אבל לכולם יש.. רשומה מגן חדש

התחלנו גן חדש. הוא התחיל גן חדש אבל באמת שאני השקעתי הרבה יותר, התרגשתי הרבה יותר ויש לי תחושה שלא שואלים אותי מספיק: "נו, אז איך הגננת החדשה שלך?"

הקדמנו לחזור ביום מטיול מושלם בירדן ורק בשביל שאוכל להגיע לאסיפת ההורים. כן. ילד בכור.

התקלחתי, התלבשתי בנונשאלנטיות (נו, באמת זו רק אסיפת הורים, אני? מתרגשת?) והתיישבתי אחר כבוד בכסא שקטן מחצי הטוסיק הימני שלי (שלא לדבר על השמאלי). כלכך כלכך כלכך רציתי כבר להתנדב.. וכשהגננת סיפרה שיש קיר שרוצים לצייר עליו - מייד הרמתי יד ואמרתי (בבישנות מה) שאני יכולה!, אבל אבא אחד אמר בקול רם יותר. וכשהיא סיפרה שהקימו חממה ומחפשים מישהוא שיוביל את הפרוייקט הרמתי שוב יד ואמרתי (בפחות ביישנות) שאני יכולה!! אבל אמא אחרת הקדימה אותי, בפעם השלישית עוד לפני שהיא הספיקה לומר למה היא צריכה מתנדב כבר הרמתי את היד כלכך גבוה וצעקתי שאני יכולה!! וככה אני - בועד.

ואם מישהוא יודע מה עושים לעזאזל בועד?! אשמח לרמז.

ומכיון שכיתה א' עוד לפנינו לא היו הרבה הכנות.. תיק, מידנית וקופסאת אוכל.

תיק יש לנו מהגן הקודם.

תיק אופנתי במיוחד, שעלה 20 ש"ח ומכיון שאף הורה שפוי לא יעז לשלוח את ילדו אוחז בכיעור כזה -קל לזהות אותו על מתלה התיקים - גאוני? כמובן.

כבר בתחילת החופש הגדול הילד הודיע לי שהוא רוצה לגן החדש "תיק אוכל של בקודן"/"תיק אוכל של בקוגן"/"תיק אוכל של פקובן" (הוא לא באמת ידע איך מבטאים אבל הבין שזה מאוד נחשב בחוגים מסויימים) ובקיצור "תיק אוכל כמו לניתאי". אנחנו עוד קטנים ולא מבינים בפרצופים האלו אבל הוא היה מאוד נחוש. וגם אני.

כשיספרתי לו שנכין משהו יפה על התיק שיש לנו מהבדים של אמא, הוא פצח בצרחות שלא היו מביישות נערה מתבגרת "לא תיק מבד! לכולם יש" (קראת היטב?? "לכולם יש"! לא האמנתי למשמע אוזניי). למען קידוש המטרה שלפתי את אחד הבדים האהובים, מתעלמת לגמרי מהפגנת העצמאות המקומית, ובאישון הלילה (כמובן) ישבתי לשדרג את התרמיל (זה האופנתי) ואת המידנית.

כן, יש לנו גם מידנית.
חשבתי שהוציאו את המילה הזו משימוש בשנות התשעים אבל - לא בבית ספרנו (או לפחות לא בגננו). כן הוציאו אותה משימוש בכל החנויות בהן ביקרנו. וכך הפכה המידנית מצרך לוהט ומבוקש, קליקות נרקמו בין ההורים והתחרות גדלה (יתכן שאת החלק על הקליקות והתחרות חויתי רק אני, אני עדיין לא בטוחה בקשר לזה..).

בתיק הייתי קצת מוגבלת כי הייתי חייבת לכסות על הכיס הקדמי - הדפס כדורסל על רשת ועל הכיתוב שמעל. מכיון שהשעה היתה כבר באמת באמת מאוחרת החלטתי לנסות כמה טוב עובד הדבק-ספריי שאין לי הרבה נסיון איתו (למעט בית-דנה-ישראלי שעשיתי).

את המידנית עשיתי בסגנון סקראפי-משהו עם מסגרת משורבטת שאני מחבבת ונבעה מהצורך לעשות מסגרת ב"בועה" שעל התיק - מסתבר שהספריי דבק "חושף" את סימון הטוש שמתחת לבד..

ועוד תמונה על המידנית המשודרגת ועל קופסאת האוכל התואמת..

הוא התלהב כל כך (בעיקר מהמידנית - היא באמת יותר מוצלחת..) ומסתובב איתה כבר 3 ימים (אבל בלי מים "כי עכשיו היא צעצוע"). לראשונה מזה הרבה זמן הוא רץ לפני ללכת לגן.. אז היה שווה, לא?

שוב אפשר (איזה מזל..) לסכם ש"אמא תמיד צודקת",

למעט בשימוש בדבק ספריי.. כי כבר בסוף היום המידנית חזרה כ"ד_ר" (במקום "דור") ועל קופסאת האוכל לא נותר זכר מהרובוט.. למדתי.

אמא תמיד צודקת, בדרך כלל.

נשיקות

בעיקר פורמת