בלי עין הרע

מחר אגיע בבוקר לירושלים (כבר נשמע דרמטי, לא?) ואפקיד את היקר לי מכל (בגופי..) בידיו של ד"ר לוינגר.

ניתוח עיניים.

את השבוע האחרון ביליתי בהדחקה מאסיבית ואת היומיים האחרונים בעצבנות, קריזות על כל מי שיכל היה להכיל (ותודה לבעלי היקר שהביאני עד הלום) ו"מראות פרידה" (אולי זו הפעם האחרונה שאצטרך לראות חיתול גדוש? האם אהיה מאושרת יותר כשלא אראה כמה כלים יש בכיור? וכו..).

נזכרתי שלפני שנה נתקלתי ברשומה של התר ביילי הבלתי נלאית, שעשתה לבת שלה רטייה מעוצבת עד מאוד (גם במשפחות מושלמות יש לפעמים איזו עין עצלה.. זה היה פולני מדי? כנראה שכן. סליחה).

מתוך הפליקר של הת'ר ביילי

אז במצבי כרגע - רוטנת ועצבנית ובעיקר בלי עדשות (עם משקפיים שעושות כאב ראש שלא לדבר על איך שאני נראית איתן) אין מצב שאוכל לעשות משהו דומה, אבל באמת שניסיתי למצוא בד אופטימי, צבעים עליזים ולתעל אנרגיה לאפיקים חיוביים..

בקיצור, הפעם העשייה היא העיקר..

גזרתי בד חיצוני (אופטימי במיוחד), חיברתי לגומי (כתום ואפטימי) ואת ה"גזרה" הוצאתי ממשקפי שמש (לא אופטיות).

ברטייה גזרתי חתך למרכז והעליתי קצה על קצה (כמו שגוזרים "כובע סיני" מנייר) בתקווה שיוצר קצת נפח - בתמונה משמאל.

הוספתי בד שחור לחלק הפנימי (היה כדאי לתפור הפוך ולהפוך. בהחלט) והתחלתי לנסות לתפור..

יצא מראה כפרי משהו בקצוות (-:



לסיכום..

* כדאי לראות בשביל לתפור על מכונת תפירה

* תודה לממציא מסכי המחשב בגודל נורמלי

* אין סיכוי שאצליח לצלם את זה עלי כרגע..

בוא נאמר שאני מקווה שהניתוח יצליח כי אני לא אעמוד בעוד נסיון שכזה לתפור (-:

נשיקות
בעיקר פורמת