תמיד יש פעם ראשונה.. (ומתכון!)

היום אין יצירה. סופסוף קצת חופש! באמת, כמה אפשר לעבוד, ליצור וללכת לגן כל יום, לא?
(-:
אנחנו מטיילים, מטיילים ועוד כמה שעות יוצאים לעוד טיול. בשפה אמהית זה: אורזים, אורזים, אורזים, מטיילים.
פורקים, פורקים, פורקים. אורזים, אורזים, מטיילים... ולשיא השיאים הגעתי השבוע: 5 שעות אריזה.
בד"כ אני לא מתרגשת, הטיולים שלנו כוללים שק"ש, גזיה לקפה ומה שיש במקרר + החברים הכי טובים (סה"כ 4 מבוגרים, 4 ילדים וכלבה). לא נורא בכלל. אבל השבוע.. אוהוהו! הפופולאריות שלנו הרקיעה שחקים והוזמנו לטיול של שלושה ימים עם עוד שלוש משפחות מהמושב. ניחא אני, אני מסוגלת תחת לחץ להיות נחמדה 3 ימים ברצף, אבל הילדים שלי... אורי... ולארוז ככה שלא אצא אמא גרועה! הבאתי בגדים בכמויות לחודש (כולל מעילים...) ואפילו חתכתי ירקות ! כן, כן, בכלי של טאפארוור. אמא של אורי שכחה אצלנו אחד (-:
ישנו בערבה באחד המקומות שמתיימרים להיות סיני רק בלי הים והסחלב (אז מה נשאר?) והיה ממש כייף אבל זה לא מה שרציתי לספר. כבר שנים שאנחנו נוסעים כל פעם "לראות שטפונות" ומתאכזבים מטיימינג גרוע - לא עוד! בערב הראשון אורי יצא מהאוהל לעשן סיגריה (פויה!) ושמע רעש של גנרטור. ואז הוא הריח ריח של ים.
חצי שעה אח"כ כבר שכשכנו רגליים בנחל גדרון השוטף:

הפעם הראשונה שלי. שיטפון LIVE.
אומנם בחושך.. ואנחנו בשולי השיטפון... אבל למי אכפת? אפשר לראות מהרגליים כמה שאנחנו מאושרים (-:


(לחולצה האינדיאנית - יעני פרנזים - אלולה קוראת "חולצה תאילנדית". החיים במושב, 2012).





למחרת קמנו מוקדם - ז"ת הילדים קמו מוקדם, אני הצטרפתי אליהם - והלכנו לראות מה נשאר מהשיטפון:

וכמובן שזה הסתיים ככה:

למקרה שמישהוא תהה איך דורדור נראה בספיה/מונוכרום... לא צריך פוטושופ. צריך אולי לדעת איך מורידים בוץ מהבגדים (כאן לא תמצאי תשובה, אין לי מושג).
חוץ מהשיטפון, שהיה כאמור אירוע מרגש ביותר, גם טיילנו - כשאלולה לא היתה בשביתת מנשא (רק מנשאאאאאא! אני עוד תינוקת!) ואכלנו מעולה. כמובן שזה בגלל שאני הייתי מופקדת על המסלול ולא על החלק הקולינרי.

ברקע הקניטו אותי (מילה נהדרת אגב, הקניטו) על הבלוג: "תכתבי על זה? ועל זה?" כאלו שהבלוג שלי הוא מזבלת חוויות שוליות שנאספות ברגעים אקראיים של החיים, נו באמת.
או חומר לחשבה... וגם הסבירו לי שהפוסט האחרון היה נורא משעמם (בדיוק בגלל זה אני לא מספרת למכריי על הבלוג... ואולי זו הזדמנות טובה לפתוח שוב סוגריים ולהודות לאמא שלי ששולחת אותו לכל מכרייה בכל פעם מחדש, כאילו אין אופציה למנויים.. אבל הי! חגגנו 70,000 צפיות אז.. תודה לאמא?).
בקיצור, הודעתי שאכתוב רק אם יקרה משהו מעניין. אחרי השיטפון ("ועכשיו? זה מעניין!") אורי ניסה להגן עלי ולהסביר שאם לא רוקמים שמיכת טלאים במוטיב שיטפון ומדבר - אין מה לפרסם (רוקמים שמיכת טלאים! הבנת??).
בצעד נואש להכנס לפנתאון התהילה שלי, מיכל הציעה שנצלם מתכון לבננה לוטי. אני אצלם. היא תכין. לא לדאוג.
אאממממ.
אז הנה.. בפעם הראשונה, בהופעת בכורה ממש פה בבלוג (עוד פעם ראשונה): מתכון!
איך מכינים בננה-לוטי (מתכון לשטח):
התנצלויות כמובן על איכות התמונות שצולמו בלילה עם תאורה גרועה מאוד אבל עם שפיות מהשורה הראשונה.

1. מצרכים: בצק עלים, שוקולד למריחה, בננות, חלב מרוכז, נייר כסף.










2. חותכים (או שמא קורצים?) מלבן מבצק העלים ומניחים על נייר כסף - זה קצת מצ'תקמק אבל לא צריך להיות מושלם.

3. בחצי העליון של המלבן מורחים שוקולד למריחה (אנחנו בנוטלה)
4. חותכים בננה לפרוסות ומסדרים מעל השוקולד, לחצי הוספנו גם קוקוס - לא חובה, ומעל הכל מטפטפים חלב מרוכז.

וככה זה נראה.
5. מקפלים את החלק הריק של הבצק מעל החלק עם השוקולד-בננה-ועוד
6. מקפלים מעליהם את נייר הכסף ומהדקים/מקפלים כמו מעטפה שיחזיק את כיס הבצק בתוכו
ויאללה לאש:

המליצו לי לקרוא לתמונה השמאלית: "הכל הולך" (-: הצצה למה שעוד נשאר אצלנו בשלב הזה.. חציל, קצת בשר לילדים (הסטייקים כבר מזמן נגמרו) ועוגת שמרים שמתחממת כי מיכל טוענת שלא אוכלים עוגת שמרים קרה. שתדעי.
7. מחכים ובודקים - הבצק תופח ואנחנו רוצים שהוא יהיה פריך. בודקים מדי פעם בזהירות (השוקולד חם וכשהוא נוזל בטעות, כמובן שבטעות, לאש יצא הרבה עשן. הרבה.) הופכים גם לצד השני.

8. מוכן.
הקטע הטריקי הוא לחלץ את הבנה לוטי מנייר הכסף, אבל אני בטוחה שתתמודדי.

וכן, זה נראה בתמונה כמו עוף שרוף עם תוספת חלב ממותק מעל (כדאי להוסיף בסוף עוד זילוף מהיר) אבל זה ט-ע-י-ם.


ואגב, כאן יש מתכון להכנה של הבננה לוטי על מחבת (גם לבישול בשטח, אנחנו לא נוהגים לקחת גזיה גדולה במסלול רגלי אבל לטיולי ג'יפים זה יכול להיות להיט).


4 "כיסים" מחבילת בצק עלים הספיקו ל 8 מבוגרים גרגרנים + 3 בני נוער אניני טעם. את הילדים לא הזמנו לתענוג (-:
שבוע נפלא ונשיקות,
בעיקר פורמת