא זה, בו האמא הלביאה מוכיחה את צדקתה (כיאה לכל אם) דרך המספרת...

אדיר נכון?
והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.
כן.
כי מי שלא מקשיב לאמא'שלו הוא טיפש.
וזהו.












דורדור זכה לתשואות רמות והיה לשיחת הגן (והאמהות כמובן..), התחפושת שלו הצחיקה את כולם והוא היה מבסוט מעצמו. גם אני (-:
ואלולה?
ובכן היא קיבלה כמתנת יומולדת 3 את שמלת הנסיכה המפוארת... (זו שתפרה לי זוגתי להחלפה בפורום טכסטיל)
סינג'רה את דורדור להסתובב אחריה בכל הבית ולהחזיק לה את השובל המלכותי (עד שהחלטתי שהעולם כולו יסבול אם לא אחבר אותו בכמה תפרים..את השובל, לא את דור) והודיעה שהיא נסיכת הנעליים!
היא כמובן תועדה באינסוף פוזות -  אבל זו החביבה עלי (-:
הכי אלולה אותנטית:

בדיוק!




















והנה ההוכחה....

אולסטאר פייטים ורודים שייבאתי מלונדון (כן, קצת גדול עליה..)








ואחרונה בפוזה רומנטית - נסיכת נעליים מציירת בחניה

אווווווייייי.....
(זה הקהל שנאנח, לא אני)















בין התחפושות חגגנו לה גם יומולדת משפחתית סגולה-ורודה כהלכה
(אני מזהירה: התמונה הבאה היא מפתיעה ומרגשת כאחד)

בקצרה: מסתבר שאני סופרוומן. באמת. הרגשתי אחרי הכנת העוגות האלה כאילו ילדתי הרגע ואין דבר בעולם שאני לא מסוגלת לו!  וכך איתגרתי את כישורי האמהיים במטבח, הכנו את מפגן הממתקים האסורים שלמעלה, גרפנו מחמאות (גם אני) ותוגמלנו במתנות (בעיקר אלה) ועל כך עוד יסופר בהרחבה בהמשך לבוא...

לשבוע שקט
נשיקות,
בעיקר פורמת

דרושה קצת השראה

בשבוע שעבר חשבתי על השראה במסגרת החלפה שנערכה בפורום טכסטיל וליבוד, החלפה.. איך לומר - שנויה במחלוקת.
אני מרשה לעצמי לבקר כי הובלתי אותה באומץ לב, ובהחלטה להשתפר ולנסות לקלוע לטעם קהל החברות בפעם הבאה (-:
ההחלפה ביקשה פריט אחד ששואב השראה מזרם אמנותי, תקופה או אמן.
טוב ויפה על המסך אבל מה לעזאזל אני עושה?
זוגתי להחלפה, שתחיה שנים רבות וטובות, אשפית במטבח. נו, מאלו ששולפות מתכונים מהראש, שמזמינות אותי בהודעת אסאמאס של 'בואי - אפיתי עכשיו אלפחורס', נו, מאלו.
לאחר דין ודברים ובעידודה הרב, החלטתי להכין לה ספר מתכונים חדש.
אני וספר מתכונים. אני ומטבח.
שקוף שההשראה תבוא מסוריאליזם (מעל-המציאות..), מה לא?
העבודה שישר קפצה לי לראש היתה של מגריט:

"זו לא מקטרת". למרות פער השנים והקושי לשמור על אירוניה אני חושבת שמצליח לו כל פעם מחדש איתי. אני צוחקת למראה העבודה הזו תמיד כשאני מראה אותה לסטודנטים. כי, מה לעשות.. זו באמת לא מקטרת. רק ציור.
גם ביקורת נוקבת על ייצוג אמנותי שמתיימר לייצג מציאות, גם עקיצה לחבר ד"ר פרויד שבגללו כל סיגר הופך ל... וגם ציור מעולה עם טקסט. קלאסיקה.

בחיפוש אחרי קלסר מושלם (ואשכרה הקלדתי בגוגל : the perfect recepy book) שיכיל מחווה למגריט מצאתי את הקלסר הנהדר הזה

 ולא האמנתי כמה שהוא מתאים לי בדיוק לעבודה של מגריט.
















כל מה ששיניתי בעצם זה את הגדלים והפנים וכמובן הוספתי את הכיתוב הסוריאליסטי.

טוב, גם הסגנון הפך לפשוט ו'ידני' יותר. יותר אני.















צד קדמי - כפית משוטחת והכיתוב "לה כפית" שזה 'הכפית'  בצרפתית מעוברתת למי שלא יודעת.

הנחתי את הכפית בתוך מגבת ואחרי 3 מהלומות פטיש קלות היא כבר היתה שטוחה, לאכזבתי הקלה. קיוויתי שיהיה יותר כייף לאורך זמן...










צד אחורי - רקמה של מזלג, עם הכיתוב "זה לא מזלג".

אוי, כמה שהצחקתי את עצמי...


בתוך הקלסר, שבחרתי לו גודל לא סטנדרטי, כי נראה לי יותר פרקטי קטן,
יש חוצצים שמחולקים לקטגוריות (מחקר עצום בין השכנות המבשלות)
מעטפת בד לכל גזירי העיתון - עוד גוזרים מתכונים מעיתון?







בכל מקרה - הקלסר הזה נשאר אצלי (-:

וזה לא שיש לי משהו נגד זוגתי להחלפה, פשוט יום אחרי ההחלטה על הקלסר קיבלתי הודעה שטרפה את כל הקלפים. לזכותה יאמר שמההיכרות איתי לא היתה לה סיבה לחשוב שהתחלתי לעבוד על הפרויקט (עוד לא הגיע הערב שלפני..) ובהודעה התבקשתי להכין בעצם - בובה.
בובת בותרו.

היה לי קשה להתחבר לדמויות שלו.. לקח לי כמה שעות למצוא את עצמי בבקשה. אבל אז החלטתי פשוט להתחיל.
אז העלתי ללפטופ כמה ציורים, התחלתי לגזור חלקים שנראו לי חשובים כמו ידיים, רגליים.. ראש לבובה (בעיקר אילתרתי מסביב)

וכן, לא העזתי לזוז מהמסך...חשבתי שאם אולי התמונה תטמע לי בקרנית זה יעזור איכשהוא...








ואז התחלתי לצייר בהיסוס בעפרון וממש התחלתי להנות (-:

לבובות מהסוג הזה, בהזמנה מדויקת שכזו, קוראים גם OOAK והכוונה לבובות שהן One Of A Kind אמנותיות ונעשות בעבודת יד מתחילתן ועד סופן. אחרי שניסיתי לחקור קצת בעניין (ולא מצאתי עוד בובת בותרו - יש לי בת זוג מאוד מקורית!) ראיתי שיש ז'אנר שלם של בובות מצוירות, בעיקר בצבעי אקריליק - אז החלטתי לנסות גם את כוחי.
כמובן שדי מהר נתקלתי במכשול הראשון.. אופייני רק לי, השתמשתי בסוג צבע לא טוב והייתי צריכה למחוק את העיניים (שדווקא חיבבתי כי הן לא היו מאוד "בותרו"..)

והנה גם הבובה של הבובה (הדבר הלבן בחלק התחתון) מתייבשת לידה ותכף תתפוס את מקומה בחיקה החמים.











כך או כך - לאט לאט היא התחילה לתפוס צורה.. שימי לב לברכיים (החלק החביב עלי) ולנעליים שהכנתי מגרבי תינוקת (תינוקת אחת שזחלה כאן ובשבוע הבא היא כבר בת 3!) - גם אותם צבעתי בהמשך.

וככה היא נמסרה... לצד הציור שהיווה את ההשראה העיקרית:

את הבוב שלה, ה"כל-אדם" הגברי, הנשלט על ידה (-: הכנתי מI CLAY וצבעתי באקריליק ומרקר שחור.
והנה קצת מהפרטים...

בפוזת 'כולם בגן משחקים ורק אני יושבת לבד עם הבובה שלי על המקלט'...
היא יושבת בעצמה, ובעצם רק הבגדים שלה עשויים בד לא צבוע (הסרט בשיער, השמלה, גימורי התחרה והגרביים המפוספסות), וכל כולה מבד גס צבוע אקריליק וצבע מים בשכבות.
נכון היא מפחידה, אבל עדיין הייתי צריכה להגניב לה ליטוף פרידה מתגעגע כשהנחתי אותה בבית החדש ועזבתי...

(ומה איתי? קיבלתי מתנת יומולדת ותחפושת פורים לאלולה (שתיים בשמלה אחת!), לא תמלטי מהתמונות ממש בקרוב)

שבוע נפלא ובהצלחה לתופרות התחפושות
נשיקות,
בעיקר פורמת