השמיכה קטנה מסך חלקיה

ככה זה התחיל.

לפני שאלולה נולדה היתה לי פנטזיה לקדם את פניה בשמיכת טלאים שאמא הכינה לה. לעטוף אותה באהבה או משהו כזה.. טוב, אחרי שתנוקה מכל הדם והדרמה (-:

אז, כשעדיין לא הבנתי כמה זמן פנוי יש לי, נערמו פרוייקטים של לקראת לידה (כולם עדיין מחכים כאן בסבלנות) ולא ממש הגעתי לעניין השמיכה. דווקא אלה חיכתה בסבלנות אבל לי גם בסוף שבוע 42 לא נראה דחוף..

את הטופ (החלק העליון) אכן סיימתי. אפילו סיימתי אותו באמת לפני הלידה.

וגם קניתי מילוי כותנה. לפני הלידה.

מאז עברה שנה... (החגיגות הצנועות בעוד שבוע, אנחנו מנסים להסתיר את היומולדת מתוך פחד מחרון אפו של האח הגדול..).

הטופ (בתמונות) היה אגב ממש גדול, כי חשבתי שאם אני כבר משקיעה כלכך הרבה, שיחזיק לה לכל החיים, לא?

לפני 3 ימים, מלאה תמריצי אנרגיה חיובית (קרדיט לתגובות בפוסט הקודם) ניגשתי לסיים את השמיכה ופשוט לא ראיתי אותה קשורה אלי - אני אוהבת את הצבעים אבל הם לא אני, לא הבית שלי בקיצור- חסר לי מטבח מעץ מלא ושטיח אוף-וויט כפרי בשביל שהשמיכה שדמיינתי תוכל להיות זרוקה בנונשאלנטיות על מסעד כורסא משופצת בהול הדמיוני שלי.

ואז נולדו (באותו השבוע) ל2 זוגות חברים טובים 2 בנות..

משפט שלמה ממש לא היה כאן ותוך רגעים ספורים ה"כמעט-שמיכה" של אלולה חולקה לשניים.

אתגרתי את עצמי והחלטתי שהפעם אני עושה שמיכת טלאים אמיתית - מבחינתי זה אומר שיהיו גם תיפורים וגם בינדינג.

עשיתי כבר המון שמיכות טלאים (ז"ת החלק העליון שלהן היה טלאים והן היו עם תיפורים ישרים) אבל תיפורים חופשיים... זה כבר משהו אחר. משהו פסיכי.

ככה הראשונה נראתה אחרי 2 לילות לבנים לפני הבינדינג.

זה יצא כלכך דק (התיפורים השטיחו את מילוי הכותנה היוקרתי לחלוטין) וכלכך נעים..

והנה במלוא תפארתה:

מעולם לא התקשתי להפרד ממשהו שעשיתי עד עכשיו (-:

ועוד קצת השווצה:

זו הפעם הראשונה שאני עושה תיפורים עם רגל חופשית ואין ספק שבעיקר פרמתי...

בגלל שאני לא מיומנת לא הצלחתי לתכנן כל רגע את הפעולה הבאה (ברגל חופשית אני שולטת בקצב ובתנועה של המכונה) אלא בטווח שראיתי ליד רגל המכונה, מה שגרם לי לעשות תיפורי ספירלה קטנים וצפופים (וגם להזיז את הראש במעגלים כמו מפגרת) - יצא מקסים בעיני אבל זו היתה עבודה כלכך סזיפית..

בשמיכה השנייה כבר הבנתי שלא אשרוד עוד פעם כזו, מה גם שהדד-ליין התקרב במהירות (הביקור הראשון אצל החברים). אורי הודיע לי שחייבים להגדיל (כנראה בגלל שהוא נאלץ לשמור על הילדים בבוקר כשאני ישנתי מותשת מהלילה..) והחלטתי להיות צייתנית הפעם.

מימין אפשר לראות את ההבדל בין שתי השמיכות בספירלות, ומשמאל את הבד האחורי של השמיכה השנייה.

אני חושבת שהיופי הוא בתיפורים הקטנים אבל.. שתיהן יצאו ממש לא רע.

הייתי זקוקה לפרוייקט מספק (-:

אז עוד תמונה אחת אחרונה...

אני מאוהבת בסרגל קווילט החדש שלי.. קיפלתי את השמיכה לפחות עשר פעמים רק בשביל להיות מבסוטית מכמה שהיא ישרה...

עכשיו נראה איך אתמודד עם ייסורי המצפון, על הילדה המסכנה שאין לה עדיין שמיכה עבודת יד.. מעניין אם זה יוביל לשמיכה חדשה, מה שבטוח - יומולדת שנתיים זה פשוט קרוב מדי.

------

נו, איך זה לקרוא רשומה מסופקת? משעמם? אני מנסה דברים חדשים (-:

תודה שוב על התמיכה - יש תוצאות בשטח.. עבדתן יפה.

נשיקות

בעיקר פורמת