סופסוף סטייל

חיכיתי, חיכיתי, בכיתי , בכיתי ומי לא בא? פרס הסטייל..

ז"ת קיוותי שבסוף הוא יגיע אלי.. זו היתה בסופו של דבר רק שאלה של זמן(-: בקצב המסחרר בו הוא הסתובב סביבנו, אבל בזמן הזה, בו חיכיתי בחושך כבר שנאתי אותו -את האייקון המטופש שלו, את המהומה שכבר החלטתי שהיא כולה רק עוד באזז של תפוז ועוד מיניי קונספירציות שרק אלו היושבות בחושך יכולות לרקום.

(-:

עכשיו הוא אצלי, הידד! והוא יפה ונוצץ ומרגיש "כמו אירופה" (שזה ביטוי שאני אוהבת במיוחד, בעיקר כשאומרים אותו בזמן שמטיילים בארץ..). ותודה רבה למיכל פ. ולעדי26 שגאלו אותי מהנידוי!

והנה הוא:

אז כמו שכו-ל-ם יודעים, החוקים הם כתיבת 8 עובדות שלא ידעתם על הפרסונה מלאת הסטייל (אני, כן?) ושיתוף בבלוגים מלאי סטייל (נוספים..), והנה חלקי במהומה:

8 עובדות שלא ידעתן עלי...

1. כבר מעל לשנה שאנחנו מפנטזים על אריזת הילדים ומעבר לדרום הרחוק, ובעיקר על הישוב כמהין ועל חיים חקלאיים "אמיתיים". בינתיים אין לנו אומץ, אבל זה יקרה (אנחנו מחכים שגם שם יעלו מחירי הבתים ורק אז כשלא נוכל להרשות לעצמנו, נרצה מאוד).

2. את בן זוגי הכרתי בעיצומו של קאמבק סוער לזרועותיו של אלוף נעורי (מכיתה ז') - הם היו אז יחד בקורס קצינים, חברים הכי טובים, והוא (האלוף, אז סמל..) צירף לטיול משותף גם את אורי. לשמחת כולם, זמן מה לאחר שינויי הכוחות בשטח, האלוף הראשון הכיר את חברתי הטובה ביותר (בתג"ע לנצח), שניהם התחתנו (בסוף) וכולנו חיים יחד ברביעיה מאושרת (רק בלי הסקס, בכל זאת למי יש זמן עם ילדים??). אין דבר מוצלח יותר מחברה-הכי-טובה שחייה עם החבר הטוב ביותר של בעלך. זה גובל בגאונות לוגיסטית.

3. אני לא מסוגלת לעמוד מול סיר מלא, או ליתר דיוק סיר שאינו ריק לחלוטין. לא תשאר קערה/צלחת/צלוחית/צלוחית קטנה כזו רק לעוגיה 1 ועליה דבר מאכל שלא נאכל עד תום אם אני בסביבה. לכן אני משתדלת שלא לקנות גלידה. זה רק לערב אחד (-: אבל כולנו יודעים שאני בעיקר מתכוונת לשאריות מהילדים...

4. לפני שנולדו ילדי, אבא שלי הצהיר (כתמריץ קפיטליסטי להולדה) שבשנה הראשונה להולדת הנכד הוא ישלם על החיתולים! בן זוגי היקר זכר היטב, וכשדור נולד מימשנו.. זכינו בשנה של חיתולים (-: לאור ההצלחה, ולאחר שראה את תאבת הבצע המפעמת בנו, הוא גם הציע לקנות מאתנו את הזכות להחליט על שם הנכד..

5. פעם בשלושה שבועות בערך אני נפגשת לקפה (אוקיי וגם עוגה וגם משהו לאכול) עם שתיים מחברותי הטובות ביותר, מפגשי הפסגה האלו הן האויר לנשימה שלי. הצחוק, הבכי, המרמור והאושר שאנחנו חולקות מתדלקים אותי לשבוע שלם (ז"ת שאני תמיד בחסך).

6. סבא שלי, שהיה הדמות המוערצת עלי בילדותי, ניהל בסוף חייו מאבק ברבנות עד שהותר לו לתרום גופתו למדע ולא להקבר (עקרון חילוני - קבורה לדעתו היתה הודאה בביאת המשיח - אח, היו פעם אנשי עקרונות) - עד היום אנו עורכים כל שנה ארוחת פסטה משפחתית לזכרו (זה מה שהוא ידע לבשל..) וכך למדתי שלפעמים מאבק על עקרונות פוגע ביקרים לך, בסוף לנו אין קבר להגיע אליו.

7. אני אוהבת חזרת - בגלל הצבע, הטעם והתחושה.

8. בפסטיבל השאנטיפי הראשון בארץ עבדתי כמפעילה במתחם הילדים, אפילו המצאתי את הכוראוגרפיה למופע. הייתי לכודה בתוך בובת פיל אדום ענקית, לא ראיתי כלום והזעתי כמו מטורפת (והייתי בפנים בתחתונים וחזיה בלבד). אני רושמת את זה גם כאזהרה למי שנתקל בבובה הזו - אני בטוחה שלא כיבסו אותה, וגם בשביל שתדעו שפעם לא היתה לי בעיה להכנס בתחתונים וחזייה לבובה של פיל אדום.

ועכשיו בשביל להוכיח לך שאני זכאית לתואר הסטייל - הרי לך חשיפה חורפית ראשונה:

את המגפיים האלו וגם את 2 אחיותיהן (ירקרקות עם נקודות לבנות ולבנות עם נקודות שחורות וסרט שחור - כרגע בבית חם אחר) הזמנתי יחד עם חברה (ראו סעיף 5) באינטרנט מטארגט בשעה שהחברה השלישית (ושוב..) היתה בחו"ל.

הרגליים שלי עקומות כאן כי אני רוכנת קדימה וצועקת "אבל תצלם בסטייל!"

לא התאפקנו והזמנו כאמור 3 זוגות (השלישי הוא בשותף..), היה לא פשוט לייבא אותן לארץ

וכמובן שטעינו במידות והן גדולות עלינו ב-2 מספרים. לעולם לא אודה בטעות הזו!

וכן, חרשתי עליהן כל השבוע (-:

ולבלוגים המומלצים.. אז כמובן שכולן קיבלו כבר עיטורים מכל הכיוונים אז אני אציין רק טיפה בים:

made at home - כי הקנאה קלה יותר כשלא קונים באותה חנות בדים... ניחוח חו"ל זה תמיד משכר, במיוחד בעברית.

המזבלה לעיצוב - כי היא פסיכית עם תעודות וגאה בזה, כי היא סורגת (!) והעבודות שלה מדויקות שזה מפחיד..

ילדיסקו - מגלה לי תמיד עוד בלוג זר משעשע ומשובח

בלוג קומפורט פמיניסטי - כי אני שונאת בחורות רזות והיא מלבה את העניין אצלי. גם בשביל שתחשבו שיש לי תחומי עניין רבים.

ומקופלת - כי אי בעצם כן קונפורמיסטית... וכי היא מצליחה להצחיק אותי בקול רם וזה הרבה מאוד בימים מסוימים. טוב, היא גם מאוד מאוד מוכשרת. ואם במקרה פספסת את הרשומה האחרונה, זה הזמן. עכשיו עכשיו.

נשיקות

בעיקר פורמת

ואגב, מצטערת על הבאג שמדגיש כל מיני משפטים רנדומאלים בטקסט (לא כ"כ בסטייל, אה?) מקווה שיתוקן בקרוב...