כן, אני יודעת, כשאני כאן אז אני בשצף...
אבל אחרי המרמור שעלה ממערכת החינוך בפוסט הקודם, הנה אני מראה איך לסחוט לימונדה מהלימון, או לפחות מהקלמנטינות...
כמו כל אמא שהתגייסה למערכת החינוך הממלכתית, למדתי שלא מספיק להוות דוגמא אישית: אני יכולה למחזר עד מחר, להפריד פסולת, לצייר משני צידי הדף ועדיין זה לא יספיק ולכל פעילות המכבדת את עצמה יצטרך להתווסף הערך החדש "ממוחזר". על בסיס "איך הצלחנו לעטות את דידקטיות איכות הסביבה על עוד חג".
אז בגאווה אני מציגה את החנוכיות הממוחזרות שלנו, הפרויקט הראשון שצלחנו בכיתה א', בו נדרשנו להביא לתערוכת חנוכיות ממוחזרות בביה"ס יצירה משלנו... אולי מישהוא ימצא תעסוקה ליום בחופש ואז אני את מקומי בגן עדן הבטחתי. גן עדן ממוחזר.
התחלנו מהנרות עצמם:
חבילה מעופשת של נרות איקאה קטנים (פעם הייתי קונה אותם בכל ביקור באיקאה, כאילו הזוגיות שלי מורכבת ממינימום 3 ערבים רומנטיים בשבוע. בפועל לא הדלקנו כאן נרות מאז.. חנוכה הקודם? אפילו לא בהפסקת חשמל..)
הבסיס לכל החנוכיות שלנו הוא לתת לילדים לפרק את הנרות - כי זו תעסוקה מעולה לאחה"צ חורפי ומתאימה לכל הגילאים (-: והכי חשוב - שומרים את הפתיל מכל נר שנשבר.
אוספים את שברי הנרות (בלי הפתיל ובלי המיכל כמובן) לפחית שימורים ומחממים את הפחית בתוך סיר קטן עם מים, תוך כמה דקות השעווה נמסה ואפשר לצקת בזהירות לכל דבר שיהפוך לנר החדש.
הסיר הזה ישב אצלנו כמה ימים וכל פעם חיממנו מחדש... ככה בין ההנקות...
החנוכיה הראשונה נוצרה ממובייל צדפים שאלולה אספה במיחזור של המושב (זו הסכנה עם הילדים שלי, לרוב כל גיחה לזריקת זבל מסתיימת בהבאת זבל הביתה. התפוח לא נופל רחוק וכו' וכו' וכו')
ודולקת לה האש:
כמובן שהיופי כאן הוא הצדפים והקונכיות המוגזמים-קיטשיים להפליא...
הבעיה היא שלא הייתי שלמה איתה מבחינה חינוכית - צדפים הם ערך טבע מוגן ואני נגד הפרויקטים שמעודדים איסוף שלהם, מבחינת ההגנה על אוצרות הטבע זה כמו להראות חנוכיה מפרחים מוגנים (אאממ.. גם רעיון?) והתחלתי לחשוב איך להוסיף כיתוב שיסביר שאספנו את הצדפים במיחזור ושאסור ושככה וככה עד שהתשתי את כולנו.
אישה קשה.
אז חיפשנו רעיון אחר...
והוא הגיע מהר - כשיצקנו את השעווה החזקנו את הקונכית בתוך קרטון ביצים שלא יזוזו...
אז למה לא ללכת עד הסוף ולהכין חנוכיה מקרטון ביצים?
(היינו צריכים להשתמש בפתיל ארוך יותר לקליפות ביצים עמוקות)
אפשר פשוט להניח נר שבת שבור וסביבו לצקת עוד שעווה נוזלית
והנה אלמנט הצחוקים.. לכאורה - קרטון הביצים:
אבל בפנים...
קליפות ביצים לתוכן יצקנו את השעווה.
אח, איזה צחוקים! האח והידד!
החנוכיה הזו לא עמדה, לצערי בתקני הבטיחות המחמירים של אורי, שלהפתעתי הודיע שהוא אוסר על הדלקת אש בתוך קרטון.
איש קשה.
למזלנו, לא רק אורי ואני כאן, ויש גם ילדים יצירתיים וקצת מגעילים, שהחליטו שאם קומפוסט אז עד הסוף ולמה לא לנסות חנוכיה מקליפות אחרות? אחרי שנגנזו רעיונות דוחים שונים (ילדים קשים) וריח הפח האורגני כבר שלט בבית -
הוחלט על הדרים! כמה חורפי מצידנו (-:
1. קוטפים קלמנטינות ואשכולית (רבע שעה בגינה בכייף... אח"כ מחלקים לשכנים - עוד חצי שעה)
2. משחקים במטבח - מוציאים את כל המסחטות, רבים מי יהיה במה, סוחטים מיץ מקלמנטינות, תפוזים ואשכוליות, שותים, רבים למה הוא קיבל יותר, שופכים קצת על השולחן, רבים שוב ומתחילים לסחוט מחדש... (לפחות חצי שעה)
3. מרוקנים את חצאי ההדרים (עבודה לאמא - שום דבר לא מושלם..)
4. מוצאים קרש ומשייפים עם נייר זכוכית (אין צורך, זה פשוט מוסיף תעסוקה נפלאה...)
5. ממסמרים את הקליפות לקרש (שוב, אין צורך ואפילו עדיף שלא - דבק יעשה עבודה טובה, אבל - כאמור- הרעיון הוא פעילות ילדים.. כל האמצעים כשרים)
בשלב הבא שוב מחממים את השעווה לנוזל, מניחים בקרקעית כל קליפה פתיל ויוצקים את השעווה.
מדליקים ומתפעלים (-:
מתפעלים מאיך הצלחתי להעביר עוד אחה"צ שלם על חנוכיה.
אבל גם האור שבקע דרך נקבוביות הקליפה היה כל כך יפה... אז היינו מבסוטים!
החנוכיה הזו הוטסה ישר לתערוכה היוקרתית בביה"ס ומאז לא נודעו עקבותיה אך שמה הולך לפניה עד עצם היום הזה.
חג אורים שמח ומבדח (ואל תשכחו לאסוף את השיער לפני ההדלקה. ולמחזר. זה גם.)
נשיקות
בעיקר פורמת
אבל אחרי המרמור שעלה ממערכת החינוך בפוסט הקודם, הנה אני מראה איך לסחוט לימונדה מהלימון, או לפחות מהקלמנטינות...
כמו כל אמא שהתגייסה למערכת החינוך הממלכתית, למדתי שלא מספיק להוות דוגמא אישית: אני יכולה למחזר עד מחר, להפריד פסולת, לצייר משני צידי הדף ועדיין זה לא יספיק ולכל פעילות המכבדת את עצמה יצטרך להתווסף הערך החדש "ממוחזר". על בסיס "איך הצלחנו לעטות את דידקטיות איכות הסביבה על עוד חג".
אז בגאווה אני מציגה את החנוכיות הממוחזרות שלנו, הפרויקט הראשון שצלחנו בכיתה א', בו נדרשנו להביא לתערוכת חנוכיות ממוחזרות בביה"ס יצירה משלנו... אולי מישהוא ימצא תעסוקה ליום בחופש ואז אני את מקומי בגן עדן הבטחתי. גן עדן ממוחזר.
התחלנו מהנרות עצמם:
חבילה מעופשת של נרות איקאה קטנים (פעם הייתי קונה אותם בכל ביקור באיקאה, כאילו הזוגיות שלי מורכבת ממינימום 3 ערבים רומנטיים בשבוע. בפועל לא הדלקנו כאן נרות מאז.. חנוכה הקודם? אפילו לא בהפסקת חשמל..)
הבסיס לכל החנוכיות שלנו הוא לתת לילדים לפרק את הנרות - כי זו תעסוקה מעולה לאחה"צ חורפי ומתאימה לכל הגילאים (-: והכי חשוב - שומרים את הפתיל מכל נר שנשבר.
אוספים את שברי הנרות (בלי הפתיל ובלי המיכל כמובן) לפחית שימורים ומחממים את הפחית בתוך סיר קטן עם מים, תוך כמה דקות השעווה נמסה ואפשר לצקת בזהירות לכל דבר שיהפוך לנר החדש.
הסיר הזה ישב אצלנו כמה ימים וכל פעם חיממנו מחדש... ככה בין ההנקות...
החנוכיה הראשונה נוצרה ממובייל צדפים שאלולה אספה במיחזור של המושב (זו הסכנה עם הילדים שלי, לרוב כל גיחה לזריקת זבל מסתיימת בהבאת זבל הביתה. התפוח לא נופל רחוק וכו' וכו' וכו')
ודולקת לה האש:
כמובן שהיופי כאן הוא הצדפים והקונכיות המוגזמים-קיטשיים להפליא...
הבעיה היא שלא הייתי שלמה איתה מבחינה חינוכית - צדפים הם ערך טבע מוגן ואני נגד הפרויקטים שמעודדים איסוף שלהם, מבחינת ההגנה על אוצרות הטבע זה כמו להראות חנוכיה מפרחים מוגנים (אאממ.. גם רעיון?) והתחלתי לחשוב איך להוסיף כיתוב שיסביר שאספנו את הצדפים במיחזור ושאסור ושככה וככה עד שהתשתי את כולנו.
אישה קשה.
אז חיפשנו רעיון אחר...
והוא הגיע מהר - כשיצקנו את השעווה החזקנו את הקונכית בתוך קרטון ביצים שלא יזוזו...
אז למה לא ללכת עד הסוף ולהכין חנוכיה מקרטון ביצים?
(היינו צריכים להשתמש בפתיל ארוך יותר לקליפות ביצים עמוקות)
אפשר פשוט להניח נר שבת שבור וסביבו לצקת עוד שעווה נוזלית
והנה אלמנט הצחוקים.. לכאורה - קרטון הביצים:
אבל בפנים...
קליפות ביצים לתוכן יצקנו את השעווה.
אח, איזה צחוקים! האח והידד!
החנוכיה הזו לא עמדה, לצערי בתקני הבטיחות המחמירים של אורי, שלהפתעתי הודיע שהוא אוסר על הדלקת אש בתוך קרטון.
איש קשה.
למזלנו, לא רק אורי ואני כאן, ויש גם ילדים יצירתיים וקצת מגעילים, שהחליטו שאם קומפוסט אז עד הסוף ולמה לא לנסות חנוכיה מקליפות אחרות? אחרי שנגנזו רעיונות דוחים שונים (ילדים קשים) וריח הפח האורגני כבר שלט בבית -
הוחלט על הדרים! כמה חורפי מצידנו (-:
1. קוטפים קלמנטינות ואשכולית (רבע שעה בגינה בכייף... אח"כ מחלקים לשכנים - עוד חצי שעה)
2. משחקים במטבח - מוציאים את כל המסחטות, רבים מי יהיה במה, סוחטים מיץ מקלמנטינות, תפוזים ואשכוליות, שותים, רבים למה הוא קיבל יותר, שופכים קצת על השולחן, רבים שוב ומתחילים לסחוט מחדש... (לפחות חצי שעה)
3. מרוקנים את חצאי ההדרים (עבודה לאמא - שום דבר לא מושלם..)
4. מוצאים קרש ומשייפים עם נייר זכוכית (אין צורך, זה פשוט מוסיף תעסוקה נפלאה...)
5. ממסמרים את הקליפות לקרש (שוב, אין צורך ואפילו עדיף שלא - דבק יעשה עבודה טובה, אבל - כאמור- הרעיון הוא פעילות ילדים.. כל האמצעים כשרים)
בשלב הבא שוב מחממים את השעווה לנוזל, מניחים בקרקעית כל קליפה פתיל ויוצקים את השעווה.
מדליקים ומתפעלים (-:
מתפעלים מאיך הצלחתי להעביר עוד אחה"צ שלם על חנוכיה.
אבל גם האור שבקע דרך נקבוביות הקליפה היה כל כך יפה... אז היינו מבסוטים!
החנוכיה הזו הוטסה ישר לתערוכה היוקרתית בביה"ס ומאז לא נודעו עקבותיה אך שמה הולך לפניה עד עצם היום הזה.
חג אורים שמח ומבדח (ואל תשכחו לאסוף את השיער לפני ההדלקה. ולמחזר. זה גם.)
נשיקות
בעיקר פורמת
שום חנוכיה ממוחזרת לא נצפתה פה מאז שרגל הבנות שלי דרכה בחטיבת בניים... אני אהבתי את חנוכית הצדפים שלך ובכלל את הסבלנות שלך להעסיק אותם בעניני חנוכה. נשיקות.
השבמחקאוי, קרעת אותי את...
השבמחקכל הכבוד על כל המיחזורים, אני ממש מתפעלת!! :)
הי פורמת, אני אכן מתפעלת מאיך הצלחת לעשות את כל זה עם הילדים, ועוד עם תינוק, וגם הספקת לצלם ולכתוב על זה ועוד לעשות את זה כ"כ מצחיק, והחנוכיות גם הן יפות. ובכלל - אני מאחורייך. בכל פרוייקט מחזור (ולמעשה בכל פרוייקט בית-ספרי שההורים נקראים לתרום לו את חלקם) אני מצליחה להסתבך עם שאלות חינוכיות וקיומיות כ"כ מסובכות שבסוף אני פשוט סותמת לעצמי את הפה ועוקבת אחר ההוראות ומביאה מה שאמרו ושקט שיהיה פה.
השבמחקחג שמח!
השבמחקחנוכיות נהדרות וזו שבעיקר שבתה את ליבי היא חנוכיית הצדפים !! נפלא, פשוט נפלא
שולי
מתגלגלת לי מצחוק במשרד ריק לשמחת השכנים...
השבמחקאשה מוזרה.
:)
חג שמח!
מקסים, מקסים, מקסים!!! איזה חנוכיות יפהפיות! שומרת לי לשנה הבאה :-)
השבמחקתוצר מקסים ופוסט משעשע ביותר
השבמחקתודה :-)
איזה חנוכיות מקוריות - אחת אחת.
השבמחקהצדפים , הביצים וההדרים. - כל כך מקורי - כל כך יפה - ומאוד מחזורי....
וגם אני חובבת מציאות מ"הזבל" לדעתי הבת שלי הולכת בעקבותי.....(גם אמא שלי היתה אוספת....אבל קצת..לא כמוני)