הסוכה שלנו

רבות נכתב ודובר על טעם אישי, אני עדיין מחפשת את שלי ונוח לי להגדיר אותו כ"אקלקטי", נשמע טוב, לא?
הבן שלי לעומת זאת, רק בן 3, עם טעם ברור. הוא יודע בדיוק מה יפה ומה לא. בהתאמה לבית הגידול הגאוגרפי, הוא לוקה, איך לומר, בטעם ים תיכוני. כזה שניתן להגדירו כ"טעם ערבי". לא שיש לי (חלילה) משהו נגד טעם ערבי (ויש לי חבר טוב שהוא הומוסקסואל כמובן) להפך - אני מפנטזת על היום בו אוכל לצבוע את הבית בתכלת עם נגיעות טורקיז (וגם על חלונות עץ צבועים סגול אבל זה לרשומה אחרת) והייתי שמחה גם לבנות ליד הבית מבנה מגדלי גבוה.. רק שאשמח שיהיה בו חדר עבודה בקומה העליונה ושכמובן, רק לי תותר הכניסה אליו. וגם מערכת כריזה תהיה לי בו אוכל לכרוז שהגיעה שעת התה והעוגה שלי.. לנשים שבבית. אני מנסה לשכנע את בעלי שייטב לכולנו אם עוד 2-3 יצטרפו וישאו בנטל. אני אהיה בחדר העבודה אם מישהוא מחפש אותי (-:

בכל מקרה, אני משתדלת לחנך את בני ביתי גם לעיצוב אסתטי יותר, מקיפה אותם בחפצי נוי משובחים (ולכן הכלים מגרין גייט צריכים להרשם בתקציב החינוך ילדים, לא? בשביל מי אני קונה אותם לעזאזל?) ועבודת יד, אבל לפעמים, המציאות מתנפצת לך בפרצוף.

כך קרה לנו גם בסוכה (הנה הגענו לעניין).
ניסיתי לעצב סוכה יפיפה לתפארת הבית והמושב, משהו נקי ונעים, משהו.. משהו שמרתה תוכל להתגאות בו! (מרתה סטיוארט, כן? כי גם לבת דודה של סבתא שלי קראו מרתה.. לא, אין להן קשר דם רומני עתיק).

לא נשברתי גם כשהסכך דקר אותי ולא כשגיליתי שהיוטה שחיברתי מלאה כתמים דוחים (נכון, גם לא ניקיתי - אבל גם לא נשברתי!). חשבתי שהכל יתגמד כשאכין את גרלנדת הלבד המופלאה..

את ההדרכה הזו של the purl bee לגרלנדה מלבד אני שומרת כבר הרבה זמן.. עכשיו, כשאיולה10 העלתה אותה החלטתי שאכן זו ההזדמנות הנאותה (-:






אח, כמה יפה מטבח של אחרים.
אצלם גרלנדת לבד לעולם לא תעלה אבק.










איזה צבעים יפים יש ללבד שלה.. חבל שאני לא סובלת את החומר הזה.

אני יודעת שזה בגלל שאני משתמשת בלבד גרוע במיוחד, אבל זה לא גורם לי לאהוב אותו יותר.

ככה זה נראה אגב בורסיה הים תיכונית..



למדתי שבכל עבודות הלבד, אם רוצים תוצאה של צבעוניות שגם לא צורמת, כדאי לשים לב שיהיו לפחות 2 גוונים מכל צבע (ז"ת אם רוצים ירוק - אז לשים גם ירוק בהיר וגם ירוק, 2 אדומים, 2 ורודים וכו') - הכל "מתחבר" לטעמי יותר טוב.





כדאי לגזור יותר משני קטרי עיגולים, זה יוצא יותר נחמד אצלה (גם את שמת לב?) אני כבר התעצלתי..





גזרתי מכל צבע (10-11) 4 עיגולים רגילים ו4 קטנים ושיתפתי פעולה עם הרעיון: שמתי אותם בשקית ושלפתי שלושה כל פעם. חשבתי שזה יהיה סמלי אם לשנה החדשה אתחיל לעבוד על האמון שלי.. לא הלך, כמעט תמיד החלפתי קצת, כמובן שבסוף נשארו מאותו צבע.. אבל היה נחמד לתפור (-:








עכשיו - בבקשה להסתכל על הצילום. לא מתאימה כאן פינת ישיבה נמוכה מקש וריפוד בצהוב לימון? כמה כריות נונשאלנטיות בהדפסי לבן וצהבהב? רגע אני רק אפתח את הפריים, או - הנה הבן שלי נכנס. זה מתחילת הרשומה בה קשקשתי על תהיות קיומיות וכו'.
אז ככה הסוכה שלנו נראית:











בקיצור, כל עוד מתעקשים כאן גורמים פאנטיים שהחג הזה קשור גם למשפחה, שיתוף פעולה, שיתוף הילדים ביצירה וכו'.. חבל על בזבוז הזמן באיסוף הדרכות יפהיפיות. עוגמת נפש - זה מה שהחג הזה הביא. וגפילטעפיש.





אח, גפילטע פיש.. (כזה שמכוסה בחזרת חריפה כדי שלא נרגיש את הטעם ונשכח מהמרקם)
קבלו את הורסיה הפולנית לגרלנדת לבד!








המובייל המקורי (הבלחה גאונית של הרגע?) לסוכה וכבר החלטתי שאוסיף לו לתחתית כיתוב "כולם פולנים" (על מסגרת בד אדום עם נקודות לבנות-כמובן) ואתלה במטבח. שלא נשכח חלילה.

ומכיון שאי אפשר בלי הדרכה לחג (-:

1. מציירים על נייר את הצורה

2. גוזרים מהלבד את הצורות (למשל.. אליפסה אפורה, ירח חום ועיגולון כתום)

3. לשים לב שמובייל נוטה להסתובב ולחשוף צד אחורי - אני עשיתי את הגפילטעים שלי משני הצדדים.
4. מדביקים או תופרים את האלמנטים (יצא יותר יפה להדביק - הגפילטע התחתון מודבק העליונים תפורים).

5. מריצים במכונה - מושכים קצת חוט לפני ומשאירים אחרי ואז קל יותר לחבר לסוכה.

מה שאאמץ בחום גם בסוכות הבא הוא תליית האלמנטים הדקרטיביים בסוכה..


הילד הביא ממיטב התוצרת משל היינו בחג השבועות וחיברנו לסכך המון צעצועים - בהתחלה חשבתי שהוא משקיע המון מחשבה ומביא רק דברים שבאמת רואים בשמיים: מטוסים, כוכב פלסטיק, בובת תוכי, באז שנות אור (אסטרונאוט שכזה), קוף (טוב, זה קצת גבולי - אבל הוא נתלה על הסכך) אבל אז הוא צירף גם 2 אופנועים. לא נורא. בשנה הבאה.






חג שמייח ונשיקות
בעיקר פורמת