פורים 2013 - כך שרדנו:

לפני כמה חודשים הודיעה אלולה שהיא מתחפשת לבת הים הקטנה, דורדור מייד הצטרף ואמר שהוא יהיה המלך טריטון - אני לוהקתי לתפקיד מכשפת הים (בשמחה וענווה גדולה) ואורי היה אמור להיות השוס המשפחתי בתפקיד הסרטן המזמר. אבל - כידוע למי שהתמידה בקריאה - דורדור טרף את הקלפים כשהחל לעסוק בספרות מקצועית בנושא פלוצים והמיר את תחפושתו ל'קפטן תחתונים' עליה כבר דיברתי מספיק (ותודה על התמיכה! אין עליכן!).
אלולה התחילה להחליף רצונות בקצב מסחרר: שלגיה, סינדרלה, נסיכה, נסיכה שהיא שלגיה, סינדרלה ש.. עד שהודעתי לה שהיא תהיה נסיכה גאנרית שהיא 'כל נסיכה' .

כך נשארנו שנינו, אורי ואני, לבד במערכה בחיפוש אחר תחפושת זוגית.
בישיבה משפחתית הוצעה התחפושת של האריה שאהב רק תות (של תרצה אתר עם האיורים של דני קרמן) והויכוח האמיתי התחיל: מי? מי יהיה התות החמוד? או בניסוח אחר: מי יתקע עם תחפושת אריה מאעפנה??

בסוף התקפלתי, ורק - רק - רק בכדי שאוכל להצטלם בציטוט המופלא...

ולמי ששכחה:

"אכל האריה את התות,
ואכל ואכל עוד תות
ועוד ועוד תות,
(עד כאן אם תחליפו "תות" בפחמימות מכל סוג - אני לגמרי באמינות...)










עד שגמר הכל ואמר:
- פויה



אני לא אוהב תות.
אני בכלל לא אוהב תות

זאת היתה פשוט
טעות
כל העניין הזה
עם התות.

אבל בתור קישוט, הוא בסדר.
לבינתיים (-:


התחפושות שלנו היו הכי פשוטות שאפשר, בעיקר כדי שיהיה נוח במסיבת פורים ובתהלוכה ושכ-ו-ל-ם יוכלו ללבוש את המכנסיים הקצרים ה'רגילים' ולנעול מה שבא להם. נניח סנדלים.
וסליחה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת..




מיותר לציין שהדף האהוב עלי בספר הוא דווקא זה, בו האמא הלביאה מוכיחה את צדקתה (כיאה לכל אם) דרך המספרת...

אדיר נכון?
והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש.
כן.
כי מי שלא מקשיב לאמא'שלו הוא טיפש.
וזהו.












דורדור זכה לתשואות רמות והיה לשיחת הגן (והאמהות כמובן..), התחפושת שלו הצחיקה את כולם והוא היה מבסוט מעצמו. גם אני (-:
ואלולה?
ובכן היא קיבלה כמתנת יומולדת 3 את שמלת הנסיכה המפוארת... (זו שתפרה לי זוגתי להחלפה בפורום טכסטיל)
סינג'רה את דורדור להסתובב אחריה בכל הבית ולהחזיק לה את השובל המלכותי (עד שהחלטתי שהעולם כולו יסבול אם לא אחבר אותו בכמה תפרים..את השובל, לא את דור) והודיעה שהיא נסיכת הנעליים!
היא כמובן תועדה באינסוף פוזות -  אבל זו החביבה עלי (-:
הכי אלולה אותנטית:

בדיוק!




















והנה ההוכחה....

אולסטאר פייטים ורודים שייבאתי מלונדון (כן, קצת גדול עליה..)








ואחרונה בפוזה רומנטית - נסיכת נעליים מציירת בחניה

אווווווייייי.....
(זה הקהל שנאנח, לא אני)















בין התחפושות חגגנו לה גם יומולדת משפחתית סגולה-ורודה כהלכה
(אני מזהירה: התמונה הבאה היא מפתיעה ומרגשת כאחד)

בקצרה: מסתבר שאני סופרוומן. באמת. הרגשתי אחרי הכנת העוגות האלה כאילו ילדתי הרגע ואין דבר בעולם שאני לא מסוגלת לו!  וכך איתגרתי את כישורי האמהיים במטבח, הכנו את מפגן הממתקים האסורים שלמעלה, גרפנו מחמאות (גם אני) ותוגמלנו במתנות (בעיקר אלה) ועל כך עוד יסופר בהרחבה בהמשך לבוא...

לשבוע שקט
נשיקות,
בעיקר פורמת

קפטן תחתונים, התחפושת (והדרכה מצולמת)

סיימתי לפני הרגע האחרון - אני גאה בעצמי כל כך!
ועכשיו נשארו לי 4 שעות שלמות להמשיך לריב עם אורי מי יהיה התות ומי האריה במסיבה הערב... ולהכין את התחפושות שלנו.

כמעט חודשיים נתנו לי לחשוב שאנחנו מתחפשים למשפחת בת הים הקטנה (אני הייתי אמורה להיות המכשפה ואורי הסרטן המזמר...) עד שדור החליט שבעצם הוא קפטן תחתונים.
משפחה, משפחה אבל יש גבול.








אולי ראוי הסבר קצר..



קפטן תחתונים הנו הגיבור הספרותי (?) החדש של דורדור.

מדובר בספר איום ונורא, לשמחתי הזמנית כרגע יש לנו רק ספר אחד, אולם לתחושתי אחי היקר לא יעמוד בלחץ של דורדור וירכוש בקרוב עוד כמה ספרים בסדרה (-:










אז למה הבן שלי חשוף לספר הזה? (את בטח תוהה ביודעך כמה אני משקיעה בחינוך ילדי היקרים והפיכתם למבוגרים ראויים ומועילים לחברה) ובכן, כי הוא כייף גדול.
אמא אחת בגן אמרה לי שהיא 'לא מסוגלת להקריא שפה כזו בקול רם'.. מסתבר שאני דווקא מסוגלת (והנה גם לכתוב: פיפי-קקי-פלוץ!) והבנתי שאם הילד נהנה לקרוא איתי את הספר אז כנראה שיש כאן משהו. אני מאמינה בתמהיל בריא.
אנחנו קוראים את ד"ר סוס בכדי לאמן שרירי לשון והומור, קוראים את בילבי (בתרגום היחסית חדש), קוראים ספרים משעממים משעממים, אוי, כמה שהם משעממים, על דינוזאורים וגם את קפטן תחתונים.
בילבי היא המנצחת בסיפורים של ערבי קריאה משותפים לשני האחים -גם לו וגם לה - והוא מת עליה כי היא הכי חזקה בעולם (חוץ מגיבורי על כמובן), וד"ר סוס הוא קאנוני ויש ספרי ספריה מזדמנים שחושפים אותנו לכל מיני סוגי סיפורים ואיורים, בד"כ הבחירות של הילדים שלי לא הדובדבן שבספריה... אבל כמו שאנחנו אוהבים ממתקים -כי זה טעים למרות שזה לא בריא - אנחנו קוראים גם את קפטן תחתונים.
כמה פעמים כבר כתבתי 'קפטן תחתונים'? עוד לא נגמר.
בקיצור תפריט מגוון ומהנה זה חשוב, לא?
אני יודעת שהתשובה הברורה היא: לאו דווקא - אבל זה מה שהחלטתי וזה הבלוג שלי.
אז הנה, התחפושת (המאוד קלה) לדורדור. של קפטן תחתונים (-:
תחפושת שהוא מתעקש עליה מאז חנוכה ושומר עליה גם בסוד גדול וחשאי! אל תספרי שסיפרתי.

המצרכים:
מכנסיים וחולצה (געטקס) לבנים פשוטים
צבע ורוד בהיר לבד (אבקה)
מכונת כביסה
כרית קטנה מאיקאה (6 ש"ח)
תחתונים לבנים גדולים של פעם
בד אדום לגלימה ומרקר שחור
(אפשר גם צבעים לציור על הגלימה)
יש?



1. לגוף השמנמן והורוד לוקחים חליפת גטעקס הלבנה שוטפים טוב-טוב (שלא ישאר כתם יבש) וזורקים רטובה מאוד למכונה עם קצת אבקת צבע ורוד ומלח. יש הוראות על גבי הצבע, אני תמיד שוכחת לקרוא אבל זה מסתדר, בערך.
היה לי צבע פוקסיה חזק אז שמתי ממש מעט, עדיין יצא אאההמממ ורוד.
למזלי לי יש ילד בעל תושיה והוא החליט שאפשר להתקדם כי בעצם זה לא ממש ורוד (זה יותר בורדו...) וזה יעיד על סערת רגשות (אם בסרטים מצוירים כשכועסים הפנים הופכות לאדומות אזי אין סיבה שהחולצה לא תהפוך לורוד מזעזע בסיטואציות אחרות. הגיון בריא)
אחרי כמה שעות נשברתי והכנסתי עוד גטקס וחולצה לבנים למכונה הפעם עם ממש ממש ממש טיפה צבע.
או, יותר טוב.

2. חתוכים כרית של איקאה לשניים, תופרים חצי ישירות לחולצה בתור כרס.
אפשר להוסיף בטוש פטמות.

ואפשר לנצל את מה שנשאר מהכרית לתוספות שרירי ידיים (אם כי זה לא במקור..) - מהחצי השני סוגרים בתפירה עוד 2 קוביות וממקמים מתחת לכל קו כתף בשרולי החולצה.






3. לוקחים תחתונים גדולים של סבא, מצרים אותם למידה הרצויה בצדדים (אין צורך בגובה כי הן אמורות לעלות על החולצה הורודה) - אגב זה היה החלק הכי מסובך מבחינתנו להשיג תחתונים בלי הדפס...

עוברים בטוש שחור על התפרים בקווקים, כך שהתחתונים יראו 'מאוירות' יותר.






4. בד אדום לגלימה: גוזרים מלבן ברוחב הכתפיים ובאורך שרוצים (שלא תסתבך לנו הגלימה ברגלי הקפטן) ותופרים תעלה בחלק העליון (מכפלת רחבה) להשחלת חוט או סרט - או תופרים ישר לצווארון החולצה בחלקה האחורי.
וואללה? קפטן תחתונים!

את הנקודות השחורות אפשר פשוט לעשות עם מרקר, הכי מהיר.











והבנתי משהו שתמיד היה נראה לי מוזר - למה בכל התחפושות הקנויות הדמות מודפסת גם על התחפושת?
 אף פעם לא הבנתי את זה.. הרי אם השמלה היא של הנסיכה שלגיה - למה יש עליה ציור של שלגיה??
הכל מחוסר בטחון. כן, כן, תמיד חוזרים למקור היחיד...


וגם אני (במיוחד אני?) בסוף לא התאפקתי, זה נראה לי כל כך אכזרי לשלוח אותו ככה לגן... במיוחד כשברור לי שאין ילד שבאמת מכיר את הספר חוץ ממנו ולמעשה הוא יהיה ילד שהולך עם תחתונים מעל המכנסיים... אז ציירתי לו על הגלימה מאחור את קפטן תחתונים עצמו. זה נחשב לרמות?






אתמול בבוקר הראתי לו הכל (את הרוב עשינו יחד אבל את הציור עשיתי לבד בסוף) והוא היה מאושר בכל כך הרבה רמות שהחלטתי שהכי חשוב לתת לכל אחד לאסוף את החרדות שלו בחיים - הוא כבר ימצא משהו בעצמו (אם יצחקו עליו הפעם או שהוא יצליח להעביר את זה בגבורה) ולא יצטרך את החרדה שלי... אז אני זורמת איתו. במיוחד כשזה מלווה בעשרות מלמולי ".. ואו אמא.. איך עשית את זה?... וואו זה הכי יפה.. נכון זה מצחיק?... וואו אמא.. אני אוהב אותך... וגם מעריך אותך.." - מול המראה כמובן -  ולא, לא המצאתי כאן כלום. פעם בשנה אני מקבלת "מעריך" לצד "אוהב"....

טוב, זה באמת מצחיק.. התחתונים על הכרס (-:












ועד סוף פורים הוא עסוק בלבנות מתקן תקיפה מאוד רציני. מנייר טואלט (-:

פורים שמח!
בעיקר פורמת

דרושה קצת השראה

בשבוע שעבר חשבתי על השראה במסגרת החלפה שנערכה בפורום טכסטיל וליבוד, החלפה.. איך לומר - שנויה במחלוקת.
אני מרשה לעצמי לבקר כי הובלתי אותה באומץ לב, ובהחלטה להשתפר ולנסות לקלוע לטעם קהל החברות בפעם הבאה (-:
ההחלפה ביקשה פריט אחד ששואב השראה מזרם אמנותי, תקופה או אמן.
טוב ויפה על המסך אבל מה לעזאזל אני עושה?
זוגתי להחלפה, שתחיה שנים רבות וטובות, אשפית במטבח. נו, מאלו ששולפות מתכונים מהראש, שמזמינות אותי בהודעת אסאמאס של 'בואי - אפיתי עכשיו אלפחורס', נו, מאלו.
לאחר דין ודברים ובעידודה הרב, החלטתי להכין לה ספר מתכונים חדש.
אני וספר מתכונים. אני ומטבח.
שקוף שההשראה תבוא מסוריאליזם (מעל-המציאות..), מה לא?
העבודה שישר קפצה לי לראש היתה של מגריט:

"זו לא מקטרת". למרות פער השנים והקושי לשמור על אירוניה אני חושבת שמצליח לו כל פעם מחדש איתי. אני צוחקת למראה העבודה הזו תמיד כשאני מראה אותה לסטודנטים. כי, מה לעשות.. זו באמת לא מקטרת. רק ציור.
גם ביקורת נוקבת על ייצוג אמנותי שמתיימר לייצג מציאות, גם עקיצה לחבר ד"ר פרויד שבגללו כל סיגר הופך ל... וגם ציור מעולה עם טקסט. קלאסיקה.

בחיפוש אחרי קלסר מושלם (ואשכרה הקלדתי בגוגל : the perfect recepy book) שיכיל מחווה למגריט מצאתי את הקלסר הנהדר הזה

 ולא האמנתי כמה שהוא מתאים לי בדיוק לעבודה של מגריט.
















כל מה ששיניתי בעצם זה את הגדלים והפנים וכמובן הוספתי את הכיתוב הסוריאליסטי.

טוב, גם הסגנון הפך לפשוט ו'ידני' יותר. יותר אני.















צד קדמי - כפית משוטחת והכיתוב "לה כפית" שזה 'הכפית'  בצרפתית מעוברתת למי שלא יודעת.

הנחתי את הכפית בתוך מגבת ואחרי 3 מהלומות פטיש קלות היא כבר היתה שטוחה, לאכזבתי הקלה. קיוויתי שיהיה יותר כייף לאורך זמן...










צד אחורי - רקמה של מזלג, עם הכיתוב "זה לא מזלג".

אוי, כמה שהצחקתי את עצמי...


בתוך הקלסר, שבחרתי לו גודל לא סטנדרטי, כי נראה לי יותר פרקטי קטן,
יש חוצצים שמחולקים לקטגוריות (מחקר עצום בין השכנות המבשלות)
מעטפת בד לכל גזירי העיתון - עוד גוזרים מתכונים מעיתון?







בכל מקרה - הקלסר הזה נשאר אצלי (-:

וזה לא שיש לי משהו נגד זוגתי להחלפה, פשוט יום אחרי ההחלטה על הקלסר קיבלתי הודעה שטרפה את כל הקלפים. לזכותה יאמר שמההיכרות איתי לא היתה לה סיבה לחשוב שהתחלתי לעבוד על הפרויקט (עוד לא הגיע הערב שלפני..) ובהודעה התבקשתי להכין בעצם - בובה.
בובת בותרו.

היה לי קשה להתחבר לדמויות שלו.. לקח לי כמה שעות למצוא את עצמי בבקשה. אבל אז החלטתי פשוט להתחיל.
אז העלתי ללפטופ כמה ציורים, התחלתי לגזור חלקים שנראו לי חשובים כמו ידיים, רגליים.. ראש לבובה (בעיקר אילתרתי מסביב)

וכן, לא העזתי לזוז מהמסך...חשבתי שאם אולי התמונה תטמע לי בקרנית זה יעזור איכשהוא...








ואז התחלתי לצייר בהיסוס בעפרון וממש התחלתי להנות (-:

לבובות מהסוג הזה, בהזמנה מדויקת שכזו, קוראים גם OOAK והכוונה לבובות שהן One Of A Kind אמנותיות ונעשות בעבודת יד מתחילתן ועד סופן. אחרי שניסיתי לחקור קצת בעניין (ולא מצאתי עוד בובת בותרו - יש לי בת זוג מאוד מקורית!) ראיתי שיש ז'אנר שלם של בובות מצוירות, בעיקר בצבעי אקריליק - אז החלטתי לנסות גם את כוחי.
כמובן שדי מהר נתקלתי במכשול הראשון.. אופייני רק לי, השתמשתי בסוג צבע לא טוב והייתי צריכה למחוק את העיניים (שדווקא חיבבתי כי הן לא היו מאוד "בותרו"..)

והנה גם הבובה של הבובה (הדבר הלבן בחלק התחתון) מתייבשת לידה ותכף תתפוס את מקומה בחיקה החמים.











כך או כך - לאט לאט היא התחילה לתפוס צורה.. שימי לב לברכיים (החלק החביב עלי) ולנעליים שהכנתי מגרבי תינוקת (תינוקת אחת שזחלה כאן ובשבוע הבא היא כבר בת 3!) - גם אותם צבעתי בהמשך.

וככה היא נמסרה... לצד הציור שהיווה את ההשראה העיקרית:

את הבוב שלה, ה"כל-אדם" הגברי, הנשלט על ידה (-: הכנתי מI CLAY וצבעתי באקריליק ומרקר שחור.
והנה קצת מהפרטים...

בפוזת 'כולם בגן משחקים ורק אני יושבת לבד עם הבובה שלי על המקלט'...
היא יושבת בעצמה, ובעצם רק הבגדים שלה עשויים בד לא צבוע (הסרט בשיער, השמלה, גימורי התחרה והגרביים המפוספסות), וכל כולה מבד גס צבוע אקריליק וצבע מים בשכבות.
נכון היא מפחידה, אבל עדיין הייתי צריכה להגניב לה ליטוף פרידה מתגעגע כשהנחתי אותה בבית החדש ועזבתי...

(ומה איתי? קיבלתי מתנת יומולדת ותחפושת פורים לאלולה (שתיים בשמלה אחת!), לא תמלטי מהתמונות ממש בקרוב)

שבוע נפלא ובהצלחה לתופרות התחפושות
נשיקות,
בעיקר פורמת

החנוכה, הסבתא ומכונת הקפה

כן, לא היתה לי כותרת טובה לפוסט (-:

חנוכה

אז החג המושלם עבר נהדר, אני מתוודה שבעיקר בזכות הקייטנה (-: סוף החג היה בסימן 'איך נצליח לארח מליון איש בבית?' וגם זה מאחורינו... בנר השביעי התאספו הרבה יותר מדי ילדים סביב הסביבון הגדול וכל ילד קיבל תיק קטן ובתוכו 'אלבום' נייר מדפים צבעוניים ושאריות קיט איקאה הכעור שנתפרו יחדיו. מתוך הסביבון הם שלפו מדבקות, טושים, דבקים ומספריים והרבה תמונות שלהם (שההורים שלחו קודם) ו-למרבה ההפתעה התלהבו מאוד והתיישבו להכין אלבום חנוכה!

התוכנית שלי היתה שאוכל לבלות בשתיית פונץ' אלכוהלי חמים עם האמהות שלהם בזמן היצירה, אבל לצערי האמהות התלהבו באותה מידה (אם לא יותר) ולא היה עם מי לדבר.

חבל.

דורדור היה גאה עד מאוד ב'יצירה' ומכיון שהדפסתי לו תמונות מההדלקות הנרות של השנה יצאה מזכרת חמודה.

(אגב, הספר שהוא קורא בשקיקה עם הדודה שלו, נקרא 'קפטן תחתונים' ונצטרך לדבר על זה בהזדמנות..)

 ברוח הסקראפ המאולתר, ולרגל העובדה שאמא שלי חוגגת יומולדת כל חנוכה, התיישבתי לסיים עבורה דף אלבום שהבטחתי לה, טוב, לפני שנה בדיוק.

אבל אני צריכה לספר מהתחלה, בסדר?

הסבתא

הכל התחיל בככלל בספטמבר 2011... אבא שלי חגג יומולדת 60 ואמא שלי, שסקראפ טבוע בה עמוק והיא רק לא יודעת את זה, הכינה לו לוח-עד עם תאריכי ימי הולדת של כל המשפחה עליו. כמו כל פרוייקט משפחתי - אמא שלי הוגה את הרעיון, יוזמת, מתכננת שבועות, מדברת, מדברת, מדברת ומשרטטת ובלילה שלפני אני יושבת ומכינה אותו.

לכל חודש היא התאימה תמונה של ילד יום ההולדת/אירוע משפחתי

ואני השתעשעתי בכל מיני אלמנטים דיגיטליים חינמיים שמצאתי לפוטושופ.

חביב..

אפח'ד לא הכריח אותי לשמור על סגנון אחיד ובאופן כללי אני אוהבת פוטושופ אז זה גם לא היה מאיים במיוחד.

כל עוד לא קוראים לזה "סקראפינג" אני בסדר...

ברור שאת אבא שלי זה לא ממש עניין, נכון? אבל היה כייף להכין יחד. היום כולנו תקועים עם עותקים של זה. ממש כייף. 

ואז חודש אחרי אמא שלי חגגה יומולדת 60 .

לאחר שיחות טלפוניות אינספור, קיטורים, תלונות וכל המאפיינים הבריאים של אחוות אחים הוחלט פה אחד (הפה שלי) שבמקום לקנות לה מתנה נזמין אותה לסדנת בנות משפחתית. הבעיה העיקרית היתה שאני בת יחידה.
 3 אחים מיהרו - מי יותר ומי פחות- לנדב את בנות זוגן למשימה, עוד שכנועים ועוד קצת תלונות והערב יצא לדרך! שמנו פעמנו לפינת החמד של דפי "סטודיו מסטיקים" לערב סקראפ רשמי.

אמא שלי ריחפה על אדי הערב עוד כמה ימים, המתנה יצאה מושלמת (אלבום שהיא בחרה אצל דפי, ובו השחלנו את הדפים המעוצבים עם תמונות המשפחה, דפי היתה אלופה וגרמה לכולן להיות ממש מרוצות ומבסוטיות מעצמן) ואנחנו למדנו שאפשר להעביר ערב בנות משפחתי שלם בלי לנשוך (כמעט) .

בעמוד הראשון ממש השתדלתי...שכבות, פרחים, הגדרה ממילון (זה באמת כייף!) והאותיות המעולות האלו של "תוצרת הארץ", שאגב באמת מיוצרות בארץ! ואני יודעת שכל העולם כבר מכירה אותן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה ומבורכת. בעיקר כי אפשר לקלף ולהדביק שוב אם מתחרטים (-:

בשניים האחרים כבר האופי שלי התחיל לבצבץ ונתתי "לתמונות לדבר במקומי". נדמה לי שככה קוראים ל"זרקנות" בעולם הסקראפ המקצועי (-:

רציתי לצלם מהמון זויות אבל אין ממש מה.. 

בעמוד הימני רואים את אלה (שכל דבר אצלה מגובה במילה "שלי!") על רקע חדר אמבטיה שאמא שלי (!) עיצבה אז לחברים טובים ויש שם משחק דווקא נחמד עם נקודות וצהוב-סגול. לא משנה. כשנלמד לסקראפרפ נלמד גם לצלם את זה...

ואיחלנו לה כמובן רק בריאות ואושר!

(ככה מאחלים אצלנו..)

אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מודאג, אמא שלי הרגישה שהילדים שלה לא מיוצגים באלבום בצורה שווה (וזה באשמת גיסתי שהעדיפה לסקראפרפ עוד עמוד לילדים שלי במקום לה ולאחי.. תכל'ס, צודקת הגיסה...כאלו מתוקים בתמונות).
הבטחתי לאמא שלי שאין בעיה וצ'יק-צ'אק אני מארגנת לה עמוד נוסף מהשאריות ומכל התובנות שהפנמתי אצל דפי.
יפה.
עברה שנה.
והנה אנחנו כאן שוב.

אני מודעת לזה שדור ואני בערך באותו שלב בידע הסקראפי שלנו (-:















אז נכון שתמיד שצריך לקנות לסבתא מתנה מתחילים לחשוב מחדש מה כבר אפשר לעשות עם תמונות של הנכדים? אז הנה. הצלחנו.
ועוד רעיון בהזדמנות זו: כשאבא שלי חגג 60 (כן, כן אז..) אורי ואני קנינו לו במתנה ארגז מלא מצלמות חד-פעמיות אותו הבאנו לו למסיבת הריקודים שארגן לעצמו. הגשנו בסלסלה והעמדנו בכניסה עם הנחיות לאורחים ונתנו לו גם אלבום כיסים גדול. לאנשים ששונאים לצלם ואוהבים מזכרות זו מתנה מעולה ושובר קרח במסיבות (נראה לי, היתי שתויה לגמרי -בלי קרח) וגם נשארו לי כמה מצלמות שנתתי בהמשך השנה כמתנות יומולדת לילדים (בצירוף אלבום כיסים קטן).
רגע!
לא נגמר...
כבר הוצאתי דפים, עט, דבק, מה לא נצייר קצת?

ומכונת הקפה

אז התחלתי לשרבט. את מה? נו, על מה אני חושבת כל בוקר בקומי? כל אחה"צ בשובי? על האחת והיחידה. מכונת הקפה שקניתי לאורי במתנה. אני ממש טובה, אני יודעת (-:

המכונה הזו, כמה שהיא פושטית, ככה אלופה. לא יודעת מה הבעיה שיש לך כרגע - אבל אני די בטוחה שהמכונה שלי יודעת לפתור אותה. אין, אין על מכונת קפה. ואני הייתי מאלו שאוהבים להיות האנדרדוג.. זו הייתה תקופה אחרת, באמת (-:











לא יצירת מופת אבל מרגישים את האהבה, עדיין נראה היה לי שאמא שלי תחשוב שעברתי את הגבול אם אכניס לה לאלבום דף של מכונת הקפה (שלי!), למרות שהיא לגמרי הבת שלא היתה לי, ז"ת הנכדה שכנראה גם לא תהיה לה.
אז החלטתי לתת אותו במתנה לחברה מהמושב שפתחה עסק מופלא שהוא מעין שוק איכרים וירוטאלי איכותי (ואם את מכוכב יאיר, צור יגאל או ת"א אז שווה לבדוק, באמת), ושעד עכשיו היתה מקבלת ממני ביקורים בשעות מוזרות (בוקר מוקדם, לילה מאוחר) - יש לה מכונה בבית. הפסקתי לבוא.

(בשלבים)









בכל מקרה - חשבתי שעכשיו כשהיא לא עובדת צמוד למכונת הקפה שלה, אולי היא תשמח לד"ש מהבית (-: אני פשוט לא מתרחקת. מה שבטוח, בטוח.

נתראה בשמחות (ולאמא שלי שעושה עכשיו בטן-גב בקוסטה ריקה.. חיבוקים מליון (-: )

נשיקות,

בעיקר פורמת

נס גדול היה פה? (או: דמי חנוכה, חלק 1)

חנוכה הוא החג האהוב עלי ברשימה, מה זה אהוב? מתה עליו! איזה חג מעולה. המסורת המשפחתית שלנו כוללת המון אלכוהול, המון, סופגניות משובחות (לא, לא הום מייד - משובחות!) וכמובן דמי חנוכה לכולם! אנחנו עובדים עם שקיות ממתקים גם למבוגרים ומתנות עטופות והכל בסביבון ענק שמגיע כשהילדים מסתחררים בטירוף, הלומי סוכר והתרגשות.
בנר הראשון קרה לנו נס קטן וההורים של אורי לקחו את הילדים ולי התפנה זמן לעטיפה והטמנה מסודרת בסביבון.. אז הנה חלק ראשון בדמי חנוכה (-:

מאוד רציתי לנסות את השיטה הזו לעטיפה.. התלבטתי אם להשקיע בילדים  - אבל אז שכנעתי את עצמי שהכל עניין של חינוך ויום יבוא והם עוד יעטפו לי חיתולים בטכניקות מושקעות. ללמד אותם לדוג - נכון?

(אורי קיבל ממני פורפרה של פעם (-: משקיעה בזוגיות - ואם זה לא נס..)













עברתי בחנות המציאות שלנו, זו שהכל עולה בה 5 ש"ח ובסוף אני תמיד יוצאת עם 200 ש"ח.

לאלולה קניתי כמה בובות קטנות  (5 ש"ח אחת..) וכמובן סט גומיות ממותג של הלו קיטי. הלו קיטי הגיעה אלינו והיא כנראה נשארת. עוד תשמעי עליה.

הצטיידתי גם בניירות קרפ ודבק פושטי (כתוב בהוראות ניירות קרפ 'איכותיים' אבל כאמור ציפיתי לנס חנוכה אז עיגלתי פינות)











בזמן האריזה קראתי בעיון רב את ההוראות שמאחור (אני מאוד אוהבת הוראות לחיים, זה מנחם אותי) - הדגשתי את החלק החשוב:

 התלבטתי ארוכות האם אני צריכה לזרוק כל מה שקניתי שהרי אין סיכוי שנעמוד בהוראות המחמירות אבל בסוף החלטתי לפרגן לעצמי (עוד) נס חנוכה, ובינתיים באמת אף אחד עוד לא זרק בובה על אף אחת (אם כי המגבלה השנייה, זו האוסרת לשחק עם הבובות בליווי בובות אחרות?? נשמרת פחות..)

אלולה אגב, תכף מגיעה לגיל הבעייתי בהוראות בהן כתוב שאסור מתחת לגיל 3 והמשחק מותר לגיל 4 ומעלה. תחום אפור - אני מתחילה להבין למה.. כשמחבקים את הרצפה וצועקים משהו בסגנון: "אאאאהההה!!! ורוד! ורוד!!! אאאהההה!!! הלו קיטי!!" כל כמה דקות, באמת קשה לצפות התנהגות עם חפצים קטנים.

ההשראה כאמור הגיעה מכאן (תמונה ימנית)  - בהסבר שלהן החבילה רק מתעגלת ומתעגלת עם כל הוספת הפתעה בין שכבות צבעווניות של נייר קרפ (סטייל חבילה עוברת) עד לשלמות כדורית, אני קיבלתי צורות אמורפיות יותר כמובן...

למי שמודאגת מקיפוח בני בכורי, ובכן, אמא שלו המשקיענית הזמינה מבעוד מועד את ערכת הפסטיגל (השלמה, בטח השלמה) והיא פורקה ונארזה בצורה דומה. היו לו דמעות אושר אני נשבעת.
אני חושבת שגם לאורי כשהוא ראה את יעל בר זוהר בחליפה הצמודה.




לאחי ואשתו שעברו זה מכבר למעונם החדש (לפני חצי שנה, אבל אז עוד טרם קרה הנס אז הם נאלצו לחכות) וביקשו ממני יפה כבר כמה פעמים בית קטן לכניסה - רכשתי את הבית המעולה הזה (כן, 5 ש"ח. ברור שקניתי שניים, עכשיו מתחילים להבין איך מגיעים ל-200 גם אנשי 3 היחידות מתמטיקה כמוני. קצת פחות נס)

שעבר שיפוץ מהיר:

והנה הוא עם הדייר המקורי, בית הלוואין בכל זאת, קוצר מוות חמוד שהוסב לשומר מטבעות השוקולד:

על הדלת נכתב שם המשפחה.
כן, זה לא פרקטי במיוחד אבל הם היו מבסוטים (נס חנוכה!).










וגם מתנה מהירה (ז"ת מהירה עוד יותר)... הנה מה שעשיתי ל'החלפת מהירה' במסגרת מפגש פורום טכסטיל וליבוד:
-

הצנצנת השמאלית מולאה בממתקים (בכל זאת חנוכה..) והימנית הוסבה לכרית סיכות - האקרילן הלבן רק בשביל התמונה - בתוכה סרטים מנצנצים שנראו לי הולמים לחג האור אם כי בדיעבד לא הולמים בכלל את המקבלת (-:








וההוראות הפשוטות: להדפיס מילים בנויות מ-X בגודל הרצוי, להצמיד מהצד הפנימי של הצנצנת ולהעתיק בטוש פרמננטי. מומלץ לעבוד מהר כי זה נורא מכאיב בעיניים (בגלל ההבדל של הזכוכית)...

הרעיון המקורי היה לשפוך אח"כ צבע פנימה ולצבוע את הצנצנת מבפנים - הנה ההשראה:

 אבל הבנתי שאם אני רוצה שזו תהיה צנצנת שמישה אני חייבת להשתמש בצבע על בסיס שמן ולייבש אי אלו שעות - בקיצור - המהירות קרצה לי יותר.



אני מאוהבת בצנצנות האלו... אבל ביננו די הרבה עבודה לצנצנות...






התכנון הוא להכין עוד כמה כאלו "רקומות" עם נרות בפנים לקישוט הבית בנר האחרון שבו - אם יקרה נס אמיתי - נצליח לארח בסלון אחד קטן 10 משפחות. בכוח האמונה, עלה נעלה וכן הלאה.


ולמי שמעוניינת לרקום במהירות מצורפת השבלונה שהכנתי (הכי נוח לדעתי בתוכנת אילוסטריטור),
ולא נותר אלא לאחל לכולנו:

נשיקות,
בעיקר פורמת.