סופעונה (או: יומולדת 7 בטבע)

עברנו למתכונת עונות... פעם בעונה אני צצה ומתחננת לתגובות.. מכורה בהפרעה (-:
זה לא שלא קורים דברים, הם פשוט לא מספיק מרווחים בין האחד לשני שאוכל ממש לסכם אותם...
אז הסתיימה עונת חתונות וימי הולדת ועכשיו כשאי אפשר לחשוב באמת על דברים של יצירה וחגיגות, לצלילי הפרשנים בטלויזיה (כמו מכורה בשנייה שהילדים נרדמים אני רצה להדליק), התיישבתי סופסוף לסכם.

יומולדת "שבע בטבע" נחגגה אצלנו לא מזמן (הכל יחסי בזמנים פה..), דור הגיע לגיל 7 המופלג וביקש יומולדת טיול! בהתחלה לא ידענו איך לאכול את זה ואז הבנו שקיבלנו מתנה. היומולדת הכי קל שהפקנו אי פעם, ומאז כבר הספיקו חברים במושב לעשות לו קופי פייסט בהצלחה אז הנה אני מצרפת את המתכון.
הרעיון הוא למצוא תא שטח קטן באזור הבית, לקחת בחשבון שיהיו הורים שיקללו על ההקפצה (דווקא לא בקול רם אצלנו) ולהשתמש בעוגנים שלנו. מתכון פשוט ומנצח (-:

התחלנו בהתקבצות מהירה בשעה 17:00 (כשכבר לא חם מדי), וחילקנו לכל הילדים שקיות קטנות עם פנקסים (תפרתי כמה דפים יחד - ובאמת רק כי הרגשתי רע שאני לא מכינה כלום ליומולדת הזה ולא מצאתי פנקסים בשקל..) ועפרונות שסביבם כל ילד כרך קצת סלוטייפ להדבקות בדרך.



חילקתי "מספרי ברזל" ומרחתי את כולם באל-תוש
ווידאתי שיש איתי עוד 2 אמהות מודאגות שלא מפקירות ילדים בשטח... כמלווים.
אורי ליווה עם האוטו מאחור. אנחנו מאוד אחראים (-:

במהלך ה"טיול" שאורכו כ-15 דקות, מצאנו כמה מקומות לעצור בהם ולתת משימות...
כל פעם פתחתי פנקס שהיה לי בכיס ודור בחר ילד שהקריא את המשימה שלפנינו: חלק כתבתי כמשימה וחלק ככתב חידה. לא שמרתי על עקביות ולא ממש היה אכפת להם (-:





המשימה הראשונה נועדה להתיש אותם, למצוא 5 סוגי עלים שונים ולשים בשקיות.
אחר כך מצאנו שדה חיטה שכבר נקצר ומדדנו 30 שניות לאיסוף שלפי חיטה, הסברנו בקצרה איך מכינים קמח: נשפנו על השיבולים, נשארו גרגרים והיה מגניב.
בהמשך הדרך ראינו מבנה שעל גגו הוצב קינון לתנשמות:

עצרנו והסברנו מה זו הדברה ביולוגית והילדים ציירו את הקן הבנוי בפנקס - הייתי מאוד מופתעת משיתוף הפעולה שלהם - הם נורא רצו לרשום ולהדביק דברים בפנקסים...

עלינו לתל אשקף - תל קטן שעברנו לידו מליוני פעמים בשנים האחרונות ורק עכשיו טרחנו לבדוק מהו ומיהו ולגלות שיש לו שם... ובכלל נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות והוא חמוד מאוד. סיפק לנו טיול הכנה קטן לילדים שלנו...

בטיול ההכנה צילמנו מהתל את כל הזויות וביומולדת חילקנו לכל שלישיה דף מודפס והם היו צריכים למצוא את הנקודה המדויקת בתל ממנה רואים את הצילום ולספר מה רואים (כתבנו על גבי התמונות: את הישובים הסמוכים, את ביה"ס שלהם, מפעל טיהור שפכים, ארובות חדרה ועוד דברים טובים..)

אני לא מפרטת את כל הדידקטיות שאפשר לעטוף איתה כאן... ניווט בשטח, התמצאות, למידה על הסביבה שלהם והבנה של המקום שהם עוברים בו יום יום.
טוב אז פרטתי קצת.




ירדנו מהתל ודור העביר יחד איתי הדרכה קצרה על גזר הבר - צמח שנמצא בכל מקום אז כייף להם לדעת עליו.
ראינו איך הוא נראה סגור כשהוא שומר על הזרעים ואיך כשהוא פתוח...

כל העניין סבב סביב העצמה שלו כמטייל האולטימטיבי לשמחתו המרובה (-:

(והנה גזר בר סגור ויפה...)









ירדנו מהתל והמשכנו ללכת עוד 3 דקות עד שהגענו ל... טדאדאדא! התאנה הכי גדולה בעולם!

כשתכננו עם הילדים, נתנו להם לזחול מתחת לתאנה עם פנסים והיה מגניב מאוד...










כי מצאנו עצם!

(-:



אבל בפועל, התקמצנתי על רכישת פנסים לכולם...





אז רק תהינו אם נצליח להכנס כולם ומה יחכה לנו שם בפנים...

והיתה התרגשות גדולה והחלטנו להזדחל בשקט...













השארנו שם את העוגה (מראש) והיא חיכתה לנו לחלקו הראשון של  טקס יומולדת בחשכה החלקית של העץ!
מתחת לתאנה התפעלנו עמוקות מהעוגה המופלאה (עוגת טיול אלא מה)

וכולם ישבו מרוגשים מהחושך ובירכו את דור המאושר...












ועוד תמונה של העוגה המושקעת למחצה... ההשקעה העיקרית היתה לצלות מרשמלו על הגז ולסדר מסביב לעוגת שוקולד פושטית (אבל בשלוש-!- "קומות"), עליה נעצתי כאילו הייתי בפינטרסט.. מדורה מוופלים וסוכריות גומי.

ומשם המשכנו בנשיאת העוגה לנקודת הסיום - שם חיכה לנו סבא דוד שקיבל את המשימה להדליק מדורה מבעוד מועד, התאספנו סביב לשולחן והכרזתי שמכיון שדור אוהב יותר קינוח וזו היומולדת שלו - קודם נאכל עוגה ורק אז ארוחת ערב! הידד!

זה היה להיט גדול, ואומנם (כמו כל הדברים הטובים) הומצא באותו רגע כי לא רציתי שיהיו ילדים שיצטרכו ללכת מאוכזבי עוגה (כמובן שכל הורה שהגיע כבר נשאר בשמחה סביב למדורה), אבל בדיעבד הסתבר לי שהמשפט הזה נחקק לדורי דורות (-:

המדורה איפשרה לנו ארוחה קלה לילדים בהכי פחות מאמץ..

תפ"א בנייר כסף (שכבר בישלנו בבית ורק זרקנו למדורה עטופים בנייר כסף לטעם המעושן - הבאנו גם שמנת ומלח כמובן) ופיתות על הסאג' (שמן זית וזעתר או שוקולד למריחה - איזה טיפוס את? אה, משולב??)








ואז רוב הילדים וההורים התפזרו שמחים ושבעים לבתיהם, מתמוגגים מ"איך הילדים מקסימים כשנותנים להם להתרוצץ בטבע" ומשאירים אותנו עם החברים הטובים להתמתח מול המדורה ולשלוף את ה.. מרשמלו (-:

פשוט לא נשאר ממש זמן גם למרשמלו...











מבחינתי זה היה מושלם כי אני מנסה לקדם אג'נדת ימיהולדת בלי ממתקים - ולא, המשפט של "יומולדת יש רק פעם בשנה" לא תופס כשחוגגים על ממתקים בכל שבוע ביומולדת אחר...פרוסת עוגה זה ממש מספק לטעמי.

(בשביל הילדים... אני את ליטרת הסוכר שלי מקבלת - ידוע שצביעות זה שם המשחק בהורות שלנו...)

אז כל אחד מהילדים קיבל שיפוד עם הקצאת מרשמלו,
(ו-8 שקיות מרשמלו שאורי התעקש לקנות הוחזרו אחר כבוד לסופר) והשמחה היתה רבה. שוב.

נכון פשוט? והיה מעולה באמת.

ובנקודות:
 - הזמנה ולא לשכוח לצרף מפה עם תצלום אויר של נקודת התחלה ואיסוף להורים.
- לוודא שנשארים הורים מלווים, שיש רכב בקרבת מקום עם עזרה ראשונה (נניח כשהעפרונות הופכים לכלי נשק..)
- חלוקת מחברות שטח וכלי כתיבה
- להשאיר בדרך תרמוקן עם מיץ וקערה גדושה בענבים - הילדים מתעייפים נורא מהר.. צריך הפסקה מרעננת כבר אחרי 15 -20 דקות התרוצצות.
- פנקס עם 5 עד 7 משימות שונות לדרך שאפשר לבחור מתוכן במקום לפי הזרימה: איסוף עלים מסוגים שונים, מציאת נקודות לפי חידות ועוד לפי מה שהשטח מזמן.
 - לילדים צעירים יותר מומלץ לקצר מסלול ולהוסיף יצירה בשטח - למשל הכנת סימניה ממסקנטייפ שקוף על שקף שבינהם פרחים ועלים שאספנו. (אצלם הכנה בקרוב, מבטיחה).
 - משימת העל: חלוקת תצלומי נוף ותחרות בין קבוצות: מי מוצא ראשון ומסביר מה רואים?
- טקס יומולדת בטבע
- ארוחת ערב סביב למדורה (ממש מסביב, בכלל לא קרוב.. ולדאוג שהאש בתוך בור ולדליים מלאים מים בסמוך וכל אמצעי הבטיחות). החלק הזה מצריך סבא או חברים ממש ממש טובים. כמונו למשל (-: שיתחילו להכין את המדורה בערך בשלב שהטיול מתחיל.
- והכי חשוב: לערוך לפחות 2 טיולי הכנה כי זה החלק המשפחתי מגבש והכייפי! לפחות פעם אחת להזמין כמה ילדי שכנים בשביל לראות איפה מתעייפים ולאן רצים מהר.. זה גם יגרום ליותר ילדים להיות מעורבים ביום האירוע ולהלהיב את כל השאר - לנו זה עבד (-:

ומכיון שסגרנו על סיכום עונתי, נזכיר גם שכ-ל האחים של אורי התחתנו העונה...
דורדור ולולה כיכבו (לדעתם בכל אופן) כשושביני על

כולל כמובן חווית מדידת הבגדים (וד"ש לH&M) - והתעקשו להצטלם בתאי המדידה והיה שמח ומבדח.



(הבחירה שלהם - כולל פפיון שדור הרגיש שחלה עליו החובה ללבוש בשל מעמדו הרם כנושא הטבעת)
מהרגע שהבנתי שהחתן סומך על ילד בן 7 (ניחא הגיל, אבל הילד שלי..) לשאת טבעות, ידעתי שנצטרך לקשור אותן למשהו גדול שלא ניתן לאבד... לבקשת הכלה הענוגה הכנתי את המנשא הנ"ל - בהשראת תחרה על חישוק רקמה - יצא.. טוב, יצא בדיוק כמו שהיא ביקשה וזה מה שחשוב (-:

ומתנה קטנה למטבח של הזוג הטרי:

טיפ לזוגיות מאיתנו.
המקור תורגם בחובבנות אבל אני דווקא אוהבת את הגסות שהעברית שלי יצרה.













ועוד אחת בשצף הטיפוגרפיה שעבר עלי, הפעם לפינת הקפה שלי, לכבוד הספלים המהממים שקניתי...

(השראה מכאן)





















ויאללה, די
נאחל לעצמנו לילה שקט
(וגם קצב פוסטים מעורר יותר)
ובעיקר חזרה לשגרה מבורכת.
נשיקות,
בעיקר פורמת

יומולדת 4 של נסיכות ואבירים (או: תחי הנסיכה סופיה!) וגם פורים

כן, כן, השתבללתי רחוק מהמחשב... מה זה השתבללתי? אני מתענגת על נישנוש לחיים ורודות, על כירכום רגליים שמנמנות, על דגדוגים עד לצחוק חסר שליטה, על טיולי שוויץ בעגלה. כן, כן, זו אני. נשבעת.
כנראה שאכן פעם שלישית גלידה - כי הפעם הזו אני מגלה את החצי שנה הראשונה, שלא ממש היתה לי סבלנות אליה בפעמיים ההקודמות. אז תסלחו לי, אבל אין עליו! איזה נטע שהוא... מזל שכאן אני חייבת לשמור על הפאסון שלי (-:
חברה נושנה שהתקשרה לשאול לשלומי הקשיבה לשלל הסופרלטיבים על האמהות החדשה שלי ואז שאלה בנימוס: ומה עם הגדולים? כן, הם גם כאן. עניתי.
לקח שעתיים אבל בסוף החלו יסורי המצפון שלי לבצבץ... אז למען הסר ספקות אני מביאה בפניכם את יומולדת 4 לנסיכה-מפלצת, שהפכה במחי לידה לילדת סנדביץ' ואוי, איך שהיא חוגגת את זה... שיהיה מתועד שאני לא מזניחה (-:

קונספט הנסיכות והאבירים הוכתב כמובן על ידה, מעבר לכך היא נתנה לדורדור יד חופשית בתכנון... הוחלט על סיפור מסגרת שבו יופיע דרקון זללן שיגנוב את העוגה והילדים, שיתחפשו לנסיכות ואבירים כמובן, ימצאו אותו ויזכו בעוגה חזרה. מה שהוחלט, הוחלט.

אז אחרי שנעצתי ונעצתי בפינטרסט, החלטנו לבנות טירה מקרטונים! כמובן שבאותו הבוקר רוקנו את המיחזור ולא מצאנו קרטונים "שווים"... אורי נאלץ להעלות תמונה של טירת קרטונים אמריקאית ששלחתי לו לווטסאפ, עם הכיתוב "זה מה שאשתי מכריחה אותי לבנות. למישהוא יש קרטונים?" - טוב, לפחות ככה אני מדמיינת שזה קרה כי 10 דקות אחרי שהבהרתי לו שתפקידו להשיג קרטונים הוא התקשר לספר לי שקישרו אותו למנהל מפעל קרטונים בדרום, והוא נוסע להביא כמה...

וככה החלון בטנדר נראה כשהוא חזר הביתה....









הקרטוניאדה של השבוע שקדם ליומולדת היתה אדירה, הטלויזיה שלנו נשכחה והילדים עסקו כל יום בהכנת קטעים מהטירה:

את שער הטירה הם הכינו בעצמם (בשיתוף החברים מהמושב), השחילו אזיקונים ובנו אותו לבד, הכינו את המשחקים להפעלה מקרטונים ועסקו בציור סקיצות לכ-ל הדברים שהם תיכננו שאעשה בלילות...
אני, אמא גאונה שכמותי - נתתי להם לצבוע במכחולים דקים טירה ענקית מקרטון (-:
אז אנחנו תיקו.

סגר לנו כמה אחה"צ של שיתוף פעולה נדיר!




(כן, אלולה צובעת בנעלי עקב אדומות. זה מה שעלה לנו להגמל מהמוצץ והן שחוקות כבר לגמרי...)



בבוקר שישי (לאחר שסיימתי בגאווה להכין את העוגה) התכנסנו בדשא של הסבים, אורי, וחברה שסונג'רה לעניין ובנינו - רק המבוגרים -בשמחה גדולה את הטירה. זה היה החלק הכי כייפי בשבילי..

אם כי ראוי לציין שבעיקר הנקתי...

הילדים הוזמנו לבוא מיד אחרי הגן בשישי, ואורי נסע להביא את אלה קצת קודם.
כשחזרו הסתבר שהוא לקח לעצמו חירות אומנותית ו"נכנס לדמות" - הוא הגיע לגן עטוף אלבד אדום והציג את עצמו כדוני הדרקון (??) וחטף את אלולה! בדיעבד הסתבר שהעניין עורר התרגשות גדולה ויצר טיזר רציני, אבל שלפחות חברה אחת איימה בהעדרות מפחד הדרקון הנורא...




דור ויונתן השכן, קיבלו גם הם הקפצה מוקדמת מביה"ס וישבו ברגעים האחרונים לסיים להכין ללולה את מתנת יום ההולדת שהם בנו לה.. כסא מלכות! חמודים...

היא התרגשה כמו שרק היא יודעת (בפנים קפואות וחצי חיוך...) והתעקשה שירימו אותה על מבנה העץ-קרטון-גואש הרעוע הזה.







כשהילדים הגיעו חיפשנו אותם לנסיכות ואבירים...

כל ילד קיבל שקית נייר חומה עם שבלונת ספרי של כתר ובתוכה הציוד הנדרש (חרבות, מגנים, חצאיות, שרביטים... 4 פוליגלים וגליל אלבד - אין על החומר הזבלי הזה, 30 ש"ח לגליל ונשאר עוד הרבה...)







חדי העין יבחינו שהיו גם שרשרות להשחלה עצמית...

האמת שזו היתה פעילות שנועדה יותר בשביל להעסיק את הילדים שלי לפני.. אחה"צ גשום אחד הם ישבו והכינו 60 חרוזים מבצק מלח שאחרי האפיה ריססנו בספרי זהב. פעילות חמודה לסתם אחה"צ וחסך לי כסף על חרוזי זהב (-:















לצד הטירה הצמדנו קרטון שעליו ציירתי את ה-נסיכה, הלא היא הנסיכה סופיה הראשונה - הדמות החדשה של דיסני שהילדים מאוהבים בה... החור לפנים היה מאוד מוצלח (אבל אין לי אישורי הורים לצילומים...)

תוך כדי קישוט המגנים/שרביטים בפינת יצירה שדורדור הפעיל בעצמו, והכנת כתרים מבלונים - תחנה שהפעיל יונתן השכן - הם היו כלכך מבסוטים מעצמם שהם מפעילים ומכינים, היה שווה את הכל- הוגשה גם ארוחת צהריים על טהרת הפלאפל-צ'יפס-סלט בקדמת הטירה.
הילדים המורעבים שהגיעו ישר מהגן לא שמו לב שאין ממתקים ואני הייתי מבסוטית.
ואז...
אז אספתי את כולם בתוך הטירה לטקס יום ההולדת, אבל כשהנפתי בדרמתיות את מכסה התבנית גילינו לתדהמתנו... שאבוי! העוגה נגנבה! ובמקומה נותרה עקבה אחת. עקבת דרקון אדומה ליתר דיוק.

מיד זחלנו החוצה מהטירה והילדים התחילו להתרוצץ ולחפש עקבות דרקון שדור החביא בגינה קודם - הצלחה גדולה ופעילות חיובית להוצאת האנרגיה.














העקבות הובילו אותנו למשחק שאפשר לומר שהיה דומה לבאולינג... בשבוע ההכנות הילדים ציירו דרקונים על גבי קרטונים (כי מה עוד אפשר לעשות עם כל כך הרבה קרטונים?!), תקענו אותם על גלילים וכל הנסיכות והאבירים התבקשו לבעוט בכדורגל ולהפיל את הדרקונים.

היה חביב.. לא מרשים במיוחד אבל נחמד.






ואז אלה ואני לימדנו את כולם חמשיר שחיברנו שישכנע את הדרקון להחזיר את העוגה, התאמנו, התאמנו, והמשכנו לרוץ ולחפש אותו ואז... אז מצאנו.
מצאנו את הדרקון הזללן וצעקנו עליו נרגשים את הדיקלום הסוחף שהסתיים במשפט האלמותי:
"אל תהרוס את המסיבה / דרקון זללן - תחזיר את העוגה!"

החזיר.


(כאמור מינימום השקעה בתחפושת הדרקון.. ועדיין נרשמו שתי נסיכות מבוהלות...)









עוגת טירה ורודה כמובן.

זהו.
















אה, לא, קודם היה צריך לפרק את כל הטירה...

חלקה הובא לגן לבקשת הגננת ומשמש עד עצם היום הזה כארמון אחשורוש













ואז היה זהו.

אני יודעתֿ, עמוס ומלא תמונות.. אבל מה, לא נראה קצת פורים אם כבר התכנסנו?
בטח נראה.
דור המלך שעשעה לי חיים קלים בתחפושת נינג'ה:

מצאנו ברשת הדרכה לאיך להכין מחולצה כיסוי ראש נינג'ה והוא התלהב מזה כלכך, חולצה שחורה שציירתי עליה (בכל זאת הוא היה חייב להרגיש שאני עובדת בשבילו..) וטרנינג שחור. חיפשנו בגוגל איך כותבים ביפנית דור - העתקנו את האותיות ועזרתי לו לכתוב אותן על החולצה מאחור.
גזרתי לו סרטים מסאטן זהב ואנחנו מסודרים.

הוא סיכם: היו הרבה נינג'ות אבל שלי הכי מיוחדת! דייני.







וככה זה נראה בגשם...

את משלוחי המנות הכנו בסגנון פניאטה, קרפים גזורים שמודבקים בשכבות על קופסא - יצא מתוק בעיני.












אלולה השאירה אותי במתח עד הרגע האחרון, אבל בבוקר פורים התרצתה ולבשה את תחפושת הטווס (בניגוד לאיומיה ללבוש רק את תחפושת הנסיכה הקנויה שקיבלה מתנה מהחברים ליומולדת..)

החצאית, שאני מאוהבת בה, קלה-קלה, בהשראת התחפושת הכי מפורסמת בפינטרסט (-:
תפרתי לה שמלת פליז טורקיז פשוטה (כמו שעשיתי כאן) וחיברתי אליה את החצאית שלא תיפול...
ציפיתי קשת בפליז מאותו הצבע וחיברתי אזיקונים שחורים - (תמיד נעלמים לי מנקי המקטרות כשאני סופסוף רוצה להשתמש בהם!) שבקצה עיגולי לבד כחול מודבקים עם דבק חם.
סה"כ ציפיתי שהיא תדרוש ממני הרבה יותר השקעה...


כשהגענו לגן היה רגע מתוח, שבו היא נתקלה בטווסית קנויה מהחנות (שמבחינתה שווה בכמה רמות יותר) אבל התגובות הנלהבות של הגננת פתרו את העניין...
אה, וגם האיפור הנוצץ שהרשתי לה בהחלט עזר ((-:






ונטע?
נטע התחפש לשומר מסך... הוא כבר רגיל בכל זאת.

כי אני לא אוהבת לחפש תינוקות
כי בבית היה רק פוליגל אדום
כי אורי ואני מיצינו את פורים...



אורי חתך מסגרת, הוספתי אייקונים וחיברנו באזיקונים לעגלה.













היה משעשע.
מקווה שלא התשתי, נתראה בשמחות, ותשאירו ד"ש שאדע שיש כאן עוד מישהוא...
נשיקות,
בעיקר פורמת

ויהי אור... (פוסט ממוחזר)

כן, אני יודעת, כשאני כאן אז אני בשצף...
אבל אחרי המרמור שעלה ממערכת החינוך בפוסט הקודם, הנה אני מראה איך לסחוט לימונדה מהלימון, או לפחות מהקלמנטינות...
כמו כל אמא שהתגייסה למערכת החינוך הממלכתית, למדתי שלא מספיק להוות דוגמא אישית: אני יכולה למחזר עד מחר, להפריד פסולת, לצייר משני צידי הדף ועדיין זה לא יספיק ולכל פעילות המכבדת את עצמה יצטרך להתווסף הערך החדש "ממוחזר". על בסיס "איך הצלחנו לעטות את דידקטיות איכות הסביבה על עוד חג".

אז בגאווה אני מציגה את החנוכיות הממוחזרות שלנו, הפרויקט הראשון שצלחנו בכיתה א', בו נדרשנו להביא לתערוכת חנוכיות ממוחזרות בביה"ס יצירה משלנו... אולי מישהוא ימצא תעסוקה ליום בחופש ואז אני את מקומי בגן עדן הבטחתי. גן עדן ממוחזר.
התחלנו מהנרות עצמם:
חבילה מעופשת של נרות איקאה קטנים (פעם הייתי קונה אותם בכל ביקור באיקאה, כאילו הזוגיות שלי מורכבת ממינימום 3 ערבים רומנטיים בשבוע. בפועל לא הדלקנו כאן נרות מאז.. חנוכה הקודם? אפילו לא בהפסקת חשמל..)

הבסיס לכל החנוכיות שלנו הוא לתת לילדים לפרק את הנרות - כי זו תעסוקה מעולה לאחה"צ חורפי ומתאימה לכל הגילאים (-: והכי חשוב - שומרים את הפתיל מכל נר שנשבר.

אוספים את שברי הנרות (בלי הפתיל ובלי המיכל כמובן) לפחית שימורים ומחממים את הפחית בתוך סיר קטן עם מים, תוך כמה דקות השעווה נמסה ואפשר לצקת בזהירות לכל דבר שיהפוך לנר החדש.

הסיר הזה ישב אצלנו כמה ימים וכל פעם חיממנו מחדש... ככה בין ההנקות...







החנוכיה הראשונה נוצרה ממובייל צדפים שאלולה אספה במיחזור של המושב (זו הסכנה עם הילדים שלי, לרוב כל גיחה לזריקת זבל מסתיימת בהבאת זבל הביתה. התפוח לא נופל רחוק וכו' וכו' וכו')

ודולקת לה האש:

כמובן שהיופי כאן הוא הצדפים והקונכיות המוגזמים-קיטשיים להפליא...
הבעיה היא שלא הייתי שלמה איתה מבחינה חינוכית - צדפים הם ערך טבע מוגן ואני נגד הפרויקטים שמעודדים איסוף שלהם, מבחינת ההגנה על אוצרות הטבע זה כמו להראות חנוכיה מפרחים מוגנים (אאממ.. גם רעיון?) והתחלתי לחשוב איך להוסיף כיתוב שיסביר שאספנו את הצדפים במיחזור ושאסור ושככה וככה עד שהתשתי את כולנו.
אישה קשה.





אז חיפשנו רעיון אחר...
והוא הגיע מהר - כשיצקנו את השעווה החזקנו את הקונכית בתוך קרטון ביצים שלא יזוזו...

אז למה לא ללכת עד הסוף ולהכין חנוכיה מקרטון ביצים?









(היינו צריכים להשתמש בפתיל ארוך יותר לקליפות ביצים עמוקות)

אפשר פשוט להניח נר שבת שבור וסביבו לצקת עוד שעווה נוזלית












והנה אלמנט הצחוקים.. לכאורה - קרטון הביצים:

אבל בפנים...

קליפות ביצים לתוכן יצקנו את השעווה.
אח, איזה צחוקים! האח והידד!

החנוכיה הזו לא עמדה, לצערי בתקני הבטיחות המחמירים של אורי, שלהפתעתי הודיע שהוא אוסר על הדלקת אש בתוך קרטון.
איש קשה.




למזלנו, לא רק אורי ואני כאן, ויש גם ילדים יצירתיים וקצת מגעילים, שהחליטו שאם קומפוסט אז עד הסוף ולמה לא לנסות חנוכיה מקליפות אחרות? אחרי שנגנזו רעיונות דוחים שונים (ילדים קשים) וריח הפח האורגני כבר שלט בבית -
הוחלט על הדרים! כמה חורפי מצידנו (-:






1. קוטפים קלמנטינות ואשכולית (רבע שעה בגינה בכייף... אח"כ מחלקים לשכנים - עוד חצי שעה)
2. משחקים במטבח - מוציאים את כל המסחטות, רבים מי יהיה במה, סוחטים מיץ מקלמנטינות, תפוזים ואשכוליות, שותים, רבים למה הוא קיבל יותר, שופכים קצת על השולחן, רבים שוב ומתחילים לסחוט מחדש... (לפחות חצי שעה)
3. מרוקנים את חצאי ההדרים (עבודה לאמא - שום דבר לא מושלם..)
4. מוצאים קרש ומשייפים עם נייר זכוכית (אין צורך, זה פשוט מוסיף תעסוקה נפלאה...)
5. ממסמרים את הקליפות לקרש (שוב, אין צורך ואפילו עדיף שלא - דבק יעשה עבודה טובה, אבל - כאמור- הרעיון הוא פעילות ילדים.. כל האמצעים כשרים)

בשלב הבא שוב מחממים את השעווה לנוזל, מניחים בקרקעית כל קליפה פתיל ויוצקים את השעווה.

מדליקים ומתפעלים (-:
מתפעלים מאיך הצלחתי להעביר עוד אחה"צ שלם על חנוכיה.
אבל גם האור שבקע דרך נקבוביות הקליפה היה כל כך יפה... אז היינו מבסוטים!
החנוכיה הזו הוטסה ישר לתערוכה היוקרתית בביה"ס ומאז לא נודעו עקבותיה אך שמה הולך לפניה עד עצם היום הזה.

חג אורים שמח ומבדח (ואל תשכחו לאסוף את השיער לפני ההדלקה. ולמחזר. זה גם.)
נשיקות
בעיקר פורמת

נטע (זר)

כן, הגיע הזמן לספר באיחור אלגנטי של חודשיים שלמשפחה המופרעת שלנו הצטרף נטע (נטע-זר כפי שאביו מכנה אותו).
חיכיתי שיהיה לי משהו נחמד לכתוב אבל אני כבר מתגעגעת (-:

במעורפל אני זוכרת שאלו היו אלו יומיים מופלאים בהם בילנו במיטה הזוגית עם תינוק מתוק ולא-כל-כך קטן,
אחרי לידת בית מעולה ואינטנסיבית (שזו המילה בה בחרתי לתאר את יסורי התופת בצירי הלחץ לראש העצום הזה).

(נטע בן יום...כבוד לראש!)











מאז מנקרות בי שאלות רבות, העיקרית היא
למה?
למה עשיתי את זה בדיוק? בזיכרוני היינו רביעיה הרמונית, כיתה א' היתה חלום שהתגשם והלילות היו רצופי שינה וארוכים ... אני אפילו מאמינה שאלולה שטפה כלים בזמן שדור קפל כביסה. אי אפשר להתוכח עם זיכרונות (-:
מאז אני לא ממש זוכרת מה קורה כי הדבר העקבי היחידי בחיי הכאוטים הפך לשיחה היומית עם מחנכת כיתה א' ותהיה מי לעזאזל המציא את המילה "לועג"? הילד שלי, אגב, לא "לועג לחבריו" ולא משתמש ב"אלימות מילולית". הוא מקלל כמו שרק אמא שלו עושה אחרי שיחה עם היועצת ורק בערוץ ניקולדיאון מתרגלים.
מדי פעם אני גם תוהה איך זה שגם התינוק וגם אני מלאים בחלב אם, מזיעים אחד על השני, אני מתקלחת באדיקות בעוד הוא רק טובל באמבט עם קצת שמן -  ועדיין הוא מריח כל-כך טוב ואני מסריחה מחלב חמוץ וזיעה?
ואיך דווקא בילד השלישי שוכחים איך מורידים כתמי קקי-תינוקות מבגדים? (על זה דווקא יש לי תשובה. בילד השלישי יש כלכך הרבה בגדי תינוקות שברגע שבגד מתלכלך רק המחשבה על התהליך הארוך שאני והבגד צריכים לעבור גורמת לי פשוט לזרוק אותו לפח..)



(משתדלת לחייך בתמונות..)






אז מעשה שהיה כך היה... ביום שישי אחד מוקדם בבוקר התקשרה אלי אמא של אורי (שתחיה) מהספרית השכונתית (שזה בעצם הספרית של המושב..) והודיעה לי שיש תור פנוי בעוד שעה והיא יכולה לקחת את דור ואלה לשעה הזו ושאלך כבר להסתפר. בכלל לא נעלבתי והתלבשתי מהר לפני שהיא תתחרט... דקה לפני שהיא הגיעה הרגשתי ציר. ציר כואב. סיננתי קללה עסיסית כלפי עצמי והזכרון הגרוע שלי, כי זכרתי שזה כואב אבל לא ככה.
שאני אתייאש? מה פתאום! זו תהיה רשומה מעולה לבלוג (אני מדברת לעצמי עדיין), שוב אוכיח לכולם כמה מגניבה אני (עוד ציר מדויק ואכזרי שגרם לי כבר להתכופף ולגלות שלא ניקינו מתחת לשולחן כבר הרבה זמן) - עליתי על כפכפים וארנק ונכנסתי לאוטו. סימסתי לאורי שיתחיל להתארגן על חזרה הביתה.
6 דקות מאוחר יותר שמחתי שלא ניקיתי לאחרונה את האוטו, כי היה חבל, מי שפיר בכל מקום... הסתובבתי והתקשרתי לאורי לוודא שקיבל את האסאמאס. לא הוא לא קיבל.
אחרי שעתיים (כאמור אינטנסיביות... כאבי תופת, גיהנום, יסורי השטן) כרעתי ברך באמבטיה והבנתי למה הוא לא ממש החליק החוצה כפי שתכננתי לו.. 4.120 ק"ג והרגשתי כל גרם. באמת.
----
מאז שכתבתי את השורות האלו לנטע התווסף הכינוי האוהב "נטע-פלטה" (מי שלא יודע לשמור חלב יקר שלא יתפלא, שכחתי שגם חלב נפלט מביא נמלים...) ועבר עוד חודש.. מהיר במיוחד ועם המון רגעים מתוקים של תינוק חדש ואחים גדולים (אלה אובססיבית לגבי זריקת החיתולים מייד לפח בעצמה, הצלחה חינוכית!) ואני כבר מתהדרת בכלכך הרבה תארים חדשים:
 אמא לילד מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, אמא לילד עם היפראקטיביות, אמא לילד עם הפרעות קורדינציה, אמא לילד עם לקויות למידה - מלא תארים לאמא אחת וילד אחד בן 6 וחצי, נכון?
ובין לבין גם אמא לשלושה.
גדול עלי לגמרי (-:
אז אני מהר מזכירה לעצמי שאני גם כאן, שהחג האהוב עלי מגיע, ושלי מותר השנה לאכול כמה סופגניות שאני רוצה (כי יש גבול לכל תעלול ומגיע לי לגמרי...) ומבטיחה שזו התמונה הפולניה האחרונה ועוד השבוע נחזור לתלם הבלוג..

("פעם היה לך זמן לתפור שמיכה משאריות בדים...מצחיק, לא?")






לחיי האתגרים שעוד בדרך! תשארי, יהיה משעשע (-:
נשיקות
בעיקר פורמת

שששש.... שקט... מתחילים?

השקט שלפני הסערה כנראה (-:
עברו חודשיים מאז שכתבתי... חודשיים עמוסים כמובן, ביולי לא נחתי ובאוגסט - הו אוגוסט! - הקדמתי את חופשת הלידה שלי ולראשונה בחיי ניצלתי מנוי.
המנוי לבריכה.
זה המנוי השני שעשיתי בחיים (הראשון היה לפני 10 שנים לחדר כושר. הייתי שם פעמיים) ואני גאה לכתוב שכל אגורה נוצלה (-: מעלי הכל כחול (הציליה בחלק של הרדודים) מתחתי הכל תכול (קטע עיצובי בקרמיקות) וברגעי הנחת מביטה עמוק לכחול שבעיני ילדי האהובים (המשקפות הכחולות שאורי חשב שיהיה ממש חכם לקנות לכולנו באותו צבע, כדי שנוכל לריב ולהתווכח באיזו מידה כל אחת). כל יום הגעתי עצבנית והריונית ומייד טבלתי.... ובאקט משיחי משהו נהיה לנו נחמד.
ועכשיו, הבריכה צמצמה שעות.
הילדים בביהס ובגן.
ששששקט.
עד מחר.

וקפצתי רק להגיד שנה טובה!

שנה של התחלות חדשות ומרגשות...
(דורדור כבר הבין שהעיקר זה ההפסקות, הספיק לקבל עונש ולעבור פעמיים מקום. אני עדיין מנסה להבדיל בין "מחברת" ל-"מחברת חכמה" ולהפנים צבעי עטיפות לפי נושאים. אכן, התחלות חדשות ומרגשות)












וגם להראות שהספקתי לקנן קצת...
סידרתי את כ-ל שאריות הבדים שלי. לפי סוגים. וגם לפי צבעים.
ואז נאלצתי להכין מהן משהו - שמיכת שאריות לילד השאריות שבדרך:

אל חשש מעין הרע, עוד לא סיימתי...












למצוא מקום אחסון מסודר יותר לכל בובות הבד שהם לא באמת משחקים איתם אבל מסרבים להפרד מהן:

היינו צריכים עוד פוף לסלון וזה היה פתרון מעולה למילוי - מאחור השתמשתי בשעוונית שקופה שיראו מה להוציא.
אני מתוודה שצורת התפוח נבחרה באקראי (רק לכבוד אתגר תפירה בנושא תפוחים בפורום טקסטיל).

יצא פרקטי אז אני מבסוטה.












הספקתי להתאהב באורי מחדש אחרי שצבע לי קיר (שהיה בצבע כחול חזק, מהתקופה היונית-אתנית שלי...) בסגול בהיר:

ואז כמעט להתגרש, אחרי ניסיון צביעה משותף של שידה (שהיתה בחום כהה ובמצב גרוע) בצהוב..

ולהיזכר שהפרטים עושים את הכל כשתליתי כמה תמונות והכל הסתדר שוב פתאום... כולל עטיפת מתנה עם פאטרן של סוסים שקניתי בלונדון וסופסוף - אחרי שנה בדיוק - מסגרתי.

הורמונים? לא, אני תמיד ככה...



הספקתי להחליט שהגיע הזמן לעשות משהו עם ערימת הג'ינסים העצומה שהיתה בפינת העבודה, לחתוך אותה לריבועים (קטנים מדי), לתפור כיסוי לספה ולגלות שאין לי בעצם מספיק ג'ינסים... (אבל על זה עוד יסופר ברשומה נפרדת...)
ולרפד את הכורסא של הכלבה מהשאריות:

הספקתי לעבור על כל הארונות והשקים של הבגדים הקטנטנים החמודים.. לזרוק, לכבס, למיין, לכבס, לסדר, לכבס....

ולנסות להפיק מנסיון העבר: כל בגדי התינוק מסודרים עכשיו בקופסאות שציפיתי בלבן ואיירתי עליהם את סוג הבגד.

אחרת אני היחידה שיכולה להוציא "בגד גוף שרוול ארוך בלי רגליות" בלי להפוך ארון שלם... אני לא בטוחה שגם זה יעבוד, אבל אעדכן בהמשך (-:






ורק נשאר לשלוח לך המון איחולים וברכות

לשנה טובה של אהבה, שלום, התחלות חדשות ומשמחות ורק בריאות...

נשיקות,
בעיקר פורמת.