יום ראשון, 17 ביוני 2018

זו אני הרומנטית.


בפעם הראשונה שרקמה הרגישה לי רומנטית היתה כשרינה, החברה הכי טובה שלי התחתנה. זה היה ממש מזמן והיא היתה הראשונה בגרעין שלנו להתחתן, אז מפלס ההתרגשות של כולנו היה גבוה.
את הכתובה המקורית הדפסתי להם על קנבס והוספתי לה מסגרת פרחים רקומה, ואני חושבת שאולי זו היתה אחת מעבודות הרקמה הראשונות שלי. תמונה כמובן אין לי.
מאז למדתי הרבה. למדתי טכניקות ולמדתי עיצוב ולמדתי שאין - אין - אין על אינסטיקט ראשוני ושכן, רקמה היא המלאכה הכי רומנטית שיש.
משהו בחיבור שבין העבודה הסיזיפית והשעות הרבות שמושקעות בתפרים, ביחד עם הנוסטלגיה שמרחפת מעל.. רומנטי.


ואני לו כותונת הייתי רוקמת, 
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
(היו לילות, יעקב אורלנד)

יש יותר נוסטלגי, סיזיפי, רומנטי ומלא כמיהה מאסתר עופרים?

העבודות שאני הכי נהנית מהן הן הרקמות על תמונות חתונה. התמונות האלו! המבטים, ההבטחה, העמידה הזקופה. אני באמת אוהבת תמונות חתונה (-:


התמונה שכאן היא בעצם לא מיום החתונה, הבת של הזוג ביקשה שאכין להם " proper" מזכרת מיום חתונה כי הם לא הספיק להתחתן ממש (-: כשיש סיפור נלווה לתמונה זה בכלל עושה לי את זה. למרות שעם שעות העבודה אני נוטה גם להמציא סיפורים משלי...



בחודשים האחרונים אני מקבלת הרבה תמונות וינטאג' ישנות כאלו ואני חושבת שהן האהובות עלי (למרות שזה באמת קרב צמוד לתמונות "עכשוויות" שהרבה יותר קל לעבוד איתן..)

בדרך כלל אני עובדת על זר הפרחים הקיים, בעצם "מקפיצה" אותו מהתמונה:

אבל לפעמים אין זר (לי למשל אין תמונה אחת נורמלית או "רשמית" עם זר. ואולי טוב שכך כי הכנתי אותו עם חברה חצי שעה לפני), ואז אני מאלתרת...

ובתמונה הגדולה:

מבינה למה אני מתכוונת במבט שבעיניים? זו רומנטיקה.

מה שמגניב זה שהן לא דומות כל התמונות האלו, כאילו, ממש אף פעם לא דומות.
מי חשב שאפשר לקרוא כלכך הרבה בתמונה של אותו האירוע? 
אני מניחה שיש אלפי ספרי עיצוב תלבושות ותרבות שמנתחים את הטקס המשמעותי הזה בתולדות האנושות. אני פשוט לא נתקלתי בהם עדיין...
כל תמונה היא כמו קפסולת זמן קטנה, מזכירה תקופה ואופנה וסגנון, ז"ת - אפשר את זה ביותר אייטיז?



זו היתה עבודה כייפית (-:




מן הסתם זו לא רק השנה ואפשר לראות ממש "בית" שונה גם כשזוגות קרובים תרבותית.
זו הזמנה מגברת מקסימה שביקשה שאכין עבודה גם מהתמונה של חמה וחמותה, אחרי שהזמינה להוריה (מחמאה אדירה בעיני..), 1947 ו- 1946, שני הזוגות גם התחתנו גאוגרפית קרוב אבל אפשר לראות הבדלים:



ממש הבדלים.



הזוג בחישוק של 1946 היה חלק מחבורה שמחה, לא היתה להם תמונה רק של שניהם. שמחתי לחזור לעוד קצת פוטושופ. ומהזוית האהובה עלי:



נו, זו אני הרומנטית. זה לא קורה הרבה אז חשבתי לשתף (-:
(Etsy שלי, לעוד תמונות)
נשיקות,
בעיקר פורמת
גל

2 comments:

  1. איזה יופי. אני מתה על הפרחים האלה. כל תירוץ לרקום פרחים כשר בעיניי, אפילו רומנטיקה :)...

    השבמחק