מחסום מתוסרט והחלפת KAWAII

מחסום יצירתי.

חדר חשוך, מלבד מסך המחשב המעלה תמונות בלוגריות יצירתיות.

היא (רואים שהיא אמא, תשושה נפשית ופיזית-הקרם החדש לא עומד בהבטחות):

נשארה גלידה?
--------

התשובה היתה לצערי: לא, ולצערי הגדול יותר גם לפעמים: כן... מחסומים זה איכסה לאללה.

(רגע פוליטי, שמת לב?)

נאלצתי לצאת מהחשכה ולהפעיל את המכונה לקראת החלפה בפורום טקסטיל וליבוד אליה נרשמתי - שזה דבר נהדר - היה קשה וימים יגידו אם באמת עברתי את התחתית ועכשיו מתרוממת לאט-לאט חזרה (-:

ולעניין... ההחלפה היתה בנושא KAWAII - הסגנון המתוק-מתוק-צמר-גפן-ורוד היפני. ממש לא אני.. אבל חשבתי שהאתגר יהיה משעשע ושזו הזדמנות להתנסות.

הגרלתי את קואלה22 ולאחר שיטוט בפליקר שלה כבר הייתי מאוהבת, מה שהקשה כמובן על הבחירה בפרוייקט. הגימורים המושלמים שלה שיתקו אותי לכמה ימים ואז הדחקתי.

לא הצלחתי להחליט מה יענה על ההגדרה ובכל זאת יקלע לטעמה (כנראה, שוב, בגלל שלא הצלחתי להבין מי באמת ירצה לקבל משהו מתקתק כלכך?.. אני??).

לאחר טיפ קטן מהנמענת ניגשתי לתפור כיסוי למכונת התפירה - ז"ת גזרתי את רוב הבדים ואז חיכיתי לסופ"ש האחרון "לסיים פינישים". סופ"ש עבר עלינו בטיפול נמרץ (אני אעשה הכל בשביל לדחות לרגע האחרון! הכל!) מה שהביא אותי עד הלום (-: אבל לילות כימים הושקעו וההחלפה הושלמה לשביעות רצוני - והנה התמונות:

כיסוי למכונת התפירה, אם זה לא KAWAII...

וקקטוס מתוקי - כרית סיכות

בהשראה "הדוקה" של הבלוג הזה,

במקור הוא בערך שליש גובה אבל מצאתי באיקאה (מן הסתם) עציץ בצבע שמצא חן בעיני אז הלכתי על סופר-סייז.

ומכיון שריחמתי עליה שתתקע עם כזו מכונה מתוקה - הצד השני של הכיסוי סולידי, עם כיס לאחסון (אין לי מושג מה כדאי לאחסן על מכונת התפירה, אבל בזמנו זה נראה כרעיון טוב). התלבטתי עם להוסיף בצד הזה עוד אפליקציה/רקמה/החתמה ובסוף החלטתי לתת לה מנוחה ממני ושיהיה לה צד שקט שעליו תוכל להוסיף בעצמה (שיכנעתי את עצמי שהיא אפילו תשמח ויהיה לה כייף להוסיף טלאי בד שבדיוק מתאים לה לפינת עבודה). בכל זאת רואים את המכונה כל הזמן.. גדול עלי.

וגם לקקטוס יש צד יותר סולידי שאהוב עלי במיוחד.

וארוז ומוכן להטלטל לדרכו:

הכיסוי מקופל במעטפת נייר בצד האחורי

הבוקר (שישי) נסעתי לסדנת ליפוף (כן, החבל מתהדק וכו'..) ושם החלפתי בצווחות אושר (בעיקר שלי - אני נוטה להתרגש בקלות, ידעת?) עם קואלה 22.

והנה האריזה:

והתוכן, שלשמחתי לא היה מתוק-סכריני אלא בדיוק בדיוק! התמונה לא משו.. אאמץ תמונה משלה ברגע שתעלה (-:

סינר אוכל לקטנה (אולי זה מה שיעזור?) מצוייר ורקום (צדו ההפוך אדום מנוקד כמו הרקע שעליו צילמתי), רקמת גמדים לחדר של דורדור וקלמר שאני מאוהבת בו בשבילי...

דור השתגע כשהסברתי לו את קונספט ההחלפה ומאז מנסה לשכנע אותי להחליף איתו דברים (למה בדיוק הוא מצפה תמורת השרפרף פלסטיק-איקאה הסרוח מהשרותים? אה, לתחפושת של באטמן.. נכון.) והצהיר מייד שהוא יתן לגלית הקואלה נשיקה וחיבוק, כשהוא יהיה בן 6. אז הוא יוכל לסוע אליה (כמובן, דחיית סיפוקים).

שתהיה שבת רגועה ושקטה (ואת זה אני צועקת כאן כבר מיום חמישי, מישהו מקשיב? ברור שלא)

נשיקות

בעיקר פורמת