הפרשות מהמוזיאון

יש במוזיאון ציור של איש מקיא!

כן, אני יודעת איך לגרום לארבעה ילדים בגילאי 2-11 להתלהב מביקור במוזיאון לאמנות.
וזה עבד כמו קסם. הפרשות גוף הן המכנה המשותף להומור משפחתי.. בכל יבשת שאנחנו בה.

John Greenwood - Sea Captains Carousing in Surinam

בפוסט הקודם סיפרתי על פגישה כמעט עקרה במוזיאון לאמנות של סנט לואיס - בה הרווחתי סיור פרטי באגף האמנות האמריקאית. במהלך הסיור הפרטי והמרתק, אגב, באגף שלא טרחתי לבקר בו - לא ידעתי האמת על קיומו -קומה שלישית שלמה.. מצאתי ציור "חדש".

מכיון שאני לא בקיאה בתחום הזה של תולדות האמנות, עוד קשה לי לקרוא את העבודות לעומק וכנראה שכמו הילדים שלי אני נמשכת בהתחלה ישר לנרטיב מעניין, אולי בהמשך אדע להסתכל יותר.

בכל מקרה, חיכינו שתגיע השבת ושמנו פעמינו למוזיאון, עלינו לקומה השלישית ושחררתי את הפראים למצוא ציור של איש מקיא.

כאמור זה ציור מאוד ידוע ולכן מוצג בצורה בולטת והיה קל למצוא אותו אבל זה לא הפריע להם להתחרות בהליכה ממש מהירה לכיוון אחרי שדור זיהה אותו מרחוק. כי אסור לרוץ במוזיאון. כידוע.
הציור של גרינווד ( John Greenwood) מתאר את הערבים המהנים בהם בילו הקפטן, הקצינים ושאר הגברים הלבנים בקולוניה לאחר מסעם בים, והוא כנראה הוזמן על ידי אותם, ג'נטלמנים נקרא להם? שפגשו בסורינאם (שאז היתה קולוניה הולנדית) את גרינווד הצייר האמריקאי. כל זה קרה באמצע המאה ה-18.

ואז הסתכלנו, ואוהו! מה שגילינו שם.

מישהו רוקד, מישהו שופך מים (אני מקווה) על שיכור ישן, איש שנרדם בפינה בישיבה כשהוא עוד מחזיק בקבוק ביד. מעניין שהם בחרו להציג את עצמם עשירים אבל פגיעים או אנושיים במידה מסויימת - עולים באש, מרומים בקלפים, מקיאים... וגם דיוקן עצמי של האמן שמחזיק נר עבור איזה שיכור שמעט מועד עליו בדרך החוצה (אולי הוא כן חזה איך כל ההוללות הזו תתפס בידי הקהל העתידי שלו... צדיק).

קראתי לכולם מטקסט הקיר שהציור הזה בכלל מבוסס על אחד הרישומים של הוגארת' (Hogarth) שהוא אהובי הותיק - אלוף הפרשות הגוף של כל הזמנים - ורק עליו הייתי יכולה לדבר איתם שעה (אם הם היו עומדים עוד שנייה במקום)

וזה התחריט של הוגארת' מהמוזיאון הבריטי, A Midnight Modern Conversation משנת 1733, שהיווה כנראה השראה.

סצנת שתייה שלא היתה מביישת אלכוהוליסט ממוצע. יש בתחריט הזה שני דברים שאני מאוד אוהבת - גם בנפרד וגם יחד: האחת היא קערת הפונץ' המטורפת על השולחן שכולם שותים ממנה והשני הוא סיר הלילה שעומד בפינה למטה מימין ולגמרי מהדהד את קערת השתייה ועולה על גדותיו בשתן (אני מניחה).

אבל, אי אפשר לדבר על משהו שלא רואים והיתה תמונה מאוד קטנה של התחריט הזה בטקסט הקיר, ובכלל להוגארת' יש עוד הרבה עבודות עם הפרשות מגעילות עוד יותר ששווה לדבר עליהן בהזדמנות, אז השארתי את ההשוואה החמודה הזו לך.

הילדים שלי, בעודנו מנסים למצוא עוד דברים הזויים ודוחים בציור של גרינווד, כבר התפנו לתהות מי אלו האנשים הכהים והמסכנים בציור. הפער העצום בין החופש של הלבנים למסכנות העבדים כל כך חריפה כאן שקשה ליישב אותה בידיעת היסטוריה, לא לנו ובטח לא לילדים. העירום של העבדים מול הלבוש, מי מוצג בחושך ומי באור - קיבלנו נושא לשיחה.

זו כבר תמונה מול עבודה אחרת, אבל אני מנסה להשוויץ רגע

המחשבות על הדימוי של הקיא לקחו אותי לעוד כמה מקומות, אבל בעיקר עשו לי חשק גדול להקיא איזה רעיון החוצה. והערב התיישבתי - או יותר נכון נעמדתי בפוזיציות מגוחכות מול הטלפון שלי בנסיון להכין סקיצה...
העובדה שאני חולקת אותה כאן מעידה על קרבה מאוד גדולה ביננו, שתדעי.

צוואר של בת 40. כנות.

אז עכשיו שהסקיצות מונחות כאן, אני צריכה לעבוד

יש עוד כמה החלטות, אבל מדגדג לי באצבעות! נתראה בקרוב...

נשיקות
בעיקר פורמת,
גל