לקח לי זמן להתאושש ולחזור. רגע אחרי הרשומה הקודמת נבהלתי ורצתי למחוק אותה ואז ראיתי את התגובות שלכן.
וחזרתי אליהן כל כמה זמן להזכר שאני לא לבד. ותודה. תודה רבה.
עכשיו אני רק עצובה אבל הרבה פחות פאטלית.. השגרה שואבת במהירות ואנחנו כבר בשלב ההומור השחור המבורך (-: דכאוניים אבל כבר צוחקים. מדי פעם.
השכנות שלי היו מדהימות והבינו שיש כאן חלל למלא... היתי מראה לכם את מגש השניצלים העצום אבל הוא נטרף תוך שניה, תצטרכו להסתפק בתמונה של הסביצ'ה ולדמיין את העוגות.
רק נאמר שהעלתי יותר ק"ג בשבועיים האחרונים מבארבעת החודשים האחרונים.
יצירה אמיתית מהכיוון שלי עדיין אין, אבל!
החלטתי לפרגן ליצירתיות של אורי (מגיע לו, עברו עליו שבועות לא קלים איתי.. בקושי השארתי לו שניצל).
הכל התחיל כשאורי החליט שהבסיס, ההיפוכנדריה העמוקה, זו שמנהלת אותך בעולם -עדיין לא הוטמעה עמוק מספיק אצל הזאטוטים ופצח בפרוייקט משלו.. אני נותנת לו קרדיט מלא על הפדגוגיה המופלאה והעובדה שהוא הצליח להפוך את זה לפרוייקט ארוך טווח שהילדים ממש חיכו לו. מהתוכן והתוצאות אני מתנערת (-:
המטרה: להראות לילדים כמה חיידקים מקיפים אותם ולמה אבא אוהב אנטיביוטיקה (וגם שחשוב לצחצח שיניים).
החומרים הדרושים: גישה למעבדה.
השוס הוא כמובן הכפפות הכחולות.
אני חייבת להתוודות ולכתוב שאורי אולי רגיש לחיידקים המקיפים אותנו, אבל באותו רגע בו התרחשה על השיש הסצנה המעבדתית שמטרתה להסביר לילדים שבכל מקום יש חיידקים ומה כדאי לעשות.. זה היה מצב הכלים בכיור:
גולת הכותרת (כך הבנתי בדיעבד, לוקח לי זמן לקלוט) היתה צלחת הפטרי הבא:
2 צלחות הושארו חשופות לאויר - האחת עם אנטיביוטיקה והשניה ללא.
לאחר שבוע התיישבו בחגיגיות ליד השולחן לייצר את השלב השני...
כעבור יומיים נוספים כבר היו תוצאות.
בואי להגעל מהפרטים הקטנים...
אל חשש! אין צורך להחליף שולחן כי מסתבר שהבעיה בילדה..
איכס איזו משפחה מגעילה!
וחזרתי אליהן כל כמה זמן להזכר שאני לא לבד. ותודה. תודה רבה.
עכשיו אני רק עצובה אבל הרבה פחות פאטלית.. השגרה שואבת במהירות ואנחנו כבר בשלב ההומור השחור המבורך (-: דכאוניים אבל כבר צוחקים. מדי פעם.
השכנות שלי היו מדהימות והבינו שיש כאן חלל למלא... היתי מראה לכם את מגש השניצלים העצום אבל הוא נטרף תוך שניה, תצטרכו להסתפק בתמונה של הסביצ'ה ולדמיין את העוגות.
רק נאמר שהעלתי יותר ק"ג בשבועיים האחרונים מבארבעת החודשים האחרונים.
יצירה אמיתית מהכיוון שלי עדיין אין, אבל!
החלטתי לפרגן ליצירתיות של אורי (מגיע לו, עברו עליו שבועות לא קלים איתי.. בקושי השארתי לו שניצל).
הכל התחיל כשאורי החליט שהבסיס, ההיפוכנדריה העמוקה, זו שמנהלת אותך בעולם -עדיין לא הוטמעה עמוק מספיק אצל הזאטוטים ופצח בפרוייקט משלו.. אני נותנת לו קרדיט מלא על הפדגוגיה המופלאה והעובדה שהוא הצליח להפוך את זה לפרוייקט ארוך טווח שהילדים ממש חיכו לו. מהתוכן והתוצאות אני מתנערת (-:
המטרה: להראות לילדים כמה חיידקים מקיפים אותם ולמה אבא אוהב אנטיביוטיקה (וגם שחשוב לצחצח שיניים).
החומרים הדרושים: גישה למעבדה.
הערב הראשון התמקד בהכנת צלחות פטרי - אורי ודורדור לבשו כפפות ושפכו לתוך הצלחות נוזל שהופך למוצק ומשמש מצע לפטריות וחיידקים ("אגר" אורי מבקש לדייק).
השוס הוא כמובן הכפפות הכחולות.
אני חייבת להתוודות ולכתוב שאורי אולי רגיש לחיידקים המקיפים אותנו, אבל באותו רגע בו התרחשה על השיש הסצנה המעבדתית שמטרתה להסביר לילדים שבכל מקום יש חיידקים ומה כדאי לעשות.. זה היה מצב הכלים בכיור:
הניסיון שלי להסביר לאורי שבמקום לפזר אנטיביוטיקה הוא יכול פשוט לשטוף כלים לא תפס.
גולת הכותרת (כך הבנתי בדיעבד, לוקח לי זמן לקלוט) היתה צלחת הפטרי הבא:
לתוך הג'ל (החומר הנוזלי הפך לג'ל) הם שפכו אנטיביוטיקה מהמחלה האחרונה שאלולה אספה הביתה.
דווקא יפה אנטיביוטיקה.
אבל ארוך לרשום.
2 צלחות הושארו חשופות לאויר - האחת עם אנטיביוטיקה והשניה ללא.
לאחר שבוע התיישבו בחגיגיות ליד השולחן לייצר את השלב השני...
הצלחת התחתונה היא זו שהושארה פתוחה ללא אנטיביוטיקה ועליה גדלו להן פטריות רבות במהלך ימי הניסוי.
מהפטריה הראשונה - שרואים בתמונה - דור דגם נבגים בעזרת מקלון צמר גפן והשתמש במקלון כאילו היה מכחול לצייר על צלחת פטרי נקייה.
מהפטריה הראשונה - שרואים בתמונה - דור דגם נבגים בעזרת מקלון צמר גפן והשתמש במקלון כאילו היה מכחול לצייר על צלחת פטרי נקייה.
בשלב הזה לא ראינו באמת מה הוא מצייר.
וכמובן שנלקחו דגימות נוספות ממקומות שונים ומשונים...
כעבור יומיים נוספים כבר היו תוצאות.
לא רע לציור "על עיוור" נכון?
הציור הוא בעצם פטריה שהתפשטה (זה מונח מדויק?) בצלחת הפטרי הנקייה מהפטריה הראשונה.
והנה התוצאות הכולן:
באופן מאוד לא מדוייק אורי והילדים הסיקו מכמות הפטריות את רמת הטינופת.
אמרתי כבר לא מדעי, נכון?
אבל מוחשי ביותר.
אמרתי כבר לא מדעי, נכון?
אבל מוחשי ביותר.
בואי להגעל מהפרטים הקטנים...
בצלחת הזו הם "אספו דגימות" מכל מיני מקומות בבית: רצפה, שטיח, השולחן של אלולה והפח האורגני.
(ובתכל'ס פשוט גרדו קצת עם מקלון צמר גפן ממשטח ואז נגעו בו בצלחת)
(ובתכל'ס פשוט גרדו קצת עם מקלון צמר גפן ממשטח ואז נגעו בו בצלחת)
אני הימרתי לגמרי על השטיח.
ובכן להפתעתנו (?) גילינו ששולחן/כיסא האוכל של אלולה מטונף קצת פחות מהפח החום - הלא הוא הפח האורגני.
אולי לא כולם מבינים מה זה אומר.
הפח החום - אליו זורקים את כל שאריות המזון, מחכים יום שלם כדי שהוא ירקב וימשוך זבובונים שלא אמורים להגיע אליו, רבים מי יוציא אותו החוצה כי באמת זה כבר בלתי נסבל, ואז לא מספיקים לנקות אותו באקנומיקה כי כבר שוב יש אורגני לזריקה - הפח הזה - שווה ערך למשטח ממנו בתי הפעוטה, הטהורה! מלקלקת בהנאה קוטג' שנפל לה מהכפית.
אל חשש! אין צורך להחליף שולחן כי מסתבר שהבעיה בילדה..
אלו למשל המושבות שגדלו ממשטחי האף
(הזהרתי שהתמונות קשות, נכון?)
כן, אלה לקחה בגדול בכל המקצים, אף-גרב-לשון.
וכן, צלחת האנטיביוטיקה נשארה חפה מכל מושבת פטריות.
(דמיינו פסקה על אגרסיביות התרופות שאנחנו נותנים לילדים).
(דמיינו פסקה על אגרסיביות התרופות שאנחנו נותנים לילדים).
איכס איזו משפחה מגעילה!
אורי סיכם בהצלחה את הניסויים - הוא אומנם מסרב לספר עליהם לקולגות יודעי דבר, כי מסתבר ש"מרווח הטעויות המסתברות..וכו' וכו'" אבל אותנו הרי זה לא ממש מעניין.
הילדים בטוחים שאפשר לנקות את העולם עם קצת מוקסיפן והוכחנו שלצחצח שיניים זה מאוד חשוב
(ואני מודה שזו באמת היתה צלוחית מגניבה שבה השתתפנו כולנו אבל ר-ק דור השתתף לאחר צחוצח שיניים! ואכן רופאי השיניים ממליצים ובצדק).
הילדים בטוחים שאפשר לנקות את העולם עם קצת מוקסיפן והוכחנו שלצחצח שיניים זה מאוד חשוב
(ואני מודה שזו באמת היתה צלוחית מגניבה שבה השתתפנו כולנו אבל ר-ק דור השתתף לאחר צחוצח שיניים! ואכן רופאי השיניים ממליצים ובצדק).
נדמה לי שלאלולה החלק הכי כייפי היה לגעת במשטח החלקלק והגמיש הזה.. אורי כמובן הרשה לנו לגעת רק בצלוחית הורודה (-:
נשיקות ורק בריאות,
בעיקר פורמת
