חנוכה והחבובות הלבביות שלי

לפני כמה שבועות נרשמתי לסדנת חבובות בפורום טקסטיל וליבוד, השמחה היתה רבה. הייתי בעיצומו של המחסום שלי והייתי משוכנעת שבסדנה הזו יבוא לו סוף - תכננתי צבעים והבעות ובקיצור.. רק התקף לב היה מונע ממני להגיע!

כל השבוע בן הזוג הסתובב חולה בבית. גבר חולה, כידוע, אין דבר נורא מזה. בליל רביעי הוא הודיע לי שהוא צריך שאקח אותו למיון. בסדר, אמרתי לו. אני למיון לא נוסעת ב01:00 בלילה.

תרגע, תשתה כוס מים (אני גם לא מכינה תה בשעות האלו, אפילו הילדים כבר יודעים).

חצי שעה אח"כ היינו בדרך למיון (וזה כי אין לי מילה בבית הזה. פשוט אין לי).

נסעתי על פי חוק ובכל רמזור אדום הזכרתי לעצמי איך הוא נהג לאט בדרך לחדרי הלידה... נקצר כאן את הסיפור, הוכרז על "אירוע לבבי" - נשמע משמח נכון?

פולניה שכמותי, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא על סדנת החבובות...

טוב, גם על חודש מילואים שנחסך ממני בזכות האירוע, הידד!

אחרי התייעצויות עם ותיקות סדנה (ותודה לטרהקוטה ולפרפרים) החלטתי ללכת על זה, ולחזור לשגרה בעזרת הדרכת הוידאו הזו.

את החבוב הראשון הכנתי לעין בר, חבר יקר, שחגג יומולדת 4.

לא היה פשוט אבל גם לא נורא.

הוא ספג את כל החלודה בשרירי אקדח הדבק-חם שלי אבל התקבל באהבה בבית החדש.

הנה הוא כאן עם שקית היומולדת (מנסה לחנך להבנת חשיבותם של כרטיסי ברכה אישיים...)

והנה הוא כאן מדגמן פוזות:

חולקת את הזוועות של הדבק החם המציץ מהעין... ושל העפעף הלא מדויק.. ככה אני, הכל כנות (-:

טוב, האמת היא שאין לו הרבה פוזות, אבל הוא "צועק" מאוד נחמד.

כשהילד ראה אותו הוא מלמל: את שלי תעשי בתכלת.. אבל נראה מורשם למדי (-:

אז החלטתי לעשות את שלו בתכלת.

רק מה, אני עכשיו בקיצוצי מתנות (מין הרגשה שהם כל הזמן מקבלים מתנות.. קצת מגעיל אותי... אז החלטתי שרק באירועים).

חיכיתי לדמי החנוכה.

כל שנה אני עושה סשן אחד של דמי חנוכה לילדים עבודת יד, הפעם העיתוי נפל על ערב בו התארחו אצלנו עוד חברים, כי חייבים גם להשוויץ. "גזרתי" את כל מי שלא מבין (פחות משנה וחצי..) ונשארתי עדיין עם 6 (!!) חבובות.

בן הזוג הלבבי (שבינתיים שוחרר מטיפול נמרץ ושוב הסתובב לכולם בבית בין הרגליים) התגייס בשמחה לסדנת היזע שנפתחה בסלון, וכמו תמיד כשאנחנו מנסים לעבוד יחד העניין התדרדר במהירות לתחרות חסרת רחמים, והנה התצלום שמוכיח:

לדעתי מומלץ לעטוף כל עין (חצי כדור קלקר) בכמה שפחות בד מתחת, כך שידבק טוב לפליז של הראש. הוא טוען עדיין שזה לא משנה.

שלי הימני אם לא היה ברור (-:

וטיפ: להשתמש רק בפליז איכותי. נשמע מובן מאליו, מה?

אני ניסיתי לנצל את ההזדמנות (ואת האילוץ של צבע התכלת שנדרש) להשתמש בשמיכת פליז שקניתי פעם במעט מעות, שהסתברה כסינתטית להחריד, ובשלב מילוי הראש הבד נמתח כל-כך שחלק מהחבובות קיבלו צוואר ג'ירף. לא סוף העולם, אבל להבא..

מאוד הצחיק אותנו זוגות העיניים לידנו.. במיוחד כשראינו "האוס" וגם שם היו כמה זוגות עיניים מסביב.

ותמונה קבוצתית:

כמעט גמורים (חסרים את הקו השחור המצויר על הלשון - לדמיין בבקשה)

הזברה יצאה מתוקה ממש, הלשון שלה בורדו ב"באמת".

אני מחבבת אותם בלי שערות (ז"ת לא התחשק לי לאסוף שאריות פרווה ונוצות מהשטיח..) ואפשר לשחק המון אפילו רק עם העיניים-אישונים-ריסים.

כמובן שלדורדור ניתנה הבחירה הראשונית, בהתרגשותי הרבה לא צילמתי את כל הילדים עם החבובות באותו הערב ועכשיו כבר כולם מוציאים בחדווה אקרילן מהראשים (מזל שבסלון שלהם רחוק ממני..)

החבובות הוטמנו בסביבון הענק שלנו (מסורת עוד מימי כילדה, אני מתה על הסביבון הזה - הוא השני בשושלת..) שמופיע כמובן רק כשכל הילדים שרים לו: סביבון סוב סוב סוב... דביק, אני יודעת (-:

גם החבוב של דור אכל המון סופגניות בשבוע האחרון.. עליו ממש לא רואים.

וכן, הוא בצבע אדום (-: זה באמת היה צפוי מדי.

חנוכה שמח כבר אמרו, לא? באמת היה חג מעולה ולכולנו שלום ובריאות

ליל מנוחה

בעיקר פורמת