יום שלישי, 12 באפריל 2011

עונת העכבישים (כאילו, איך יודעים שבא אביב?)

אלו מכן שמנהלות משק בית לתפארת, מנקות ומתכננות את הפרוייקטים לפסח בטח כבר שמו לב שהעכבישים כבר כאן, האביב הגיע (-: אצלנו כמובן שהעכבישים מבלים כל השנה אבל עכשיו במיוחד, הקולקציה הורחבה - מבחר גדול ומגוון על המדפים...
בד"כ אני שמה לב רק ל"מתאבדים", אלו שבשביל לזכות בהצצה חטופה בגופי העירום מוכנים לסכן את חייהם במקלחת, אבל בשבוע שעבר נזקקתי להם והם מצדם, לא אכזבו.

בגן של דור הונהג פרוייקט בו כל שבוע יש ילד מיוחד, שזוכה לכל תשומת הלב, יושב ליד האלוהות בכבודה ובעצמה (הגננת), מחלק דברים, קורא לילדים, מזמין, משלח ועוד כלמיני פעלים שלא ירדתי לסוף משמעותם בהתנהלות יומיומית של גן מועצה נורמטיבי.
במהלך כל שבוע כזה ההורים נדרשים להגיע ולהעביר פעילות לכל הגן בנושא שהילד בוחר.. (זו יעילות בניהול גן, לא?) בתחילת השנה הובהר שהנושא אמור להיות משהו שקשור לטבע אבל מהר מאוד התחרות גברה והנושא הפך להיות "הדבר הכי מגניב שהילדים שלכם לא ישכחו ויספרו עליו בשביל שתכנסו ללחץ". אחלה נושא, מתאים לכ-ו-ל-ם.
וכן, גם דור הפך להיות ילד מאוד מיוחד (המבט המזלזל שהיה לו כשניסיתי להסביר שאצלנו הוא תמיד מיוחד.. אוי, אוי) וככזה התחלתי לתכנן פעילות (ז"ת לחשוב עליה בהזדמנויות שונות). בנושא טבע כמובן, כי אני חננה.
התיישבנו בארוחת הצהריים לסקול את הרעיונות העלובים שלי - להכין ערוגה בגן -"אבא כבר עשה את זה", ליצור עציצים- "לא", משהו שקשור לפריחה ואביב? "אמא," הוא קטע את הרצף המתסכל, "יש לי רעיון".
אני יודעת שהורים אמורים להזין ולפתח חשיבה מקורית אבל אני פשוט שונאת את צירוף המילים הזה.. "אני אוהב גיבורי על, נכון? אז בואי נעשה פעילות בגן על גיבורי על".
ניסיתי להסביר לו שזה לא יעניין את קומץ קוראי הבלוג כי כבר דנו בנושא בפורים, אבל האוזניים ערלות.
התלבטתי אולי לתפור משהו, לפסל איתם, להשקיע.. מפה לשם והנה הגיע הלילה שלפני (-: אכן, זה היה צפוי.

גיבור העל שנבחר היה ספיידרמן (בשביל החידוש) ואני יצאתי למסע ציד ברחבי הבית - כאמור כל העכבישים שיתפו איתי פעולה ותוך כמה דקות נחו להם, נדמה שבשלווה, בקופסא מחוררת.
ואז פתאום חשבתי שאולי זה לא בריא להכניס כלכך הרבה סוגים לקופסא אחת, בכל זאת מי מכיר את הדינמיקה שבין פינות ביתי? בטח שלא אני.. השארתי אחד חמוד ומרשים והשאר שוחררו אחר כבוד ותודות מקרב לב.



באישון לילה התחלתי לשרבט איורים לספר שיגולל את סיפורו של ספיידרמן.. נחושה להכניס קצת אלמנטים חינוכיים ואולי להרוויח נקודה או שתיים אצל הגננת.

הרעיון הכללי היה להכין ספר - להקריא - תוך כדי לימוד ומשחק - ובסוף לצבוע את הספר ולשחרר את העכביש הנחקר.
40 דקות. רוצי.



לא אלאה אתכם בכל התלאות המצונזרות שפיטר איש העכביש עובר בסיפור שלי (ברור שאין רעים, אין מפחידים ואין רומנטיקה - איכס), רק אספר שהיתה לו מעבדה (לקח לי זמן להבין איך מציירים מיקרוסקופ).. והוא למד על עכבישים (כמה רגליים יש לעכביש? איך מיוצרים הקורים?) - זה היה השלב בו שלפתי את חברי הנאמן שבקופסא ודור עבר בארשת חשיבות עצמית בין כל הילדים והשוויץ..
חינוכי או לא??



ויום אחד הגיע למעבדה עכביש מאוד מיוחד (בכלל לא דומה לאלו שבמושב..)








בקיצור, פיטר התחיל להרגיש מוזר וגילה שיש לו תכונות של עכביש (אילו תכונות יש לעכביש?)

והחליט שהוא יהפוך לגיבור על שעוזר לאנשים במצוקה (מה זה מצוקה? אהמממ.. לא ראיתי את זה מגיע.. החיים טובים כאן)









אבל הוא לא הצליח להחליט מה תהיה התלבושת שלו



כאן הגיעה ההפוגה הקומית וקרעתי אותם מצחוק עם ההצעות שלי (נעתי בווירטואוזיות מרשימה בין כובע ליצן לחצאית ורודה.. הומור משובח)














בין לבין ערכנו משחק מתחוכם בו לימדתי אותם את תנועת הוצאת הקורים של ספיידרמן (ולא האמנתי שאני מלמדת כאלה שטויות.. באמת, איך שהגננת המשיכה להתנהל ברצינות זה נשגב מבינתי), התאמנו כשאני מנסה לבלבל אותם (צריך להוציא קורים רק כשצועקים "ספיידרמן!" ולא "ססס...וכריה!" או "ססססביבון!", "ססססלט חסה!" - הבנת את הרעיון..).



ואז שאלתי אם הם היו רוצים את הספר (דפים מחוררים קשורים בסרט..) המיוחד (הכל מיוחד השבוע) והחד פעמי של ספיידרמן - משום מה נרשמה התלהבות והם הבטיחו שיעזרו לי להפוך אותו לצבעוני - פרקנו את הדפים ששרבטתי בטוש שחור והם צבעו ואח"כ התאמנו על ספירה ומספרים - בשביל להחזיר לפי הסדר -




ולסיום סיומת חביבה:
העכביש הוחזר ושוחרר למצהלות שמחה, בתקווה שישרוד בטבע הפראי רחוק מהאמבטיה מלאת הזבובים הטעימים שאליהם הוא רגיל..

קיבלתי מזמן חגורת ספיידרמן לילדים מהשכנה המופלאה שלנו - חשבתי שיהיה מצחיק לבוא איתה אבל.. היא לא נסגרה (גם אני צריכה לעבור לתפריט זבובים) ולכן הוענקה בסוף הפעילות לדור. שיהיה מבסוט.






הם נראו די מרותקים, צחקו במקומות הנכונים, נורא רצו לצבוע (למה? אתם לא צובעים כל יום כל היום?), היו חמודים באופן כללי והזמן עבר מהר.
בצהריים כשחזר מהגן שאלתי אותו איך היה?

"כל הילדים אמרו שהיה משעמם אבל אני מאוד נהנתי. את שמחה, אמא?"
מאוד שמחה.



(-:
בעיקר פורמת

יום חמישי, 7 באפריל 2011

(קצת מ) תערוכת צבע טרי4

אתמול חגגתי בערב קולטורה עם החברות הטובות, תענוג צרוף.. כותבת רשומה מהירה עם המון תמונות בשביל שאולי עוד תספיקו לקפוץ (עד מוצ"ש).
התערוכה עצומה בגודלה ובאמת אפשר למצוא בה הכל - מציור בצבעי שמן לוידאו ארט, מיצגים קינטיים וכל מה שבאמצע.. ניסיתי להצטמצם ולהביא את מה שראיתי שעניין את שלושתנו (וכי חייבים לסנן..).

ביתני הגלריות היו קצת עמוסים בצופים אבל גם עמוסים בטובין, עדיין ההסכמות הגדולות קרו בעיקר בביתן של האמנים העצמאיים - אלו שעדיין לא קיבלו את ההזמנה המיוחלת להשתייך לגלריה.. אז החלטתי שנתעכב שם ברשומה הזו:

לילך בר-עמי, שהעבודות שלה ריתקו אותי מהמקום היוצר, המסוקרן של "איך?"











ועוד אחת:








והציגה גם את הבריטניקה לנוער (או משהו בסגנון) הגזורה הזו



שעוד יותר מוצלחת בעיני.







אדם שר שצייר אקדח סוכריות שקרא לי לבוא אליו מהקצה הרחוק של הביתן.. ופשוט תפס אותי ברגע מתאים בחיים (אפשר להוציא את האמא מהבית אבל..)

אין סיבה לוגית אבל אני תמיד נמשכת לדברים זולים שמצויירים ברצינות תהומית (-:










פרוייקט יפיפיה יצרה עפרה לפיד, שלקחה תמונות של בתים מאזורי אסון (שטפונות למשל) ו"בנתה" אותם כדגמים מודפסים.
את הדגמים היא מצלמת על רקע מאוד נקי בסטודיו והניגוד מעולה בעיני, במיוחד כשרואים את האפקט של קיר שלם עמוס בצילומים נקיים-נקיים של בתים הרוסים.



















התחתונה מהאתר של לפיד.

אצל ורד אהרונוביץ' עצרנו שלושתנו.. אני ממליצה להסתכל גם על העבודות שלה בדף התערוכה, אפשר לראות מהתמונות את השימוש שלה בחומרים שונים ואיך הם משנים את "חוקי המשחק" בסיפור שנרקם מסביב לדמות הילדה.

הוירטואוזיות שלה, והטיפול המדוייק בכל סוג חומר (משעווה עד ברונזה) גורמים לנושא לחדור לבטן ולהפוך אותה טוב טוב. טוב .









סביב העבודות שלה חגנו משתאות, התווכחנו על הסיפור, גילינו מי "קוראת" את הפסל ומי משליכה את כל טראומות הילדות והפחדים האפלים..

ובנוסף זכינו לראות לקוחה בפעולה, אשה שעוברת עם הקניינית שלה ובוחרת, מה שגרם לנו להבנה שמעבר לסקרנות לגבי המחירים- אנחנו עדיין לא במקום של רכישת יצירות אומנות אם הן לא משדרות מעט אופטימיות שחיונית לנו בבית. או רכישת יצירות אמנות בכלל. אבל הפיתוי היה גדול.





אז בשביל אסתטיקה אופטימית עצרנו אצל לנה רבנקו _שנכנסים לעבודות שלה באתר וממשיכים לדפדף ולדפדף)


התמונה הזו כלכך לא מייצגת.. אבל היא אחת האהובות (-:
חייבת שתסתכלו על הפרטים והמצע של הנייר, הרבה פעמים עם טקסט מעניין,











שאני חייבת להביא גם תמונה מהאתר שלה:




במיוחד לסוף השבוע (-:














אחרי שעתיים וחצי החלטנו לעצור ולהנות ממה שהספקנו (אפשרי לראות הכל בביקור אחד אבל לא פשוט למי שלא מתורגל).
לסיום התערוכה חזרנו להתחלה, לביתן בו נמכרו קופסאות פח במסגרת פרוייקט "לצאת מהקופסא 3"


נערכה תחרות בין מעצבים ועשרת הזוכים הציגו כרזות עם העיצוב הגרפי ותחתיהן הקופסאות בעיצובם למכירה (30 ש"ח תרומה לתוכנית נוער בסיכון).

משמאל מציג איתי רייכרט עם איורים נפלאים ומצחיקים (ובלוג שנקרא "איורים והגיגים" והוא כולו איורים צבעוניים שעושים חשק לעשות בדיוק כל מה שהוא עושה והגיגים =סקיצות).








בביתן פגשתי את אחת משותפות "מכלום", סטודיו שמציע מערכות ריהוט מ-כלום, שזה בעצם מריהוט שנזרק.הקופסאות בתערוכה הוצגו בתוך אחד מהרהיטים שלהן:















באתר שלהן מוצגת מערכת מודלארית שאהבתי יותר שנקראת "יחדיו" (התמונה מהאתר):


בעיני היא שומרת על נאמנות לרעיון והרבה יותר מעניינת.
יש להן הסכם עם עיריית גבעתיים ששומרת עבורן פסולת, אני אהבתי את דרך התצוגה הזו.



כמובן שכל אחת רכשה קופסת פח, זה שיצאתי רק עם אחת.. זה רק בגלל שקניתי גם קטלוג (-:
שמרתי נאמנות לדורון זהרי שהדפס שלה יש לילדים בחדר,

מה שנתן לנו הזדמנות היום בבוקר להסתכל ולהשוות בין הציורים ולהעביר שיעור מזורז ב"סגנון אישי"... דור התאכזב ממיעוט האלמנטים "הבניים" ואלולה התחברה מאוד מהר..








יש לה רעש מעולה כשמתופפים עליה...

ובבית גם גיליתי את הבירה המשורבטת הזו.. הצלחה (-:










את הערב סיימנו בארוחה מעולה בפועה בשוק הפשפשים, בשולחן הכי טוב עם האוכל הכי טעים (שיכורות מתחושת החופש ללא ילדים - בטח היינו מרוצות גם אם היו מושיבים אותנו על האהיל..) וכשפסענו החוצה, בטוחות שיותר טוב מזה לא יכול להיות.. התנגשנו ב-חנות נעליים פתוחה (2300 בלילה)! ולזה רבותיי, קוראים: תמהיל מדוייק!


כן, כן, צילמתי אותן... גם כאן כל אחת מצאה את הסגנון שלה (ובסה"כ סניקרס ממותגות, נעלי סירה כחולות עם לכה וסנדלי עור). היה מושלם.







סוף שבוע נעים ורגוע
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שבת, 2 באפריל 2011

הכל או כלום?

קיבלתי סוף שבוע ליחיד בשום מקום. לא יכולתי לבקש יותר מזה (-:

אורי נסע לטיול עם חברים, הסבים לקחו את שניהם (!) לסופ"ש ואני התחלתי לרוץ קדימה עם תוכניות מנסה לחשוב מה אני הכי רוצה? אני רוצה הכל.. הכל מכל מה שאי אפשר עכשיו, מהדברים של פעם, עד שהאסימון ירד:
מה שאני באמת באמת רוצה זה: כלום. קצת מתחכם אבל זו האמת הפשוטה..
אני רוצה קצת כלום. שלא ידברו אלי, לא יבקשו ממני, לא ינשמו לידי, לא יגעו בי (ונכון זה המגעים הכי מתוקים וממסי לב אבל.. קצת כלום בבקשה).
לא לנקות ולא לשטוף כלים, לסדר, לאסוף, לתת אוכל (כי אני לא באמת מבשלת..) והכי - לא לכבס/לתלות/לקפל. כלום.
ותשמעי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
ואוי כמה שזה היה טוב (-:








ביטלתי את כ-ל תוכניות הנסיעות, שופינג, ביקורים, טיפולים - החלטתי שאני נשארת בבית שלי ומתמקדת בכלום.
זה ממש לא היה פשוט.. כל השבוע התכוננתי: סידרתי פינות וערימות, תקתקתי מכונות כביסה בקצב מוגבר שחלילה, חס וחלילה, לא אתפתה במהלך הסופ"ש לעשות משהו יעיל.
ביום שישי בבוקר ניקינו את הבית (שיהיה לי נעים..) ומהגן העפתי את הילדים ישירות לסבים (שחלילה לא ילכלכו..).
שקט.
שקט.
ב 1400 - כבר הייתי שרועה על הפוף מול הטלויזיה עם בקבוק בירה קרה.
הקפדתי על תזונה שתהלום את המעמד ותזכיר לי איזה כייף היה פעם כשלא היה צריך לשמש דוגמא ולאכול בריא..
למנה ראשונה גלידה שוקולד עם שבבי שוקולד
למנה עיקרית ניגבתי עם צ'יפס משקית (צ'יפס בצבעי סגול וכתום..) חומוס ישר מהקופסא (אורגני? לא בסופ"ש הזה חביבה!)
ולקינוח גלידה (אחרת, כמובן, כתבתי שנערכתי בהתאם) עם אגוזים ודברים טובים
קומדיות רומנטיות עפו בזו אחר זו מהVOD, מרתון בנות גילמור עם בייגלה (מהשקית.. ממש הקפדתי לא להשתמש בכלים) וסלט חצילים מנוגב ישירות מהקופסא.. בשלב הזה היתה לי קצת צרבת אז פתחתי בקבוק דיאט קולה (-:
......
בין לבין שיחקתי קצת ברקמה חופשית במכונה וב2400 התחלתי גם לגזור בדים לתיק מגזרה שקניתי.. הייתי כלכך נינוחה ולא ממוקדת (בכמה קומדיות רומנטיות ג'ניפר אניסטון משחקת לעזאזל?) שעשיתי טעויות מפגרות בגזירה, לא הדבקתי חלקים, אבל.. ממש לא היה לי אכפת. מישהוא ממהר?





תיק חמוד, לא קל מדי, לא מסובך - לא יותר מדי - לא רציתי להתאמץ בגזרה ולהתחיל להמציא, בכל זאת אני חייבת לעשות כלום ולא לסטות מהדרך.. המטרה היתה להתאמן קצת ברוכסנים (-: לבטנה מחזרתי מכנסי ג'ינס שכבר נגזרו לאפליקציית גיבורת העל וחיכו לסופם.
שיניתי את הידיות שיהיו משני בדים כמו בתיק בנטו, בפנים יש עוד כיס ואפשר לראות בתמונה הראשונה שכיסי הצד יכולים להכיל בקבוק (-:








השתדלתי לא להסחף עם הצבעוניות כי הוא מיועד למתנה...


אבל הפיתוי של רוכסני ענק ירוקים על רקע כתום היה חזק ממני.






הלכתי לישון ב0400, ממש כמו פעם... בלי להתבאס שצריך עוד שניה לקום.. התעוררתי ב1100.. קמתי ב1300 (-:
קפה בגינה (לשתות קפה כשהוא חם, אחחחח - ז"ת אחחח של הנאה לא של כוויה בלשון..)

הילדים הוחזרו ב1400.
ב1410 הבית כבר נראה כרגיל אבל השבת עברה נינוחה הרבה יותר. אמא כלומניקית זה נהדר לכ-ו-ל-ם!
יאללה תביאו את יום ראשון, קטן עלי.

שבוע נפלא ונשיקות
בעיקר פורמת.

יום שלישי, 22 במרץ 2011

הדרכה מצולמת: כפתורי לבד רקומים וקלים

הבטחות מקיימים: הדרכה מצולמת לכפתורי לבד ועל הדרך גם שדרוג קופסת נעליים..

בפורים שלחתי משלוח מנות במסגרת החלפה של פורום טכסטיל וליבוד, בתוכו היו גם כפתורי הלבד האלו:


והנה ההדרכה, הם פשוטים וחביבים ולדעתי יכולים לשדרג כל-מיניהים:

מה צריך?

לבד

חוט רקמה ומחט

מנקה מקטרות (בסדר, עלית עלי, יש לי סטוק שמסרב להגמר.. גם חוט רקמה יהיה בסדר גמור)

אקרילן



אזהרה לרגישות אסתטית.. צילומים נוראיים בהתחלה - ניסיתי לפצות בהמשך (-:

גוזרים 2 עיגולי לבד לכל כפתור (אני השתמשתי בפלסטיק של הפתעת הקינדר כשבלונה, אפשר כמובן יותר גדולים)



בערך 2.5 ס"מ קוטר.











מכינים את החלק האחורי:


על חלק אחד מסמנים 2 נקודות וחורצים אותן (עם מספריים/קוצץ) בזהירות, משחילים חתיכה קטנה ממנקה המקטרות ומקפלים את הקצוות מהצד השני (כמו סיכה מתפצלת). אופציה נוספת היא פשוט לתפור עם חוט רקמה לולאה קטנה.

זה החלק שנתפור לבד/משטח כשנשתמש בכפתור.


כך זה יראה (בערך) הצהוב הוא מבט מקדימה והתכלת מאחור (שניהם מדגימים צד אחד-האחורי- של הכפתור שלנו):


אני מקווה שאצלך הרקע יותר מוצלח - אני נשבעת שזה הצבע של הכרית.








על החלק השני של הכפתור (הקדמי) רוקמים את הדוגמא - כשמסיימים לא גוזרים את החוט!











מצמידים את 2 החלקים שמאל אל שמאל (כך שראש הסיכה המתפצלת שלנו פונה החוצה) וממשיכים לרקום מסביב עד לכמעט סגירה (עשיתי "תך שמיכה" אבל אפשר גם תך רגיל מסביב או סטן).


סגירה: מכניסים מעט אקרילן לנפח וסוגרים את התך מסביב לכפתור.








זהו, מוכנים.








תפרתי אותם לנייר מדוגם כך:


תפרתי כמובן כ"כפתורים" לא חיברתי כאפליקציה - זה הרעיון...






והנה קצת שלבים מהכנת הקופסא שנשאלתי עליה:

את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (כמה אושר מהשימוש בספריי דבק, אולי זה האדים) והוספתי פרח לבד אדום:


הבד מאיקאה "שלפני השריפה" (אולי זה המקום להודות שהיינו שם יום לפני ויכול להיות שמחשבה יוצרת מציאות.. כי קצת מלמלנו איחולי שתשרפו בקופה..אבל באמת באמת שאני מצטערת!), היה חיסול של המון בדים ב10 ש"ח למטר.





ואלו השלבים: גזרתי את הבד עם שוליים לקיפול פנימה (הרבה שוליים.. לא היה לי כוח למדוד) והתחלתי לקפל יפה...


כשראיתי שהדברים מסתדרים ריססתי את הקופסא בספריי והצמדתי לבד - בהתחלה לאורך השדרה ואח"כ בצדדים.



כשהכול היה מודבק, גזרתי שאריות (במיוחד מהצד החיצוני בכדי שלא יהיה עבה מדי והקופסא לא תוכל להסגר)



גזרתי קרטון לציפוי הפנים (מדדתי את הצדדים וגזרתי מקרטון קורנפלקס - תמיד קצת פחות מהגודל הסופי- לפחות בחצי ס"מ)



הדבק יוהו לא שרד אגב, בסוף הדבקתי עם הספריי גם כאן (ריססתי את הקרטון, לא את הקופסא, והצמדתי בלחץ)






הדבקתי את הקרטון בצד הפנימי כך שיכסה על כל המראות הקשים:




עכשיו זה נראה נקי ונחמד.







והוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee. אני מחבבת את הפרחים האלה, קלים ותמיד יוצאים מרשימים (-:


את הפרח תפרתי לקופסא (את התוית מהלבד הדבקתי, לאחר שתפרתי על הלבד נייר עם טקסט).

מקווה שעזרתי..



ולסיום.. גם אני קיבלתי משלוח מנות (-: מעבר לכל הטוב שהיה טמון בו, ההשקעה והמחשבה בכל הפרטים (והממתקים..) אני נוכחת כל פעם לגלות שהציפייה, ההליכה לדואר, קבלת החבילה זה חלק גדול מהכייף (-: ממש מכניס ריגוש לחיים.


תודה מירי! אני אוהבת ה-כ-ל!





אורי נשפך מצחוק כשראה אותי פותחת את הארגז הענק ומתרגשת נורא וזה הזכיר לי שלפני כמה שבועות אירחה אותי (אירוח מופלא!) קואלה22 לערב יצירה. בסביבות 2400 כשבעלה המקסים חזר הביתה מהגלות הוא אמר לי משפט מעולה..אז הנה ציטוט היום:

"אתן מכינות דברים כלכך לא פרקטיים, שאין לכן ברירה אלא לעשות החלפות בינכן."

אורי מהנהן במרץ (אם הוא היה טורח לקרוא כמובן, מהנהן בתוך הראש שלי..).

איך, איך אפשר להגיד את זה על נרתיק חיתולים של שרון רותם????

(-:



נשיקות

בעיקר פורמת

יום שישי, 18 במרץ 2011

פורים שמח! והתחפושת הכי קלה בעולם...

גיבורי -על!














רציתי להשתתף בתחרות התחפושת המקורית בתפוז.. אבל אני מניחה (אני מקווה לפחות) שמקורי זה בגילאי 5 ומעלה (-:
רציתי להשקיע בתחפושת זוגית מצחיקה לאורי ולי.. אבל אני מניחה (מקווה לפחות) שנתפנה לזה בגילאי 5 ומעלה (-:
... אז הנה אנחנו, מסירים את מסכות היומיום ומגלים לעולם שכן, כן - גיבורי על - זה פה!
---------
לזכות דורדור יאמר שהוא דבק בתחפושת הבאטמן למעלה משבוע, אני זו קטנת האמונה שחיכתה עד הדקה האחרונה (אבל באמת, עד הדקה האחרונה) לוודא שהוא לא מחליף לבקוגן/בןטן ועוד סדרות טלוויזיה שהוא מכיר רק בדיבור "שמסתובב בגן" ולא ראה מעולם (אמא, זה לא אלימות! רק בעיטות!).
כשהבנתי שזה-זה יצאתי למשימת חיפוש בארון הבגדים ודליתי חולצה ומכנסיים אפורים - עכשיו, אני יודעת שבטמן שחור אבל כאן נכנסת התיאוריה המדעית! התיאוריה המדעית גורסת שקודם תגבש מה יש לך ואז תלך לאינטרנט ותמצא מאמר שמגבה את דעתך (-: והנה, מצאתי!

ואפילו נראה קצת בתפירה ביתית, אה? זה מהסדרה המקורית כמובן.

אז הצגתי לו בגאווה, ולמזלי- מבחינתו מה שבמחשב זה בטוח נכון (ניתן לו קרדיט על זה שהוא רק בן 3.5).

בשלב הראשון סימנתי מוקשים אפשריים: המסכה, החגורה, הכפפות ו- החלטתי לוותר על כולם (-:




אני מודה, היה שלב בלילה שלפני, בו הוא התרוצץ בכל הבית עם התחפושת בשלביה השונים והדי עלובים, שתהיתי "מה יגידו?" בכל זאת יש כאן אלמנט דלות מסויים (לגמרי בגלל שויתרתי על ה"מוקשים")... אבל, התגברתי מהר.
היה ערב כלכך כייפי, הוא נשאר ער עד מאוחר ותפר איתי וכל-כך התרגש! חמידות אמיתית.. החלטתי שזה שווה את הלוק האביוני משהו..
וקצת פרטים למי שמעוניין להצטרף אלינו למתחת לקו העוני (-:
1. כאמור, חולצה ומכנסיים מהארון.
2. ציירתי את הסמל על בד צהוב (מוקשח בפליזלין) וגזרתי - כאלו עשיתי שניים: אחד תפרתי על חזית החולצה והשני על הגלימה.
3. השחתתי תחתונים גבריים וגזרתי אותם בצדדים ובתחתית- חיברתי מחדש שיתאימו (אבל לא צמוד מדי, בכל זאת לפעמים לבאטמן יש חרב ואם אין לו חגורה.. איפה הוא יאפסן אותה??)
4. לקחתי לאורי חולצת טריקו שחורה והפכתי אותה לגלימה, גזרתי צד אחד "קומפלט" עם הצווארון - זו הדרכה חמודה וקלה-קלה.



5. תפרתי את הגלימה לחולצה שלא יהיו הסתבכויות/חניקות מיותרות
6. תכננתי לצבוע את המגפיים בשחור.. הסתפקנו במגפיים הישנים שלו.

האפקט המהיר של לבישת תחתונים מעל המכנסיים + אפליקציה גרם לי לתהות.. האם אפשר לשחזר את ההצלחה בעוד פחות השקעה??

אלולה, שגם כך נהנתה מהספק (עקרונית אני לא מבינה למה מחפשים ילדים בני פחות משנתיים אבל הנה...) קיבלה "חליפת" גיבורת-על משלה.
בית התינוקות שלה יצא לביקור בגן "של הגדולים" של דור.. חגיגה.. בהתחלה הצעתי שהיא תהיה רובין (העוזר הנאמן) אבל מפאת שיקולים שונים (לא היו לי בגדים בירוק ואדום) היא הסתפקה במשהו סמלי יותר... גלימה נראתה לי גבולית בשבילה אז הלכתי על אפליקציה תואמת תחתונים.
בסדר, אז זה לא ממש ברור, העיקר שאח שלה היה מבסוט והיא התלהבה מהעוגה על החולצה (-:


ואנחנו? לא מחליפים סוס מנצח..

כל כך התלהבנו מרוח השטות שחזרנו לדור (שהתמקם ללילה אצל הסבים המופלאים) להשוויץ.. הוא לא ממש התרשם ויותר התבאס כשהבין שבחוץ הולך להיות אקשן.



















וכאן אני חייבת לכתוב את הברור לכולם, אם לא לכולן: מהי בעצם תחפושת פורים? הרי את שלב ה"הזדמנות לחשיפה", קרי בגדים זנותיים במגוון תירוצים מקוריים השארנו באבק שמאחור (זה לא ממש אבק שנותר מדהרה קדימה, יותר אבק כזה כבד שמצטבר בפינות ובקפלים..) והיום מה אני כבר מבקשת?
שיהיה נוח לרקוד?
שלא אאבד אקססוריז מיותרים בדרך?
ללבוש את הג'ינס שלי והגופיה היחידה שמחזיקה את הבטן?
לשמר רוח הומוריסטית מודעת לעצמה ומשתטה?
כן, בערך זהו.
אז כאן היופי. לבשתי את הג'ינס שלי ואת הגופיה שלי..
פשוט היה צריך למצוא תחתוני ענק (וכן, הן שלי, וכן נשבעתי שאחרי הלידה אזרוק אותם וכן הבטחתי את זה גם אחרי הלידה השנייה).
להוסיף אפליקציה הולמת.
מסיכה ב0.99 ש"ח וכפפות מתחפושת עבר, הוספתי גם "חגורה" מרצועת פליס אדום שליפפתי וחותלות, ממש קשה לראות בתמונות הנוראיות (לאורי היתה הבלחה גאונית של נעליים צבאיות ברגע האחרון והתעקש לשים לראשונה בחייו ג'ל בשיער..).
וזהו! הידד!
אני מבסוטית.
ז"ת הייתי עד שהגענו למסיבה וגיליתי ששתיים התחפשו ל"מתעמלות זומבה" מארץ נהדרת (לבורים כמוני זה מתעמלות אירובי עם מילוי "השמנה" בישבנים והירכיים..) ובעצם נראו בדיוק כמוני רק שהן רזות במקור.. מזל שהיה אלכוהול.
(-:






ומבט על האפליקציות של הגדולים (גם זה צולם בחושך ועוד אחרי שנלבש והוזע..) אבל הרעיון ברור: את העיגול החיצוני עשיתי
בצבע של התחתונים/מכנסיים ושמרתי על 3 צבעים שחוזרים על עצמם בכל ה"תחפושת".


וכן הלוגו-סופר אמא הזה עשוי מ.. מנקה מקטרות. לא מצאתי ב2200 בלילה (רגע לפני המסיבה) את הלבד השחור.
ולגבי האפליקציה של איש העגבניה.. בוא נאמר שעכשיו אני יודעת שאסור לגהץ על לייקרה (ניסיתי לחזק עם פליזלין). למגהץ שלום.





ותמונה אחרונה ממש.. משלוח המנות שהכנתי עם דור לגן, בעקבות הפוסט של ילדיסקו:


קופסת מטרנה עטופה בנייר וצבועה.
קצת פישלתי שציירתי על המסקנטייפ.. הרס לנו את הצביעה אבל עדיין היה קשה להפרד ממנו בגן (-:








עכשיו רק נשאר לשרוד 2 ימי חופש.. חג שמח? ברור.
לילה טוב ומבדח
בעיקר פורמת

יום רביעי, 16 במרץ 2011

משלוח מנות יצירתי - החלפה פורימית

כמעט פורים שמח! בפורום טכסטיל וליבוד נערכה החלפת משלוחי מנות ובין הוירוסים הפורימיים הצלחתי גם אני לתרום את חלקי..
ההחלפה היתה הפעם סודית במיוחד (ז"ת ידעתי למי אני שולחת אבל לא ממי אני מקבלת - עדיין תעלומה מרגשת..) והגרלתי את יעלולו3. אם ברגע הראשון עוד חשבתי שאאפה משהו ביתי ואשלח בצנצנת מטופלת כפרית, התוכניות נגנזו ומייד.. הגברת אופה בכישרון רב (ומזל, כי רק לכתוב את המשפט הקודם, בנוגע לאפייה.. צמרמורות אוחזות בי..) ואני התחלתי בחיפושים.

בזכות בני גיבור החייל, מצאנו את הספר המופלא הזה אצל אמא שלי, ספר שהיה שלי אי אז וידעתי שאעשה משהו בהשראתו..













השבוע החורפי שעבר פשוט דרש רקמה מול הטלויזיה וכך יצאה הילדה החמודה הזו מתוך האיור
ואחרי כמה ימי התלבטות הפכה לאפליקציה.
הוספתי לה שרביט וקצת שיניתי אבל בגדול, זו היא שם שמתחבאת ליד הילד המחופש לחסידה (???).

ציירתי ביד חופשית מדי על בד, רקמתי וצבעתי "בתוך הקוים" בצבעי מים מעורבבים באקריליק לבן - שנתן את הסמיכות.





וכלכך נהנתי לרקום ולצבוע שהוצאתי מתוכו עוד דמות, הצועניה הזו:


שגם היא יועדה להיות אפליקציה אבל היא גדלה (מה לא נוסיף גם חצאית?) וגדלה (והיד שאוחזת בתוף?) וגדלה (לא אמורים לעשות סקיצה קודם??) שבסוף היא נראתה לי נחמדת כמו שהיא על הבד והחלטתי למסור אותה כך, ומקווה שכבר יימצא לה שימוש היכן שהוא.






ומשהו מתוק צריך, נכון? אז החלטתי להשתמש בבד הקאפקייקס החמוד ושלחתי 3 ערכות להכנת קישוטיק, ל3 הבנות של יעל.

האמת שקניתי חתיכונת קטנטנה ממנו מזמן להכין ממנו קישוט כלשהוא לקטנטונת שלי, ואז ראיתי את הקישוטיקים המקסימים של גזרה פרטית והם כלכך מוצלחים שהבד הפך להיות ממש "שלה".. קצת הקשה עלי את השימוש אבל החלטתי שהם פשוט מושלמים כמו שהם.

כל המצרכים והוראות הכנה מאוירות.








ואחרון חביב.. 6 כפתורי לבד רקומים:

רציתי לשלוח משהו שאפשר ליצור איתו, אבל משלי.. זה הפתרון שמצאתי (-:

הם חביבים בעיני מאוד והדרכה מצולמת כבר מוכנה.. בשבוע הבא.







את קופסאת הנעליים עטפתי בבד (סופסוף שימוש מוצלח בספריי דבק, הידד!)

הוספתי פרח מלבד אדום, מהגזרה הזו של the purl bee.
תפרתי נייר עם פרטי ההחלפה ללבד שהודבק על הקופסא - אני מקווה שימצא לה שימוש, אז יהיה אפשר להחליף את הכיתוב.






וככה היא נמסרה ישירות לאיציק מהמכולת הסמוכה לבית של יעל...



ניסיתי לעשות משלוח אישי (בכדי להשיג את היום שאיבדתי בדואר).. יצא כמעט (-:











אז את האמת.. זו רק אני שמחכה עוד רגע עם תפירת התחפושת? עוד יום אחד.. עוד טיפל'ה... למקרה שהיא תוחלף (שוב)?
נשיקות וחג שמח!
בעיקר פורמת