אאארררר... (רעש של ויקניגים?)

מציצה מבין ההרי הto do שלי.. כי אי אפשר בלי כמה תמונות מהחג. נכון? רואים שהיה לנו אדיר..

ובכלל אני , כך רצה הגורל, הגשתי סטודנטים לפרויקט בדיוק בבוקר של ההתחפשות בגנים.. הערתי את כ-ו-ל-ם שעה קודם כדי שאוכל להנות מפרי עמלי (-:

ועוד אחת:

יאללה אחת אומנותית עם אוירה..

ופרטים על הורסיה שלנו לנסיכה ויקינגית..

האם אי אפעם הושקעו 10 ש"ח באופן מוצלח כלכך בגרזן פלסטיק?

חצאית הטול עברה למחרת קיצוצים... וגם הוסט.

ועדיין בסבב התחפושות הראשון היה סופה אוירודינמי (היא עפה בקלילות חיננית).

למחרת בתהלוכה במושב פיצתי בענק וצעדנו כולנו לקול התשואות המשתאות (אני חושבת שבעיקר על כך ששני הורים לקחו חופש מהעבודה לכבוד פורים...) ואפילו החזקנו בפריטי הפרווה בחמסין (לא אני, כבר לא נשארה פרווה לווסט שלי. אין צורך באמפטיה).

המשפחה המאושרת.

(ז"ת המשפחה המאושרת בניסיונות פתאטיים להצטלם כמו שצריך..)

כן, אני יודעת: אני לבושה רגיל רק עם פאה. בסדר, שמעתי את זה כבר אבל! אם תשימי לב (בקפידה) אז מייד (במבט מרוכז ומתבונן) תגלי שהחצאית שלי חתוכה בגסות, שיש לי חותלות פרווה על המגפיים ועל פרקי הידיים ושרוכי טריקו ירקרקים גם.

ופאה.

את הפאה סתם התחשק לי לחבוש.

בניגוד לדעתו הנחרצת של דורדור שלא הבין - למה אני לא רוצה להיות יפה? בסוף סגרנו על חצי תהלוכה עם וחצי בלי.

ככה בטח זה היה נראה כשהם חזרו מהגן כל יום (הויקיניגם כן?)

תמונת עדלאידע אופיינית: הילד של מישהוא צריך להיות במאסף.. מהכרותי עם הניידת הזו שמאחוריה, איזה גרזן פלסטיק יתרום לאוירת הבטחון.

ודורדור עם עפריקון-רפונזל והצמה הזהובה... סופסוף נעשה משהו מצמר בבית שלי (-: הכל אמא שלה כמובן (ממש מסוכן שאני אגע בצמר).

כמובן ששילמתי על השיער הפזור המג'ונג'ן הזה בהמולת הילדים, בעוד סבב טיפולי כינים, אבל מי כבר סופר? אני.

ובאותו עניין.. פורים מאחורינו - פסח בפתח - מבטיחה פוסט עמוס בלכלוך. ממש בקרוב.

ותוספת קטנה וטריה.. החוויה האוניברסיטאית שלי:

גיבוש סטודנטיאלי במרחב (המוגן), שיח מגדרי (הגברים מסתבר מחשבים בקול רם יותר האם הפיצוץ שנשמע הוא מכיפת ברזל או לא) וכמובן היררכיה אקדמית (מי היה בק"ש במלחמת לבנון והאם מקומו בשרשרת פחות מזו שגרה 7 שנים בעוטף עזה).

עוד יום באוניברסיטת בן גוריון.

חיים מופרכים.

נשיקות

בעיקר פורמת.